נשארנו לבד
עמיר רפפורט סבור כי הדיווחים על התרגיל לתקיפת איראן הופכים את האיום לבעיה שלנו, ומסכנים את ישראל
עמיר רפפורט ראש דסק צבא במעריב צילום: רובי קסטרו
הפיכת הפצצה האיראנית לבעיה ישראלית, לפחות בדעת הקהל העולמית, היא התפתחות חמורה. לישראל יש עניין מובהק שארצות-הברית היא שתוביל את המאבק באיראן ואף תגייס לשם כך קואליציה עולמית. זו בדיוק הסיבה לכך שראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, אסר במשך שנים על כל גורם ישראלי רשמי להתבטא בסוגייה האיראנית.
הסכר שנפרץ הוא רק סיבה אחת לכך שהבעיה האיראנית כבר נתפסת יותר ויותר כישראלית. סיבה נוספת היא ההערכה שהממשל האמריקני שעומד לסיים את דרכו, ומסובך עד צוואר בעיראק, נרתע מלצאת להרפתקה צבאית נוספת גם באיראן וספק אם בממשל הבא תהיה נכונות לכך.
לאור האינטרס הישראלי להנמיך פרופיל בסוגייה האיראנית נראה כי לא ישראל היא זו שהדליפה פרטים על התרגיל האווירי הענק,
לגופו של עניין, לא היה צריך את הפרסום בניו-יורק טיימס כדי לדעת שצה"ל נערך לאפשרות שיידרש לסכל פצצת גרעין איראנית באמצעים צבאיים. רק לפני תשעה חודשים הפציץ חיל האוויר מתקן גרעיני סורי, על פי הפרסומים הזרים, וזה כמעט מובן מאליו שתישקל פעולה צבאית גם באיראן.
עם זאת, חשוב גם להבין כי המקרה האיראני אינו דומה לסיפור הסורי. האיראנים פיזרו את אתרי הגרעין בעשרות מקומות. יעמוד לרשותם מערך טילים לטווחים רחוקים (מאדמת איראן עצמה) וקרובים (הרקטות שבידי חיזבאללה בלבנון והחמאס בעזה) כדי להגיב על תקיפה ישראלית בשטחם. יהיה קשה מאוד להשמיד את פרויקט הגרעין שלהם בתקיפה ישראלית ממוקדת, רחבה ככל שתהיה, במיוחד אם תתבצע כאשר לאיראן כבר תהיה מערכת הגנה נגד מטוסים (נ"מ) לטווחים של מאות קילומטרים, מערכת המכונה אס 300, שאותה הם מעוניינים לרכוש מרוסיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
