הברזים נסגרים אך הפחד וחצאי האמיתות מטפטפים
אחרי שנים של מדיניות ממשלתית כושלת ובזבוז מים משווע, רשות המים שכרה אנשי שיווק ואסטרטגיה שהשיקו קמפיין שתפקידו לזרוע פאניקה כשאת החלק המרגיע הם דווקא חסכו מהציבור – מעניין אם זה יעזור. לא עוצר בירוק – מדור שבועי
התוכנית יצאה לדרך בשבוע שעבר, עם הצפת המדינה בכרזות שנשאו את הסיסמה "ישראל עוברת מאדום לשחור." רבים סברו בטעות שעוד שביתת מורים יוצאת לדרך, עד שהתברר שרשות המים מכנסת מסיבת עיתונאים דחופה.
שם נרשמה ההצלחה הראשונה של הקמפיין הצעיר: אולם קרליבך בבית סוקולוב בתל אביב היה צר מלהכיל את צוותי הטלוויזיה והעיתונאים שנדחסו לתוכו. פרופ' אורי שני, ראש רשות המים, לא התבלבל מהסלבריטאות הפתאומית שקפצה עליו, וחזר בדייקנות על המסרים שנוסחו מראש לטובת כותרות מהדורות החדשות, בראשם: "אנחנו הולכים להפוך את ישראל מירוקה לצהובה." עוד נחזור אל המשפט הזה.
ברשות המים מעדיפים לחסוך מהציבור את החלק המרגיע של המידע על מצב משק המים: גם בתרחישים הקיצוניים ביותר, אין סיכוי שמדינת ישראל לא תוכל לספק מי שתייה לאזרחיה. בחורפים שחונים, כמו האחרון, יורדים משקעים בהיקף של כ-780 מיליון קוב, שזהו בערך היקף צריכת המים הביתי בישראל. לזה צריך להוסיף את ההתפלה, שהיקפיה רק ילכו ויגדלו.
אם יחסרו מים - וכבר חסרים - הם חסרים לחקלאות, לגינות, והחשוב מכל - לכנרת עצמה, שמתחת לרף מסוים עלולה לקרוס כאגם המקיים מערכת אקולוגית מאוזנת. אבל לשתות נוכל בכל מצב. החשש הוא שאם אזרחי ישראל יידעו את זה, כל השאר כבר לא יעניין אותם. הציבור הישראלי יודע להתגייס, אבל רק כשהוא חש את החרב מונחת על צווארו, לא על צווארה של הכנרת או של החקלאים.
אחד המרכיבים החשובים בתוכנית שבנו היועצים האסטרטגיים, נוגע לאחריותה של הממשלה למשבר המים. אם הציבור יהיה איתן בדעתו שהממשלה היא האשמה הבלעדית, יהיה קשה לרתום אותו למאמץ להקטנת הצריכה. אם הממשלה פישלה, אומר לעצמו האזרח, היא יכולה לשכוח מזה שאני אפתור לה את הבעיה על חשבון איכות החיים שלי.
היועצים ואנשי הרשות לא משלים את עצמם שיוכלו לשכנע את הציבור שהממשלה פטורה מאחריות, אבל הם מאמינים שיוכלו להפחית את מידת האשמה שלה, ולהצמיד את משבר המים בתודעה הציבורית לשינויים הסביבתיים האחרים שמתדפקים על הדלת: משבר האקלים, עליית מחירי הנפט ומחירי המזון. אם הציבור הישראלי יראה במשבר המים עוד זרוע בתהפוכות הסביבתיות המתרגשות עלינו, יהיה קל יותר לרתום אותו לחיסכון, כשם שיותר ויותר ישראלים הופכים את מחזור בקבוקי הפלסטיק לחלק משגרת חייהם.
