שבועות של סבל: בתוך תעשיית החלב
ערב חג הגבינות והחלב, שגב בן דוד, פעיל עמותת שב''י, עם הסיפורים הקשים מאחורי הקלעים. החיים ברפת, לא מה שחשבתם
לכבוד החג הבא עלינו לטובה, אני רוצה לספר לכם קצת על פרצופה האמיתי של תעשיית החלב, פרצוף שתעשיית החלב לא היתה רוצה שתראו.
מי מאיתנו לא נסע פעם באיזה כביש בצפון והריח לפתע ריח חזק של חרא של פרות, שהכריח אותו לסגור את החלון?
אם היינו עוצרים באותה רפת מסריחה שעל פניה עברנו, היינו מגלים קבוצה של יצורים אומללים, פרות, שנאלצות לחיות את כל חייהן בשבי, בכלוב שממנו הן יוצאות רק שלוש פעמים ביום - לחליבה.
אנחנו נגלה גם את מקור הריח; צרכים שנערמים בכלוב לפעמים עד לגובה הברכיים.
איש לא טורח לנקות את הכלובים כי זה לא כלכלי, וכפי שניתן ללמוד מהתבטאויותיהם ומהתנהגותם, הרפתנים ואנשי תעשיית החלב לא רואים בפרות האלה יצורים חיים ומרגישים, כואבים ואוהבים, אלא מכונות ליצור חלב, שככל מכונה צריכות להתקיים רק כל עוד הן מפיקות תועלת.
הפרות של היום הן מעוותות גנטית. בעזרת ברירה מלאכותית והורמונים הצליחו הרפתנים במהלך המאה העשרים להביא פרות מהמצב הטבעי שבו הן מניבות כשמונה ליטרים ליום למצב שבו הן מניבות בין כ-40 ליטרים ליום(!). כמויות אלה של חלב גורמות לעצמות הפרה להתרוקן מסידן ולהיהפך לחלשות במיוחד.
במצב הזה, העטינים של הפרה נפוחים במיוחד ומעיקים עליה מאוד (חשבו על אישה עם שדיים גדולים פי ארבע מהרגיל), עד כדי כך, שלעיתים מערכת הגידים שאמורה להחזיק את העטין נקרעת והעטין נופל לרצפה. לזה קוראים בתעשיה "צניחת עטין".
כשמתרחשת צניחת עטין, העטין נוגע ברצפה ומשתפשף בה בלי הרף (זכרו במה מכוסה הרצפה), הפרה סובלת מאוד, ובסופו של דבר העטין מפתח דלקות ואז הרפתנים כורתים אותו. כריתת איברים בלי הרדמה היא דבר נפוץ בתעשיות המזון מהחי, ובפרט בתעשיית החלב.
צורה נוספת של עינוי נורא בתעשיית החלב והבשר היא חיתוך קרניים. קרני פרות ופרים נכרתות ברגע שהן מתחילות לצמוח כדי למנוע ניגוח, ואז את הגדם צורבים עם להבה חשופה, כדי לסגור את הפצע.
כל התהליך מבוצע ללא הרדמה בעוד שראשה של הפרה מקובע על ידי שני סורגים, ונחיריה נמשכים בנזם עם חבל, כך שלא תוכל לזוז.
צורה נוספת של עינוי, שנפוצה בתעשיה היא סימון מספר. הפרה מוחזקת באותה דרך אכזרית, מגלחים חלק מהשיער ואז צורבים בגופה ספרות בעזרת מקלות סימון המחוממים לחום של 180 מעלות צלזיוס או מקוררים למינוס 190 מעלות צלזיוס, ויוצרים כווית
בכל רגע נתון כלואות בתעשיית החלב 120,000 פרות. העינויים שהן עוברות, והמתח הנורא שנכפה על גופן כדי שייצר כמויות גדולות של חלב, גורמת לרבות מהפרות פשוט לקרוס, וכשאי אפשר להביא את הפרות לחליבה, הן מועברות לשחיטה או נזנחות למות.
