מחלת הנשיקה: כולם נדבקו
מנחם בן סבור ששום ועדה לא תוכל להציל את רמון אשר נחשף בקלונו, אך מצד שני גם מזוז לא ייצא נקי
זאת ועוד: מרגע שמיכה לינדנשטראוס הודיע שהוא עצמו יעמוד באופן חריג בראשות הצוות שיחקור את הנושא הנפיץ, ברור שהחוקרים יתפקדו כוועדת בדיקה לכל דבר. להם תהיה סמכות ייחודית להעביר נושאים מסוימים לחקירת המשטרה, ואם לא לידיה ממש, אז לידי המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש). אז מה הרוויחו המתנגדים, ובראשם היועץ ופרקליט המדינה?
ברור גם מה רוצים שני הצדדים, וזה לא מה שהם אומרים שהם רוצים. רמון מבקש זיכוי ציבורי ממעשה הכיעור שעשה כלפי החיילת, לפני, אחרי, ובמהלך המשפט. אלא שאת זה שום ועדת בדיקה לא תוכל לעשות. רמון נחשף בקלונו, גם אם לא הוטבע בו תו הקלון המשפטי.
לעומת זאת, מה שעומד באמת מאחורי התנגדות היועץ והפרקליטות הוא לא ההתנגדות העקרונית ל"ניסיון להלך אימים על גורמי אכיפת החוק" - כי אם ידיהם נקיות, מה הבעיה? - אלא הפחד האמיתי כי ייתכן בהחלט שיוכח זדון בהתנהגות המשטרה והפרקליטות בפרשה זו, כפי שקבע השופט זיילר, ו"זדון" עלול להפליל כמה גורמים.
גם היועץ לא יצא נקי
למן הרגע הראשון לא הקשיב היועץ למי שתבעו ממנו להשאיר את העניין במישור הציבורי, והתעקש למסור את פרשת הנשיקה לחקירת המשטרה. אם יתברר עכשיו כי נעשו דברים שהוסתרו מעיני פרקליטי רמון, במטרה להפעיל לחץ על הקצינה הצעירה כדי שתגיש תלונה פלילית, אז גם היועץ לא יוכל לצאת נקי מן העניין.
מגוחכת במיוחד היא טענתו של מזוז כי תובעי החקירה נגועים ב"ניגוד אינטרסים". האם היועץ עצמו לא חשוד בדיוק בכך, ומלכתחילה? הרי כל המצב הבלתי נורמלי שבו תובע אדם (היועץ) את הבוס שלו (שר המשפטים) ומעמיד אותו לדין, נגוע בניגוד אינטרסים.
כל זה לא אומר שהן רמון והן אולמרט לא היו צריכים להיות מורחקים ציבורית בגלל מעשיהם, אבל לא היועץ אמור להחליט על כך. ההכרעות השיפוטיות בעניינים הנוגעים לחבריו לישיבות הממשלה צריכות להיות נדונות על ידי גורמים שיפוטיים וציבוריים שלא אוכלים מאותו מגש בורקסים, וייתכן שזו בסופו של דבר תהיה המסקנה הציבורית שתעלה מחקירת המבקר, מעבר לשאלת האזנות הסתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
