החיים החדשים של אלחנן טננבאום
הוא לא צופר, לא ממהר וכמעט אף פעם לא מאחר. אלחנן טננבאום, נהג המונית הכי אדיב בישראל, מנסה לשקם את חייו ומכריז: "אני לא מדחיק את הטראומה"
- "שומע, עבור".
- "סע להרצליה פיתוח, רחוב משכית ,32 זה חברת די-אן-איי שם. תיקח את ויקה מ'הישרדות'".
- "קיבלתי".
18 מכיר את התוכנית "הישרדות", אבל לא שמע מעולם על ויקה פינקלשטייין, הדוגמנית הבלונדינית שהודחה מהאי. ועכשיו הוא בדרך אליה, לא רוצה לתת לה להמתין, כאשר ממכשיר הקשר במונית בוקע קולו המתריע של אחד הנהגים: "18 תיזהר, היא חתיכה, פצצה". 18 מגחך לעצמו. "'הישרדות'? עלק הישרדות. עשרה ימים באי בודד, עם צוות של ההפקה מסביב. צלמים, מאפרות, במאים, תאורנים, ולזה הם קוראים הישרדות. שישאלו אותי. אני אגיד להם מה זה הישרדות".
מאחורי ההגה של מכונית המרצדס, עם העיניים מופנות לכביש, יושב אלחנן טננבאום ומתכנן את מסלול הנסיעה. .18 זה מספר הקוד שהעניקו לו בתחנת המוניות לביא ("עד עכשיו לא שמתי לב שזה ח"י"). בדומה לנוסעת שתיכנס בקרוב לרכב, גם הוא חווה הישרדות בריאליטי. רק שבמקרה שלו העסק נמשך יותר משלוש שנים, תפאורת האיים הקריביים התחלפה במאורות החשוכות של לבנון ועל ההפקה ניצח צוות מובחר של ארגון חיזבאללה.
לפני ארבע שנים שוחרר טננבאום במסגרת עסקת חילופי השבויים שהרתיחה רבים. הוא חזר לארץ בריא, גם בנפשו, והחל במסע לשיקום חייו. כיום, בגיל 61, יש לו הרבה מאוד מוטיבציה ושאיפות חדשות. הוא לומד משפטים במכללת שערי משפט בהוד השרון, ובעוד חודש ישלים את חובות השנה השנייה. טננבאום, תלמיד מצטיין, נהנה מכל רגע. אם יעמוד במטלות, ייכנס בעוד שנתיים בשערי בית המשפט כעורך דין. בינתיים צריך לאסוף את ויקה.
"תחנת המוניות שלנו עובדת עם חברות הפקה של תוכניות טלוויזיה פופולריות", מספר טננבאום. "הם צילמו פרומו לעונה החדשה של 'רוקדים עם כוכבים', שבה משתתפת גם ויקה מ'הישרדות'. אמרו לי לנסוע לקחת אותה. היא נכנסה לאוטו ודיברה בטלפון, אז לא יצא לנו לשוחח. אבל אני חשבתי לעצמי: 'שלוש שנים ורבע בשבי, לא ראיתי אור שמש, לא היה לי מושג אם יודעים שאני חי, לא יצאתי מהתא, והם מדברים על הישרדות".
יום ראשון, השבוע. קצת לפני השעה 5:00 בבוקר. טננבאום כבר מתרווח במושב הנהג במונית, מקיש על לחצן "פנוי" במכשיר הג'י-פי-אס שמאותת לתחנה. כמעט שנה חלפה מאז קיבל תעודת יושר מהמשטרה, המעידה רשמית שידיו נקיות. כך נסללה הדרך לקבלת רישיון נהיגה ציבורי. הוא נמצא על הכביש כמעט 15 שעות, כל יום. מסיים משמרת בחצות, וקם בשלוש וחצי לפנות בוקר, כדי להביא נוסעים לנתב"ג. אחר כך הוא חוזר לתחנה, ממתין לנסיעה הבאה.
