פרדוקס הטונה
מחירי דג הטונה מרקיעים שחקים, הדייגים שרוצים לעשות את המכה דגים ללא הכרה ויש להם שיטות לעקוף את מגבלות הדייג העולמיים. התוצאה: דגי הטונה הולכים ונכחדים מהים ומהעולם
רוב סוגי הדגים הם בעלי דג קר ובשל כך חשופים להבדלי טמפרטורות ומהגרים בעקבות הזרמים והעונות לאזורים עם טמפרטורת מים נוחה. הטונה, הדג היקר בעולם שונה מהם. היא בעלת דם חם ומערכת ויסות, ששומרת על חום גופה בטמפרטורות מים נמוכות מאוד.
מקובל לחלק אוכלוסיות טונה כחולת הסנפיר לתתי קבוצות עפ"י אזורים אבל ההבדל בין הקבוצות אינו משמעותי למעט המיקום ושלב הבשלות מינית (עד גיל 12).
חלק ניכר מזמנם מבלות הטונות בציד עם חברי קבוצות אחרות באותם אזורים. אוכלוסיות הטונה הצפון אטלנטית מתרבות באזור מפרץ מכסיקו ובים התיכון, בעיקר בחלק האדריאטי מסביב למגף האיטלקי וחופי צרפת וספרד.
טונה בוגרת יכולה לחיות כ 30 שנה להגיע למשקל של 750 ק"ג ולמען הסר ספק לא מדובר בטונה שמגיעה לקופסאות השימורים.
יכולת השחיה ומסת שרירים עם מערכת וויסות חום מאפשרת לטונה כחולת הסנפיר להתקיים בטווח אזורים עצום ולכן נחשבת בעיני רבים כטורף הפלגי האולטימטיבי – לא כל דג מסוגל לצלול לעומק של 1000 מטר ולצלוח את אוקיינוס תוך חודש במהירות שיוט של רכב.
על הסדרת הדיג המסחרי של הטונה מתיימרת לפקח רשות בינלאומית בה חברים נציגים ממספר מדינות. הוועדה מתכנסת מדי פעם לקביעת מכסות דיג לכלל האיחוד האירופי, לארה"ב ולמדינות מזרח אסיה.
משנת 1966 בה הוקמה רשות ה ICCAT היא נתונה ללחץ רב ומווסתת בהחלטותיה בין השפעות פוליטיות ממדינות שונות, דרישות השוק ומצב הדגה.
תוצאות הניהול הממושך (והשערורייתי- לפי ארגוני הסביבה) של ה- ICCAT מראות ירידה של 88% לפי MSI לטונה כחולת סנפיר משנת 1975 שנקבע על ידי אותה וועדה עצמה. (MSI -מדד המעריך כמות מותרת של דיג המאפשר שמירת אוכלוסיה בריאה).
התוצאה נכון להיום: הטונה נמצאת בסכנה חמורה מאי פעם.
הסיבות שהביאו לקטסטרופה הם שווי שוק, חוסר (יכולת או רצון) בניטור ואכיפה, שמובילים לדיג
למרות המצב, גם השנה המשיך ה ICCAT להנפיק מכסות, כשחלק מהדגים משמש למטרות מחקר. החלטה תמוהה לאור פעילותה של פרוייקט מחקר המשתמש בתגי זיהוי, שמאפשרים מעקב ללא הרג מיותר.
פרויקט ''סמן ענק''- Tag-A-Giant פועל לסימון טונה בתגי זיהוי אלקטרוניים ומציע פרס כספי של עד 1000 דולר למי שיזדמן לדרכו דג מסומן. המיזם הוסיף מידע חשוב על אורחות החיים של הדג ומלמד על מסלולי הגירה באורך מצטבר של עשרות אלפי ק"מ בחייו של פריט בוגר ממוצע.
לצד הגילויים מהמחקר עלו גם שאלות חדשות - חלק מהפרטים בלהקות חוצה את האוקיינוסים ללא הסבר מניח את הדעת ותבניות הנדידה אינם ברורות לחלוטין.
הטונה מגיעה ברובה באופן יומי לנמל התעופה של טוקיו ומשם נשלחת בארגזי קרח הישר לשוק. השילוח האווירי נועד להבטיח את הטריות והסוחרים מוכנים לשלם עבורה והרבה.
