אהרן ברק מציג: ברוכים הבאים לעולם השלישי
נשיא העליון בדימוס ניסה לעצור את פרידמן בטוב. לא עוד. בראיון ראשון מאז פרישתו הוא מכריז: השר יחסל את שלטון החוק, ואיתו תיגמר גם הדמוקרטיה
הדבר הנורא, לשיטתו של ברק, הוא המתקפה שהכריז שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן על בית המשפט העליון. המתקפה הזו, שהיא אגרסיבית ושיטתית ותחילתה כבר בשנים שקדמו לפרישת ברק מנשיאות בית המשפט העליון, הולכת ומסלימה מאז מונה פרידמן לשר המשפטים.
הקמפיין שמנהל פרופ' פרידמן, ומאיים לחרדתו של ברק להפוך את ישראל ל"מדינת עולם שלישי", כהגדרתו, הוא זה שגרם לו, אחרי היסוסים גדולים ובלב כבד, להתראיין - דבר שממנו התנזר כמעט לחלוטין בכל שנותיו בשירות הציבורי, ולא עשה בכלל מאז פרש לפני שנה.
מלאכת השיפוט היא אחת היחידות שמחייבת את העוסקים בה לא לדעת יותר מדי: להתעלם מראיות שלא צורפו לתיק, לאטום את אוזניהם לקולות הרחוב, לעצום עיניים אל מול כותרות העיתונים. מלאכת השיפוט היא גם אחת היחידות שתובעת מבעליה לא להסגיר יותר מדי. השופט מתבטא רק בפסק הדין, וגם זה באופן מדוד-מדוד. ברק, שופט בכל רמ"ח איבריו, הוא גם פרופסור למשפטים, מהמרכזיים בעולם. מגדל שן בתוך מגדל שן.
"העולם שלי, ואתם בטח תכעסו עליי, שונה משלכם", הוא אומר. "אני לא אומר שהוא יותר טוב, חלילה. הוא עולם אחר. העולם שאני חי בו עכשיו אינו שונה מהעולם שחייתי בו כשהייתי נשיא. כדי שאני אהיה שלם עם העולם שלי, הפתרון שאני נתתי לעצמי זה לא לדבר. כשלא
הפתיעה אותך המתקפה שלו, או שברגע שהוא מונה ידעת שזה לא ייגמר בשלום?
"כשהוא מונה ידעתי. משום שהכרתי את היחס שלו כלפי דורית ביניש, ואני גם מכיר את האיש. זאת אומרת, הוא בעיניי איש ישר, אבל כשהוא מתכוון למשהו, הוא לא מסתכל ימין ושמאל. הוא טיל שמכוון אל מטרה אחת. ברגע שהוא כבר התמקד - קשה לשכנע אותו".
ואיך אתה מגדיר את המטרה?
"כרגע המטרה היא קודם כל להפיל אותה".
את הנשיאה ביניש?
"בוודאי. אני חושש שאם הכל היה נשאר כמו שהוא, רק היא היתה הולכת, אז הכל היה מסתדר מבחינתו. נכון, הוא מוסיף לכך את ההסברים הרציונליים מדוע המצב הקיים לא טוב, ולמה צריך לשנות אותו. אבל אם הוא היה יכול להשיג את התוצאה הזאת בלי השינויים האלה, אני בטוח שהוא היה עושה את זה".
מתי החלטת שעליך לדבר בפומבי?
"הרגע ששמעתי את ההתבטאות שלו כששאל: רגע, איפה בכלל נקבע שנשיא בית המשפט העליון עומד בראש מערכת השיפוט? מה פתאום הוא המנהל של המערכת? פה מבחינתי התחילה הסכנה לעצמאות הרשות.
"אם זה היה נשאר בגדר סכסוך בין שני אנשים, לא הייתי מתערב. יש כאלה שלא מסתדרים. כך זה היה גם אצל הנשיא שמגר, גם אצלי. אבל כאשר ה'לא מסתדרים' הזה מיתרגם לכך שהנשיא בעצם נזרק הצדה והניהול של המערכת עובר לידיים של שר המשפטים, של הממשלה, של הפוליטיקאים - אני רואה בזה סכנה".