11:04. טננבאום חונה בתחנת המוניות שברחוב ראול ולנברג בתל אביב, בזמן שמושיקו הסדרן מחלק בקשר עבודה: "18, יש כאן לפניך את 30 ו-20, ואז אתה". יש לו סבלנות. שנים העביר בשבי, יחכה עוד כמה דקות. עד שיגיע תורו הוא מתפנה לעיון בהחלטת בג"ץ בתיק 769/02 - הוועד הציבורי נגד עינויים, נגד מדינת ישראל - עתירה שהוגשה בעניין הסיכול הממוקד, ונידונה בפני הרכב שופטים בראשות
טננבאום מסמן באמצעות מדגש את הקטעים החשובים. אחר כך הוא שולף צרור מסמכים חדש - החלטת בג"ץ בתיק 3799/02. "כל פסק דין של אהרן ברק זו מלאכת מחשבת שחבל על הזמן", הוא אומר בהתרגשות. "ומישאל חשין? איזו כתיבה ספרותית יש לו".
בעוד שבוע אמור טננבאום להגיש עבודה במסגרת הקורס "משפט בינלאומי פומבי". את חומר הלימוד הוא לוקח איתו למונית, רוצה לנצל את השעות המתות. "חבל לי להסתובב ברחובות ולתפוס נוסעים מזדמנים. זה היום האחרון של פסח, כולם עדיין בחופש, לא תהיה הרבה עבודה", הוא מתלבט בקול רם. "עדיף שאמתין כאן בתור, בתחנה, עד שתגיע קריאה". את דממת האלחוט מפרה נהגת אחרת, שמדווחת בקשר: "צלצלתי לנדב אבוקסיס (הסטנדאפיסט – ד.ג), ואין מענה בטלפון". בעודו מעיין בפסקי הדין, ממלמל טננבאום: "הוא יענה, יענה. הוא בטח במכון כושר. הסעתי אותו ביום שישי".
הוא לא חותך בכביש, גם לא צופר. מקפיד לתת זכות קדימה, לא יורק, לא מעשן, לא מחטט באף. כשדעתו מוסחת לרגע, והוא כמעט מפספס את היציאה לנתיבי איילון, מאט טננבאום בהדרגה. הוא מאותת, מסתכל במראות ורק לאחר שהנתיב מתפנה, סוטה ימינה בביטחון מלא.
מהי החוויה הכי מוזרה שהיתה לך במונית?
"הייתי בנסיעה לאולפני הרצליה, ומישהי מההפקה של אחת התוכניות שאלה אם אני יכול לעשות שליחות בהולה. היא באה אליי עם בקבוק שתייה מפלסטיק, של תינוקות, מלא בחלב אם, וביקשה ממני להסיע את זה לכפר שמריהו. מתברר שהצילומים בהפקה נמשכו לתוך הלילה. האמא התעכבה, והתינוק בבית היה צריך לינוק, אז היא שאבה חלב אם לתוך הבקבוק. חוץ מזה, יש את המקרים השגרתיים: גברים שעולים למונית ושואלים איפה אפשר לזיין, תיירים שמחפשים מסעדה טובה או מועדון בילוי".
הרבה מהנסיעות האלה הוא כבר הספיק לשכוח, שלא כמו הנסיעה ההיא, המפורסמת, שהפכה אותו לשם שגור בכל בית בישראל. אז, ב-15 באוקטובר ,2000 יצא טננבאום תחת זהות בדויה לדובאי. שותפו למסע היה קייס עובייד, בזמנו חבר קרוב מטייבה והיום קצין המבצעים של חיזבאללה. המטרה הייתה להשלים עסקת סמים שתסייע לו לסגור חובות לשוק האפור, על רקע הפסדים בהימורים ועסקים שכשלו. כשהגיעו לדובאי התברר לטננבאום שעובייד, כמו נהג מונית טיפוסי, חתך אותו בסיבוב בלי סנטימנטים. הנוסע ירד בשבי החיזבאללה.
בעקבות הניסיון המר שלך עם קייס עובייד, אתה לא חושש להסיע ערבים?
