באסה להיות חיה. כבישים וקניונים תמיד יהיו חשובים ממך
אתר הטבע העירוני ''באסה'' עומד להיכחד, על כל בלעי החיים שבו. אבימור חדד, פעילת עמותת אנונימוס, מבואסת
צפרדע AFP
בתחילה היו אלה כרישי נדל"ן, שאיימו לקבור את הנוף היפהפה מתחת לפרויקט דיור יוקרתי, אך המאבק לשימור האזור שניהלה עיריית הרצליה הצליח - ולפני כחודשיים אסר בג"ץ על הבנייה במקום.
למרות זאת, אימת הבולדוזר עדיין שורה על בעלי החיים, שהאזור הוא מקום משכנם הקבוע ובין האחרונים שנשאר באזור.
הירוק אמנם יישאר הצבע השולט, אך יהיה זה הירוק של מדשאות, מתקני ספורט ומגרשי חניה מעשה ידי אדם. שכן לפי תוכניות העירייה, 45 דונמים בלבד יוותרו מהשטח הטבעי המקורי.
"עם כל הכבוד לקרפדות, אני מעדיפה את טובתם של בני האדם", השיבה בציניות יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה, כשנשאלה מדוע לא תקצה שטח גדול יותר לשימור הטבע ולטעמי, תגובתה מייצגת את הגישה המתנשאת המאפיינת את היחס שלנו לבעלי-החיים ולטבע שסביבנו.
לעתים, נדמה ששכחנו ,שאת כוכב הלכת הזה אנחנו חולקים עם עוד כמה מיליוני מינים ביולוגיים. אנחנו שוכחים שאנחנו חולקים איתם עולם ולא, אנחנו לא הבעלים שלהם.
לפני כ-400 שנה קבע האסטרונום האיטלקי גלילאו גליליי (ובכך קרא תיגר על הכנסייה), שכדור הארץ הוא רק אחד מכוכבי הלכת הסובבים את השמש. החברה המסורתית בת זמנו התקשתה לקבל את הרעיון לפיו אנחנו איננו מרכז הקיום כולו. וכי אפשר שיתקיים יקום שלם - שהאנושות אינה אלא נקודה בתוכו?
שמורות טבע או מחנות פליטים?
מינים רבים הוכחדו בשל שאיפתו של האדם לכבוש את הטבע והספר. בעלי חיים רבים מספור הומתו, הורעבו או גורשו בעקבות המפגש עם כלי הברזל, שמכניס האדם לתחומי המחייה שלהם.
השורדים משמשים כאנדרטה חיה לעולם שחלף והנופים הקסומים, הם שאנחנו מכנים 'שמורות טבע', הן מחנה הפליטים של אלה ששרדו את גחמות האדם.
את הנעשה אין להשיב ואל לנו
להתייסר אל מול מציאות שאינה קיימת עוד. אבל חובה עלינו ועל כל אחד מאיתנו לעצור ולחשוב, רגע אחד לפני שיהיה מאוחר מדי.
האם אכן נתונה לנו הזכות לעשות בכדור הארץ כרצוננו? האם לבעלי-חיים אחרים אין זכות לחיות בו? ומדוע אנו דנים בקלות רבה כל-כך את פליטי התיעוש להיכחדות?
ואם להחזיר את משפט הניינטיז הידוע: ותחשבו על זה.
הכותבת הנה רכזת פעילות עמותת אנונימוס באיזור השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