ברק ופרידמן נולדו באותה שנה, 1936. שניהם בחרו בקריירה משפטית, ושניהם עשו לעצמם שם עולמי. אולם בכך, פחות או יותר, מסתיים הדמיון. ברק, היועץ המשפטי שפתח בחקירה נגד אשר ידלין ואברהם עופר, שהביא להתפטרותו של יצחק רבין, הפך לשופט עליון ב-78' בעודו שותף, לצדו של מנחם בגין, למשא ומתן בקמפ דיוויד. הוא היה חבר בוועדת כהאן שהמליצה להעביר את אריאל שרון מתפקידו, ומ-95' שימש כנשיא בית המשפט העליון.
תפקיד זה הקנה לו מעמד של אחד המשפטנים המובילים בעולם, כזה שפסיקותיו מצוטטות בבתי משפט בכל ארצות המערב, ושמושווה לענקים כמו השופט האמריקני ג'ון מרשל. פרידמן הפך למומחה עולמי גם הוא, אבל בתחום הצר של דיני חוזים וביטוח.
במשך עשרות שנים חיו ברק ופרידמן במסלולים מקבילים. הקשר ביניהם התהדק מעט כשלימדו במקביל דיני חוזים - ברק בירושלים ופרידמן בתל אביב. "נוצרה מין תחרות כזאת, אבל תחרות פורה. היינו חברים. הערכנו אחד את השני. לא רק שהערכנו אחד את השני - אני הוא זה שתמכתי בו ודחפתי אותו להיות חבר באקדמיה הישראלית למדעים.
"קודמי שישב איתי לא רצה לראות את זה, הוא לא העריך אותו במיל. הוא אמר: כל עוד אני שם, הוא לא יהיה. אבל ברגע שהוא נפטר, אני הצבעתי בעדו, אני הצעתי אותו. פרס ישראל? אני זה שהמלצתי עליו! ואני לא חוזר בי. נילי כהן התקשרה אליי לא מזמן, כשעשו לכבודו באוניברסיטה ספר, 'ספר דניאל'. אני כתבתי שם מאמר, אני לא משכתי אותו אחר כך. אקדמיה זה אקדמיה".
בשעה שברק מצא את דרכו לשירות הציבורי נותר פרידמן באקדמיה, אולם השניים שמרו על קשר. "היינו חברים במובן האפלטוני", מתבדח ברק. "הייתי בא אליו הביתה אולי פעם בשנה, והוא היה בא אליי הביתה אולי פעם בשנתיים".
הקרע הגדול בין השניים החל סביב מינוי אחר לעליון: זה של פרופ' נילי כהן. כהן היא בת טיפוחיו האקדמית של פרידמן. יחד כתבו את התנ"ך של דיני החוזים בישראל. כמו פרידמן, שמרה גם היא רוב השנים על פרופיל ציבורי נמוך בנושאים שאינם בתחום התמחותה. כשברק העלה את מועמדותה לעליון בתחילת שנות האלפיים, הוא מצא את עצמו בדעת מיעוט בבית המשפט. כשפרידמן, אז עדיין פרופסור אנונימי עבור רוב הציבור, הבין שנחסמה דרכה של כהן לעליון, בערה בו חמתו להשחית. הג'יהאד נגד בית המשפט העליון, ונגד הנשיאה המיועדת ביניש בפרט, החל. ברק, שנקלע לקו האש, נבוך עד היום כשהוא נשאל על כך.
הופתעת מחריפות התגובה?
"תראו, בדרך כלל זה לא קורה. בדרך כלל. מה לעשות?".
המערכה נוהלה בסדרה ארוכה וארסית של מאמרים, לפעמים שלושה בשבוע, שפורסמו ב"ידיעות אחרונות". במאמרים הללו תקף פרידמן את ברק על נרפותו, את ביניש אישית, ואת כל המסורת שהקנתה לבית המשפט עד אז מעמד ציבורי מיוחד. עיקר האש כוונה תחילה כלפי דרך מינוי השופטים, דרך מינוי נשיא בית המשפט העליון, עצמאותו המוגזמת של בית המשפט, וגם עצם העובדה שהנשיא נבחר לקדנציה בלתי מוגבלת.
