כשאין מלך בישראל - איש הישר בעיניו יעשה
הבחירות בפתח והבלגן חוגג במשכן: חוק י-ם כבירת העם היהודי, מוסלמים ודתיים נגד המצעד והזקנים חוזרים לקדמת הבמה. הנבחרים
בירושלים, בכנסת וגם בוושינגטון העלו השבוע את ירושלים על ראש שמחתנו. יו"ר המפד"ל, זבולון אורלב, הצליח ברוח ימי הבחירות שבשער להעביר במליאה בקריאה טרומית הצעת חוק פופוליסטית, שקובעת כי ירושלים היא לא רק בירת מדינת ישראל אלא גם בירת העם היהודי - תיקון לחוק יסוד ירושלים. להחלטה הזו אין שום משמעות מלבד ההצהרתיות שבה. אבל כשהבחירות ממשמשות ובאות, ובשבוע שבו מציינים את "יום ירושלים" מסתבר שאין כל קושי לגייס תמיכה בהצעה כזו.
58 חברי כנסת תמכו בהצעה ו-12 התנגדו. היחיד שיצא חוצץ והשמיע מחאה קולנית נגד ההחלטה היה ח"כ אבשלום וילן ממר"צ. "ההצעה הזו היא פיקציה ופארסה משום שבבוא היום, כשנגיע להסדר שלום, ירושלים תהיה גם בירתה של המדינה הפלשתינאית העצמאית שתחיה בשלום לצד מדינת ישראל", אמר. "קבלת התיקון המוצע פירושו שאנשים כמו מוריס טלנסקי וחסידי ברוקלין, הופכים לאזרחים ישראלים ונפרדים משפטית מארצות מגוריהם". לדבריו, מדובר בהצעה אבסורדית, שכל תכליתה לנגח הסדר מדיני עתידי בירושלים.
"תתבייש לך", קרא לעברו ח"כ אורלב. “לא האמנתי שחבר כנסת ציוני מתנועת השומר הצעיר-מפ"ם, יאמר דברים שהם כפירה בעיקר". הוא הוסיף כי "ירושלים היא לב ליבו של העם היהודי והיא הצדקה להיותנו כאן כמדינה יהודית. העיקרון הזה צריך להיות מכנה משותף של כל המפלגות הציוניות".
אבשלום וילן לא השתכנע, לעומת זאת ברק אובמה, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, הופיע השבוע בפני ועידת איפא"ק - הלובי הישראלי רב העוצמה, ונשמע כמו לפחות חבר מרכז המפד"ל כשהצהיר לאוזני אלפי צירי השדולה הישראלית כי "ביטחון ישראל הוא מקודש ולא עומד למשא ומתן. ירושלים מוכרחה להישאר לנצח בירתה של המדינה היהודית", הוסיף באותה הנשימה. "אחת ובלתי מחולקת".
אובמה כנראה לא מתואם עם השמאל הישראלי. יהודי ארצות הברית קידמו אומנם את דבריו בתשואות אבל ימים יגידו מיהו צודק. האם תחזיתו של אבו וילן או נאום הבחירות של אובמה, שרצה למצוא חן בעיני היהודים בארצות הברית. אבו וילן שייך לאותו מחנה שבמשך שנות דור צעק "שתי מדינות לשני עמים", והוקע על ידי הימין אל עמוד הקלון כבוגד וכמשתף פעולה. בסופו של דבר משנתו המדינית אומצה על ידי מרבית המפלגות המרכזיות במדינה.
גם זה, ככל הנראה, קשור מן הסתם לבחירות הקרבות - 12חברי כנסת מהסיעות הדתיות בכנסת התכנסו השבועכדי לטקס עצה כיצד מטרפדים את "מצעד הגאווה" השנתי שאמור לצעוד ברחובות הבירה בשבועות הקרובים. בין המתכנסים היה גם ח"כ חילוני אחד, אריה אלדד, שאם הוא היה אמריקני בוודאי היו מגדירים אותו כ"שמרן ימני".
בכינוס על המצעד השתתפו גם חברי הכנסת צבי הנדל, ניסן סלומיאנסקי ואלי גבאי מהאיחוד הלאומי-מפד"ל, דוד אזולאי, חיים אמסלם ומזור בהיינה מש"ס, מאיר פרוש, משה גפני, שמואל הלפרט ויעקב כהן מיהדות התורה. בלט בהעדרו יו"ר המפד"ל, זבולון אורלב.
