דרושים בעזה: הרתעה צבאית ושם למלחמה
איך קוראים למצב שבו הצבא החזק במזרח התיכון ממשיך לדשדש מול החמאס, שלא מפסיק למרר את חייהם של תושבי הדרום? שטח צבאי
זה היחס. הצבא הכי חזק במזרח התיכון מדשדש מול החמאס. חזרנו לתקיפות נדל"ן. הרי אם צה"ל היה מקבל הנחיות להגיב בחריפות כדי להבהיר לצד הפלסטיני מה המחיר על רצח אזרחים המשוואה הרופסת הזו הייתה מתערערת.
כבר הספקנו לשכוח את המשוואה שניסו להטמיע ברצועת עזה שעל כל ירי לעבר יישובים צה"ל יגיב בחריפות על מנת להסיט את האש של המחבלים לכיוון השדות הפתוחים, או לעמת אותם מול חיילי צה"ל. כבר שכחנו מהניסיון הזה שלא צלח.
יש אומרים במערכת הביטחון שהאנמיות של צה"ל בשבועות האחרונים נועדה לשמר מצב בסיסי למשא ומתן על הסכם הרגיעה. ישראל צריכה לפעול מעמדה של כוח. אבל ההרתעה שלה הלכה לאיבוד.
החמאס יתגמש בתנאי המשא ומתן רק אם ירגיש את החרב מונחת על צווארו ולא אם ימשיך לרשום הצלחות מבצעיות בעוד פיקוד דרום, בפיקודו של האלוף יואב גלנט, רק ירשום ביומן המבצעי חיילים שניצלים מירי צלפים מדי שבוע. החמאס צובר מקצועיות ואנחנו סופרים פצועים.
ככל שנתעמק במצב הביטחוני אליו הידרדרנו ברצועת עזה נבין שללא טיפול שורש צבאי לא נתקדם למשא ומתן רציני מול ארגוני טרור. מערכות הגנה מפני ירי תלול מסלול הם לא הפתרון בלחימה מול ארגוני הטרור – זו קוסמטיקה.
רבים במדינת ישראל שכחו שהחמאס, כגורם מוביל ומכריע במשא ומתן מול ישראל, הוא ארגון שמקבל הנחיות משמיים. לא מדובר בהמלצות או בקשות, אלא בהוראות שלא מאפשרות למוסלמים הרדיקלים חופש פעולה או מרווח להניח את נשק הג'יאהד לעד, אלא רק באופן זמני כדי להתחמש, ולהתאמן לקראת עימות משמעותי
אם מישהו רוצה להבין מה מתחולל בנבכי הלב של האזרחים שחבל הארץ שבו הם מתגוררים זכה לכינוי "יישובי עוטף עזה", הוא צריך לשבת בבית הקפה הסמוך לכפר עזה ולשמוע כבר בשעה 8:00 בבוקר את החוויות מהלילה.
אותו אדם יצטרך לספור את נפילות הפצמ"רים, ולשמוע על הפחדים החששות וההתלבטויות - לנסוע למשפחה בתל אביב ולהשאיר את הבית ריק? להפגין ולחסום כבישים? למה מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה לא מדבר איתנו בגובה העיניים ושולח קצינים מטעמו גם אחרי שנרצחים אזרחים?
זהו חבל ארץ שהיה מקום קסום, אך אט אט הפך לגיהנום. אפילו לרעש הפיצוצים קשה להתרגל ומי שאומר שכן משקר.
עלי מוהר, שחתום על הספר "פלוגה גימל מחלקה שלוש", ניסה לתאר במילים כחייל בתעלת סואץ את ההפגזות שחטף מדי יום בשנת 1973, "אי אפשר להביא אל העיתון – המתרשרש עתה במטבחים חמימים, סמוך לקפה וללחמניות, או בחדרי אוכל קיבוציים מדושדשי מגפיים, שבהם נחתכות עכשיו עגבניות לסלט בוקר קפדני – את כל מערכת הנשימות החטופות, המהירות, את הבל הפה החם החוזר אליך מן החול שפניך כבושות בו, את המאוץ הקדחתני של הדם, את הפעימות המשתלחות ועולות בך מן האדמה הרועדת סביב ומן הפחד, את קולות הנפץ המחליאים, המבהירים לך במוחשיות רבה את כובדו העצום של הנחבט עתה בכברת קרקע הרחוקה כמאתיים מטר בלבד, או מאה, או לפעמים רק חמישים.
"אסור כמובן לומר שאין מילים לתאר את ההתרחשות הזאת, כיוון שיש מילים. תמיד היו. אלא שהפעם גם המילים המפוצצות ביותר לא יהיו מפוצצות די הצורך".
מה ההבדל בין עלי מוהר ז"ל לתושבי עוטף עזה? שמוהר היה חייל מילואים בשירות צה"ל שפעל במסגרת מלחמה שניתן לה שם. תושבי עוטף עזה? לובשים בגדים אזרחיים וחיים במציאות של מלחמה שעד היום אף אחד לא נתן לה שם.
נא להמתין לטעינת התגובות