"מסיבות בטחוניות אני לא מסיע ערבים שעוצרים מונית בדרך, באופן מזדמן, אלא רק כאלה שמזמינים נסיעה דרך התחנה".
ומה עם סוחרי סמים? תתפתה להסיע?
"אני לא נוסע לרמלה או לוד שידועות כערים שיש בהן תחנות סמים. אם ערבי או יהודי עולים למונית ואומרים לי: 'סע לרמלה וחכה לי כמה דקות, אני חוזר איתך לתל אביב,' אני יודע שזה לתחנת סמים, ולא מקבל את הנסיעה".
הנוסעים שהוא כן לוקח מזהים אותו כמעט תמיד, לרוב מגלים אמפתיה. מנכ"ל חברה ידועה שופע מחמאות על השירות: "אני אוהב לנסוע איתו. המונית שלו תמיד נקייה, הוא מדייק, מנומס. אני טס הרבה, ומזמין מונית גם בשעות לא שגרתיות, ושם לב שהוא עובד קשה מאוד. הוא לא נהג טיפוסי." כמה מהלקוחות הקבועים של טננבאום הם נוסעים מפורסמים, למשל הבמאי צדי צרפתי. "פעם הוא נכנס למונית ושאל: 'אלחנן, אכפת לך שאוכל סנדוויץ' במונית שלך.'? אני אוהב אותו, הוא איש אמיתי".
קרה שמישהו סירב לנסוע איתך בגלל שאתה אלחנן טננבאום?
"יש מישהו מפורסם שנוסע עם מוניות מהתחנה, וביקש מהסדרן לא לשלוח אותי אליו. אני מכבד את זה". טננבאום מסרב להסגיר את שמו של הסרבן. בירור קצר בתחנה העלה שמדובר באבי קושניר.
למה בחרת להתפרנס דווקא כנהג מונית?
"אחרי השבי הייתה תקופה ארוכה שלא עבדתי. חייתי אצל אחותי, התקיימתי מקצבת ביטוח לאומי בסך אלף שקלים, וזה בקושי כיסה את הוצאות הנסיעה באוטובוס. לא רציתי להיות לנטל. בגילי אני נחשב זקן מדי מכדי להתקבל למקומות עבודה. אפילו לא ניסיתי לגשת לראיונות עבודה, כי לא רציתי לקבל תשובה שלילית. העבודה כנהג מונית מותנית אך ורק ברצון שלי, ביכולת שלי, ואני לא תלוי באף אחד אחר. אני לא זקוק לאישור של אף אחד כדי לקפוץ לשיעור באמצע היום. אני לא צריך לקנות אוטו, ובעל המונית דואג לתחזוקה של הרכב".
טננבאום פרוד ואב לשני ילדים בגירים, אורי וקרן, ולילד נוסף, בן ,14 שנולד מחוץ לנישואים ")אנחנו לא בקשר, אבל בשנה שעברה הוא התקשר להגיד תודה על המתנה שנתתי לו ליום ההולדת.(" הוא מתגורר בדירה שכורה בתל אביב, ומעביר את מרבית זמנו בין העבודה במונית ללימודי המשפטים. בימי ראשון, למשל, הוא לומד ברציפות מתשע וחצי עד שמונה וחצי בערב. בימי רביעי הוא נשאר במכללה עד שעה מאוחרת יותר. "בהתחלה חששתי להירשם, פחדתי שמא יצוצו נזקים מהשבי שלא הייתי מודע להם, כמו פגיעה בכושר הריכוז, יכולת הלמידה, עמידה בלחצים, אבל התבדיתי".