חברי הכנסת סיכמו על החתמת ח"כים נוספים, בייחוד ראשי סיעות, על מכתב שידרוש מיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ח"כ מנחם בן ששון מקדימה, לכנס דיון דחוף כדי לקדם את הצעות התיקון לחוק יסוד ירושלים,
עושה רושם שבמידה שמצעד הגאווה לא היה קיים, הלובי הדתי בכנסת היה צריך להמציא אותו. שכן האיום הקיומי הזה - הומואים ולסביות צועדים, רחמנא ליצלן, ברחובות ירושלים, הוא אחד הנושאים היחידים שבו מסוגל המחנה הדתי לאומי המפוצל , המכונה משום מה "האיחוד הלאומי", להתאחד סביבו.
דרך אגב, ההתנגדות למצעד הגאווה היא גם אחד הנושאים הבודדים ביותר שסביבו יש הסכמה בין המחנה הדתי לבין התנועה האסלאמית ונציגיה בכנסת. לעיתים דומה שהמצעד ההומו לסבי מהלך על הח”כים הדתיים אימים אף יותר מאיום הטילים האיראני.
את קולות החורקים והצורמים של הקואליציה המתפוררת אפשר לשמוע למרחקים. לכולם ברור שהפור נפל והבחירות יוקדמו, השאלה היא העיתוי. סילבן שלום נחוש בדעתו להגיש את הצעת החוק לפיזור הכנסת ב- 18 ביוני. שרי העבודה הודיעו כי יתמכו בהצעה וממלא מקום יו"ר הקואליציה, יואל חסון מקדימה, מיהר לשחרר איום: במידה שהעבודה תתמוך בהקדמת הבחירות, אהוד ברק ושרי העבודה יפוטרו מהממשלה.
השבוע עברה בכנסת הצעת חוק של שלי יחימוביץ' וקבוצה גדולה של ח"כים ששמה סוף לאיחוד הזה.רק השר מאיר שטרית התנגד, תוך שהוא קורא לעבר עשרות הנכבדים הדרוזים ביציע "מצידי שלא תצביעו קדימה". ומי תמך בהצעות החוק? ניחשתם נכון. בנימין נתניהו. אצל הפוליטיקאים יש תמיד סעיף מילוט מוכן שנקרא "הנסיבות השתנו".
את הביטוי המוחשי לריח הבחירות העולה באוויר אפשר למצוא היטב במליאת הכנסת, שם מצליחים ח"כים להביס את הממשלה ואת הקואליציה ולהעביר הצעות חוק פרטיות בניגוד לעמדת הממשלה. כך למשל עברו השבוע בקריאה טרומית הצעות חוק פרטיות, בהן מתן פטור מתשלום ארנונה לאזרחים מעל גיל 80 שהובילו חיים כץ ואורית נוקד, הצעת חוק להצמדת קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק, גם היא הובלה על ידי נוקד, הארכת חופשת הלידה מ- 14 ל- 16 שבועות שעליה עבדו גדעון סער, שלי יחימוביץ', נדיה חילו, דב חנין ומשה גפני, הצעת חוק לעיגון תקציב המכינות הקדם צבאיות של מיכאל מלכיאור ועוד כהנה וכהנה. בימים שאין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה.
ח"כ חיים אורון ממר"צ התעמת השבוע בתכנית הבוקר של רזי ברקאי בגלי צה"ל, עם ח"כ יולי אדלשטיין מהליכוד, בנושא הבנייה במזרח ירושלים. לאחר שאורון ירד מהקו אמר ח"כ אדלשטיין כי היה מצפה מנציג של מפלגה פלסטינית ולא מנציג של מפלגה ציונית, לומר על השכונות החדשות שמוקמות באזור ירושלים שהן התנחלויות. אורון שמע את הדברים ברדיו, בדרך חזרה לכנסת, ואת התשובה לאדלשטיין השמיע בנאום שנשא שעה קלה לאחר מכן, באולם המליאה, בדיון שעסק בנושא אחר לחלוטין.
