היחסים שנוצרו בין קונטאר לכתבת הישראלית
חן קוטס-בר, כתבת סופשבוע שליוותה את קונטאר לאורך 4 שנים בכלא, מספרת כי פגשה אדם מבוגר בעל תובנות שמרגע חטיפת רגב וגודלווסר הקצין עמדותיו
הייתי הישראלית היהודייה הראשונה והיחידה שהגיעה לקונטאר שלא בתפקיד
אני סיפרתי לו על אבא שלי, ניצול השואה מאושוויץ, ועל בני הקטן, בן החמש. בכל פעם, אמרתי לו, כשאני מוציאה את בני מהאמבטיה ועוטפת אותו במגבת, אני חושבת על דני הרן ובתו עינת. על הפיגוע בנהריה, הילדה היא מקרה טראגי, אמר קונטאר. התעקש שלא הוא הרג אותה. מה זה משנה, אמרתי לו, ירית או לא. אלמלא היית מגיע לנהריה באותה סירת גומי, עינת הרן היתה בחיים.
לא היתה חרטה מצדו, בוודאי לא סליחה מצדי, גם כי לא אני זו שצריכה או יכולה לסלוח. לא ניסיתי להבין, לא לפתור, אפילו לא לפענח. רק ללמוד ולהכיר. 'פגשתי את האויב', אמר לי סמיר קונטאר פעם על מה שיגיד יום אחד לילדו על המפגשים בינינו. 'פגשתי את האויב וראיתי שיש לו פנים'.
הפגישה הראשונה שלנו היתה בכלא נפחא, בראשית 2004, סמוך מאוד לעסקה לשחרור אלחנן טננבאום ושלושת החיילים החטופים. הפיגוע בנהריה היה משהו שנצרב אצלי בזיכרון. כשקרה, הייתי ילדה קטנה. קונטאר ישב בתא מספר 60 באגף 11 בבית הסוהר. הוא היה יחד עם אסירים לבנוניים, כולם דתיים מלבדו. ישבנו לדבר בספרייה. דיברנו עברית. קונטאר סיפר על עצמו ועל חייו בכלא. הוא היה תמציתי. ההנחה היתה שתוך כמה ימים ישוחרר.
בסופו של דבר זה לא קרה. כמה חודשים אחרי העסקה ההיא הועבר קונטאר לכלא הדרים ואנחנו המשכנו להיפגש שם. הוא היה האסיר הבטחוני הוותיק ביותר בשירות בתי הסוהר. מנהיג ודובר האסירים הבטחוניים. קשה היה לחבר בין האיש שישב מולי לרוצח משפחת הרן והשוטר אליהו שחר בנהריה. קונטאר היה בן 16 וחצי כשהגיע לכלא הישראלי. המילה היחידה שידע אז בעברית היתה 'שלום'. הוא מודע לאירוניה. אני פגשתי כבר איש מבוגר, עם תובנות. המקום שבו צמח, האנשים ששלחו אותו, הארגון שלו, הכל השתנה כשהיה בכלא. הוא היה קומוניסט. הקומוניזם נפל.
באחת הפגישות לפני מלחמת לבנון השנייה דיבר קונטאר על חטיפת חיילים, מלחמה שתהיה. חייבים לשחרר אותי, אמר. אודי גולדווסר היה עדיין
מעולם, אמר לי סמיר קונטאר, לא ארז את חפציו בדרך הביתה. אבל אחרי המלחמה האחרונה הבין שהכדור יצא ושהוא משתחרר. במסרים שהעביר באמצעות עורך דינו, הוא הפך יותר קיצוני. תומך נלהב של נסראללה. נסיבות שחרורו והמלחמה האחרונה עשו את שלהן. מה שהגדיר פעם ככעס, הפך לשנאה. אם היה משתחרר לפני שלוש שנים, ייתכן שהיה איש מתון יותר.
כל עולמו נמצא בתיק אחד. 15 קלטות שמע שהקליטו לו פעם בני משפחתו והוא נהג להקשיב להן מדי פעם. תמונות. ארבעה או חמישה אלבומים, בעצמו לא זכר. כשרק הגיע לפה, אמר לי פעם שלפני 30 שנה, לא היו אומרים לו שיישב וידבר עם ישראלית, יהודייה, היה אומר 'בשום פנים ואופן לא', אבל השנים לימדו אותו ש'אפשר להקשיב לכל אדם בעולם'. בפעם אחרת אמר ש'אותך אני מנטרל מהסכסוך'. 'אי אפשר לנטרל', עניתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
