אתם נידונים לבלות איתי עוד הרבה זמן
איראן לא תהיה גרעינית, יש דיבור עם אסד, אבו-מאזן פרטנר, יהיה הסכם עם הפלשתינים, המטכ"ל מזהיר ותניחו לביבי ושרה – ריאיון לחג עם ראש הממשלה
אולמרט פתאום תופס את עצמו. "זה לא יפה להגיד ככה", הוסיף. "ההגינות מחייבת שאגיד לציבור את האמת. אני עשיתי שגיאות. כן, עשיתי שגיאות. מעולם לא התחמקתי מהשגיאות שעשיתי. אמרתי ביום האחרון של המלחמה שאני נושא באחריות הכוללת והעליונה. כך הרגשתי אז, כך אני מרגיש היום. עשיתי טעויות, כמה מהן צורבות את לבי עד היום, אני הולך איתן ומתייסר בהן".
תן לי אחת.
"עזוב. לא רוצה. יגיע יום ואדבר עליהן. עשיתי. ואני מצטער על כל השגיאות האלה".
מצטער, אבל לא לוקח אחריות. לא מתפטר.
"להתפטר זה לקחת אחריות? לתקן זה לקחת אחריות. צריך כוח כדי להגיד אני אתקן, ולעשות את זה. ואני עושה את זה ואני חושב שעם ישראל יודע שבשנה ושמונה חודשים האחרונים ידעתי להפיק לקחים, ללמוד, לתקן ולשפר. יותר ויותר אנשים מבינים שהתהליך הזה נעשה בצורה רצינית ואחראית".
התחלנו, כמתבקש, באיום האיראני, שתפס בשנה האחרונה מקום קבוע בראש טבלת הסכנות הקיומיות שלנו. ההודעה של פואד שאם איראן תתקיף ישראל תביא חורבן על האומה האיראנית, ואחר כך ההצהרה ההפוכה של סגן הרמטכ"ל האיראני. לאולמרט הייתה בשורה: "אנחנו חלק חשוב מאוד ממאמץ בינלאומי דרמטי, שכל האמצעים רלוונטיים בו, למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית. אני יכול לומר לאזרחי ישראל, ערב חג הפסח תשס"ח, שלמיטב הכרתי, על בסיס כל מה שאני יודע, אני מאמין שהמאמץ הזה יצליח. איראן לא תהפוך להיות מעצמה גרעינית".
"ככל שנדבר פחות, כך ייטב", אמר ראש הממשלה, "עדיף לעשות. האיום
אתה מאוד מרוצה ממאיר דגן, ראש המוסד. הארכת לו את הקדנציה בשנה.
"אני מאוד מאוד מרוצה ממנו. אחד האנשים הנפלאים שיש לנו והיו לנו במערכות הביטחון אי-פעם. אני מרוצה גם מהרמטכ"ל המופלא שיש לנו, ומכל שאר ראשי הזרועות, ראש השב"כ, ראש אמ"ן ואחרים".
אבל את הקדנציה של דגן הארכת.
"לא מדויק. אין לראש מוסד קדנציה מוגדרת, והוא אמור היה להתחלף עוד לפני שמלאה שנה לכהונתי, וחשבתי שזה לא נכון".
אני מבין שההארכה באה גם על רקע הצלחות מבצעיות יוצאות דופן שלו.
"ההצלחות שלו הן רבות, אבל הוא לא אוהב לדבר עליהן, וגם לא כל כך אוהב שאחרים מדברים עליהן. והוא יודע למה".
האופטימיות שלך בנושא האיראני מבוססת גם על שיחות ארוכות עם בוש?
"אני מדבר בשם ההתרשמות שלי, האמונה שלי והתובנות שיש לי כתוצאה מכל מה שאני יודע. אני לא אכנס לפרטים, בטח שלא אספר על מה אני משוחח שעות ארוכות עם נשיא ארצות הברית".
אז אפשר להירגע? כי הרגע הם בדיוק הודיעו על 5,000 צנטריפוגות חדשות.
"אני לא רוצה להיכנס לפרסומים או להתווכח על פרטים. אסור שלאיראן תהיה יכולת גרעינית, ואני מאמין שלא תהיה לה".
אז נעבור לסוריה. אני מבין שגם לה לא תהיה יכולת גרעינית בזמן הקרוב, תודה לאל, או למישהו.