עד מהרה הצטרפו גם טענות כלליות יותר על האקטיביזם השיפוטי ועל מה שראה כהיטפלות של מערכת שלטון החוק לנבחרי הציבור. ההתקפות האלה מיצבו את פרידמן כאביר הסמכותי, אך גם הקולני ביותר, של מתנגדי בית המשפט העליון באשר הם. הם גם אלה שהקנו לו את כרטיס הכניסה למשרד המשפטים. זה קרה אחרי שהשר הקודם, חיים רמון, נאלץ לעזוב את תפקידו בעקבות הרשעתו במעשה מגונה.
המאמר שהפך אותו למועמד המושלם עבור אולמרט היה "משפח רמון", שבו תקף פרידמן את שופטי רמון לאחר הכרעת הדין ועוד לפני שנגזר דינו. בחירת פרידמן היתה הנקמה המתוקה של רמון ואולמרט בבית המשפט.
"כשמינו אותו הייתי בחוץ לארץ ואני התפלאתי, הייתי בשוק", אומר ברק. "אבל בין שוק ובין לרוץ ולהגיד 'געוואלד', אתה צריך איזה הוכחות בשטח, לא?".
חשבת שתצליח למתן אותו?
"אני חשבתי שאני אצליח להסביר לו את הסכנות שבעמדה שלו. חשבתי שהוא לא מודע לשבר הגדול שהוא יוצר, וחשבתי שאני והנשיא שמגר נבוא אליו, נסביר לו את הדבר".
עד היום היחס של ברק לשר המשפטים (" אני קורא לו דני, או פרידמן") נגוע בפטרונות קלה. פטרונות ידידותית בדימוס. "לפי דעתי", הוא מאבחן, "אחת הבעיות הבסיסיות אצל דני פרידמן היא שהתפיסות החוקתיות שלו התגבשו כשהיה סטודנט, בשנות החמישים. גם שלי, אבל אני מאז למדתי. עיניי נפתחו למה שנעשה בעולם הגדול. באירופה. גם עיניו של דני נפתחו למה שנעשה בעולם הגדול - בתחום שלו, והוא בתחום שלו חזק. באמת. אבל שלא בתחום שלו, הדברים לא השתנו מבחינתו. כשהוא מדבר על הפרדת רשויות, הוא מדבר על זה בצורה כל כך שטחית, כל כך - אני לא רוצה לומר פרימיטיבית - כל כך דלה, שזה הופך לסיסמאות ריקות. הוא לא יודע מה קורה בעולם הגדול. ההערות שלו פשוט מביכות.
"הביטחון העצמי שהוא רכש בתחום שהוא מבין בו, הועתק לתחום שהוא לא מבין בו, וכתוצאה מכך הוא עושה את הטעויות האלה. טעויות ניחא, אבל הוא מעביר אותן מיד לשלב של היישום הפוליטי".
הקושי הגדול של תומכי בית המשפט העליון הוא להסביר מה כל כך נורא ברפורמות של פרידמן. מרגע כניסתו לתפקיד פתח פרידמן בשורה של מהלכים נקודתיים, בקשת רחבה של חזיתות. רובם של המהלכים נוגעים לענייני פרוצדורה. שאלות כמו אופן מינוי שופטים, מי אחראי להעברת תיקים בין בתי המשפט השונים, מה אורך הקדנציה של נשיאי בתי המשפט וסגניהם, מי אחראי לתקנים. הסוגיות הללו, כל אחת כשלעצמה, מפילות תרדמה על הציבור. גם על הכנסת. אבל יחד, חושש ברק, הן מסמלות את קצה של העצמאות השיפוטית בישראל. לא פחות.
