לקחי אקסודוס

מותו של יוסי הראל גרם לבן כספית להרהר על דור המייסדים הנעלם ועל מה שאסור לשכוח

בן כספית | 30/4/2008 4:56

ביום שני אחר הצהריים אמרנו שלום ליוסי הראל, מפקד אקסודוס, שנפטר בגיל 90. "גן ההעפלה", על שפת ימה של תל-אביב קושט בדגלי הלאום. ממול, במים הרוגעים של הים התיכון, פיטרלה ספינה קטנה של חיל הים שבאה לתת כבוד אחרון. המלחים על סיפונה, שהביטו בסקרנות בבאי האירוע, נולדו 40 שנה אחרי שאקסודוס, מעונה ומצולקת, גיששה דרכה לחופים האלה, נהדפה, רוסקה ומעפיליה שוגרו, בהפגנת אכזריות מקפיאת דם, בחזרה לגרמניה. 4,500 ניצולי שואה, ביניהם ילדים רבים, גם תינוקות, הוחזרו על-ידי הכובש הבריטי הנאור אל האדמה בה פוזר אפרם של שישה מיליון מבני עמם. אל מחנות המוות מהם נחלצו, בתקווה גדולה, שנתיים קודם. עכשיו, 61 שנים אחרי, אפשר כבר לדבר על זה בנחת. ועדיין, קשה להאמין.

האנשים באו ל"גן ההעפלה" להיפרד מהראל, וגם מבני דורם. דור שלם אומר שלום ונעלם, בשקט, בין הדפים המצהיבים. על הדוכן נפרס דגל אקסודוס המקורי, מחורר כדורים, שהיה בעצם דגלה של הונדורס, ועליו חתימותיהם של אנשי הצוות. שמעון פרס ספד, אהוד ברק הודה, חיים טופול שר.

היו שאול ביבר ויורם קניוק (שכתב ספר על הראל) ודידי מנוסי ואורי זוהר (!), חלק בכיסאות גלגלים, חלק על הרגליים. ובכירי מערכת הביטחון, וישראלים רבים, רובם בעשור השמיני, תשיעי או עשירי לחייהם, שיערם הלבן מתמזג היטב עם מדי חיל הים הלבנים, שכבשו את הלוויה שנערכה שעתיים אחר כך בשדות ים (מפקד חיל הים הביא לשם את כל מטה החיל).

"אנחנו נפרדים מעצמנו", היטיב להגדיר יוסי בן-חנן את היעלמותו של דור המייסדים מחיינו. דור שבו ה"אקזיט" המוצלח היה ממחנות ההשמדה, והסטארט-אפ שהפך לקומבינה המדהימה ביותר של הזמן החדש היה הקמת מדינה ליהודים. "יציאת אירופה", שמה העברי של אקסודוס, הפך למיתוס, כולל סרט הוליוודי מצליח ששבר קופות בכל העולם, עם פול ניומן בתפקיד יוסי הראל. כל השאר היסטוריה, כולל היריבויות הקטנות והתהילה שלא חולקה באופן שווה, אבל מי זוכר.

מעדיף מעפילים חיים על סמלים מתים

ערב יום השואה, שבוע לפני יום הזיכרון ויום העצמאות, מה אפשר ללמוד, עדיין, מאקסודוס ומיוסי הראל? ראשית, הבריטים. אלה שמטיפים לנו מוסר מדי פעם. חמש משחתות מסתערות על אוניית פליטים הרוסה למחצה, שברי אדם ניצולי שואה מצטופפים בתוכה. אפשר לראות תמונות, וגם סרטים, באתר "אקסודוס" באינטרנט.

הבריטים פותחים באש תופת, הורגים, פוצעים, מרסקים את האונייה, אוסרים את יושביה ומשגרים אותם למסע תלאות, כל הדרך בחזרה למחנות הריכוז מהם באו. אסור לשכוח את זה. שנית, הראל. הוא היה צריך לקבל החלטה. אחרי קרב גבורה

נגד המשחתות שארך שעות ארוכות, עם עשרות פצועים מדממים, אונייה על סף טביעה ואלפי פליטים על סף מוות, האם ממשיכים להילחם או נכנעים? חלק מאנשי הצוות לחץ עליו להמשיך להילחם. הוא החליט להיכנע. אני מעדיף מעפילים חיים על סמלים מתים, אמר. מתו כבר מספיק מאיתנו בשואה.

הוא צדק. צריך לזכור גם את זה, כשלוקחים בעוד שבועיים את ג'ורג' בוש לפסגת המצדה. שלישית, ישראל. אף על פי כן, ולמרות הכל, נס נדיר, ענק, עצום, בלתי נתפס ויקר כל כך. גם את זה כדאי לא לשכוח. בעיקר ערב יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.