לנקות, לנקות
לא פחות מששה עשר אנשי ציבור הורשעו, נאשמו או נחשדו בתקופה האחרונה בפלילים. חייבים לנקות את האורווה
אחרי הזעקות הגדולות, אחרי צער קות השבר, אחרי שריפות הצמיר גים, הצעדות ההמוניות, ההשבתות, השיירות פורצות הדרך, וכל העמידה הנר פלאה זה שנים, באה שעת היללה.
בשלישי האחרון נחתו הקסאמים כ-300 מטר מימינו ומשמא?לו של
שמעתי בדואר. תני לי בבקשה, אמר הלקוח לפקידה, 50 מעטפות אולמרט ו-50 בולים לארץ. הוא לא צחק כשאמר זאת, והפקידה רק חייכה חיוך קטן, תוך כדי שנתנה לו 50 מעטפות מוארכות ו-50 בולים. הלקוח שילם והלך. הפקידה לא שאלה לסוג המעטפה שהוא צריך וגם לא טעתה בזיהוי הסחורה שהזמין. מעטפות אולמרט אם כן אלו מעטפות מוארכות, צרות יחסית, עם דבק מוכן ללשון.
אין ולא תהיה הגנה ראויה יותר לראש הממשלה אולמרט מדבריה הכנים עד מוות של השרה רוחמה אברהם. "חבר'ה, סבלנות. מה קרה? מה קרה? נכון, זו לא החקירה הראשונה, ולא החקירה השנייה, ולא החקירה השלישית והרביעית, ואני לא יודעת אם זו תהיה האחרונה - אבל למה? למי זה מפריע בדיוק?".
שבוע טוב במיוחד לאהוד אולמרט. מעשית, מאז עדותו של מוריס טלנסקי לא קרה ולא השתנה דבר. מעשית, רק במעשים אנחנו עוסקים, כל היתר אווירה של סרט. "התקשורת נרגעה", כפי שציינו עורכי דינו; החקירה הנגדית לא הוקדמה, למרות כל הרעש; הפריימריז בקדימה הוקפאו לפי שעה, עד שיקום מי שמבקש להתמודד; ודרישתו של אהוד ברק נדחתה.
כל אנשי קדימה, ובכללם השרה ציפי לבני ויושבת ראש הכנסת דליה איציק, קיבלו עליהם את אולמרט ככתבו וכלשונו. לפיכך אולי נצא לבחירות מוקדמות. אולי. מעשית, גם על כך לא הוחלט השבוע.
המערכה על ניקיון השלטון מן השחיתות חייבת להאיץ ולמהר, כ-90% מן הציבור בישראל ציינו במדד הדמוקרטיה את השחיתות השלטונית ברמה "רבה מאוד עד רבה". הכוח הקיים היום אצל פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לא יספיק לשם כך. המערכה נזקקת ליותר חוקרים, ליותר פרקליטים, ליחידה גדולה ומתוקצבת, על פי החלטה שלטונית. כדי להאיר את היקף הצורך, הנה מקבץ מבציר עבודתם של היועץ המשפטי מזוז ושני פרקליטי המדינה, שנדר ולדור, בארבע השנים האחרונות. רק מקבץ מלמד על חיינו כאן, שאלוהים ישמור.