אולמרט מחייך. "פנינו לשלום עם סוריה. אנחנו לא רוצים להילחם בסוריה. אנחנו מעדיפים להיכנס עם סוריה לתהליך של שלום, לא לעימות. אני מקווה שזה לא יישאר רק משאלת לב".
אתה מחליף מסרים עם אסד?
"הנשיא אסד יודע בדיוק מה הציפיות שלי מתהליך שלום עם סוריה, ואני יודע בדיוק מה הציפיות של אסד. וזה לא מקריאה בעיתונים. הוא שמע ממני בכל מיני דרכים, דברים רציניים מאוד".
דיברתם פעם?
"יותר מזה לא אגיד".
אז, בעצם, מתנהל משא ומתן?
"אני לא רוצה לאשר ולא להכחיש".
יש או אין משא ומתן?
"אנחנו עושים מאמץ עצום להעלות את יחסי ישראל-סוריה למסלול שיחות. כשיהיה אפשר לדבר, נדבר".
אולמרט רק רומז מי, בשלב הזה, מונע את השיחות הללו. קוראים לו ג'ורג' בוש. מתי יהיה אפשר לדבר? כשבוש יעזוב את הבית הלבן. יכול להיות, לפיכך, שבין ישראל לסוריה מתנהלים בימים האלה מגעים שקטים, מקדמיים, חשאיים, במטרה להכשיר את הקרקע למשא ומתן גלוי שיפרוץ מעל פני השטח בשנה הבאה, כשיתקבל אור ירוק מוושינגטון. ויכול להיות שלא. "כשיהיה אפשר לדבר, נדבר", אומר אולמרט, ויודע מה הוא אומר.
אתה עוקב אחר דיוני הקונגרס האמריקני? אומרים שבקרוב יהיה שם דיון מעניין על פעולה צבאית מעניינת לא פחות שאירעה בספטמבר 2007.
"אני לא יודע לאיזה פעולות אתה מתכוון, ואם הייתי יודע, לא הייתי מגיב".
מתסכלת, הצנזורה, לא? תאר לעצמך איזה כיף היה אם אפשר היה לגלות הכל.
"כל ראש ממשלה בישראל עוסק כל יום בנושאים שאי-אפשר לדבר עליהם. אם לא יודעים עליהם, סימן שהם מאוד מוצלחים. לפעמים יש להם ביטוי חיצוני, הרבה פעמים אין. ואיש לא יודע. אלא אם כן מישהו יבחר לפטפט. וזה יהיה בלתי אחראי ובלתי רציני. זה חלק מהאחריות המיוחדת של ראש ממשלה. אני לא מתייחס לדברים שאי אפשר לדבר עליהם. יש לי סבלנות. אמתין להם, שיגיע זמנם".
זה יקרה בימינו? בימיך?
"אני מתכוון להיות עוד הרבה שנים ראש ממשלה, אז יכול להיות".
אתה מתכוון לשלוף הסדר עם אבו-מאזן עד סוף השנה? ככה כולם חושבים.
"אני לא מתכוון לשלוף כלום. אבל אני רוצה להגיע להסדר. רוצה מאוד. בכל לבי. יש חלון הזדמנויות צר שנותר לנו כדי לנסות להגיע להבנה לגבי המתכונת המפורטת והמדויקת של פתרון שתי המדינות. מדינה פלשתינית לעם הפלשתיני, ויהודית לעם ישראל. אין לנו זמן בלתי מוגבל. חייבים לעשות כל מאמץ כדי לנצל את הזמן הזה. אנחנו עומדים כרגע בפני הכרעה. לנהל משא ומתן עם אבו-מאזן וסלאם פיאד ואבו-עלא, או לנהל משא ומתן עם חמאס, אחרי שישתלט על יהודה ושומרון. אז כן, אני רוצה להגיע למתכונת הזו".
מה הסיכוי?
"הסיכוי גדול יותר ממה שחשבתי לפני אנאפוליס. ולכן אני הולך על זה".
שרת החוץ חושבת שלשלוף הסכם חפוז, קצר ושטחי, זה מסוכן.
"אני אמרתי לשלוף? אני מדבר על הבנות, בכתב, שיגדירו במדויק את מתכונת הפתרון של שתי מדינות לשני עמים. זה תהליך שאפשר להתקדם בו ויש לנו מספיק זמן לעשות את זה עד סוף השנה. אם נתמיד במאמץ אז יש סיכוי. יש לנו עכשיו חלון זמן, שאם יתפוגג, לא יחזור שנים. ואז נשאל, עוד שנה, שנתיים, חמש, איך היינו יכולים להיות עיוורים כל כך. איך פיספסנו והנחנו לחמאס להשתלט על כל הרשות".
