הרבה קליפה אפס תוכן
אביב לביא לא מופתע מהחלטת הממשלה לדחות את ההצבעה על חוק אוויר נקי. זה בסך הכל פינאלה מדויק למושב בו לא יזמה הממשלה אפילו לא חוק סביבתי אחד
פרופיל גדעון עזרא
אבל האמת היא שזה בסך הכל היה פינאלה מדויק למושב החורף של הכנסת, שבו ממשלת ישראל לא יזמה אפילו חוק סביבתי אחד.
זה לא שהכנסת לא רחשה הצעות חוק בעלות אופי ירוק בחצי השנה האחרונה, אלא שבכל המקרים מדובר בהצעות חוק פרטיות של חברי כנסת. במקרה הטוב הממשלה והמשרד להגנת הסביבה לא הפריעו, במקרה הרע הם הערימו כל מכשול אפשרי.
בעוד שבכל העולם יושבים המנהיגים על המדוכה הסביבתית, והאו"ם והאיחוד האירופי העלו את הנושא לראש התורן, בישראל 2008 סדר היום הירוק מקודם על ידי פעילים וארגונים אזרחיים, וקומץ חברי כנסת עם אג'נדה אישית.
היחס של הממשלה לנושאי סביבה - שנע בין עוינות לחוסר עניין - מתבטא בתקציב המשרד להגנת הסביבה, שהוא לא רק הזעיר בין כל המשרדים אלא גם התכווץ במעבר בין 2007 ל- 2008 ובליהוק
המדיניות של ממשלת אולמרט בתחום הסביבה מסתכמת במשוואה פשוטה: הרבה קליפה, אפס תוכן. מנפנפים בתוכנית שבילי אופניים ארצית, אבל לא משקיעים שקל במה שבאמת חשוב - רישות הערים עצמן בשבילי אופניים.
אומרים את כל המילים הירוקות הנכונות, אבל כשל עומדת על הפרק הצעת חוק משמעותית - כמו חוק אוויר נקי אתמול, או החוק להתייעלות אנרגטית שהונח על שולחן הכנסת בשבוע שעבר - הממשלה עושה הכל כדי למסמס אותה.
אבל מה כל זה לעומת הדל בר החשוב באמת: לפני מספר שבועות יצאה הודעה חגיגית שמשרדי הממשלה יעברו להדפיס משני צדי הנייר, הוכחה ניצחת לכך ששנתם של שרינו נודדת בלילות בשל הדאגה ליערות הגשם.
נא להמתין לטעינת התגובות