חבר הכנסת חיים אמסלם, הלבנת הון, העברת כסף זר, נגמר בהסדר כופר. חבר הכנסת ישראל כץ, מינויים ואי סדרים, חקירה, התיק עדיין פתוח. השר שלום שמחון, חקירה, התיק עדיין פתוח. השר יעקב אדרי, נפתחה חקירה ונסגרה מיד. חבר הכנסת צחי הנגבי, מינויים, כתב אישום. הרב שמואל אליהו, כתב אישום וסופו הסדר. השר לשעבר שלמה בניזרי, כתב אישום, הרשעה, השבוע ערערו על קולת העונש. חבר הכנסת לשעבר אביגדור יצחקי, תרמית מס כרואה חשבון, טיוטת כתב אישום. חבר הכנסת לשעבר גורלובסקי, הרשעה. חבר הכנסת לשעבר איוב קרא, כתב אישום. פרופ' בן-רפאל, פרשת הביציות, הרשעה והסדר. חבר הכנסת לשעבר יאיר פרץ, בחינה מועתקת, הרשעה. אהרון דומב, כתב אישום והרשעה. חבר הכנסת לשעבר עמרי שרון, כתב אישום והרשעה. חבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן, גניבת המוח, הרשעה. חברת הכנסת לשעבר נעמי בלומנטל, זיוף פריימריז, הרשעה.
הנשיא לשעבר משה קצב, לקראת כתב אישום, עושה רושם שלאף אחד אין עכשיו כוח בשבילו, כל זמן שהוא סגור בביתו שבקריית מלאכי. השר חיים רמון, כתב אישום והרשעה. השר לשעבר הירשזון, גניבה, כתב אישום. כבוד השופט גלדשטיין, התערבות בתיק לטובת מאמנת כושר, נגמר בהליך משמעתי.
כבוד השופט עודד גרשון, בן זוגה של כבוד השופטת גליה סלבצקי, חשד לעבירת מין, התיק נסגר. היא ניקבה צמיגים, כתב אישום והסדר. כל פרשת רשות המסים, מצא ושות', טיוטת כתב אישום תוך ימים אחדים. מרדכי וענונו, כתב אישום על הפרת ההסדר והרשעה.
השרה רוחמה אברהם, פרשת אגרסקו, טיוטת כתב אישום, היא פעלה בניגוד לאזהרה מפורשת, ועוד מפה ומשם עד בלי די. ועוד לא דיברנו על חמש החקירות נגד ראש הממשלה אולמרט, ולא על חקירתו של השר לשעבר אביגדור ליברמן, ולא אמרנו מילה על חקירות ראשי ערים.
25 ראשי ערים על פי חשבוני הורשעו או נאשמו או חשודים בכל חשד שיעלה על הדעת, מתקיפה ועד הטרדה מינית, ואם תבקשו גם נפרסם את הרשימה בשבוע הבא. בדבר אחד אין ספק, החברים לוחמים שם נזקקים לתגבור של ממש. אלא אם נוטשים גם אותם כמו את עוטף עזה.
מומחה בינלאומי או לא, בכהונתו של שר המשפטים דניאל פרידמן צנחה אמינותו של בית המשפט העליון מ-61% אמון ל-49% בלבד. קריסה של כ-20% בשנה אחת, על פי סקר המכון לדמוקרטיה. נשיא המדינה שמעון פרס, לעומתו, העלה את קרנו של בית הנשיא ביותר מ-100% תוך שנה. מ-22 אחוזי אמון בשנה שעברה ל-47% השנה. הכל אנשים. מינוי טוב עושה פרי.
הציונות הדתית נקרעת לגזרים. המכות ניחתות עליה מכל עבר מאז ימי ההתנתקות ההם. בינה לבינה היא נקרעת, בין מעשיה לבין חלומה, בין צעיריה לבין זקניה, בין מתונים לבין מקצינים, בין מתחרדים לבין מתמתנים. דרך הזהב הישנה ההיא עולה באש. כל עניין פעוט מעיר ויכוח. כל שאלה מהותית מייצרת מחלוקת. המחנה איבד את מראה המכנה המשותף והתפצל למחנות רבים. הקריעה הזו בין יהודים תייצר מעגלי תגובה שיכללו את כולנו, כל שדרת העם היהודי, בפזורה או בגלות או בארץ הצבי. רוצה לומר, פיצוץ.
