בניגוד לאחרים בחר מ' לסכן עצמו ולהסתער
החייל שזינק לעבר מבצע הפיגוע בי-ם מייצג את מה שהמדינה שלנו צריכה: כאלה המוכנים להקריב את עצמם למען החברה. שטח צבאי
מ' היה בדרכו הביתה כשרכב על אופניו. הוא יכול היה להביט בהמולה מרחוק כאחד הסקרנים הישראלים, אך החליט להשליך הצידה את האופנים ולהסתער קדימה בידיים חשופותלעבר נהג הטרקטור שלא ריחם על אף אזרח שנקלע לדרכו.
לו היה טוראי מ' לוקח דוגמה מהאזרחים סביבו, לבטח היה הנהג הערבי ממזרח ירושלים ממשיך ורוצח אזרחים נוספים. הגמגומים וההיסוסים שנשמעו מפי כל אותם אלה שנטלו חלק בחיסולו של המחבל מסבירים כמה חשבו בדרך לבלום את המחבל, כמה היססו לנטרל אותו. חששו אולי מהביקורת לאחר מכן. חששו אולי מלקחת אחריות.
יש כאלה שזו חובתם במסגרת העבודה ויש כאלה, כמו טוראי מ', שזוהי עבורם חובה מוסרית וערכית. צילומי הטלוויזיה לא משקרים. טוראי מ' רץ אל הנהג, טיפס על הטרקטור והבין כי אם הוא לא ישים לזה קץ הנהג ימשיך לבצע את זממו.
בניסיון להבין מהו מקור העוצמה הפנימית של אדם שמפגין תעצומות נפש, קור רוח והקרבה הגעתי עד לישיבה התיכונית בדימונה. כשהתקשרתי אל רב הישיבה, יעקב דודי, הוא התנשף מאחר שהיה עסוק בטיפוס על הר. את הגאווה בתלמידו ניתן היה לשמוע בקולו. אחד מחבריו של מ' שמע על שאירע, וכשפתח את הטלוויזיה הבין כי גיבור היום הוא לא אחר מאשר טוראי מ', חברו לספסל הלימודים בישיבה.
"לא התפלאתי לרגע", סיפר הרב דודי. "מ' למד אצלנו במשך ארבע שנים. מדובר בבחור מלא רגישות מצד אחד, אך עם המון קור רוח. זה בחור שנועד לגדולות. יש לו מכרים רבים וקרובי משפחה שנפגעו בטרור וחלקם נהרגו. ראינו אותו גם בצער. הוא השתתף
הרב דודי הוסיף כי "הוא בעיקר בלט כתלמיד שרודף צדק ועמידה על עקרונות. תמיד נלחם עליהם. אנחנו דאגנו לתעל את רדיפת הצדק שלו למקומות נכונים. התקשרתי אל ביתו והוא השיב כי הוא מנוע מלדבר על שאירע. אמרתי לו שכולנו גאים בו שהתגלגלה לפתחו הזכות להגן על אזרחי מדינת ישראל".
תלמיד דעתן היה מ' ואת זה מחנכיו לא שוכחים ולו לרגע. מהסוג שאומרים את מה שהם חושבים בכל העת ולא חוששים להתגרות במציאות בשאלות מורכבות ופתלתלות. כך הוא הגיע למצב שבו הוא הפגין את דעתו במהלך ההתנתקות כדי למנוע את מסירת גוש קטיף.
רענן זהבי, אחד ממחנכיו לשעבר, סיפר שמדובר בבחור אהוב מאוד על חבריו. "אני אישית קשור אליו מאד. אני מאמין שחתר למגע", אמר. "הנאמנות לעם טבועה בו. הוא היה תלמיד מאוד דומיננטי. מי שראוי לבוא בזכות הזו היא מתגלגלת אליו וזה מה שהיה. לכולם היה ברור שמ' יתגייס ליחידה קרבית בעלת משמעות".
טוראי מ' מסמל את השסע האמיתי בעם שלנו. בין אלו שמגנים על המולדת לבין אלו שנהנים מתחושת הביטחון, אך ברגע של מצוקה יעלו על המטוס הראשון ויעזבו את הארץ. הוא לא הקריב פחות מאשר לוחם המתגורר ברמת אביב שחרף נפשו בהגנה על המולדת במבצע בעזה, אך האהבה למדינה אותה הגדיר טוראי מ' בשיחה עימי כקדושה היא מוחצנת ללא גבולות ודורשת בראייתו הקרבה אין סופית.
לעומת זאת, בחברה שלנו יש כאלה שלא מבינים את גודל האהבה הזו. את הנכונות להקרבה בכל שעה. כשצללתי במחשבות בניסיון להבין את פשר האהבה הזו, נזכרתי במפקד סיירת גולני לשעבר, רס"ן אלישיב בהרב, חובש כיפה סרוגה, שהיה מתעקש בין אימון לאימון לסייר יחד עם לוחמיו בגלבוע או במקומות אחרים ולהסביר להם על סוגי הפרחים, בעלי חיים ומקומות היסטוריים. יש כאלה שאין להם גבולות לאהבה.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על ביטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
