אולמרט: לא יודע אם הממשלה תאשר העסקה
סוף שבוע של לבטים קשים צפוי לרה"מ לקראת הדיון ביום ראשון בעסקה עם חיזבאללה. "אשב בשבת מול כל החומר, ואחליט", אמר למקורביו
את הדברים האלה אומר אחד ממקורביו של ראש הממשלה. אדם שאינו נושא תפקיד ממלכתי רשמי, אבל הוא מהמשפיעים ביותר על ראש הממשלה. ויש נוספים. הם הפעילו מכבש על אולמרט בשבוע האחרון, מאז שהתברר שהעיסקה עם נסראללה הושלמה. ולא רק הם. גם ראש השב"כ יובל דיסקין וראש המוסד מאיר דגן, שני ראשי שירותים הכפופים ישירות לאולמרט מביעים עמדה נחרצת, ממוקדת, נגד שחרורו של סמיר קונטאר.
אולמרט, שהתכוון במקור ללכת על העיסקה כמה שיותר מהר, תפס רגליים קרות. בטחונו התערער. פתאום, החל הליך ההכרזה על רגב וגולדווסר כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע. ואז פורסם שאולמרט שינה את דעתו. בשיחות פרטיות שקיים אתמול הודה ש"עוד לא החליט" בנושא עיסקת קונטאר. "אשב בשבת מול כל החומר, אעבור על הכל, אחשוב, אתייעץ, ואחליט", אמר אולמרט לאנשיו.
ביום ראשון זה בא לממשלה. בלוח הזמנים של ישיבת הממשלה שהופץ לשרים, נכתב כי יהיה "דיון במתווה העיסקה האפשרית". לא כתוב שם שתהיה הצבעה. מה הסיכוי שזה יעבור, שאל מישהו את אולמרט אתמול. "לא יודע", השיב ראש הממשלה, "זה תלוי איך יציגו את זה אנשי זרועות הבטחון".
במקביל, ממשיכות משפחות רגב וגולדווסר במכבש לחצים אינטנסיבי על השרים. ביום רביעי עברו בין לשכותיהם בכנסת. אתמול והיום יושבים על הטלפון. מדברים עם השרים אישית, בפעם השניה. "זו ההזדמנות האחרונה לעיסקה", אומרים בני המשפחות לשרים, "אם זה לא יקרה עכשיו, זה לא יקרה. למרות ההכרזה, הספק לא יוסר. נסראללה יפרסם תמונות מטושטשות ויטען שאלה תמונות החיילים. החיים שלנו ייהרסו. אתם תייצרו עוד שתי משפחות רון ארד. ועוד תמי ארד. אל תעשו את זה".
ישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב תקפל בתוכה דרמה אנושית כבדה מנשוא. בפני השרים יופיעו ויחוו דעה מקצועית כל ראשי זרועות הביטחון. הם יתחלקו ככה: ראש השב"כ וראש המוסד נגד העיסקה. הרמטכ"ל וראש אמ"ן (כנראה) בעד. עפר דקל יהיה, כמובן, בעד. ואז ידבר מישהו מפתיע. האלוף במילואים אילן בירן. האחראי על תחום שבויים ונעדרים. בירן, על פי גורמים המעורים בנעשה, יהיה נגד. הוא מחוייב למידע בעניין רון ארד ולא יתפשר. הויכוח יהיה נוקב. הנימוקים כבדי משקל. זו תהיה הדילמה, שהיא גם הדילמה של ראש הממשלה לאורך כל סוף השבוע. אין דילמה קורעת ממנה.