לא ניכנס היום למניעי הפיצוץ אבל נציין שהוא בא לידי ביטוי, בין היתר, בהחלטת בית הדין הרבני הגדול לבטל את גיוריו של הרב חיים דרוקמן. רבני בית הדין הם שמרנים וחרדים יחסית, וכשרב אחד פוסל במעשיו של אחר, חסל סדר דת אחת. בענייני גיור נאמנים הדיינים הנ"ל לתפיסתו של הרב אלישיב. הרב דרוקמן, לעומת זאת, מחזיק בגישתם של הרב עובדיה יוסף והראשון לציון עמאר.
יוסף ועמר חלוקים על אלישיב בשלושה מצבים. הם מחשיבים מאוד את עצם קיומה של הבעיה, אנשים במצוקה, את תחושת ההשתייכות הלאומית, חיבור למקום, ואת רצונו הטוב והחופשי של הגר להתגייר.
אלישיב לא כל כך מתחשב בכל אלו. בענייני גיור הרב דרוקמן הוא שליח ציבור. הוא נדרש לתפקידו כראש מערך הגיור על ידי ראש הממשלה אז, אריק שרון, כעניין של חירום. הגיור שבוטל על ידי בית הדין היה בן 15 שנה, ועצם ההחלטה לבטלו מלמדת על צומת מסוכן בדרכם של היהודים. לאיזה כיוון הולכים? מקרבים את הגר או מרחיקים? פותחים את השער או סוגרים? האם היהדות היא תכלית לעצמה? או אמצעי? את מה אנחנו מקדשים? לפרדס גדול אנחנו נכנסים, ועדיין איני רואה את מורה הדרך.
הציווי בעניינו של הגר חד וברור. הוא נאמר פעם ועוד פעם, ישירות ובפירוש, "ואהבת את הגר כמוך". זה הציווי. כמוך, לא פחות, כמו את עצמך, את בשרך ממש. עכשיו תחת הציווי הזה על כל משמעותו, איך היה צריך לנהוג בית הדין הרבני בגר או בגיורת שקיבלו עליהם את תורת אבותינו? ואם בכל זאת, אחר כך, הם נעו ונדו מן הדרך, איך היה צריך לנהוג בהם?
קטונתי מכל העוסקים במלאכה, אבל למיטב ידיעתי גר נקרא גר עד שקיבל עליו את דת משה. מרגע שקיבל, יהודי הוא. ואם סרח, כיהודי סרח. ואם חזר בו, כיהודי חזר. מרגע שנקרא יהודי כל הווייתו יהודית. חוקה אחת, כך הציווי, לכם ולגר. והדגיט שו לכם ולגר, שלא תטעו לחשוב שאתם דבר אחד והגר דבר אחר. לפעמים זה פשוט משגע למצוא איך ריבונו של עולם ידע מי אנחנו כבר אז.
גר, בצירה, הוא נוכרי שקיבל עליו את דת משה וישראל. גר בצירה הוא גם, בו בזמן, מי שהיגר ממקומו הטבעי למקום אחר.
בלשון רש"י, "אדם שלא נולד באותה מדינה אלא בא ממדינה אחרת לגור שם". זהו גר, שהוא מהגר ממקום למקום, שאין לו מקום מגוריו הקבוע. גם זה גר בצירה. גר, בקמץ, זהו דר, מתגורר, מי שגר, שיש לו מקום לגור בו. הוא היפוכו של הגר בצירה. גר בקמץ הוא גם לשון פחד, גר, גור, אשר יגורתי בא לי.
אין מייראין את האדם אלא בדבר שהוא יגור ממנו. שני גרים בצירה יש לנו. ושני גרים בקמץ. ונמצא שכולם גימ"ל רי"ש. מי שיש לו, מי שהיה לו ואיבד, ומי שפוחד לאבד. שתי אותיות, עיצור אחד, גימ"ל רי"ש. ונמצא גם שבין מי שיש לו מקום לגור בו, קורת גג או פיסת ארץ, לבין מי שאין לו, מפרידה רק תנועה אחת, מקמץ לצירה. רוצה לומר, מנט קודה לנקודה, מתנועה לתנועה, הדרך קצרה מאוד. פאף, אתה הופך מקמץ לצירה. עכשיו אתה גר. עכשיו אתה גר.