הרבה אנשים אומרים שמה שאתה עושה זה מסוכן. תגיע לנוסחה, אז מה? תניח אותה על המדף, ואז חמאס ישתלט וידרוש שתבצע. אומר את זה ביבי, אומר את זה גם ברק.
"אני לא מאמין בפסיכולוגיה של הפחדה המונית. מחר בבוקר ירושלים מתאחדת עם טהרן, מחרתיים יהודה ושומרון חלק מסוריה. זה לא רציני".
זה קרה בעזה, אגב.
"מה שקרה בעזה זה שיצאנו ממקום שלא היינו צריכים להיות בו, ולא השלינו את עצמנו שזה יפתור את כל הבעיות".
ואחרי היציאה קיבלנו חמאסטן על הגדר.
"וכשהיינו שם, לא היה חמאס? ולא היו קסאמים? לא נהרגו חיילים כל יום?".
לא נפלו גראדים על אשקלון.
"בוא נגיד את האמת. הרי אם היינו היום עם 17 יישובים בעזה, כמות הנפגעים מטרור היתה גדולה בהרבה, ועשרות אלפי חיילים היו צריכים להגן על היישובים האלה. אם ביבי רוצה לחזור לעזה, אני רוצה לשמוע את זה. שיגיד בקול רם. שיבואו אנשי הליכוד ויגידו שהם משתוקקים לחזור לשם. בבקשה. נשמע את זה. אבל מה שנעשה כאן, זו פסיכולוגיה של הפחדה".
אבל הסדר, גם אם תגיע אליו, לא יוכל להיות מיושם כל עוד יש טרור ויש חמאס.
"אבל לישראל תהיה הזדמנות לקבע בתודעה של העולם כולו את פתרון שתי המדינות. כי אם לא, יכול להיות שבעוד כמה שנים נעמוד בפני מציאות שכולם מדברים על מדינה אחת לשני עמים".
כמו שאמרת בריאיון ההוא ל"הארץ", ישראל תהיה גמורה.
"כמדינה יהודית, היא לא תתקיים והרי מדינה יהודית היא תמצית חיינו. זו שאיפתנו מאז ומעולם. אבל אם תלך באירופה הנאורה ותגיד להם מדינה יהודית, זה בכלל לא נראה להם הגיוני. הכי טבעי בעולם, מבחינתם, זה מדינה עם אוכלוסייה מעורבת. הם חיים במדינות כאלה. ולכן, אם פתרון שתי המדינות לא יתקע יתד איתנה באדמה, תתפלא עד כמה מהר נעמוד בפני חזית עולמית, כולל מדינות ידידות, שתגיד לנו רגע, מה הבעיה, דמוקרטיה, מדינת כל אזרחיה. זה מה שאנחנו רוצים? לא. זה מה שהליכוד רוצה. לשם הם גוררים אותנו. ולכן, אני אומר, מי שרוצה להתמודד מולי, שיביא את התוכנית המדינית שלו. שלא יגבב שטויות ולא יגבב מילים, שלא יאנפף סיסמאות, שישים תכנית. אתה אומר שאי-אפשר לנהל משא ומתן? יופי. אז מה אתה מציע, ביבי?".
ביבי אומר שאבו-מאזן חלש, לא מסוגל להעביר שוטר אחד את הכביש, אין על מה לדבר איתו עכשיו.
"תמיד מחפשים סיבות למה לא. אבו-מאזן הוא איש שאפשר לדבר איתו. זה לא היה כך תמיד. הוא לא ערפאת, הוא איש נעים, לבבי, ואגב, בדקתי, הוא לא פטריוט ישראלי, הוא פטריוט פלשתיני".
יש מישהו חזק יותר, שאפשר לסגור איתו עסקה. ברגותי קוראים לו. למה שלא תשחרר אותו?
"מי אמר לך שאפשר לסגור איתו עיסקה? אלה דברים ללא בסיס".
החבר שלך, חיים אורון, ג'ומס, אמר לי. גם פואד אומר. גם מתן וילנאי.