מחיר של דג בודד ממוצע ינוע לרוב בין 2,000 ל- 20,000 דולר אבל פריטים גדולים נמכרו כבר במחירים הגבוהים מ- 180,000 דולר.
לכן, עבור דייגים רבים ברחבי העולם משמעות תפיסה של להקת טונה מכובדת במשקל של 300-500 טון שוות ערך לזכיה בלוטו במונחים דולריים – לא פחות.
חלק מהטונות המשמשות לסושי וסאשימי מגיע מהים התיכון, שם הם נתפסים בשיטה המסורתית ע"י הובלת להקות לתוך מסדרון ארוך וגבוה של רשתות דיג ההולך ומצטמצם עד שהלהקה כולה מובלת לאזור האיסוף.
איסוף היא הגדרה מעודנת למה שקורה שם בפועל- השיטה הידועה בשם מתנזה (שחיטה באיטלקית) ומקובלת עד היום בקרב דייגי סרדיניה.
גם דייגי סרדיניה מודאגים - גודל הדגים קטן יותר משנה לשנה והשלל השנתי בטונות צונח במהירות.
רק 10% מהשלל בשיטה זו מגיע לגודל הרצוי בשווקי יפן. בשל השלל המצטמק בגודל ספק אם בשנת 2010 עוד ידוגו כך.
השיטה המודרנית לתפיסת להקות טונה היא רשתות הקפה המתכווצות בתחתית ברגע המתאים למניעת בריחת הלהקה.
השיטה הנקראת purse seine אחראית לרוב השלל של הטונה המבוקשת. בים התיכון מסתובבות מאות ספינות דיג הנעזרות במטוסים לאיתור להקות הניזונות קרוב לפני השטח.
צוללן מצוות הסירה בוחן את גודל הלהקה, שנתפסה ולאחר הערכת הגודל (שלרוב קטן מדי) מובלת הלהקה בתנועה איטית, בתוך הרשת לחוות פיטום שם יעלו בעוד מספר ק"ג, ששווים זהב ומשם לפריזר ולשילוח אווירי.
בגריפה אחת מוצלחת יכולה ספינת דיג מסוג זה להקיף אלפי דגי טונה בגדלים שונים.
צורת דיג זו הכוללת העברת שלל חי אינה נכללת נכלל תחת סעיף המכסות של ה ICCAT מכיוון, שהדגים לא נשלים מהים אלא מובלים חיים לחוות פיטום.
התחכמות של דייגים הזקוקים לפרנסה או ניהול חסר אחריות מצד הרשויות – התוצאה זהה בכל מקרה, פחות דגים במים.
הסיכוי האחרון להפחתה של דיג טונה כחולת סנפיר מגיע בעקבות זיהום כספית, שהתגלה בחלק מהשלל בשנה האחרונה. הממצא לווה באזהרה, שפרסם מנהל המזון והתרופות האמריקאי ה FDA.
אופנת האוכל הבריא המעודדת צריכת דגי מים עמוקים, שהפכה לטרנד, התנגשה חזיתית במצבורי הכספית שהתגלו בדג. האמריקאים אולי יחשבו פעמיים אבל היפנים, שרבע משלל טונה שנדוג בעולם מגיע לשולחנם, מתרגשים פחות וממשיכים בינתיים לשלם עבור מנת סושי וסאשימי– ואולי גם בבריאות.
כשחלק מהרשויות המופקדות על דיג טונה 'מתרשל' -בעיקר בשל הנכונות בחלק מהעולם לשלם מאות דולרים עבור מנת סושי וסאשימי, צמצום מכסות דיג טונה ע"י הרשויות לא רק שאינו עוזר, אלא עושה את ההיפך ומכאן פרדוקס הטונה.
ככל שמצטמצמת אוכלוסיית הטונה, מחיריה עולים ע''י הסוחרים בשווקים והדייגים, שחולמים מצידם על המכה הגדולה שלהם ומשקיעים מאמצי דיג נואשים יותר.
במילים אחרות, ככל שצרכני סושי יהיו מוכנים לשלם יותר, הסיכוי שימשיכו ליהנות מהדג המופלא הזה גם בעשור הבא יורד בהתאם.
אם תמשיך המגמה ללא שינוי, דור העתיד כנראה שלא יזכה אפילו לראות את אחד היצורים הקסומים ביותר בים.
המאמר באדיבות מיזם דייג בסכנה
נא להמתין לטעינת התגובות