בסביבתו של ראש הממשלה כעס רב על שר הביטחון, וגם על לא מעט מ"גורמי הביטחון". על פי גורם המעורה בנעשה, "אם הדיון היה מתבצע בדלתיים סגורות, אם ההחלטה היתה נלקחת בחשאיות, אין ספק שהעיסקה לא היתה מתבצעת". אלא שהדיון יהיה פומבי. הכל ידלוף החוצה. הלחץ הציבורי כבד. מצוקת המשפחות קורעת לב. אהוד אולמרט, בשיחות סגורות, אומר שרוב גורמי הביטחון התנגדו בשלב הראשון לעיסקה, רק אחרי שהלחץ החל, כרעו ושינו את דעתם. חוץ מזה, אומרים אנשיו של אולמרט, הרמטכ"ל מתיישר לפי שר הביטחון. אין חוט שידרה. מול כל זה, ניצב אחד. עפר דקל.
אין לו מושג איך קרה שאחרי שהוא מביא עיסקה סבירה, זולה והגיונית, על פי כל הפרמטרים, זה מסתבך ככה. הסיפור, כל הסיפור, על פי דקל, הוא סמיר קונטאר. זו הדילמה. על
ישראל הפכה אותו לסמל, כשהורידה אותו מעיסקת טננבאום ברגע האחרון. אנחנו פימפמנו אותו ואנחנו יצרנו את המיתוס. כך אומר דקל, שלמד לעמקן את כל העיסקאות הקודמות שישראל ביצעה עם ארגוני הטרור. עסקאות רבות בהן שוחררו אסירים ורוצחים תמורת גופות או חלקי גופות של לוחמים. לא יכול להיות שכל ראשי הממשלה האלה, שחתמו על העסקאות האלה, שגו, אומר דקל.
הכל החל בעיסקת טננבאום ב-2004. הוצאתו של קונטאר מרשימת המשוחררים ברגע האחרון והקביעה כי ישוחרר רק תמורת מידע על גורלו של רון ארד, יצרו מסגרת שעכשיו קשה לשבור. על פי ההסכמה ההיא, חיזבאללה צריך לספק לישראל "נוסחה מדעית" שתוכיח מה עלה בגורלו של רון ארד. את הנוסחה הזו לא הצליח חיזבאללה לספק. עכשיו הוא אמור להגיש למתווך הגרמני קונראד דו"ח מיוחד, שדקל קורא לו דוח עם פרמטרים מדוייקים על כל הבירורים והפעולות שננקטו. זה השלב הראשון של העיסקה.
בשלב השני, ישראל תבחן את הדוח. אם לא יהיה מקובל עליה, העיסקה תוקפא. אם כן יהיה מקובל, יבוצע השלב השלישי, בו ישוחררו קונטאר וארבעת האסירים הלבנונים וישראל תקבל את גופותיהם של גולדווסר ורגב ועוד 199 חלקי גופות של חללים ישראלים שנפלו בלבנון. אחר כך, בשלב האחרון, תשחרר ישראל כמות קטנה של אסירים לבנונים, כמחווה מיוחדת למזכ"ל האו"ם. מדובר במספר אותו ישראל תקבע באופן בלעדי. דקל אומר שמדובר במספר חד ספרתי.
עפר דקל דיווח לראש הממשלה על פרטי העיסקה ביום שישי שעבר. בינתיים הגיע מידע מודיעיני חדש שעיגן את ההנחה שרגב וגולדווסר אינם חיים. עכשיו, כשכבר ברור שמדובר בגופות, אמרו לאולמרט גורמי ביטחון ומקורבים, עכשיו אין שום הצדקה לשחרר את קונטאר. אולמרט נקרע בין הגישות. שתי העמדות, הוא אמר, לגיטימיות. בדיונים פנימיים אולמרט נטה לחשוב נגד העיסקה. דבריהם של דיסקין ודגן על התקדים, על הסמל שמהווה קונטאר בעולם הערבי, על האפשרות שזה יביא לפגיעה בגלעד שליט (אם ישראל משלמת מחיר יקר תמורת גופות, מדוע להחזיק אותו בחיים?), השפיעו עליו.
