לשקיות יש רייטינג
יוזמת השר עזרא לאסור ייצור שקיות ניילון מפתיעה אפילו את ארגוני הסביבה. אך אם החוק ינוסח היטב, הוא יכול לחולל כאן מהפכה סביבתית

השר גדעון עזרא. צילום: מאיר פרטוש
שקיות הפלסטיק הן מפגע סביבתי, אבל תשומת הלב שהן מקבלות מהציבור, התקשורת והפוליטיקאים עולה כנראה על הנזק האמיתי שהן גורמות. יש מפגעים חמורים יותר, אבל לשקיות יש רייטינג כי הן חלק מהיומיום של כולנו.
יש מעט חוקים - קל וחומר סביבתיים - שאמורים להשפיע באופן מוחשי כל כך על ההרגלים שלנו. בשנים האחרונות נערכו חיפושים קדחתניים אחרי הנוסחה המנצחת למאבק בשקיות: כל מכון מחקר, כל חבר כנסת, כל ארגון סביבה, ניפק דוח והצעת חוק משלו.
היו שהציעו להתמקד בהסברה, אחרים ביקשו לחקות את המודל שקצר הצלחה מסחררת באירלנד -היטל של שקל
על כל שקית. השר פסח על הסעיפים, והמשיך להתלבט במשך דיונים רבים ושני שימועים, ולבסוף הלך רחוק יותר מכל המציעים.
דווקא בגלל היותו כה גורף, המבחן הגדול של החוק יהיה טמון באותיות הקטנות, שרק בזמן הקרוב יחלו בניסוחן: המשפטנים יצטרכו להגדיר במדויק אילו שקיות אסורות בשימוש, וגם לומר לציבור ולרשתות השיווק מה מותר - ולא רק מה אסור.
כדאי לבחון בשבע עיניים את המושג המפתה "שקיות מתכלות", ולבדוק, למשל, ממה הן עשויות: שקיות מתירס, כמו דלק מתירס, הן לא בדיוק תרומה למאזן המזון העולמי.
אם החוק ינוסח היטב, ואם יצליח להבשיל לפני שכל הקלפים הפוליטיים ייטרפו, הוא בהחלט עשוי לחולל כאן מהפכה-סביבתית, אבל בעיקר תרבותית. אם מיליוני ישראלים ילכו לסופר עם סל או תיק בד, זה יהיה מסר ברור של לקיחת אחריות. גם של כל אחד מאיתנו כלפי הסביבה, וגם של הממשלה כלפי האזרחים: אם אנחנו לא שומרים מיוזמתנו על כדור הארץ, זכותה, ואפילו חובתה, לכפות עלינו לעשות זאת.