השחקן מוסקו אלקלעי הלך לעולמו בגיל 77
איש התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה מוסקו אלקלעי, שזכה בפרס האקדמיה על מפעל חיים, נפטר אתמול לפנות בוקר לאחר שאושפז לפני מספר שבועות בבית חולים
אלקלעי, יליד בוקרשט, עלה לארץ ב-1962. הוא הופיע על בימות הבימה והקאמרי, בהצגות כגון "החולה המדומה", "מירל'ה אפרת", "מלאכת החיים", "מותו של סוכן" ועוד.
קריירת הקולנוע שלו כללה מספר תפקידי משנה בסרטים של אפרים קישון, כמו "ארבינקא", "תעלת בלאומילך", ו"השועל בלול התרנגולות". ב-1999 קיבל את פרס אופיר לתפקיד משנה על "החברים של יאנה", ו-2003 קיבל את פרס אופיר למפעל חיים. בשנים האחרונות זכה לעדנה מחודשת, כאשר גילם את דמותו של אוסקר, הזקן הנרגן ושובה הלב בטלנובלה "האלופה".
אלקלעי היה פעיל מאוד בזירה הציבורית ובין היתר שימש בעבר כיו"ר איגוד האמנים אמ"י, חבר דירקטוריון בבצלאל ויו"ר המועצה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. ארונו יוצב על במת תיאטרון הקאמרי בשעה .
מוסקו אלקלעי, "הרבה מאוד אמנים חייבים לו". עריכה: אייל רותם.
"הוא היה מקסים", אמר הבוקר במאי "האלופה" שי קפון. "היה בו משהו ראשוני והרפתקני של ילד שלא בה ממרום גילו ומעמדו". בדבריו תיאר קפון את ההתרגשות של אלקלעי לאחר צילומה של כל סצינה. "הוא היה נרגש כל פעם מחדש", אמר הבמאי שציין כי למרות שאלקלעי היה המבוגר ביותר על הסט הוא עדיין היה "אחד מהחבר'ה".
גם יו"ר אמ"י, יענקלה מנדל, הדגיש בדבריו את האבידה האנושית הגדולה. "אני רוצה לדבר על מוסקו, לאו דווקא מההיבט של שחקן ולא כאיש אומנות, אלא כאיש שתרם מרצונו ומזמנו", אמר מנדל. "מוסקו היה יו"ר אמ"י
ששי קשת התייחס אף הוא בדבריו על פועלו של אלקלעי למען האמנים. "הוא היה בהחלט אדם מיוחד שידע לחיות את שני הדברים בהם הוא טוב", אמר קשת. "מצד אחד משחק ואמנות, ומצד שני עסקנות וכל מה שקשור לרווחת האמנים. הוא היה לוחם של ממש ומילא את תפקידו כיו"ר אמ"י בכבוד. דווקא בזמן האחרון כשהוא התחיל ליהנות מהערצה של המיינסטרים בעקבות ההשתתפות שלו ב"האלופה". הוא היה שחקן טוב ששיחק בכל התיאטראות בתפקידים מיוחדים ובן אדם צבעוני מאוד".
מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה, אמר כי "הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מבכה היום את לכתו של שותף יקר לדרך, שחקן מחונן, ומי שבפעילותו הציבורית, בין היתר כחבר מועצת הרשות וכיושב ראש המועצה, קידם, עיגן וביסס את היצירה המקורית בטלוויזיה".
מוסקו היה דוגמה ומופת לאופן שבו איש ציבור, במסגרת האחריות הכבדה המוטלת עליו להתוויית מדיניות ההסדרה של שוק השידורים המסחריים בטלוויזיה וברדיו, מחויב באופן בלתי מתפשר לקידום מטרות שהוא מאמין בהן, וזאת תוך ירידה לפרטי הפרטים, עמידה בלחצים כבדים ונכונות לעבודה לילות כימים לקידום יוזמות ראויות.
"ההגנה על שידורי סוגה עילית בתחום הדרמה והתעודה הייתה נר לרגליו והוא הקפיד תמיד כי קולם של היוצרים המקומיים ושל שוחרי התרבות יישמע. באופן אישי הוא היה לי מורה דרך בגישתו, בהשקפתו וביחסו לטלוויזיה ולתרבות בישראל. מוסקו יחסר לכולנו. מי ייתן והמורשת המפוארת שהוא היה מהשותפים הבכירים ליצירתה תמשיך להתקדם ואף תתעצם".