על זה בדיוק נאמר "זר לא יבין זאת". כשאני אומר "זר" אני מתכוון במקרה הזה אלי ואל ילידי הארץ. ח"כ שלמה מולה מקדימה, יליד אתיופיה, הניח השבוע על שולחן הכנסת הצעת חוק "הגנה תרבותית".צריך להיכנס על כן לנעליו של עולה חדש כדי לנסות ולהבין את ההיגיון שמאחורי ההצעה.
ח"כ מולה הסביר שבדיוק במקרים בדומה לאלה, השופט צריך להתחשב בעולה או בפועל הזר שממשיך להסניף בישראל, לתפוס חתולים או לעסוק בזנות, משום שבחברה ממנה הוא בא הדבר מקובל. אם נקבל את קו המחשבה הזה הרי אין סוף לאבסורדים שאפשר לעלות על הדעת. האם העובדה ש"כך נהוג" בארץ מסוימת צריכה לתפוס במדינת ישראל. האם יש להתאים את חוקי המדינה למנהגים הרווחים בג'ונגלים של תאילנד או בערבות גונדר? ההצעה, אגב, הוגשה בצורה רשלנית ביותר.
ח"כ מולה טוען כי התכוון רק לעבירות שהעונש עליהן הוא עד שלוש שנות מאסר, אבל בהצעת החוק שהניח על שולחן הכנסת נכתב במפורש כי מדובר בעבירות מסוג פשע, כלומר שגם במקרים של רצח והריגה השופט יצטרך להתחשב במנהגי המקום ממנו בא העבריין. מולה טען כי מדובר בטעות וכי ידרוש מהמחלקה המשפטית של הכנסת לטען את הטעון תיקון.
"הגידו כן לזקן" הייתה סיסמת בחירות היסטורית שאתה התמודד בשעתו מנהיג מפא"י, דוד בן גוריון, בבחירות לכנסת. השבוע הסתיימה סוף סוף הסאגה סביב הקמת סיעת הפורשים ממפלגת הגמלאים. ועדת הכנסת אישרה את הפילוגומעתה יש למשה שרוני, אלחנן גלזר ושרה מרום שלו סיעה עצמאית בשם "צדק לזקן".
בינתיים נאלצו הפורשים לבטל את ההסכם שאותו עשו עם מפלגת "צדק חברתי" של ארקדי גאידמק, בדבר ריצה משותפת בבחירות הבאות והפיכתם לזרוע הפרלמנטרית של גאידמק בכנסת הנוכחית, אבל הדגש הוא על בינתיים. הדבר הראשון שח"כ שרוני ביקש מייד לאחר הקמת הסיעה החדשה היה להפריד את מקום מושבו ומושב חבריו באולם המליאה מאלה של רפי איתן וסיעת הגמלאים. ואכן, מאמצע השבוע ניתן למצוא את הפורשים בקרב שורות האופוזיציה.
שרוני ביקש למחוק כל זכר לעבר המשותף והוא ביקש מהנהלת הכנסת להדפיס פוסטר חדש של כל 120 חברי הכנסת שבה תזכה הסיעה העצמאית למקום נפרד, רחוק מתמונותיהם של הגמלאים המקוריים שהיוו, למי שמתקשה לזכור, את הפתעת הבחירות האחרונות.
שימו לב להתכתבות הבאה, המשעשעת למדי, בין כתב ערוץ 2 בכנסת, עמית סגל, לבין היועצת המשפטית של הכנסת, נורית אלשטיין. הרקע: דרישתו של סגל לקבל מהכנסת קלטות של מצלמות האבטחה בהן נראה ח"כ לשעבר יחיאל חזן מנסה להוציא ממחסני הכנסת את "המוח" של לוח ההצבעה האלקטרוני, ואת ח"כ סופה לנדבר מנסה להוציא עציץ מחדר של רוחמה אברהם וכן רשימה של בעלי אישורי הכניסה לכנסת.