המרצים במכללת שערי משפט נדהמו תחילה לראות את השבוי המפורסם יושב בשורה הראשונה, ממש מולם. חלקם, אגב, כבר הכירו אותו. עו"ד רז נזרי, עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי לממשלה, ליווה את חקירת טננבאום לאחר שחרורו מהשבי. הוא היה שותף להחלטה לא להעמידו לדין פלילי בגין הנסיעה לדובאי. בסמסטר הראשון השנה העביר נזרי את הקורס "היועץ המשפטי לממשלה". טננבאום, שהצליח להרשים אותו מאוד בבקיאותו בעולם המשפט, קיבל בקורס ציון 98. באחת ההפסקות פנה המרצה אל הסטודנט והתעניין: "איך אתה בכלל יודע מה קרה, אם באותה תקופה היית בשבי?". טננבאום השיב כי ילדיו נהגו לשמור לו בכל יום את העיתונים, כ-3,500 בסך הכל, ולאחר שחרורו טרח לקרוא את כולם.
עכשיו הוא מנסה להשתקם מעברו השני של החוק, לרכך קצת את הזעם שעדיין מופנה כלפיו על ידי חלקים בציבור. "גם היום אני לא מדחיק את הטראומה. אני פשוט אדם בריא בנפשו", אומר טננבאום. "הסבל שעברתי בשבי הוא כפרה על כל דבר רע שאפשר לייחס לי. שילמתי מחיר כבד מאוד שעולה בעשרות מונים על החטא שחטאתי. אני חייב להדגיש שלא בגדתי במדינה, לא הסגרתי סודות ביטחוניים. יכול להיות שהיו פגמים בעולם הערכי האזרחי שלי, עליהם שילמתי ונוקיתי, אך לא היה כל פגם בעולם הערכי הלאומי שלי. מגיע לי צ'אנס חדש".
הפגישות עם המתווך הגרמני היו נקודת האור היחידה בתא הצר והאפל של טננבאום. הן התקיימו אמנם תחת פיקוחם של אנשי החיזבאללה, אבל השבוי הישראלי התרשם באמצעותן לראשונה שבירושלים יודעים היכן הוא נמצא ופועלים לשחרורו. "חיזבאללה התיר למתווך לדבר איתי רק על בריאותי, ולא על היחס כלפיי. שוחחנו באנגלית. הוא רצה לעודד אותי בעניין המגעים לשחרורי מהשבי, ואמר: 'אתה יודע, מדובר במזרח התיכון, זה לוקח זמן, אתה צריך להיות סבלני'. עניתי לו באנגלית: "Tell me about it''. איש החיזבאללה פירש את המשפט במובן הישיר, קפץ ואמר למתווך: "No, don't tell him anything". אפילו אותי זה הצחיק קצת".
עברת עינויים קשים?
טננבאום משתתק. "נעזוב את זה", הוא מפטיר בשקט, "בואי נסתפק בכך שהיו שם דברים לא קלים".
בעקבות נסיבות נפילתו בשבי נשללו דרגותיו והוא הורד לדרגת טוראי. אולם, כאלוף משנה במילואים התוודע טננבאום לסודות מדינה מסווגים ביותר. חוקרי החיזבאללה ניסו לחלץ ממנו כמה שיותר מידע. "החוקר הראשי דיבר עברית בסלנג של שינקין", מספר טננבאום.
למה אתה מתכוון? "כזה", "כאילו"?
"לא זוכר, אבל הם מכירים כל מילה. הם קוראים כל יום את כל העיתונים בישראל, צופים ומאזינים למהדורות החדשות, מעודכנים בהכל. החוקר אמר לי: 'האוכלוסייה הדתית תאכל אתכם כי הם כל הזמן מולידים ילדים, ויום אחד הם יהיו הרוב בישראל".
חודשיים לפני שחרורו מהשבי, הועבר טננבאום לחדר גדול יותר, וישן לראשונה במיטה. ב-29 במאי 2004 הוא שוחרר מהשבי. יחד עמו הוחזרו לארץ גופותיהם של חטופי הר דב מאוקטובר ,2000 עדי אביטן, עומר סוועאד ובני אברהם, זכרם לברכה. ועדת המשנה לשירותים חשאיים הגדירה את הפרשה "כאחת החמורות בתולדות המדינה". טננבאום נחקר בשב"כ, נבדק בפוליגרף, ונקבע כי לא הסגיר סודות מסווגים. במסגרת הסדר טיעון שנערך עם סנגוריו, עורכי הדין אלי זהר ורועי בלכר, הוחלט לא להעמיד אותו לדין.
