השאלה: האם FARC תתאושש מחילוץ בטנקור?
מבצע החילוץ חשף את ארגון הגרילה במערומיו: מרבית מנהיגיו נרצחו או מתו, החיילים עורקים באלפים, ומהאידיאולוגיה הרדיקלית נשאר רק הקוקאין. האם זהו סופה של המחתרת שהטילה את אימתה על המדינה מאז שנות ה-,60 והאם מי שתביא לכך היא בטנקור עצמה מכס הנשיאות?
אולם, בבוקרו של יום חמישי האחרון היו אלו בני הערובה שעמדו וחגגו, ידיהם משוחררות מהשלשלאות, ואילו סזאר היה מונח למרגלותיהם, עירום ומושפל. בסרט וידיאו קצר ששחרר הצבא הקולומביאני הוא נראה מבולבל, אובד עצות ומדוכא. עבדו עליו, ובגדול.
פניו התוהות של האיש שהטיל מורא על עשרות בני אדם מסבירות אולי יותר טוב ממילים את מצבו של הארגון היום. מאבקים פנימיים, אובדן אידיאולוגיה, כאוס, אנרכיה, מלשינים, מנהיגים מתים ואלפי עריקים, מרכיבים היום את תמונת המצב של ארגון הגרילה הגדול, האלים והמפורסם ביותר בדרום אמריקה.
הארגון שפועל כבר משנות ה-60 ומונע את היציבות במדינה, אחראי לחטיפת מאות אנשים ומחזיק בריבונות על שטחים נרחבים בקולומביה, ספג כעת את התבוסה הקשה ביותר, עם חילוצה הנועז של בטנקור שזכה לתהודה (או יותר נכון השפלה) בינלאומית. מהמכה הזאת, לא בטוח שהארגון כבר יצליח להתאושש. אפילו פידל קסטרו, שהיווה השראה להקמת ה-,FARC הנחית השבוע מהלומה נוספת כשקרא לארגון: "מספיק, הגיע הזמן להבין שעליכם לשחרר את כל השבויים."
אין לטעות, לוחמי ה-FARC הם מיומנים ומ־תוחכמים, רובם נולדו לתוך הארגון ההיררכי והממודר, ואינם מכירים כלל דרך חיים אחרת. איש אינו מכיר את הג'ונגל כמוהם וישנם אזורים שלמים בהם הצבא לא מעז להניח את כף רגלו בהם. אוטונומיה מוחלטת. איך אם כן, הצליחו הקולומביאנים להפיל אותם בפח?
שיעורי המשחק שלקחו חיילי הקומנדו הקולומביאני במשך חודשים אמנם השתלמו, אבל היו אלו אי הסדר וחוסר הוודאות השוררים בארגון שהביאו למפלתם הגדולה. מנואל מרולנדה, המייסד הנערץ, מת מהתקף לב לפני מספר חודשים. שני מפקדים מתוך שבעת מקבלי ההחלטות המשפיעים נהרגו בחודשים האחרונים על ידי הקומנדו הקולומביאני ו-3,000 מחיילי הארגון ערקו לאחרונה משורותיו.
מלחמות פנימיות וסכסוכים עקובים מדם מעיבים על ההתנהלות של הארגון,
"הארגון הזה תמיד היה במצב של כאוס, הבעיה היא שגם דעת הקהל כבר לא לצדו," אומר פרופ' לואיס רוניגר, מומחה לאמריקה הלטינית מהאוניבסיטה העברית. "זה ניצחון ענק לממשלה הקולומביאנית, שמתחילה להכריע אותם. מזמן גם אבדה האידיאולוגיה השמאלנית של הארגון, שהתחילה את הכל, והתחלפה בהתמקדות בסחר בסמים. מצד אחד הם מדברים על ערכים, ומצד שני הם רוצחים עיתונאים ומפרים זכויות אדם. הם מדברים במונחים של העולם הישן. היום אפילו קסטרו וצ'אבז מבינים שעדיף להתנער מהם מאשר לתמוך."
כבר עשר שנים שארצות הברית מנהלת מלחמה בארגון, שנחשב לספק העיקרי של קוקאין לשטחה. מיליארדים של דולרים הזרימו האמריקנים לצבא קולומביה, בניסיון להפוך אותו למתוחכם מספיק כדי להתמודד עם יכולות הארגון. פתאום נאלץ ארגון הגרילה להתמודד עם מרגלים, שיבושים לווייניים של הטלפונים ופיתויים כספיים שמציע צבא קולומביה למי שישתף פעולה וימסור סודות על הארגון. מ-50% של שליטה באדמות המדינה ירד הארגון לשליטה ב-12 אחוז בלבד.
האם זוהי תחילתו של הסוף? מוקדם מדי לקבוע, אומרים מומחים מרחבי העולם. אך כולם מסכימים כי החילוץ של בטנקור מראה כי הארגון ירד מגדולתו, ולא ברור לאן פניו מועדות כעת. בידי הארגון נמצאים, על פי הערכות, עוד כ-25 קלפי מיקוח פוליטיים ועוד כ-700 חטופים קולומביאנים המוחזקים לצורכי כופר. האם ימתן את דרכיו ויפנה למשא ומתן, או יבקש נקמה ויחזור לדרך החטיפות על מנת להשיג קלף מיקוח חדש, חזק הרבה יותר?