אלו שלא מתמוטטות נשלחות לשחיטה כעבור שלוש עד חמש שנים, כשתפוקת החלב שלהן יורדת או כשכמות המוגלה בחלב שהן מניבות עולה על התקן (3%). פרות יכולות לחיות עשרים שנה ואפילו עשרים וחמש, ועם זאת, נדיר לראות בתעשיית החלב פרה שעברה את גיל 5. תעשיית החלב משמעה רצח איטי ומייסר.
פרה, כמו כל יונק ממין נקבה, מייצרת חלב בשביל בנה, העגל (לא בשבילנו, כפי שלימדו אותנו בגן).
החלב שייך לעגל הזה, זה האוכל שלו. כדי לקחת את החלב מהפרה, מפרידים את העגל מאימו כמספר שעות אחרי הלידה.
הפרה בוכה ימים בתוך הכלוב שלה ומתרוצצת כמשוגעת, אבל ללא הועיל, בזמן שהעגל נלקח, ברוב המקרים, כדי לעמוד חודשיים ארוכים בלי לזוז, ולהפוך לעגל חלב בתעשיית הבשר.
בתעשייה מזעזעת זאת, שניזונה ישירות מתעשיית החלב ותלויה בה, עגלים נכלאים לבדם בארגזי עץ צרים, בהם אין להם אפילו את היכולת לעמוד זקופים, להסתובב או לפסוע פסיעה אחת.
הם כלואים לבדם במשך כל היום, פרט לחצי שעה ביום, בה נותנים להם להוציא את ראשיהם מהארגז כדי לאכול.
אלא שמה שנמצא בדלי שלפניהם הוא לא אוכל אמיתי, כי אם תערובת פיטום, נוזל שאין בו ברזל וכמעט שאין בו קלוריות. העגלים שזהו מזונם לעולם לא ידעו שובע מהו, הם ישארו רעבים כל ימי חייהם הקצרים, כדי שלא יפתחו שרירים ושבשרם ישאר רך וורוד. טעים לכם?
במיתולוגיה היוונית מסופר על טנטלוס, שנענש על ידי האלים והוא נמצא בבריכה בשאול כך שהמים מגיעים לו עד לסנתר ויש פרי מולו, אלא שכשהוא מתכופף לשתות המים בורחים וכשהוא מושיט יד הפרי מתרחק.
לא ידעתי אז שהגיהנום הזה הוא מקום אמיתי, שהוא נחלתם של אותם יצורים מסכנים. יש בידי העמותה שאני חבר בה, תמונות שמראות שבדידותם של העגלים מביאה אותם לפעמים לוותר על אכילה ביום מסויים ולבזבז את חצי השעה שלהם בחוץ בליקוק אחד של השני.
בסופו של מאסר העולם הזה, שנגזר עליהם על לא עוול בכפם ונמשך שלושה עד שישה חודשים, הם נשלחים אל מותם במשחטה.
רבות הפעמים בהן אני מביט בתעשיית החלב ובתעשיית הביצים, וחושב עד כמה ניצול גופן של אותן חיות נקבות קשור לניצול גופיהן של נשים בחברה שלנו.
פעמים רבות אני מתפתה שלא להבדיל בין נשים ופרות ולאמר "ציצים" במקום "עטינים".
ההתיחסות לגופן של נשים בחברה שלנו כרכוש קשורה באופן ישיר להתייחסות לגופן של פרות כרכוש.
האובייקטיפיקציה שנשים עוברות, צימצומן לכדי חפצים מיניים הוא בדיוק היחס שלו זוכות הפרות במשקים המתועשים, אלא שהנשים נתפסות כמכונות לסיפוק צרכיהם המיניים של מי שמדכא אותן, והפרות - את צמאונם.
הברחתן של נשים דרך הגבול במצרים כדי לסחור בהן למטרות זנות מזכירה לי את ההעברה החוקית של עגלים וכבשים ממסוף הערבה. כליאתן של כמעט מליון ילדות בתעשיית המין במזרח הרחוק היא רק סוג אחר של תעשיית עגל החלב.