שום דבר שרשות המים תעשה עכשיו לא ייראה טוב. אחרי שנים של מדיניות כושלת, ובעיקר תרבות לאומית של בזבוז מים משווע, נשאר רק לסתום חורים בשורה של פעולות שמשדרות פאניקה. כשפוגעים בחקלאים פוגעים גם בכל שכבות הציבור, דרך העלייה במחירי הירקות והפירות שתבוא בעקבות ייבוש החלקות. האפשרות
אורי שני מבטיח שתוכנית כזו נמצאת כבר עמוק בצנרת, ותיכנס לתוקף ב-1 בינואר. למה כל כך מאוחר? "כי לוקח זמן לנסח מערכת כזו של תקנות. וחוץ מזה אנחנו בכל זאת נותנים צ'אנס לחורף הקרוב." הצגתי בפני שני את הטענה, שאם היינו מנהלים מדיניות חיסכון נבונה לאורך שנים לא היינו נזקקים עכשיו לצעדים דרמטיים כאלה. "מה לעשות," הוא נאנח, "אין לנו את האופי של צפון אירופה, וזה לא קשור רק למים. כשהייתי בשנת שבתון במכון למים של הטכניון של שטוקהולם, לא היה פרופסור אחד בכל המכון שהגיע לעבודה במכונית. הרוב הגיעו באופניים, מי שגר רחוק נסע באוטובוס".
כששני מכריז על מעבר מירוק לצהוב, הוא מתכוון למלחמת החורמה שהוא עומד להכריז על המדשאות זוללות המים. אבל אין שום סיבה שאת מקום הדשא הירוק ימלאו טרשים ודרדרים. במקום הדשא צריכה לבוא צמחייה מגוונת ומלבבת, שמתאימה לאקלים המזרח תיכוני ולהיצע המים שלו. ישראל לא צריכה לעבור מירוק לצהוב, אלא מהשקיה מופקרת לגינון שפוי.
מי מחליט שהסלט החדש של "ארומה" הוא אורגני
מנהלי "ארומה" בסך הכל רצו להתאים את רשת בתי הקפה לרוח הזמן, והשיקו חגיגית מנה של סלט אורגני. אלא שהסלט הלא מרוסס בקושי הספיק לצאת לאוויר העולם, וכבר נחת בלשכת המנכ"ל מכתב זועף מד"ר אורנית רז, מנכ"לית הארגון לחקלאות אורגנית בישראל. "זה מספר שעות אנו מוצפים בפניות רבות של צרכנים", היא כותבת. "שמבקשים לוודא כי אכן מדובר במוצר אורגני מפוקח ולא בגימיק. לצערנו, לא נעשתה מצדכם פנייה לפיקוח... אנו מפצירים בכם להתנהל על פי התקנים ולוודא כי לא תיעשה כל פעולה שעלולה להביא להטעיית הציבור".
בארומה לא בדיוק הבינו מה רוצים מהם, ואפילו קצת נעלבו. "אנו לא מנסים להטעות וטענות אלה לא נכונות ואף מעליבות," כתב בתשובה סמנכ"ל השיווק של הרשת, ופירט את מרכיבי הסלט החשוד: "חבילת ירקות סגורה בקופסה של החברה האורגנית 'אדמה,' קרוטונים, גרעיני דלעת וגרעיני חמנייה של 'אדמה,' וגם הרטבים של 'אדמה.' לכל המוצרים האלה יש חותמת של חברת הפיקוח 'אגריאור."'
התשובה הזו לא הניחה את דעתה של ד"ר רז: "אני חוזרת ומדגישה כי הסלט אינו מפוקח, ואף לא פניתם להדרכה ולייעוץ מהצוות המקצועי שלנו כפי שעושות חברות הנכנסות לייצור אורגני. תשובתכם מצביעה במקרה הטוב על בורות, ועל חוסר תום לב במקרה הפחות טוב." לחילופי הדברים האלה, כנראה, עוד יהיה המשך.