"גם חברים שלי יכולים לטעות. לי יש דעה אחרת. אני לא חושב שצריך לשחרר את ברגותי, ואין לי כוונה לעשות את זה. איך אפשר לסגור איתו עסקה? הוא המנהיג הרשמי והנבחר של הפלשתינים? בראש הרשות עומד מי שנבחר ברוב של 60 אחוז בבחירות אישיות. למה שאני אפגע במעמדו? למה שאני אתן לו סטירת לחי ציבורית? הוא איש ראוי, הוא מנהיג ראוי, שנבחר בדרך ראויה, ואיתו אני רוצה לדבר".
אתה יושב איתו על מפות?
"אני מדבר איתו. ומפות אינן מחוץ לתחום שלנו".
אתה מתכוון לעמוד בראש קדימה בבחירות הבאות?
"ודאי. וגם לנצח. אם מישהו רוצה להתמודד מולי, אהלן וסהלן. שיגיש תוכנית. שיראה מה הוא הולך לעשות, איך יפעל בשלום, איך בביטחון. שישים הכל על השולחן. נראה אותו. אין לי שום היסוס בעניין הזה. בוא, אתם עוד נידונים לבלות איתי עוד הרבה זמן. אני מתכוון להמשיך בכל כוחי. אני לא אחד שבורח".
אתה מצליח גם ליהנות קצת, או שעדיין הייסורים כבדים לך?
"זה לא ייסורים. כן, יש רגעים קשים מאוד, יש רגעי מצוקה שקשה לתאר אותם, יש רגעים של כעס וגם של צער עמוק. זה אולי נכון בדרך כלל, ויכול להיות שזכיתי, שלא בטובתי, למנה גדושה מזה בשנתיים הראשונות לכהונתי".
אתה מתוסכל?
"זה לא תסכול. זה כאב. בסך הכל, אני גם בן אדם".
לא רבים מסכימים להגדרה הזו. התדמית שלך היא של עורך דין ממולח, איש יהיר, כוחני, נהנתן. איך זה שהדמות שאתה מדבר עליה לא עוברת לציבור?
"יש עיוות שיטתי של דמותי, פגיעה בלתי נסבלת, שאין לה שום בסיס עובדתי. לתאר אותי כאיש מתנשא? מילאתי כל כך הרבה תפקידים בקריירה שלי, לך, שאל את האנשים, אם הם מזהים את האיש שהם קוראים עליו את הדברים האלה בעיתונים. אבל ערב חג עכשיו, אני לא נושא את נפשי להמשיך להתנצח או לריב, או להעמיק מריבות, או להטיף מוסר. אני מרגיש שהיום יש אווירה אחרת. זה מתחיל קצת להשתנות. ואני אגיד לך עוד משהו. הרי שנים אתם כולכם כתבתם, כל המבינים והפרשנים, שאולמרט לעולם לא יהיה ראש ממשלה, הוא לא טוב בפוליטיקה, לא מבין שום דבר, לא יוכל להיבחר בליכוד, ופתאום אתם כל כך מתפעלים מהכישורים הפוליטיים שלי".
למדת . . . אבל בסוף היה לך מזל. היית בזמן הנכון במקום הנכון. אם שרון לא היה חוזר בו מכוונתו למנות אותך לשר אוצר, לא היית מקבל את הממלא מקום ואולי ביבי היה עכשיו ראש ממשלה.
"זו חוכמה בדיעבד. וזה לא נכון. היתה כאן התפתחות פנימית של תהליך טבעי, שבסופו נעשיתי ראש ממשלה. התפקידים שמילאתי, הניסיון שצברתי והנכונות שלי לקחת סיכונים שאחרים לא לקחו. כשאני התחלתי לדבר על התנתקות, כולם אמרו שאני מתאבד שיעי. כולכם אמרתם שעכשיו באמת אין לי שום סיכוי. ובסוף, זה מה שמדינת ישראל רצתה, זה הקו הפוליטי שניצח".
מה אתה אומר על המגעים לאיחוד קדימה והעבודה?
"אני לא ער למהומה הזו. אתה רואה, יש כאן שקט בלשכה".
יש שליחים, יש מגעים, יש דיבורים.
"תראה, מהי קדימה? תנועה שנוצרה מחיבור של פורשי ליכוד ופורשי עבודה. אז הרעיון הזה של חיבור בין שתי המפלגות הוא הדבר הכי טבעי והכי מובן מאליו. זה עולה, לא כי מישהו מארגן תהליך, אלא כי כך קמה קדימה. פרס, דליה איציק, חיים רמון, אלה ראשי מפלגת העבודה. והם היו ברשימת קדימה. פרס היה מספר 2 אחרי. אז האפשרות הזו, היא לא בלתי טבעית. מעבר לזה, אנחנו רחוקים מבחירות. אני מתכוון להוליך את קדימה. אם יהיו התפתחויות כאלה, נתייחס בבוא העת".