"חילקתי את עולם הידע שלי לשלושה חלקים: דברים שאני מוכן לספר כי כל ילד יודע אותם גם בלי להיות בצבא. למשל, הציגו לי מפת תל אביב שמחלקים בחו"ל לתיירים שמגיעים ארצה, וראיתי שכתוב עליה באנגלית: 'הקריה.' כשנשאלתי איפה הקריה, הצבעתי על הכיתוב. הסוג השני: דברים לא סודיים, אך מוגבלים - איפה נמצא פיקוד כזה או אחר שצה"ל ממילא פרסם בעבר.
"את הסוג השלישי, נושאים הקשורים לביטחון המדינה לא חשפתי, וגם אם היו שמים לי אקדח בפה ולוחצים על ההדק, לא הייתי מספר. ערך החיים בטל לעומתם. בדיעבד אני חושב שאנשי חיזבאללה לא ידעו שהייתי חשוף למידע הזה. בקטע הזה הם היו טיפשים".
ואתה לא פוחד שיום אחד יחטפו אותך כדי לנקום?
"זה הפחד הגדול של גורמים מסוימים במדינה - שחיזבאללה ישלימו את המשימה. אני לא פוחד. טסתי לנופש בחו"ל, ואני מסתובב חופשי".
טננבאום באמת לא פוחד. הוא כבר הקפיץ את מערכת הביטחון לאחר שנסע עם חברו לסיור ליד גדר המערכת, בגבול הצפון, ותצפת אל לבנון. אל המדינה שבה הוחזק. השניים עוררו את חשדם של תצפיתני צה"ל, ואלה שיגרו כוחות של חיילי החטיבה הצפונית למקום. מח"ט הגזרה עדכן את השב"כ. טננבאום לא צריך תזכורות נוספות למה שעבר עליו בשבי. אולם למרבה האירוניה, את נושא פדיון השבויים הוא למד לא מזמן במכללה, במסגרת הקורס "בעיות אקטואליות בראי ההלכה."
"בשיעור הראשון המרצה התייחס למקרה שלי, וכל הכיתה צחקה. הוא ראה את המבטים מופנים לעברי, הסתכל עליי, לפת את ראשו בידיו, ואמר: 'לא ידעתי.' פדיון שבויים זו סוגיה עתיקה שדנו בה בימי המקרא והתלמוד, וחכמים פסקו: 'לא פודין את השבויים יתר על דמיהן'. כלומר - אתה לא משלם מחיר תמורת פדיון שבוי, מעבר למחיר קבוע. הליסטים ושודדי הים חטפו בני אדם בשביל בצע כסף, והיה מחיר קבוע עבור כל שבוי.
"אבל," טנבאום עוצר לרגע, "קמו פוסקים ואמרו: 'יש חריגות.' למשל, אם השבוי תלמיד חכם, צריך להציל אותו גם אם המחיר גבוה, כי הוא יהיה מורה גדול בישראל. אם השבוי נשבה בממלכה זרה, צריך לפדות אותו מהר כדי שלא ייאלץ לעבוד בשבת או להמיר את דתו. ומה לגבי שבויי צה"ל? אנחנו, כמדינה ששולחת את חיילנו למלחמה, צריכים להחזיר אותם הביתה. החייל לא התנדב ללכת לצבא, אלא נשלח על ידי המדינה. המדינה היא כמו אבא שלו".
ואתה חושב שהמדינה תצליח להחזיר הביתה בשלום גם את גלעד שליט?
"אני בטוח שגלעד שליט יחזור חי ובריא ושלם, כי הוא קלף מיקוח. יש לחמאס אינטרס לשמור עליו כמו אתרוג בצמר גפן. הוא לפחות יודע מה קורה סביבו, יודע שמטפלים בשחרור שלו, נותנים לו להעביר מכתב להוריו. הוא לא חי בעלטה כמוני בלי לדעת דבר. גלעד שליט יחזור הביתה עם טראומה של שבי, אבל השבי הוא בית ספר של החיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
