בר הגנה
רס"ן ברק חירם מגונן על יוסי שדה מפני ההאשמות, ומספר על מדריך שהפך לאבא עבור הרבה ילדים
האמונה כי באהבה אמיתית ללא תנאי וללא אינטרסים ניתן להשיג את שאינו ניתן להשגה,
הוכחה מדי יום כמזור וכקרקע פורה לנביטת חיים חדשים.
יוסי שדה היה המניע ומהמחולל של האמונה הפשוטה ברוח האדם. בהבנה שאין ילדים רעים וכי ילד הינו תבנית נוף מולדתו. משפחה איננה קיימת מסיסמאות ואינה יכולה להתקיים מתוך הצהרות.
משפחה היא עניין בשר ודמי, ויוסי קיבל עליו את העול להיות אבא (לא מדריך ולא מחנך) לכל ילד. למחנך יש חיים משלו, למדריך יש שעות עבודה, משפחה אליה הוא שב בסוף יום מפרך, תחום פרטי השמור רק לו. הילדים שלנו לא היו זקוקים לעוד נדבן שייתן להם דמי כיס או לעוד אידיאליסט שיעביר להם את הזמן בחוגים ובשעות יצירה. הילדים שלנו רצו משפחה וזה מה שנתנו להם: יוסי כאב ואנחנו כאחים גדולים.
ישנם אנשים המתלוננים כי לא ישנו בלילה בגלל תינוקם שהיה רעב (וזה ילדם, עצמם ובשרם). לא שמעתי מעולם את יוסי מתלונן על שבעת הילדים שהעירו אותו גם הלילה כדי שיקשיב להם, כדי שיחבק אותם, כדי שיגאל אותם מעוד ליל ייסורים מסויט. עם ילדים אין חוכמות ואי אפשר לעבוד עליהם. הם מבינים מיד מי רוצה בטובתם ומי מבקש את רעתם ולא לחינם מצליח יוסי במקום בו נכשלו כה רבים לפניו.
קצרה היריעה ואולי באמת אין טעם להסביר את המציאות העגומה ממנה הגיעו הילדים שלנו. אלתרמן ניסח זאת טוב מכפי שאעשה זאת אני:
בין שלוש ובין ארבע
דולקים פנסים,
אין מקום שנוכל בו
את ראשינו לשים.
רוח לילה נושבת
מצליפה בפנים,
השעה מאוחרת
ואתם עוד קטנים.
בני בליעל היננו
אך למי זה איכפת
בעולם בשבילנו
אין אף אמא אחת.
ילדים
צריכים כבר לחיות
בין כתלי בית הכלא
או בבית הקברות
מטבע הדברים אין כאן קסמים, ולחווה אין את היכולת לפתור את כל הבעיות והמועקות בנפשו של היחיד. לא כל מי שגר אצלנו הפך לבן בית ולא לכל ילד הצלחנו להגיע. כמו לכל בית גם לנו יש קווים אדומים וגבולות וכאשר אנשים חוצים אותם ומסכנים בכך את שאר הילדים – הם מתבקשים לעזוב.
כאלו הם השלושה עליהם הושתתה העלילה. הם היו איתנו עוד לפני קום החווה. כל ההאשמות חסרות השחר המיוחסות ליוסי הינן מתקופה זו. כשקמה החווה והם בעת שירותם הצבאי – הם ביקשו להמשיך ולגור איתנו. כנראה שהסבל שתואר בכתבה לא היה קיים אז כי אחרת לא ניתן להסביר בקשה זו. צר לי עליהם – ילדים בני 30, אבודים בעולם שטרם מצאו בו את מקומם.
היינו שמחים לעזור לכם כמו שעזרנו לרבים אחרים שלא גרו בחווה – דירה בירושלים, עבודה מתאימה. יכולתם להיות בין כל האוהבים שבאים בשבת או בחג לארוחה. בחרתם להפנות את עלבון דחייתכם ולבנות עולם דמיוני והזוי של האשמת האחר ובכך פגעתם בביתנו.
במדינה בה הכל שפיט והכל חשוף לביקורת התקשורת – מותר לכל אחד לומר מה שהוא רוצה על מי שהוא רוצה. ואולי מוטב כך. תפקיד רשויות החוק לחקור ולבדוק כל טענה וטענה. אך לא ייתכן כי לאחר חודשים ארורים של חקירות, שמועות וכתבות משמיצות לא יכול אדם לטהר את שמו בצורה חד משמעית. הטענות נבדקו, דמו של יוסי הותר אך בסיום החקירה נסגר התיק מחוסר אשמה.
כמה פעמים שמעתם את הביטוי הזה חוסר אשמה? לא חוסר ראיות, לא חוסר עניין – חוסר אשמה! התיק נסגר לפני עשר שנים ועל אפם וחמתם של המעלילים יוסי והחווה המשיכו להיות בית אמיתי לילדנו. ולמי שלא הבין – להד"ם!
רס"ן ברק חירם הוא קצין ביחידה מובחרת שנפצע במלחמת לבנון השנייה וזכה לצל"ש על שירותו במלחמה. בן למשפחת שדה בר.
נא להמתין לטעינת התגובות
