שאלה של זמן
עפר שלח מפציר במזוז להחליט מהר האם יש או אין ראיות להגשת כתב אישום נגד אולמרט
התקשורת נחלקת לפי אותם קווים שחוצים אותה ביחס לאולמרט מאז מלחמת לבנון. מי שבעיניו אולמרט אינו ראוי כבר מאז, שחושב שהאיש עוד לא שילם את החוב המתבקש כדי שנוכל לחזור ולהאמין בנושא המשרה הזו, כמעט באופן אוטומטי גם מאמין לטענה שעבר עבירות פליליות.
זה לא רק רצון נקם שלא התממש, אלא הערכת אישיות, שנוצקה במבחן של מנהיג במלחמה ומתחזקת בגלל התנהלותו של אולמרט כמעט בכל עניין. מי שלא רואה אלטרנטיבה, שלא ראה אותה גם אחרי דוח וינוגרד הראשון, עושה כמיטב יכולתו כדי להגחיך את החקירה, לגנות את חוסר הסבלנות הציבורית, להרוויח זמן.
כולם משחקים על זמן, ואין זמן. אם קונים את תפיסת העולם הרווחת של מערכת הביטחון, החזית משלושה עברים - צפון, דרום מערב והשמיים הפתוחים למעבר טילים - שמקימה איראן נגד ישראל, לקראת ימי ההכרעה על תוכניתה הגרעינית, הולכת ומתגבשת. ולראיה, האירועים האחרונים בלבנון ובעזה. גם אם לא רואים ממול אויב מונוליטי וסדור, ברור שיש הכרעות ביטחוניות ומדיניות שחייבים לקבל. אין זמן גם מבחינת הלגיטימיות הציבורית של אולמרט עצמו.
למרות כל מסכי העשן שהמכונה הפוליטית-תקשורתית של אולמרט מייצרת במיומנות, תמונת הסקרים יציבה ושלילית: ראש הממשלה הוא ראש ממשלה רק כי הוא מצליח לדחות את הבחירות, בעזרתם של פוליטיקאים חסרי חוט שדרה הסובבים אותו. כולם, כולל הוא, ישלמו את המחיר ברגע שהבחירות ייכפו עליהם.
ולכן, אסור לתת למזוז זמן. מהלכיו של אולמרט הכניסו אותו לפינה, שאת חלקה יצר בעצמו, בדרמטיזציה המופרזת של מהלכי החקירה בשלבים הראשונים שלה. אבל זה כבר נתון. עכשיו, אסור ליועץ המשפטי לבוסס בספק ובחשש, שמא יגיש כתב אישום שבסופו של דבר יהיה מינורי מדי או לא יחזיק מעמד מול מערכת משפטית שכבר זיכתה אשמים מאולמרט. אסור לו לחכות שתיקרה בדרכו הוכחה שאין למעלה ממנה לעבירה שאין למעלה ממנה.
אם יש לחוקרים ראיות של ממש לעבירות הנוגעות למימון בחירות, על מזוז להגיש כתב אישום על העבירות האלה,
כנאשם, דין אולמרט כדין בוזגלו. כראש ממשלה, ממש לא. הוא נטל על עצמו את ההבחנה הזו, שעושה איתו עוול כאדם פרטי, ביום שבו החליט להתמודד על התפקיד. מזוז נטל על עצמו, ביום שבו החליט להיות יועץ משפטי, את החובה הקשה לקבל אחריות גם למהלך, שבסופו הוא עלול להיזכר כמי שהחליט החלטה גורלית ונכשל בבית המשפט. כל פוליטיקאי שלא יתמוך בקול רם בתובנה הזו, כל מי שיעזור לראש הממשלה לשחק על זמן וליועץ המשפטי למשוך זמן, יהיה אחראי לא פחות מהם להפקרת השלטון בישראל.