הקוראים הסבירים בוודאי שואלים את עצמם על מה יצא הקצף, ומה בעצם רוצה המנכ"לית מאנשי ארומה. אם כל הירקות אורגניים, ואפילו הקרוטונים והגרעינים - אזי הסלט אורגני. זה נכון, אבל לא לגמרי: בהגדרה האורגנית נכללת, למשל, גם סביבת העבודה. אם הירקות האורגניים נחתכים בתוך אותם כלים ועל אותו משטח שבו עובדים עם ירקות מודברים, ואם סביבתם מנוקה בחומרי חיטוי כימיים ולא אקולוגיים, הסלט כבר לא יהיה אורגני.
וישנה גם סוגיית הפיקוח: במדינות מתוקנות, שום גוף לא יכול לשווק תוצרת כאורגנית אלא אם כן הוא מעמיד את עצמו לבקרה חיצונית. חוק ברוח זו, שאמור להסדיר את התחום האורגני, מתגלגל במסדרונות הכנסת בשנים האחרונות, אבל תקוע בגלל מחלוקות בין המשרדים השונים. וכל עוד אין חוק כל אחד, גם ארומה, יכול לארוז כמה מלפפונים בקופסה ולהציג אותם כסלט אורגני.
לעוסקים בענף האורגני יש בעיה: כשהם עומדים על הצורך בפיקוח והקפדה, מטיחים בהם שהם גרועים ממשגיחי כשרות. מסעדנים וסוחרים לא מתלהבים להכניס למטבח פקחים שירחרחו להם בין הסירים, מה עוד שהם נדרשים לשלם עבור הפיקוח, והכל כדי לקבל את החותמת המיוחלת על סלט אחד.
מצד שני, אנשי האורגני יודעים שהם מוכרחים לעמוד על משמר האמינות של המותג. הצרכנים הישראלים החשדנים יודעים לשנן את המיתוס על החקלאי האורגני שמרסס בלילה (להבדיל מעמיתו שמרסס ביום,( והשאלה "איך אני יודע שזה באמת אורגני" מוכרת היטב בחנויות הטבע.
בשבוע הבא עלול להגיע מישהו לאחד מסניפי ארומה, לרכוש סלט אורגני ולשגר אותו לבדיקת מעבדה. אם חלילה יתגלו שאריות חומרי הדברה, הנזק לענף האורגני יהיה אדיר. הדרך היחידה למנוע את התסריט הזה היא באמצעות הדרכה ופיקוח - אבל כל עוד אין חוק שמחייב את אלה, נותר רק לשגר מכתבים מאיימים.
מתי עבודה שמכבדת את בעליה הופכת לבטרד סביבתי
ראיון כה מרגיז לא מזדמן לקרוא כל יום. דורון עציץ, מנכ"ל חברת "עלונים," אחראי למטרד ציבורי וסביבתי בהיקף עצום: השליחים שלו מניחים מדי שנה כ-100 מיליון (!) דפי פרסומת בתיבות הדואר של אזרחי ישראל. מעבר לעצם החדירה החצופה לרשות הפרט, רובן המכריע של הפרסומות טס במסלול ישיר לפח, כך שהנזק הסביבתי נגרם לחינם.
אבל לעציץ זה לא מפריע. להפך: בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא יוצא במתקפה חזיתית נגד הצעת החוק החדשה של אופיר פינס, לפיה חברה שמתעקשת לשלשל פרסומת לתיבה שבעליה הצמיד לה מדבקה המבקשת להימנע מכך, תיקנס ב-5,000 שקל.
מילא שעציץ גאה בכך שהוא מתפרנס מלפלוש לפרטיותם של אחרים ולהשמיד יערות שלמים, אבל שימו לב לטיעון המרכזי שלו: "למה לפגוע בפרנסה של עשרות אלפי בתי אב, ביניהם אנשים קשי יום, סטודנטים שמממנים את לימודיהם ופנסיונרים. כולם עובדים קשה ומתפרנסים בכבוד." מתפרנסים בכבוד? נו, על זה אפשר להתווכח. לפי ההיגיון הזה, ולמען ההקצנה, גם בבתי הכלא יושבים המון אנשים שבסך הכל התפרנסו בכבוד והמדינה, בחוצפתה, מצאה לנכון להפריע להם.