"מאז קום המדינה", מסביר ברק, "שר המשפטים היווה חומה שהפרידה בין הפוליטיקה ובין השופטים. שופט שהיתה לו בעיה פנה לנשיא בית המשפט העליון. אם הפתרון של הבעיה הצריך ללכת לאוצר, אז הנשיא היה הולך לשר המשפטים, שהיה הולך לאוצר. שר משפטים, כדי להיפגש עם שופט, היה צריך לקבל את רשותו של נשיא בית המשפט העליון. מבחינת השופטים, השר איננו. העולם האינטלקטואלי-נורמטיבי של השופט התחיל ונגמר בתוך המערכת, כשהנשיא שומר לו על הגבולות.
"הנשיא שומר בפנים, והשר שומר שלא תהיה התקפה מבחוץ. ועכשיו האיש הזה הוא המתקיף הגדול ביותר. זה דבר חסר תקדים לחלוטין. שרי משפטים אמורים להיות שומרי המערכת, ולא הורסי המערכת". חלק מהרפורמות של פרידמן בנוגע לנושאים המהותיים ביותר, כמו צמצום זכות העמידה בבג"ץ או צמצום השפיטות, נבלמו לפי שעה בכנסת.
"איפה הוא נעצר? הוא נעצר כשבאה מפלגת העבודה ואמרה לו: אנחנו מתנגדים לשינויים בחוקי יסוד. על פי ההסכם הקואליציוני, כל שינוי של כל חוק יסוד מחייב הסכמה של כל חברי הקואליציה. אבל זה לא חל על כל הרעיונות של דני פרידמן, שכדי להגשים אותם לא צריך חוק יסוד".
כל אחד מהמהלכים נראה קטנוני כשלעצמו, אבל ביחד רואה בהם ברק מלחמת התשה מאורגנת, שתכליתה לשבור את הנשיאה ביניש אישית, ולקעקע באותה הזדמנות את מעמדו של בית המשפט העליון כולו. "בעיני דני", הוא אומר, "נשיא בית המשפט העליון הוא בעצם בדיוק כמו נשיא בית המשפט המחוזי או נשיא בית משפט שלום. נשיא המחוזי מנהל את המחוזי, נשיא השלום מנהל את השלום, נשיא העליון מנהל את העליון. וההוכחה הכי טובה לזה זו הצעת החוק שלו על הגבלת הקדנציות.
"אין דבר כזה, לא באמריקה ולא בקנדה ולא בכל המדיניות שמבוססות על ה-Common Law. נשיא העליון נשאר במשרתו כל עוד הוא שופט. רק פה, על פי הצעת פרידמן, נשיא בית המשפט העליון, אחרי שבע שנים, חוזר להיות שופט. מה אתם עושים לבית משפט?".
זה ממש תקדים?
"תקדים איום. ותקוותי הגדולה היא שכשתהיה ממשלה חדשה, מי שזה יהיה, הדבר הראשון לבטל את זה".
מה כל כך איום בזה?
"הקציבה היא איתות, היא ביטוי של הרעיון שהנשיא לא מנהל את המערכת, שהוא מנהל רק את בית המשפט העליון. ברגע שאתה פגעת בנשיא והסרת אותו מניהול המערכת, על פי המצב המשפטי הקיים, שר המשפטים הוא המנהל. ברגע שהנשיא מוסט הצדה, נוצרת הסימביוזה הזאת בין הרשות הפוליטית, בין הממשלה ובין השופטים".
על חלק מהרפורמות שלו פרידמן ויתר בעצמו בינתיים.
"אבל תראו מה קרה: פרידמן בא, הציע הצעות שונות שעניינן הגבלת הסמכות של בית המשפט, ועכשיו הוא אומר, 'רגע, הגעתי למסקנה שאני בשלב זה משעה את זה, על מנת שבית המשפט יגיע לתוצאות האלה בעצמו'.