אחר כך באו המקורבים. אולמרט ראה איך עמדותיהם של גורמים בטחוניים משתנות בעקבות דעת הקהל, ורתח. כרגיל, הפילו את התיק עליו. והוא אפילו לא החליט עדיין. ביום רביעי, בכנסת, ניגש לאולמרט אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר. "חייבים לבצע את העיסקה", אמר דיכטר לאולמרט, "וחייבים לבצע אותה מהר. העיסקה הזו, במונחים שאנחנו רגילים להם, היא עיסקה סבירה ואפילו זולה". דיכטר דיבר על הצורה בה משתקף הטיפול בעיסקה הזו בתקשורת, מול הציבור והמשפחות. "צריך לגמור עם זה", דחק באולמרט. ראש הממשלה יודע שצריך לגמור עם זה. השאלה היא, איך.
בסך הכל, עבר על אולמרט שבוע טוב. עובדה, הוא נשאר בחיים. את המשבר עם אהוד ברק הוא צלח בזכות קור רוח וניהול נכון. "האיום לפטר אותם פעל", הודה אולמרט בשיחות סגורות השבוע. מצד שני, יש תאריך פריימריז, אבל אולמרט מקווה עדיין לנס. הוא משוכנע שאם יתמודד, ינצח. השאלה היא, אם יתמודד. הסיכוי שזה יקרה, נמוך. אם אתמודד, אומר אולמרט, אנצח. גם לפני החקירה הנגדית של טלנסקי.
בינתיים, הוא מרשה לעצמו להתלוצץ על חשבונו של שר הביטחון. "בעקבות התערבותו הנמרצת של ברק", אומר אולמרט, "הפריימריז נדחו בשבועיים מתחילת ספטמבר לסופו". הוא מביט סביבו ומשוכנע שאין מתאים ממנו לתפקיד ראש הממשלה. ציפי ליבני? נו, טוב, אומר אולמרט לאנשים שמספרים לו על פעלה של שרת החוץ, אם היא תירש אותי, היא תגלה תגלית מעניינת. היא תגלה שבתפקיד הזה, צריך לקבל החלטות. הרבה החלטות. כל יום. החלטות קשות.
זה תפקיד לא קל, חוזר ומדגיש אולמרט, צריך להחליט יום יום, לא לטייל בעולם ולעשות חיים. גם על ברק יש לאולמרט מה להגיד. בפורומים סגורים, הוא אומר שברק מעולם לא ניהל שום דבר. הוא פשוט לא יודע לנהל. וציפי, הוא חוזר אליה, עוד לא קיבלה החלטה אחת. היא מנהלת שיחות אינסופיות עם אבו-עלא, אבל את ההחלטות האמיתיות במו"מ הזה אני קיבלתי.
על פי כל הסימנים, אולמרט עומד בפתחה של החלטה נוספת. דרמטית. על פי גורמים המקורבים אליו, המו"מ בינו לבין אבו-מאזן נמצא על סף השלמה. בנושא אחד, הגבולות, ההסכמה קרובה. על פי מקורות פלשתינים, הפער בין הצדדים בנושא הזה הוא של אחוזים בודדים. אולמרט עצמו, בשיחה סגורה, אמר למישהו השבוע שבנושא הגבולות "אנחנו הרבה יותר קרובים מכפי שאפשר היה לצפות".
כשאמרו לו שליבני חושבת שצריך לקשור את כל הנושאים אחד לשני ולפעול בשיטת ה"טרייד-אוף", נוחר אולמרט בבוז. בשיטה הזו, הוא אומר, לא יהיה הסכם לעולם. צריך להתחיל לפתור דברים. האם הוא בדרך להגיע ל"הבנות אולמרט-אבו-מאזן?" שאלה מצויינת. את התשובה עליה נקבל בימים הקרובים. לשניים נקבעה פגישה בקרוב מאוד, ויכול להיות ששם תושג ההסכמה עליה אולמרט מדבר. הסכמה שתגרור בעקבותיה פיצוץ פוליטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
