חיים בתרבות מפא"י
חילופי הדברים במפלגת העבודה מזכירים לרוביק רוזנטל את ימי מפא"י. נראה שדבר לא השתנה
לכאורה, ככה זה בכל המפלגות ובכל העולם. פוליטיקה היא אמנות ההשמצה. פוליטיקאים שונאים זה את זה, ומחכים בכל פינה לכל מעידה של עמיתיהם. אבל מי שמצוי בהיסטוריה הקטנה של הפוליטיקה הישראלית הקטנה יודע שזה לא כך.
כשאתה מסתכל ימינה, אתה מגלה שבמשך שנים רבות ההדר הבית"רי הצליח יותר לטייח את הבקיעים, הסדקים והשנאות, אם לא ניקח בחשבון כמה מההתפרצויות של דוד לוי. וגם הפנינים של עזר ויצמן, מ"חבר הכנסת ליפסטיק" על מודעי, ועד "המנוח" על בגין. אבל הוא לא החזיק שם מעמד זמן רב.
כשאתה מסתכל שמאלה, אתה מגלה תמימות מפ"מניקית ומסורת של קולקטיב נאמן. ואילו ההיסטוריה של מפא"י, בוודאי מאז קום המדינה, היא מסורת של השמצות פומביות, שכבר אפשר לבנות מהן לקסיקון.
על פנחס לבון נאמר כי הוא "מוח מזהיר בנפש עכורה", ואחר כך על ידי בן-גוריון שהוא "עיט צבוע". משה שרת, בדרך מעט כללית יותר אך ממוקדת לאדם אחד, דיבר על "הפחד והחשבון". רבין אמר על פרס שהוא "חתרן בלתי נלאה", ועל יוסי ביילין שהוא "הפודל של פרס". אברום בורג לחש את הלחישה הרועמת כלפי ברק: "שתיחנק". חיים רמון דיבר על לווייתנים המתאבדים אל החוף, וזו רשימה חלקית.
השפה הפוליטית בנויה בדרך כלל על גילוי טפח וכיסוי טפחיים. המפא"יניקים מכסים טפח, אם בכלל, ונוטים ללכת עירומים בשנאותיהם וחשופים בקללותיהם. מסורת ההשמצות היא גילוי של עיקרון מפא"יניקי חדש שגם הוא גלוי לעין: אין בה מנהיג מוסכם, וכבר זמן רב הם מחליפים מנהיגים כמו גרביים, ותוך יריקה בפרצוף של המנהיג שגורש.
ככל הנראה יש לכך סיבה, וגם היא גלויה לעין. על דרך השלילה, הימין הישראלי צמח במחתרת. שמירת הסוד והחזית המאוחדת הייתה בדמו. השמאל צמח במה שקרוי "קולקטיביות רעיונית". כמי שגדל ב"השומר הצעיר" ושנא את המונח הזה, אני יכול להעיד שכוונת הביטוי נוסחה על ידי מנהיגיו: מתווכחים בפנים, מגלים חזית אחידה כלפי חוץ. ואילו המפא"יניקים הולכים מאז שנות העשרים של המאה הקודמת עם קושאן היסטורי של מנהלי האומה והמדינה, ששום דבר לא יכול לקרות להם, ואם הם כבר באולימפוס, אפשר להתנהג כמו האלים היוונים, להתקוטט, ללכלך, לבגוד, ולרוץ לספר לחבר'ה.
כדאי להזכיר לצאצאי המפא"יניקים שהם כבר מזמן לא בשלטון, שהם כבר מיצו את כל דרכי ההתאבדות הכתובים בספר, ושדור הנפילים מזמן שוכן עפר.