"הוא בעצם שם את האקדח לרקתו של כל אחד מהשופטים ואומר לו:'תשמע, אם אתה תשפוט לפי התפיסה שלי, אני לא עושה כלום. אם לעומת זאת אתה לא תעשה כך, אז אני פועל והפעולה שלו היא לא רק שיבטלו את פסק הדין הזה, אלא ניקח ממך את הסמכות. אם אתם תפסקו משהו שאני לא רוצה, למשל, בתחום טוהר המידות, התפטרות שר, או פיטורי שר, אז אנחנו ניקח לכם את הסמכות לטפל בעניינים של טוהר מידות. אם אתם תטפלו במשהו שאנחנו לא רוצים בעניינים של השטחים, אז העניין הזה יילקח מכם'. זאת פגיעה קשה בעצמאות של בית המשפט.
"עכשיו, אותו שופט בודד, קידומו תלוי בוועדה שלפי התוכנית של פרידמן, יהיה בה לפוליטיקאים משקל כבד יותר. קחו את הכל ביחד ותקבלו מעורבות פוליטית גוברת בכל השלבים, במינוי שופטים, בתפקוד המערכת השיפוטית, בהפעלת הסמכות השיפוטית. ובכל השלבים האלה הנשיא איננו. לזה עשויה להיות השפעה שאת המשקל שלה אני לא יכול לדעת, על העצמאות של השופט הבודד ועל האמון של המערכת בבתי המשפט. וכל זה למה? למה?".
החשש האמיתי של ברק הוא ממחטף של פרידמן, רגע לפני הבחירות הבאות. "היום הרי מי שמציל את המצב במובן מסוים זה מפלגת העבודה, שאומרת: 'כל רעיון של פרידמן, שיש בו שינוי בחוק יסוד, אני מתנגדת'. וההסכם הקואליציוני אומר שלא משנים חוקי יסוד בלי הסכמה. לכן גם לא זז שום דבר בעניינים של חוקה, בעניינים של ביקורת שיפוטית - משום שש"ס מתנגדת.
"אבל כל הדברים האלה ילכו ויתמסמסו לפני הבחירות משום שאז, לפני בחירות, הממשלה בעצם נופלת והופכת למעשה לממשלת מעבר, וכל מפלגה מתנהגת לא על-פי ההסכם הקואליציוני, אלא על-פי איך שהיא בונה את עצמה לקראת הבחירות הבאות. במובן מסוים הרגע הקריטי יהיה אז, לא עכשיו. אני חושש שברגע שהאיום של מפלגת העבודה יהיה בלתי אפקטיבי, אז יהיה מחטף של חברי הכנסת. יש לפרידמן רוב בכנסת ואז הוא יעלה את הדברים".
אתה יכול להבין את הביקורת שנמתחה עליכם על אימפריאליזם שיפוטי, על מעורבות בתחומים לא לכם.
"בעיניי זה אבסורד שכל הכרעה שיפוטית שיש לה תוצאות פוליטיות, לא צריך לקבל אותה. משום שעוד צעד אחד כבר לא תעמיד לדין ראש ממשלה, משום שיש לזה תוצאה פוליטית, או לא תפסול בחירות שזויפו".
יש דרישה כזאת.
"נו, אז אני לא מקבל אותה. אבל דבר אחד הוא דרישה כזאת כלפי המחוקק: תעשה חוק כזה. בסדר. דבר אחר כלפי בית משפט, כשיש כבר חוק. כל עוד החוק לא שונה, אז בית המשפט צריך לעשות את זה? ".
פרידמן רוצה שישנו את החוק.
"נכון. זכותו. במקרה כזה הוא צריך לשנות בכנסת חוק יסוד".
ובכל זאת אתה רואה בצעדים שלו איום על הדמוקרטיה, למרות שהם עוברים בכנסת.
"אם אתם תופשים דמוקרטיה כשלטון הרוב, אז כל ההצעות שלו הן בסדר. משום שאת כל ההצעות שלו הוא יעביר דרך הכנסת. אבל גם בדיקטטורות החשוכות ביותר חוק עובר בפרלמנט. לכן בעיניי זה בכלל לא מבחן, זה תנאי הכרחי, אבל לא תנאי מספיק. אם אתם שואלים אותי אם זה עולה בקנה אחד עם דמוקרטיה - עם דמוקרטיה פורמלית בוודאי. הרי להאריך את הכהונה של הכנסת ל-20 שנה עולה בקנה אחד עם דמוקרטיה פורמלית. אבל האם זו דמוקרטיה במובן של הבנת העומק של המושג דמוקרטיה?
