מאויב לאוהב: איך הפסקתי לפחד והתחלתי לחבב את ירושלים
הכותל, הקפה בארומה, הדייטים במעיין, השבתות התוססות ובתי הכנסת השיוויוניים. שנה לאחר שקרעה את העיר (תרתי משמע) בפרהסיה, הפולנייה עושה תיקון עם הבירה
בכל זאת, בעיר הזאת פגשתי את אהבת חיי, ולא – לא מדובר בערבי בוגי. אז להלן עשרה דברים טובים שיש רק בירושלים. ספיישל יום ירושלים 2008, הגרסה החיובית:
1. הכותל. אני שונאת לנסוע בקו 1 כי צפוף ומסריח שם. ואני תמיד מסתבכת עם האוטו בדרך. וההליכה ברגל דרך כל הרובעים מלחיצה אותי.
ואני אף פעם לא מצליחה ללכת לאחור מול הקיר הקדוש בלי לדרוך לעצמי על החצאית, או לחילופין מבלי לדרוך לאחרות ולהתפזר על הרצפה הקדושה.
ואני תמיד שוכחת כיסוי ראש ואז נצרכת לפתרונות של קרטון בצורה עוגה או מטפחות משומשות מלאות כינים.
אבל הכותל באמת מרגש אותי. ועוד יותר מזה בית הכנסת המיוחד במנהרות הכותל שאליו הבאתי במשך שנים את חברותיי הכלות שיתפללו עלי ביום חתונתן.
מרוגשת ומתחננת התפללתי שזה כבר יבוא. דמעות טהורות וכנות מאלה היו לי מאז רק תחת החופה.
2. קולינריה. אין על המקומות הכשרים בירושלים. חייבים לפרגן להלל ולארומה, אף על פי שאני תמיד הייתי ממציאה לעצמי שמות בעת ההזמנה בארומה בעמק רפאים.
איכשהו, מאוד הביך אותי לשבת בין המון חתנים פוטנציאליים ולשמוע במערכת הכריזה: "סנדביץ' טוניסאי כפול, מלחם לבן הכי משמין לרויטל". העדפתי להיות מירב.
עוד בתחום הקולינרי: שוקו מטבליות שוקולד או מקופלת; מרק חם שמגיע בתוך כיכר לחם; וכמובן - וופל בלגי בחגיגה של בבט. מ- ע- ד- ן.
3. פמיניזם. גם לבחורה שרק רוצה קצת ללמוד או לשבת בערב מעניין - לא קיצונית כמוני שצרפה את התינוקת שלה ל'קולך-בייבי'. יש שם הכל.
ממדרשת מתן ועד ברוריה. מקריאת נשים לעזרה שוויונית, משירה חדשה לשירה בציבור.
בירושלים יש את הפעילויות הכי שוות בתחום מודעות והעצמה. ואני שלא זכיתי, אמורה להסתפק באיזה תת-סניף במרחק חצי שעה נסיעה צפונה.
כל אחת שלמדה בפלך מעוררת קנאה, כל אחת שלבשה מכנסיים בבטחון ובלי תרוצים - גאווה.
4. טמפ' הגוף. לא משנה עד כמה האוזון מתחמם ושבאירופה אנשים אשכרה מתפגרים מחום – לירושלמים אין צורך במזגן. כי זאת ירושלים.
ובאמת, אין כמו להגיע לשבת שלמה בקיץ, ארוחה של שישים ריבוא, ולהרגיש כמו
לעומת זאת אין על החימום הירושלמי. את הקור כבר השמצתי פה, אבל הרדיאטורים, הרצפה החמה - בדיוק כמו שצריך.
5. הביצה. כשהייתי רווקה מצאתי שם נחמה. את יודעת שיש לך את האופציה. עברת את גיל 23, לא עלינו 25. את בדיכאון. בא לך למות? חפיף אחותי. קחי לך שבת וסעי לחבר'ה מירושלים.
מקום שבו איש לא שופט אותך. כולם מבינים. כולם באמת רוצים לחתן ולהתחתן. וכיף.
לפעמים, נכון, תאלצי להתפשר ולמצוא את עצמך מדייטת במעיין הליפתא, עושה כאילו לא אכפת לך שיש לך חול בתה - אבל בתכל'ס כיף.
אחר-כך את יכולה לחזור למרכז ולהמשיך לצאת עם החבר'ה מגבעת שמואל בשמחה וברננה.
6. שבת. שונאת שבתות ארוכות. אמנם שם אני כבר בשבת, אבל הנייד ממשיך לצלצל כמו משוגע. לפחות במוצ"ש כשאנשים מתחילים להתקשר, אני עוד שנייה בבית.
7. הפעלות. בירושלים תמיד אפשר למצוא משהו לעשות: טיול חנוכיות. ביקורי סוכות. סיבוב במאה שערים שיסתיים בזריקת חיתולון. קפיצה לערב טישים שיסתיים בזריקת דג מלוח.
בדיקת מנזרים, מסגדים. ואם באמת כלו כל הקיצים אבל איזה אורח מחו"ל בפתח, הלא תמיד יש בשביל זה את קניון מלחה או יד ושם.
8. שירות לאומי – איזה כיף היה לעשות שירות לאומי בירושלים. כל הבנות הכי שוות, שהכי רוצות לעשות.
בקריית משה, 12 בנות בדירה אבל 40 בחדר. יורדות לאנג'ל באמצע הלילה ומעלות 7 קילו בחודש. עושות הליכה ספורטיבית לנחלת שבעה כדי להצדיק את הקרפ עם נוטלה בהנריס.
שיעורי אורייתא גדולים, הרצאות. מנוסות משותפות מאם הבית. זו הייתה פשוט ח ג י ג ה.
9. רומנטיקה. ולסיום, הסיבה האמיתית שאני שומרת חיבה קטנה לירושלים- שם מצאתי את בעלי.
אין כמו לדבר כל הלילה באוטו כשפתאום מתחיל שלג. או לקום בבוקר ולראות את העיר טובלת בענן ערפל מתוק.
10. עשרה קבין של יופי ירדו, 9 לקחה ירושלים. צריך פשוט לדעת לראות אותם גם מתחת לפליז.
חג שמח.
נא להמתין לטעינת התגובות