כמי שמתנגד בתוקף לדיכוי שנשים עברו ועוברות בחברה שלנו, אני לא יכול שלא לחשוב ששחרורן של הנשים קשור באופן ישיר לשחרורן של הפרות, ושכל נסיון להפריד בין המאבקים הללו יהיה צבוע או מאולץ.
בני אדם הם החיות היחידות ששותות חלב אחרי גיל ינקות, והיחידות ששותות חלב של מינים אחרים של בעלי חיים.
חלב של כל מין של בעלי חיים שונה, וקיים ביולוגית כדי לגרום להתפתחות הנכונה ביותר של אותו המין.
בחלב פרה יש בדיוק את הכמות הנכונה של הורמונים כדי לגרום לעגל להתפתח כראוי.
וזאת הסיבה שבגללה יותר ויותר מדענים בעולם מייעצים לציבור להפסיק לצרוך מוצרי חלב, כדי להגן על בריאותו.
מחקרים מדעיים מצאו קשר בין צריכת חלב לסיכון לחלות במחלות כמו אוסטיאופורוזיס (בריחת סידן), סרטן השד, סרטן הרחם, מחלות כלי דם, מחלות לב, סוכרת ועוד. בנוסף, כחצי מהאוכלוסייה בישראל רגישה במידה כזו או אחרת ללקטוז (הנמצא בחלב).
אלה שממשיכים בעקשנות לייעץ לציבור להמשיך לצרוך חלב הם בעיקר מועצת החלב, המורכבת ברובה מאנשי תעשיית החלב, ולכן ברור שתעדיף את האינטרסים הכלכליים של חברי המועצה על פני בריאות הציבור.
אם כן, למה מועצת החלב מייעצת לציבור לצרוך דווקא הרבה חלב (לפחות שלושה מוצרים ביום, על פי הפרסומת)?
חלב גם לא בריא לכדור הארץ שלנו. תעשיות המזון מהחי הם המזהם הגדול ביותר. תעשיית החלב אחראית לפליטת גאז מתאן, אמוניה, ושאר גאזים רעילים שגורמים לגשם חומצי, להתחממות הגלובאלית ולזיהום אוויר.
תעשיית החלב היא גם צרכנית גדולה של מים ושל מזון צמחי, שהיו יכולים להגיע אלינו ישירות, במקום להתבזבז על תעשיית החלב.
גם השינוע הנרחב של הפרות ושל מוצרי החלב והקירור המתמיד שמוצרי חלב מצריכים לא בדיוק תורמים לסביבה.
במילים אחרות, חלב לא בריא לכם, הוא לא בריא לפרות והוא לא בריא לכדור הארץ.
חלב פרה שייך לפרה. הוא לא שייך לנו ולא ערוך לשימושנו. הייצור שלו כרוך בניצול אכזרי ובהתעללות בפרות ובילדיהן.
כל מי שמכיר פרות, חי בקירבתן, יודע שהן חושבות, מרגישות, אוהבות ושמגיע להן לחיות לא פחות מלכל יצור אנושי. ההפרדה שנעשית בחברה שלנו בין בעלי-חיים לבין בני אדם בכל הקשור לזכות לחיות והזכות לחופש היא הפרדה לא-הגיונית שמבוססת על הפרדה גזענית.
אני מבקש מכם לחשוב לרגע אחד על היצורים הנפלאים הללו, להביט בכמות הסבל שהן עוברות כדי שאנחנו נוכל לשתות חלב, ופשוט לחשוב אם זה הוגן, אם זה מה שהייתם רוצים שהיצורים האלה יעברו, או האם זה מה שהייתם רוצים עבורכם, אם גורלכם היה להיוולד במקומן ולא בחופש.
הכותב הנו חבר בעמותה הישראלית לזכויות בעלי חיים שב''י
קישורים:
מתכון לעוגת חג מתחשבת
תעשיית החיות מזהמת
אתר נגד חג שמחת החלב
מיתוס מול מציאות
סרטונים:
מה לא בסדר בחלב?
חלב
עגל חלב
נא להמתין לטעינת התגובות