כך או כך, בקולומביה חרדים היום לגורל מאות החטופים שעדיין נמצאים בשבי, ומפחדים שעקב החילוץ של בטנקור השובים יוציאו את תסכולם על בני הערובה וייעלמו אפילו יותר אל תוך עובי הג'ונגל. על תנאי החזקתם הבלתי אנושיים אפשר היה ללמוד ממה שסיפרו השבוע בטנקור ושאר בני הערובה.
סדר היום היה קבוע, והתחיל תמיד בהשכמה בחמש בבוקר. כשהג'ונגל היה מתעורר לחיים מסביבם, הם היו מתעוררים ומייחלים למוות. "המוות הוא חברו הטוב ביותר של מי שנמצא בשבי," סיפרה בטנקור, שהוחזקה בידי FARC במשך שש שנים. "הייתי כבולה בשלשלאות בצווארי לעץ. ימים ארוכים הייתי רדופה במחשבות על איך אני אהרוג את עצמי. ההתאבדות תמיד היתה שם, זה היה מפתה."
מיד אחרי ההשכמה היו עומדים בתור לקפה, כשברקע ניתן היה לשמוע את שידורי הרדיו "קרקול," שמשדר בעקביות את קולותיהם של בני המשפחה שלהם. הם נשמעו כל כך קרוב, ממש מעבר לפינה, אבל היו למעשה מרחק של מאות קילומטרים, אחרי שנים שבהן לא ראו אותם. המחשבה על שני ילדיה, שדיברו אליה מעל גלי האתר, היא שהחזיקה אותה בחיים.
"הייתי צריך להאכיל אותה בכפית, ממש כמו ילד," סיפר ויליאם פרז, שבוי נוסף ששימש חובש בצבא הקולומביאני. "היא היתה בדיכאון ולפעמים לא אכלה במשך שבועיים שלמים. הייתי שם לה את האוכל בפה ואומר 'זה ביס בשביל לורנצו, עוד אחד בשביל מלאני."'
"הם התייחסו אליי בצורה מתועבת, אני לא הייתי מתייחסת ככה לחיה, אפילו לא לצמח," אמרה בטנקור, שסיפרה כי שוביה היו מהדקים את השלשלאות סביב צווארה - עד שבקושי הצליחה לנשום - לפי מצבי הרוח שלהם. לאחר ארוחת הבוקר לא היה להם דבר לעשות. כל שבוי ישב לבדו, בשתיקה.
מלבד ירידה משמעותית במשקלה, מצבה הרפואי של בטנקור הדהים את הרופאים שבדקו אותה, לאחר שהצליחה להתגבר על וירוסים שונים ומחלות שנדבקה בהן, חלקן גרמו לה להקיא את מעט האוכל שקיבלה. "הייתי מתקלחת בנהרות עם בגדים ארוכים, כי השומרים כולם היו גברים," סיפרה בטנקור, שכשנשאלה אם נאנסה אמרה: "היו לי חוויות מאוד מכאיבות, אבל אני לא רוצה לענות על זה עכשיו. עכשיו אלו ימים שמחים." כשדיברה עם עיתונאים בפריז הכריזה כי היא מתכוונת לכתוב מחזה על תקופתה בשבי.
אבל מלבד התיאורים על חוויותיה בשבי, העולם ממתין בציפייה דרוכה למוצא פיה של הפוליטיקאית הקולמביאנית-צרפתייה מסיבה נוספת. בטנקור, שנחטפה במהלך מסע הבחירות לנשיאות שניהלה בשנת ,2002 נחשבת היום לפוליטיקאית השנייה במידת הפופולריות שלה בקולומביה. הראשון הוא הנשיא אלוורו אוריבה, שהתמיכה בו זינק למספר המדהים של 91% יום אחרי החילוץ.
זהו ללא ספק תור הזהב של אוריבה. הנשיא, שנמצא בקדנציה השנייה שלו, מנהל כבר שנים מדיניות אגרסיבית שדוגלת בנקיטת יד חזקה נגד הארגון שזרע טרור במדינה, וגם רצח את אביו בחטיפה שהשתבשה ב־.1983 דיפלומטיה ומשא ומתן, אותם חרתה על דגלה בטנקור עצמה, לא שיחקו תפקיד בפעולה הזאת, חילוץ שלא נורתה בו אפילו ירייה אחת.
כעת מנסה אוריבה לשנות את החוקה ולהאריך את כהונתו בקדנציה נוספת, כדי לחסל לגמרי את ארגון הגרילה. יכול מאוד להיות שמי שתעמוד בדרכו תהיה דווקא בטנקור, שרבים קוראים לה להתמודד על הנשיאות. בטנקור, השוהה כעת עם ילדיה החיים בצרפת, אמרה שתשוב לקולומביה בימים הקרובים, אך לא ציינה בדיוק מתי.
בינתיים, היא כבר החלה להשמיע מסרים פוליטיים. "לעולם לא אזנח את השבויים שעדיין נמצאים בג'ונגל. כנראה שאחזור לפוליטיקה כי זה הייעוד שלי, אבל אני לא אדבר על זה עכשיו," אמרה השבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