לכבוד מר עמית סגל
הנדון: "הכול דיבורים" - דברים שאמרת בשמי, כביכול, ביום 28.5.08
בלא חמדה אני נאלצת להתייחס לדברים שנשאת בשמי, כביכול, בתכנית "הכול דיבורים" ברשת ב' במועד שבנדון, לאחר שתשומת לבי הופנתה לכך היום. ברקע הדברים עמדה התביעה שהכנסת תעביר לידיך את רשימת בעלי זכות הכניסה למשכן (בקשה שנענתה על ידיה בחיוב), וכן התביעה למסור לידיך קלטות וידאו המוחזקות אצלה. ביום 21.5.08 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין המורה לכנסת למסור את הקלטות האמורות. אגב כך התראיינת בתקשורת ובמסגרת זאת ראית להשתמש בשמי ולייחס לי דברים שלא נאמרו על ידי כלל. לא אתעכב על סגנונך החצוף ואתמקד בדברים שייחסת לי ללא שחר, כדלקמן:
1. מעולם לא אמרתי לך, בשום שיחה ובשום מועד, כי "אין שום קייס לכנסת לשמור על הקלטות לעצמה, אבל דליה איציק התעקשה לערער." להזכירך, עובר לפנייתך לבית המשפט פנית אלי ואמרתי לך, ולא פעם אחת, כי את רשימות בעלי זכות הכניסה לכנסת על הכנסת למסור על פי חוק חופש המידע ואילו לגבי הקלטות - עמדתי המשפטית שאין חובה למוסרן! לא זאת אף זאת - בפגישה שקיימתי עמך בהשתתפות יועצים משפטיים נוספים ביקשתי לברר מהו המידע שאתה עומד על קבלתו, שכן התרשמתי שאתה תסתפק בקבלתן של הרשימות המבוקשות וניתן יהיה לחסוך בהליכים משפטיים. מכל מקום, בכל שיחותינו עמדתי על כך שלהבנתי אינך זכאי לקבל את הקלטות.
2. זאת ועוד, מעולם לא הזכרתי, בשום מקרה, את יושבת ראש הכנסת. יתירה מזאת - אמרתי לך שמנכ"ל הכנסת הוא שנדרש לעניין ובדעתי להמליץ בפניו להיעתר לבקשך להעביר לידיך את רשימות בעלי זכות הכניסה לכנסת בלבד.
3. אני מצרה על שיבושי הזיכרון בהם לקית, אולם כיוון שאיני מייחסת חשיבות מיוחדת לדבריך, אף שאינם אמת, ואף שבחרת לעשות זאת באכסניה ציבורית, איני עומדת על כך שתתנצל או תעמיד דברים על דיוקם, ואני מותירה זאת לשיקולך.
נורית אלשטיין
וזו תגובתו של עמית סגל:
לכב' הגברת נורית אלשטיין.
הנדון: תגובה לתגובתך.
שלום רב,
1. הדברים הנ"ל אכן נאמרו, בשיחה במשרדך בהשתתפות שתיים מעוזרותייך, בחודש נובמבר 2006. אכן אמרת שלהערכתך, אין לכנסת נימוק משפטי שיגן על ההימנעות ממסירת הקלטות, ואף ציינת כי תבטאי עמדה זו, התומכת במסירת הקלטות, בשיחה שנועדה להתקיים מאוחר יותר עם מנכ"ל הכנסת אבי בלשניקוב.
2. הציטוט מדברייך לא היה "אין שום קייס לכנסת לשמור על הקלטות לעצמה, אבל דליה איציק התעקשה לערער", אלא: "אין שום קייס לכנסת לשמור על הקלטות לעצמה", ואז התוספת שלי בשידור: "אבל דליה איציק התעקשה לערער". האזנה להקלטה בוודאי תבהיר את העניין.
3. כאמור, שיבושי הזיכרון אינם מצידי, אני בטוח ששני העדים האחרים בשיחה ישמחו להבהיר את העניין.
4. ישנה סתירה פנימית בדברייך: גם אם נלך לשיטתך, הרי שלמרות עמדתך המפורשת בעד מסירת רשימת מקבלי אישורי הכניסה הקבועים, הכנסת סירבה למסור את המידע הנ"ל במשך שבעה חודשים, עד שנאלצנו לכלול גם אותו בעתירה. (המידע נמסר לבסוף רק בחודש אפריל 2007, לאחר הדיון הראשון בביהמ"ש).על כן, די אפילו בגרסתך זו כדי להוכיח את טענתי המרכזית, והיא: כאשר עמדתה המוצהרת של היועצת המשפטית לכנסת אינה מתקבלת, אות הוא הדבר כי לא נימוקים משפטיים גרידא עומדים בבסיס התנהגותה המשונה של הכנסת בכל הפרשה.
בכבוד רב,
עמית סגל
חדשות ערוץ 2
על "הנבחרים":
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