גם אני בצעירותי עבדתי כמה ימים בחלוקת עלונים, ועציץ צודק: יחסית למלאכות סטודנטיאליות אחרות, התנאים לא רעים. אבל אחרי שכמה דיירים זועמים הסבירו לי שהעבודה שלי היא המטרד היומי שלהם (מי חשב אז על יערות הגשם,( החלטתי לחפש תעסוקה אחרת.
בשם אופיר פינס הופיעה בכתבה התגובה ש"ההצעה מאוזנת ומידתית." אני חולק עליו. ההצעה שלו מינימליסטית ורחמנית. עצם העובדה שכדי לחסוך בזבוז נוראי של נייר צריך להציב אזהרה על תיבת הדואר, מטילה את האחריות ואת הטרחה עלינו, המוטרדים. לי יש רעיון אחר: אזרח שמתעניין בעלוני הפרסומת יציין זאת על גבי תיבת הדואר שלו. מי שיתחב עלונים לכל תיבה שאין עליה היתר מפורש, ייחשב למפר חוק. אולי אז דורון עציץ יצטרך לחפש עבודה אחרת, כזו שבאמת מכבדת את בעליה.
במדור האחרון פרסמתי כאן את שאלתה של קוראת, שביקשה לדעת אם אפשר למחזר דיסקים משומשים. התשובה היתה שבימים אלה מבצעת חברת המחזור "אביב" ניסוי במחזור דיסקים ברעננה, שוהם ובקרוב נס ציונה, שתוצאותיו יכתיבו את ההמשך.
בעקבות הדברים הללו נחת בתיבת הדואר האלקטרוני שלי מקבץ של תגובות ועצות. הנה כמה מהן. הקוראת לאה מוסרת ש"דיסקים עם מוזיקה וסרטים אפשר למסור דרך האתר 'אגורה' .agora.co.il - זהו אתר שיתוף חפצים בחינם, דרך נהדרת להיפטר וגם לאתר דברים שימושיים שאין להם ערך מסחרי. אני הצלחתי למסור באתר אוסף קסטות עתיקות על טייפ."
נ' כותבת ש"רוב האנשים מתייחסים לדיסקים רגילים כחד פעמיים, ונוטים לשכוח שקיימים דיסקים רב פעמיים לצריבה חוזרת. כאשר מסיימים להשתמש במידע שנצרב, מוחקים אותו ואפשר לצרוב על הדיסק מידע חדש. אמנם המחיר שלהם גבוה מדיסקים רגילים, אך רק במעט. מעבר לחיסכון ברכישת דיסקים, שימוש בהם מקטין את הנפח שהם תופסים בבית וכמובן מצמצם את הפסולת האלקטרונית הבעייתית."
רונית מציעה: "מומלץ לברר בגני ילדים, קייטנות ובתי ספר אם הם מעוניינים בתקליטורים משומשים. אצלנו יוצרים מהם סביבונים באמצעות תוספת גולה במרכז ודבקיות. בנוסף, אפשר לשזור המון דיסקים באמצעות חוט דייגים שקוף, כך שנוצר מעין מסך דקורטיבי המתאים לחדרי נערות מתבגרות".
ומיכל מוסיפה: "אפשר למסור את הדיסקים הישנים או הלא טובים למוסדות שונים לילדים במצוקה, שישמחו ליצור מהדיסקים ולהפעיל בעזרתם את הילדים בפעילות מהנה ומועילה גם לסביבה ואף יותר לילדים."
נא להמתין לטעינת התגובות