היתה טענה אחרת של מתנגדיך - שבעצם אתה מניח תשתית בתוך הפסיקה שלך לסוג של דיקטטורה שיפוטית, שנסמכת על פרשנות מאוד מרחיבה של החוקים.
" דיקטטורה של השופטים בישראל' זה בכלל דבר הבל. אם אני מפרש חוק יסוד באופן שהממשלה או הכנסת לא רוצים, באמריקה זה הסוף, משום שאין אפשרות מעשית לתקן את החוקה האמריקנית. בארץ זה הבל, משום שאת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שסביבו זה מסתובב, אפשר לתקן ברוב של שניים נגד אחד. הקואליציה יכולה לתקן את זה בכל רגע. אז איזה דיקטטורה יש פה?
"אני חושב שמדינה שהשורשים הדמוקרטיים שלה הם כל כך דלילים, שהמבנה הפוליטי שלה הוא כל כך מפוצל - המדינה הזאת זקוקה לשלוש רשויות חזקות. קודם כל כנסת חזקה, שנית ממשלה חזקה, ושלישית בית משפט חזק. הרעיון של בית משפט חזק, זה לא חזק על חלשים. הרעיון של בית משפט חזק, זה חזק על חזקים. חזק מול חזקים".
איפה עומד ראש הממשלה בתוך כל המתקפה הזו?
"אני לא יודע, אני לא יודע".
אין לך שום קשר איתו?
"אני דיברתי איתו כמה פעמים על הדבר הזה. הוא יודע את דעתי במדויק. אני לא יודע בדיוק למה הוא לא מתערב. אני לא רוצה להיכנס לזה. יש לו שר משפטים ולנו יש שר משפטים, ועל פעולותיו אנחנו מדברים. אני לא יודע מה קורה שם. יכול להיות שאולמרט עשה הרבה מאוד דברים, יכול להיות שלא עשה כלום. לא יודע".
פרופ' פרידמן, עוד לפני שהוא היה שר, אמר למעריב כך: "ברק משאיר אחריו את בית המשפט העליון החלש ביותר בתולדות מדינת ישראל, עם הסמכויות הגדולות ביותר, כאשר בד בבד התערערה סמכותו המוסרית. הייתי רוצה לראות שם אנשים ברמה אינטלקטואלית גבוהה יותר ולא את אלו שנבחרו מתוך קבוצה מצומצמת ומסוימת".
"אני חושב שהשארתי אחריי את בית המשפט החזק ביותר שאפשר היה להשאיר בנסיבות הקיימות. זהו גם בית משפט חזק אובייקטיבית. אני תמיד אומר, הגניוס היהודי בתחום המשפט לא נמצא בארץ".
מה זאת אומרת?
"הוא לא נמצא בארץ. נניח שאתה עוזב את בית המשפט ואומר: אני צריך לבנות עכשיו בית משפט חדש. אני צריך 15 שופטים. אם אני אצטרך היום ללקט עוד 15 אנשים, הם יהיו פחות טובים ממה שיש לי. אבל אם אני אסתכל בעולם הגדול, ואני אקח את 15 המשפטנים היהודים הטובים בעולם, הם נמצאים שם, לא פה. בבית המשפט העליון של קנדה יש שלושה יהודים, והם הטובים ביותר בקנדה. באמריקה יש שני יהודים, באנגליה בבית הלורדים היו שלושה יהודים. הגניוס היהודי, לא רק בתחום המשפט, לא נמצא בישראל. עם זאת, בית המשפט העליון שלנו היום חזק גם בהשוואה לבתי משפט אלה".
בית המשפט בהנהגת ביניש הוא בית משפט טוב?
"ההרכב הנוכחי הוא הטוב ביותר שיכולנו לבחור. אין לנו אנשים יותר טובים".
אם מסתכלים על השנה שעברה על דורית ביניש. איך אתה היית במקומה, אם היית בנעליה?