יש מצב שתהיה מספר 2 של ברק ברשימה משותפת?
"אני מאוד מרוצה מברק כשר ביטחון. יש שרים מצוינים בממשלה ואני שמח לעמוד בראש קבוצה כזו".
אתה רואה אותו מצטרף לקדימה?
"אני לא יודע. אני לא עוסק בתרגילים כאלה".
יש מצב לרוטציה בינך לבין ברק? תלכו יחד לבחירות הבאות, אתה ראש ממשלה שלוש שנים ראשונות ונותן לו את המפתחות שנה לפני הבחירות שאחרי.
"אמרתי לך, אני מתכוון לעמוד בראש קדימה בבחירות ולנצח נגד כל מי שיתמודד מולי. אני לא יודע, אגב, מי יתמודד מולי. יכול להיות שחלק מהאנשים שמצטיירים כמתמודדים, לא יהיו".
אתה רומז שיכול להיות שביבי יפרוש?
"אני לא יודע".
הרי חקירות יש לך, לא לו.
"מאיפה אתה יודע? העובדה היחידה בינתיים שעליה אין חולק היא שבבחירות האחרונות, כשהוא רץ, הליכוד בראשותו הביא הרבה פחות מנדטים ממה שאני מקבל בסקרים הכי גרועים עם קדימה".
והיום הוא מקבל פי שלושה ממך בסקרים, כבר הרבה מאוד זמן.
"בוא, אני מאוד מכבד את ביבי, לא תצליח, תאמין לי, גם אם תנסה בכל דרכי הפיתוי, לא תצליח לשמוע ממני מילה רעה עליו. אין לי שום ויכוח אישי איתו. ואני חושב שהגיע הזמן לעזוב אותו, להניח לו באופן אישי".
וגם לרעייתו?
"ודאי. הרגשתי מאוד לא נוח בהתנפלות האישית עליהם. תעזבו אותו עם העניינים האישיים. זה לא היה במקום ולא דרוש. לא צריך לפגוע אישית באיש כדי להגיד שהמדיניות שלו מסוכנת למדינת ישראל. זה ויכוח ענייני. מה שהוא מציע, סירובו לנהל משא ומתן ולעשות שלום, העובדה שהוא שבוי בידי קיצוני הימין, הופכים אותו למי שלא יכול להיות כאן ראש ממשלה".
זה נשמע כמו קריאה לביבי להצטרף אליך.
"לא. אין בינינו תשתית להליכה משותפת. אני רוצה לעשות שלום, ביבי לא רוצה לעשות שלום. הוא לא מוכן להגיע לפשרה".
ישבת עם איווט ליברמן ואתה פוסל את ביבי?
"ליברמן הסכים להצטרף. ביבי לא רצה".
למה אתה משפיל את רוני בראון? חבר, נאמן, שר מצוין, ואתה עושה לו זובור, מאפשר למנכ"ל שלך לחתור תחתיו, מדברים על מועצה חברתית שתפגע במעמד האוצר.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר. יש תמיד מתח מקצועי, טבעי, בין משרד האוצר למשרד ראש הממשלה. גם אצל רבין זה היה. אתה זוכר את המושג 'הפוגלים', על שמו של אהרון פוגל, שהיה המנכ"ל של שר האוצר בייגה שוחט, שהיה חבר קרוב של רבין? ורבין דיבר נגד הפוגלים".
יש באוצר יותר מדי עוצמה?
"זה לגיטימי שתהיה פרספקטיבה שונה בין האוצר למשרד ראש הממשלה. מדובר בשני משרדי מטה. בסוף, אנשי האוצר רואים הכל דרך תקרת ההוצאה וגודל הגירעון, וזה טבעי. זה תפקידם. וכאן, במקום בו אני יושב, יש תמונה רחבה יותר, מעמיקה יותר, מקיפה יותר. ויש חילוקי דעות, וזה לגיטימי, וזה מותר. גם אני הייתי שר אוצר, והקמתי כראש ממשלה את המועצה הלאומית לכלכלה וחברה הרבה לפני שמיניתי את רוני בראון, ואני חושב שזה כלי חשוב מאוד".
עכשיו רוצים להקים לו על הראש מועצה משולשת, עם ההסתדרות והמעסיקים.
