רואי שחורות
יורם דורי על התקשורת בישראל שאימצה לעצמה חוק בלתי כתוב: לסקר רק אירועים שליליים
ביום חמישי בשעות הערב המוקדמות נאספו בגן בית הנשיא למעלה מאלף אורחים לכבד את חבריהם הזוכים באות הנשיא למתנדב. יהודים וערבים, צעירים וקשישים, דתיים וחילוניים – פסיפס נאמן ומדויק של החברה הישראלית.
אחד אחד עלו הם על הבמה וקיבלו את הפסלון המעוטר מידי הנשיא. איש איש וסיפורו. איש איש והתנדבותו.
שושנה אגאג'ני- על פיתוח וקידום ההתנדבות בבאר שבע והסביבה; עטרה חיימוביץ'- על הקמה וניהול של בית חם לילדים מונשמים בעלי צרכים מיוחדים עם מחלת sma; זאב פקטור – על התנדבותו בקרן לרווחת ניצולי השואה שבראשה הוא עומד ואשר מעניקה סיוע חומרי וחברתי ל-30 אלף ניצולי שואה נצרכים; אמין קאסם – על פועלו לשימור מורשת הבדואים ולדו קיום בין בדואים ליהודים;
בנימין קריתי – טייס קרב בעברו שנפצע ונפל בשבי הסורי, לשעבר ראש עיריית טבריה שהקים מפעל לסיוע לנזקקים ו מפעל הזנה לילדים באזורי מצוקה ברחבי הארץ; הרב יוסף צבי רימון – על פועלו להשבתם של מאות מפוני גוש קטיף למעגל העבודה; ארגון "חסדי נעמי" – על מתן בסתר למשפחות נזקקות ולמרותקים למיטת חוליים בבתי החולים; LEAD מנהיגות - פיתוח מנהיגות צעירה בישראל – על פועלה לחינוך ופיתוח מנהיגות צעירה מקרב בני הנוער.
נט"ל – על סיוע נפשי לאנשים שנפגעו מפעולות האיבה וממצבי החירום במדינת ישראל; עמותת ידיד – על פועלה לקידום ושמירה על זכויות חברתיות של נזקקים; לוי לויאב – בחור צעיר מנתניה המטפל באמו ושהחליט, בנוסף לכך, לסייע במשך שלוש שנים האחרונות לקשיש נפגע שיתוק מוחין ששכלו לא נפגע; גילה זיידל - על תרומתה יוצאת הדופן לילדים לקויי ראייה ועיוורים ובני משפחותיהם.
שיאו של הטקס הייתה הענקת ציון לשבח מיוחד על מעשה מופת של התנדבות שמציל חיי אדם. העיטור הראשון הוענק לעמרי גילור ז"ל - הנער שהחליט לתרום את אבריו.
עמרי גילור בן היישוב קדימה שנפטר כשהוא בן 12. מותו הטרגי אירע במהלך יום מאושר של בילוי בטבע. מערה, אותה בנה לעצמו בגבעת חול, התמוטטה וקברה אותו תחתיה. על אף גילו הצעיר, גילה אכפתיות בנוגע לצרכים של הזולת. סקרנותו ורגישותו הניעו אותו, כחודשיים לפני מותו,
בהתאם לאופיו הרגיש והמיוחד, החליטו הוריו לממש את רצונו והסכימו לתרום את אבריו. שבעה אנשים זכו לחיים. אלף איש שעמדו על רגליהם מריעים ממושכות ו-2000 עיניים דומעות ובכללם של חברי ועדת הפרס בראשותו של פרופ' דוד ליבאי ושל הנשיא קיבלו את הוריו של עומרי ז"ל את אחיו התאום ואת אחותו הקטנה, שעלו לבמה לזכות בהוקרת הנשיא והעם על המעשה המופלא.
מאות המשתתפים מיאנו לעזוב את בית הנשיא בתום הטקס. ההתרגשות הגדולה שאחזה בהם לא נתנה להם ללכת. היה זה מפגן יוצא דופן של הסולידריות הישראלית שלעתים נדמה שחלפה לבלי שוב. ממש הוכחה חיה ל"ישראל ערבים זה לזה".
בבקר המחרת פתחתי את העיתונים, חיפשתי ולו אות אחת על האירוע – יוק. הבנתי שפרס צדק – כנראה שיש חוק המוכר רק לעורכי חדשות לפיו "אסור לפרסם מעשים טובים".
הכותב הוא יועץ לאסטרטגיה תקשורתית ומדינית וייעץ לוועדה להענקת "אות הנשיא למתנדב"
נא להמתין לטעינת התגובות