"היתה לה שנה נורא נורא קשה. אני עוקב אחריה ורואה מה שעובר עליה. זה קשה מאוד לתפקד בצורה כזאת. קשה מאוד לתפקד כשיום-יום אומרים לך שאתה לא בסדר ושאתה פוליטיקאי ושאתה בעצם ש"סניק ושאתה מפד"לניק, וכל פעם אתה חושש מאיפה תבוא ההתקפה, וכל יום הצעה חדשה. איך אני הייתי מתפקד? אני לא יודע. אני ממש לא יודע".
מההיכרות שלך איתה, אתה מאמין שהיא תשרוד את זה?
"היא אישה חזקה. היא שופטת מצוינת. היא תתגבר על זה. אם זה ייגמר מתישהו. אם זה ככה ימשיך, וימשיך וימשיך. . .".
"אני לא חושב שאיבדנו את אמון הציבור. מה שקרה זה שנפרצו דלתות הבושה. אתם חושבים ששר משפטים היה מעז לדבר ככה? פעם דב יוסף דיבר בכנסת על זה שבתי המשפט נותנים עונשים קלים מדי, וצריך להגביר עונשים. זמורה כתב לו מכתב: איך אתה מתערב בשיקול הדעת של בית המשפט? היום מותר".
ובינתיים המהומה של פרידמן נמשכת, וברק יושב במשרדו הטובל בירק, מוקף פיטוניות ואקליפטוסים, מעביר שני שיעורים בשבוע לסטודנטים של רייכמן בהרצליה, ורואה את מפעל חייו יורד לטמיון.
"ושלא תחשבו לרגע, שהחרדה שלי נובעת מתוך כך שאני דואג ל'מורשת ברק'", הוא אומר. "כל עוד הוא עושה נגדי - תענוג. נדבר על זה, נשוחח על זה, זה בסדר גמור. אני, כשפרשתי מבית המשפט, אמרתי לשופטים שני דברים: א. אני מקווה שלא תבטלו פסקי דין שלי רק מפני שאני נתתי אותם. ב. אני מקווה שלא תימנעו מלבטל פסקי דין שלי רק מפני שאני נתתי אותם. לכן, אם צריך לשנות, הבה שבו ותשנו. הבעיה היא לא במורשת של ברק. הבעיה היא הדמוקרטיה הישראלית. החשש שלי שכל זה יוביל לעולם שלישי".
עולם שלישי, מה זה אומר?
"עולם שלישי זה אומר שפסקי דין לא מבוצעים. בית המשפט אמר, שבית המשפט יגיד. השופטים יהיו כאלו שירצו לרצות את הפוליטיקאים כדי שיקדמו אותם. הרי מה אומר פרידמן?'שני השופטים שאני מיניתי'. 'דנציגר, שאני מיניתי. . .' ( בראיון ב'ידיעות אחרונות'). הנה פה מתחילה הפוליטיזציה. אנחנו בחיים לא השתמשנו בטרמינולוגיה של מי מינה אותנו. הוועדה לבחירת שופטים בחרה בנו. מי היה שר המשפטים כשאני נבחרתי? מי יודע? פה זה מתחיל.
"אצלנו בשביל לבטל את סמכות בית המשפט העליון צריך רוב של שניים נגד אחד. כדי לבטל את משרת נשיא בית המשפט העליון צריך שניים נגד אחד. כדי להוציא מנשיא את כל הסמכויות, שניים נגד אחד. ותראו את הגדולה שלנו, שלמרות כל זה עשינו מה שעשינו, כאילו אנחנו באמריקה.
"אבל אם אתה מצמיד אקדח לרקת השופט, למה שזה ימשיך כך? זה העולם השלישי. העולם השלישי זה עולם שבו הערכים הם לא ערכים, שבו שלטון החוק לא מתקיים, פסקי דין לא יבוצעו, תביעה תובעת לפי מה שהממשלה רוצה שהיא תתבע. זהו העולם השלישי, וזה מה שיהיה פה".
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף "סופשבוע"
נא להמתין לטעינת התגובות