"אני אוהב את רוני, אני מיניתי אותו, הוא שר מצויין, אני לא יודע על איזה מועצה אתה מדבר, זה עוד לא הובא אלי, יש לי את הפריבילגיה לקבל את ההחלטות בסופו של דבר וכך אעשה".
ויש גם מגמת ריסוק של בית המשפט העליון, בחסותך. תראה את פרופסור פרידמן. הוא מסתובב שם עם מצ'טה.
"מצ'טה? דווקא חשבתי שמישהו אחר שם דיבר על גרזן. מישהו שאיים שיגדע ידיים (אולמרט מכוון לשופט חשין - ב.כ). אבל בוא נשים את הדברים במקום. יש לי כבוד גדול לבית המשפט העליון. דיברתי על זה בלילה שנבחרתי, ופעמים רבות נוספות. יש לנו שר משפטים מצויין. כל הוויכוחים האלה, אם נשיא בית משפט שלום ימונה בחתימה מוקדמת של השר, או מאוחרת של נשיאת העליון, ואם זה איום על חופש בתי המשפט, כל מיני שאלות שלדעתי מיותרות. יש סוגיות חשובות כמו השפיטות, העמידה בפני בג"ץ, הסבירות, והן סוגיות לגיטימיות לדיון ציבורי.
"לא יכול להיות שבכל פעם שמשמיעים דעה, זה מיד מתפרש או מוצג כאיום על עצמאות בתי המשפט. בוא אגלה לך סוד: פגשתי את פרופסור ברק פעמים רבות. אצלו בלשכה, וגם אצלי בבית. הצעתי לו לעמוד בראשות ועדה ציבורית שתגבש הצעת חוק להבטחת מעמדו העצמאי של בית המשפט. ההצעה הזו היתה גם על דעתו של שר המשפטים. ואכן, פרופסור ברק הסכים, ואחר כך, מסיבות שאני לא מכיר, חזר בו".
הוא התראיין בשבוע שעבר. קראת את דבריו החמורים על מה שפרידמן עושה?
"לא רק שאני לא נאבק בעליון, אני מכבד את נשיאת העליון ומוכן לאבטח ולשריין את מעמדו בחקיקה. ואני חושב שנעשה עוול גדול לשר המשפטים. על מי אנחנו מדברים כאן? על חתן פרס ישראל, בתחום המשפט! על אחד מגדולי האקדמאים בתחום הזה, בעל שם עולמי, שזכה להוקרה בכל רחבי תבל. מה רוצים להגיד על האיש הזה? שהוא אויב שלטון החוק?".
זה מה שברק אומר ואמר.
"מותר לי לחשוב שההתבטאויות הללו של ברק לא נוסחו בזהירות שהייתי מצפה ממנו. תראו מה עושים לדני פרידמן. מה עושים מהאיש הזה, שהוא אחד מגאוני המשפט המובהקים ביותר של ישראל, אדם שאני לא שמעתי אותו פעם אחת מתבטא בביטוי לא ראוי. אז יש דברים מסויימים במחלוקת? ראוי לברר אותם בצורה מאופקת, ואני ממליץ לרדת משר המשפטים. זה לא מכובד ולא ראוי".
וגם ממך לא יורדים. תראה מה קורה לך. חקירות, פירסומים. כל החברים שלך נפלו מסביב. הירשזון בדרך לבית הסוהר, שולה זקן בחקירה, אורי מסר בחקירה, אומרים שניסה להתאבד.
"הוא נפגע בתאונת דרכים, החלים וחזר לתפקידו. אלה שמועות שמפיצים מי שרודפים אותי. זה חלק מהמרדף. תראה, ראיתי בערוץ 2 כתבה עם הקלטות של חוקרים פרטיים שמצלצלים לאנשים ואומרים להם שאם ישיגו עדויות וראיות נגד אולמרט, יקבלו כסף, אפילו מיליון דולר. כשזו האווירה, אז קורים דברים לא נעימים. לא קל להתמודד באווירה ציבורית כזו. בסוף, אתה שואל את עצמך, איפה הגשם? למה הכל רק רוח?".
ובתוך כל זה, איך הבריאות? אתה רגוע, יחסית לאיש עם סרטן.
"בסדר. אני במעקב. בקרוב, בהתייעצות עם רופאי, אחליט על הדרך להמשך בטיפול".
מרגיש טוב?
"מצוין".
נא להמתין לטעינת התגובות