באורח פלא כל הקריעה הפוליט טית הזו בין יהודים מנוגדת לחט לוטין למסע התעוררות שעובר הרחוב בישראל. בציונות הדתית וסביבתה יש כוחות טובים וראויים שעמדו במבחן הימים, נשים וגברים. נשות קולך, למשל, רבני הצהר, למשל, ה"ה פוירשטיין, שרלו, פירון ואחרים, הגיעה העת לתפוס את הדגל.
זה שבוע שלישי מאז מותו של אדם ברוך ז"ל, ואנחנו ממשיכים ללוותו ממקומנו עד ליום השלושים, הוא יום הפרידה.
באחד מערבי החג רשם בהיחבא שני צ'קים. אחד לבחור השליח, ואחד לאישה המנקה. שניהם באו ללחוש לי על כך גאים עד השמים מדברי שבח שאמר להם תוך כדי. הוא היה עורך אז, לא בעל הבית, ומשתכר כמו כולנו שכר חודשי. אבל הרגיש מחויב כבעל בית, והתחושה קובעת.
אדם ברוך בא מבית אמיד יחסית. את ימי נערותו עשה בשכונה רמת גנית מעוט ררת געגועים, על ראש ההר, ליד הגן. ככל שהיה חכם לב, מפסל בעברית וביצירותיה, ידע גם מה זה כסף. כיצד מרוויחים אותו, מה משמעותו, איך עובדים עם כסף, והיכן בדיוק משקיעים כדי שיעשה שערים. מבין כל העורכים הבכירים הוא נחשב ל"בעל הממון". הוא גם ידע, היינו בטוחים, איך להוציא מן המו"ל פי עשרה מאיתנו על אותה עבודה.
שמואל נחושתן, אוקון, מהוגה העיתון "חדשות", סיפר פעם שערב המשא והמתן על שכרו עם המו"ל עמוס שוקן, חשב על אדם ברוך. הוא ושותפו אז, אלון שליו. שנינו היינו בטוחים אז, סיפר אוקון, שאדם ברוך היה מגיע להסכם שכר יותר טוב משנינו. אבל לא ידענו איך עושים את זה כמוהו. אוקון היום מפיק את תוכניתו של רפי רשף. שליו הוא נציגו של חיים סבן בארץ.
למרות כל אלו, מי שנכנס בשנים האחרונות לחדר המדרגות של ביתו מצא טיח מתקלף וקירות הרוסים. בימים האחרונים קראתי שיחת תחקיר שנערכה איתו לפני מספר שנים. אתה מתגורר ביפו, אמרה לו נעמי אלון התחקירנית, אבל בחרת להתגורר באזור התעשייתי, המוזנח יחסית, ולא באזור האמנים היוקרט תי ליד הים, למשל.
אלון לא ידעה שברוך גר שנים רבות במתחם ההוא, ליד הים, עד שהפך להיות יוקרתי. כשהפך יוקרתי נסוג מזרחה, אל בין המוסכים. "זה משנים", ענה ברוך ולא תיקן, "אני גר תמיד בשכונות הכי דחויות בעיר. התנאים הפנימיים שלי, כפי שאת רואה, הם לא דחויים. אני לא גר בדירת עוני, הדירה עצמה. אבל התנאים החיצוניים, זו ההעדפה הפנימית ואולי הנפשית שלי. לגור רק באזורים הדחויים".
בספר "חיינו" סיכם זאת כך: "ועכשיו, אחרי חמישים, מכל המסעות במנהטן, במינכן, בצ'לסי, במועצות המנהלים, בקסטלי, בבית אסיה, בונציה, בין קרחוני הכסף, בערבות האינטרנט - נותר המסע הרצוי בדרום העיר בין בני אדם אוכלי לחם בעמידה".
rino@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
