משפחות נעדרי איראן: ישראל מזניחה יקירינו
המשפחות עתרו לבג"ץ נגד עסקת חיזבאללה בדרישה כי לא תכלול המידע שנועד להגיע לאיראן, וזאת מבלי לקבל מידע אודות בניהם
אנחנו לא עותרים נגד העסקה עצמה", מדגישה עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר ארגון זכויות האדם "שורת הדין" שמייצגת את המשפחות. "לבנו, כמו לבם של כל עם ישראל, עם כל משפחות הנעדרים והחטופים, אך יש כאן מצב של 12 משפחות, אשר קיבלו הבטחה מחייבת מממשלת ישראל לעשות הכל כדי לקבל מידע אודות הנעדרים".
עו"ד הדין מסבירה כי המשפחות, החיות ברובן בישראל, מתייסרות מזה שנים רבות בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע לגורל יקירהן ובשל מה שהם מכנים "אדישותה ואוזלת ידה של המדינה". "אם בכוונת ממשלת ישראל להעביר מידע לאיראן על ארבעת הדיפלומטים, כפי שפורסם בהחלטה הרשמית של הממשלה, הרי שהזכויות הבסיסיות של משפחות הנעדרים היהודים מאיראן קופחו כאן בעליל" - טוענים העותרים.
העתירה מגוללת את סיפורם של 12 גברים ונערים, יהודים אזרחי איראן שבמשך שלוש שנים ניסו לעלות לישראל. מאחר והשלטונות באיראן סירבו לאשר יציאת יהודים מהמדינה, נאלצו ה-12 לעשות זאת בדרך בלתי חוקית.
על פי העתירה, הקבוצה חברה למורה דרך סמוך באיזור הגבול עם פקיסטן, שהיה אמור לסייע להם לעבור את הגבול. בפקיסטן היו ה-12 מקבלים מעמד של פליט, ומשם עוזבים למדינה שלישית, ככל הנראה למעבר אירופה ומשם עולים לישראל.
לטענת העותרים, "במרבית המקרים הבריחה של היהודים אורגנה או נעשתה בידיעת גורמי ממשל ישראלים או הסוכנות היהודית". 12 היהודים שניסו לעלות באותה דרך בשנים 1994-1997 מעולם לא הצליחו לחצות את הגבול לפקיסטן. עקבותיהם נעלמו אי שם במרחביה העצומים של איראן.
הנעדרים הם: האחים סירוס (42) ואברהים (47) קהרמני, ונוראללה רביזדה (50), שנשותיהם וילדיהם יצאו מאירא ןבהיתר, והגיעו לישראל דרך טורקיה והם ביקשו ללכת בעקבותיהם. השלושה יצאו מטהרן ביום 12.2.97 בדרכם להיפגש עם מבריח הגבול, שעל פי העתירה, "אירגנה הסוכנות היהודית", אך הם לא הגיעו למפגש עמו ומאז נעלמו עקבותיהם. נשותיהם נותרו עגונות זה 11 שנה.
קרמאן סלארי
הנעדר ה-12, בבאק שאוליאן טהרני (17) אמור היה להגיע ב-10.6.2004 לבית כנסת בעיר קראצ'י בפקיסטן, שם חיכה לו אביו שעזב כמה חודשים קודם את אירן לארה"ב, אך הצעיר לא הופיע ומאז נותק הקשר עמו. בשנת 2002 נתקבלה ידיעה כי הוא כלוא בטהרן. יחד עמו נעלמו שאהין ניקהו, אומיד סולוקי והד חאג' חסיד שככל הידוע משפחותיהם מתגוררות בלוס אנג'לס.
משפחות הנעדרים טוענות בעתירה כי בתחילה נאמר להן שהסוכנות היהודית עושה הכל כדי לאתר את יקיריהן והם נדרשו לשמור על חשאיות גמורה. עתה קובלות המשפחות כי ה"שתיקה" שגזרו עליהן השלטונות "הייתה אך כסות לחוסר מעש מוחלט ולהזנחה גמורה שאפפו את טיפול הרשויות בנושא".
מאז שנת 1998 שלחו המשפחות מאות מכתבים אל הרשויות בדרישה לאתר את הנעלמים אך לטענתם כל המכתבים "נותרו ללא מענה או זכו למענה סתמי ומתחמק". על רקע זה ניהלו המשפחות מאבק ציבורי-פומבי להעלאת המודעות לגורל הנעדרים ואף עתרו לבג"ץ בשנת 2004 למנוע את עסקת החילופים הקודמת עם החיזבאללה באותה שנה עד לקבלת מידע על הנעדרים.
לטענתם התחייב בזמנו מזכיר הממשלה, בשנת 2003, כי הממשלה תמשיך ולא תחסוך כל מאמץ על מנת להשיג מידע אודות גורל האבות והילדים הנעלמים. כמו כן מונה מתאם לטיפול בנושא. ואולם בסופו של דבר דחה בג"ץ את עתירתם בשנת 2006 בקובעו כי אין בידו כלים לפתרון התעלומה ותוך שהוא רושם לפניו את התחייבות הממשלה למסור למשפחות כל מידע שיתקבל בעניין.
עתה, נודע למשפחות כי במסגרת עסקת החילופים החדשה עם החיזבאללה, במסגרתה יועברו ארצה חיילי צה"ל החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, מתכוונת הממשלה למסור לאיראן, באמצעות החיזבאללה, מידע אודות גורלם של 4 דיפלומטים איראניים שנחטפו ונרצחו באיזור ביירות, 4.7.1982, על ידי הפלנגות הנוצריות.
איראן שבה ומעלה בפורומים שונים את דרישתה לקבל מידע עליהם,וגורסת כי הם מוחזקים חיים בישראל, בעיקר בתגובה לטענת ישראל כי הנווט רון ארד מוחזק באיראן.
המשפחות טוענות כי מידע שישראל עשויה לספק לאיראן בנושא זה כמוהו כקלף מיקוח להשגת מידע אודות גורל 12 נעדרי אירן. בסוף השבוע הן פנו לראש הממשלה בבקשה להימנע מהעברת המידע עד לקבלת מידע שווה ערך ברמתו בנוגע להיעלמות יקיריהם – אך לטענתם הם לא נענו.
בינתיים אושרה העסקה בממשלה והעותרים מבקשים מבג"ץ להתערב ולעכב אותה עד שתיענה בקשתם. הם קובלים כי החלטה שלא לדרוש מידע כזה במסגרת העסקה היא בלתי סבירה באופן קיצוני, פוגעת בזכות לשוויון של בני המשפחות שרובם מתגוררים בישראל, מפרה התחייבות לבג"ץ ומשמיטה מידי ישראל קלף מיקוח חשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
