בין עימות מדיני לסכסוך דתי
משה פייגלין מאמין שכל עוד לא נבין שהעימות עם שכנותינו מצפון נושא אופי דתי – לא נצליח למגר את חיזבאללה
בעצם אנו עדים להתמוטטות של משהו שהוא הרבה מעבר למדינת ישראל. בעצם כל הקונספציה של מדינת הלאום המודרנית הולכת ומתמוטטת. אירופה כבר נכבשה על ידי האסלאם. אמריקה - מעוז הערכים הפרוטסטנטיים, זו שאדריאנה פלאצ'י ברחה אליה בשל השתלטות האסלאם על איטליה מולדתה, אמריקה זו - חטפה פתאום בדלת האחורית את חוסיין אובמה ונופלת שדודה גם היא. וגם אם אובמה לא ייבחר לנשיאות, הכתובת שהוא חושף על קיר מעצמת החירות חדה וברורה מאד.
מול אויב שהוא מדינת לאום, יודע העולם המערבי להתמודד. מול אויב אידיאולוגי שאינו מדינה, קורס העולם המערבי ללא קרב. אם היטלר ימ"ש היה מוותר על עימות בין צבאות ופשוט משתמש בטקטיקה המוסלמית הוא היה משיג את כל יעדיו. כל העולם צעד בסך תחת הדגל הנאצי באולימפיאדת מינכן, והיטלר היה בדרך הנכונה.
העולם יצעד בקרוב תחת הדגל האדום בבייג'ין – דגלו של המשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה האנושית. עמידה על עקרונות וערכים מעולם לא הייתה הצד החזק של הדמוקרטיות המערביות. אילו היה היטלר עומד על זכותן של המפלגות הנאציות בכל העולם להתבסס, אילו היה מעודד ומממן טרור פנימי בדרישה לשוויון זכויות וכו', היה העולם כולו מתפורר בפניו בדיוק כפי שקרסה צ'כוסלובקיה – ללא קרב. קודם למלחמה, לא חסרו נאצים נלהבים באנגליה ובאמריקה. העולם ניצל במחיר נורא, משום שהיטלר לא הבין אז את מה שמבין נסראללה היום.
ישראל מנהלת משא ומתן עם החיזבאללה והחמאס. לא עם לבנון, ודאי שלא עם מדינת עזה. הערבים הבינו שכדי לנצח את עוצמת המדינה הדמוקרטית המערבית, צריך לעבור למגרש אחר – מגרש הערכים. כשאולמרט מציג עמדה ערכית כביכול ובז למי שמהלל חיית אדם, הוא מעורר גיחוך. אם נכנעת בפני אותן חיות אדם, משמעות הדבר שנכנעת בפני ערכיהם. אין ואקום במלחמת הערכים. מי שנכנע, מתדלק, ובעצם מצטרף לצד השני.
את מגדלי התאומים לא החריב שום צבא סדיר. שום מדינה לא הכריזה מלחמה על ארה"ב. אבל בוש המסכן לא היה מסוגל להכיר במציאות לפיה מדינתו הותקפה על ידי דת – לא על ידי מדינה. כולנו יודעים בדיוק מה צעק הטייס הסעודי שנייה לפני שכוון את הגאי הבואינג היישר אל מרכז הסחר. הוא לא צעק תחי סעודיה. אבל נשיא ארה"ב
וכי מה רציתם? שארה"ב תכריז מלחמה על האיסלאם? שתוציא את הדת הזו מחוץ לחוק? שתשלח טילי שיוט אל אבן הכעבא במכה? פעולה כזו עומדת בסתירה לכל המהות האמריקנית/מערבית של הפרדת הדת מהמדינה. הכרה בכך שהותקפנו על ידי דת ולא על ידי מדינה עומדת בסתירה לכל הרעיון המערבי של מדינת הלאום. אז בוש כבש את עיראק, ואפילו הצליח לאחר הקזת דם מתמשכת לייצב זמנית את המצב שם.
אבל מי באמת ניצח לבסוף? הקריקטורה בניו-יורקר אומרת הכל. למי שעוד מחזיק בדולרים זה בעצם די ברור, שעון החול של מעצמת החירות אוזל. הכי בטוח היום ללכת על היואן האדמדם, השטר עם דיוקנו של מאו - רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה.
את סמיר קונטאר היה צריך להחזיר – בארון. הקפדה על אמנות בין לאומיות שנחקקו לצורך הסדרת כללי מלחמה בין מדינות, אינה יכולה להיות תקפה כשמדובר במלחמה מול אידיאולוגיות רצחניות שאין להן אחריות של מדינות. אנו רוצים להשלות את עצמנו כאילו אם ננהג כג'נטלמנים ונקפיד על כללי המשחק המערביים, נשמור על מעמדנו כמדינה מערבית. אלא שאם נמשיך כך – לא תהיה כאן מדינה בכלל.
אנחנו צריכים להבין שהעימות כאן הוא עימות דתי. אבל אנחנו מעדיפים להתעלם מכך כי זה מחייב אותנו להתייצב מאחורי מהות לאומית, הבנויה בסדר שונה מזה שניסינו לייצר כאן. מצבנו קצת יותר טוב מזה של ארה"ב, משום שאנו עדיין מגדירים עצמנו בחצי פה כמדינה יהודית, לא כמדינת אזרחיה. לכאורה קל לנו יותר לקבל את העובדה שהיהדות מותקפת פה על ידי האיסלאם. אבל מנהיגינו מעדיפים לחקות את העולם ה"נאור" ולעולם לא יודו בפה מלא במהות הסכסוך.
אילו היו מנהיגי ישראל מסוגלים לעשות זאת, הייתה הפעולה הראשונה שלהם חיסול כל שריד של ריבונות מוסלמית בהר הבית, והשבתו לריבונות ישראלית בלעדית תוך הסדרת תפילות יהודים במקום. "השולט בהר – שולט בארץ", הסביר אורי צבי גרינברג, ופה בעצם כל העניין.
יסוד המאבק היום, בעולם הגדול ובמיוחד בארץ הקודש, הוא דתי. ישראל שוויתרה על ריבונותה בקודש הקודשים שלה פתחה את הפתח לאופנסיבה המוסלמית נגדה. חמור מכך, בוויתור על הר הבית הכירה ישראל בצדקת הטענה המוסלמית על ארץ ישראל כולה. אפשר לדשן את קונטאר בארוחות שמנות ובתארים אקדמאיים כדי לזכות בלגיטימציה מערבית. אבל זה לא יעזור לנו. כי את הנשק החשוב מכל – את הצדק – לא איבדנו במערב, איבדנו אותו בהר הבית. כשמסרנו לווקף המוסלמי את ליבה של ארץ ישראל, אמרנו להם: הארץ כולה שלכם. כל עוד לא השבנו לעצמנו את מפתחות הצדק הבסיסי שלנו הם לא יפסיקו להילחם על הארץ כולה, בדרכים הרצחניות ביותר, ומבחינתם – בצדק רב.
נא להמתין לטעינת התגובות
