רה"מ: הגיע הרגע לקבל החלטה - הנאום המלא
קרוב ל-10 דקות דיבר רה"מ על כהונתו רצופת המשברים ופנה לאזרחי ישראל: "תודה שנתתם לי את הזכות לפעול בשמכם". צפו בנאום המלא
במשך קרוב לעשר דקות הקריא אמש (ד') ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את הודעתו הדרמטית בדבר כוונתו שלא להתמודד בפריימריז בקדימה ולהתפטר לאחר שייבחר יו"ר חדש. במעונו בירושלים הישיר ראש הממשלה מבט למצלמות, האשים את מבקריו, התגאה בהישגיו והבטיח להמשיך בתהליך המדיני כל עוד הוא מכהן בתפקידו. להלן נאומו המלא של ראש הממשלה:
כאזרח במדינה דמוקרטית, תמיד האמנתי כי משנבחר ראש ממשלה בישראל, חובתו גם של מי שמתנגד לו בקלפי לרצות בהצלחתו. אלא שבמקום לזכות באמון הבסיסי הזה, מצאתי את עצמי, מיד עם היבחרי, נתון בגל של חקירות, בדיקות וביקורת.
כמעט מיומי הראשון במשרד ראש הממשלה אולצתי להדוף התקפות מרושעות, בעודי עוסק בקבלת החלטות בעניינים גורליים שקשורים בביטחון ישראל ובקיומה. ולמרות זאת, בתקופת כהונתי הלך מצבה של מדינת ישראל והשתפר.
בתחום הביטחון חיזקנו את צה"ל, והוספנו לבניין כוחו וגייסנו משאבים אדירים שלא היו לו בעבר. הצפון שקט ואינו נתון לאיום מיידי. כושר ההרתעה של ישראל שופר ללא היכר. ידענו גם להפיק לקחים ולתקן טעויות. הליכי הבדיקה העצמית הם מנגנונים חיוניים לחברה בריאה. אני גאה בהם.
בתחום הכלכלי והחברתי שמרנו על כלכלה יציבה, והבאנו אותה להישגים משמעותיים. הגברנו את המאבק בעוני ורמת המעורבות באיזורי המצוקה, ובמיוחד בפריפריה. מספר העניים ממשיך לרדת. השקענו מיליארדי שקלים בשיפור מערכות החינוך.
הגדלנו קצבאות לזקנים שהופקרו, דאגנו לניצולי השואה, התמקדנו בטיפול בילדים בסיכון והקמנו מערך טיפולים לילדים בגיל הרך, ששנים התעלמנו מצורכיהם. הגענו לשיא חיובי במספר המועסקים במשק. מאות אלפים הצטרפו למעגל העבודה. האבטלה ירדה ל-6.1% בהשוואה ללמעלה מעשרה וחצי אחוז לפני שלוש שנים.
ומעבר לכל אלה, אני ממשיך
תמיכתה של ארצות הברית, בהנהגתו של הנשיא ג'ורג' בוש, מסייעת לנו מאוד בכך. אנחנו קרובים יותר מתמיד להבנות מוצקות, שעשויות להוות בסיס להסכמים בשני צירי ההידברות - הפלסטיני והסורי.
ביום בו יתממש חלום השלום, נעמוד כולנו משתהים - כיצד לא הגענו לכך מוקדם יותר. כל עוד אכהן בתפקידי, לא ארפה מן הניסיון להמשיך להביא את המשא ומתן בינינו לבין שכנינו לקראת סיום מוצלח שיש בו תקווה.
בתפקידי כראש ממשלה, אני נושא באחריות העליונה להחלטות. יש במדינה אנשים מצוינים. יחד איתם הובלתי מהלכים מרחיקי לכת, נועזים ומורכבים. מעולם לא ניסיתי להשתבח בהישגים אלה בפומבי, ולקטוף פירות פוליטיים. רובם עלומים למראית הציבור, אך ידועים היטב למבצעים ולשותפים בקבלת ההחלטות.
בכל אותה העת נאלצתי להתגונן מפני התקפות בלתי פוסקות של לוחמי צדק מטעם עצמם, שחיפשו להדיח אותי מתפקידי, כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים. אני ראש הממשלה. ומטבע הדברים אני מהווה כתובת למאבק פוליטי. אך כל בר דעת יבין שהדברים יצאו מכל מפרופורציה סבירה.
האם עשיתי טעויות במהלך פעילותי רבת השנים? בהחלט כן, ועליהן אני מתחרט ומצטער. אך האם התמונה האמיתית של הדברים היא זו שמוצגת בפני הציבור? בשום פנים ואופן לא. בהיותי ראש ממשלה, נשללת ממני הזכות האלמנטרית לחזקת החפות, בהיעדר היכולת להציג אותה בעיצומו של תהליך כפוי שבו חובה עליי לשתוק.
אני רוצה להבהיר: אני גאה להיות אזרח במדינה שבה ניתן לחקור ראש ממשלה כמו כל אזרח. חובתה של המשטרה לחקור, חובתה של הפרקליטות להנחות את המשטרה. ואין לי נגדם דבר על כך. ראש הממשלה איננו עומד מעל החוק, אך הוא גם בשום מקרה לא מתחתיו.
זו לא בעיה אישית שלי, זהו אתגר ליכולת שלנו כמדינה לשמור על יציבות ואיזון המשטר הדמוקרטי. לא פקיד, לא חוקר זוטר או בכיר, לא פרקליט חשוב והגון - ורובם המוחלט במשטרה ובפרקליטות הם כאלה - הוא שרשאי ומוסמך להחליט אם ראש הממשלה יכול להמשיך ולכהן בתפקידו. הכרעות כאלו אמורות להתקבל בתום תהליך אחראי, שקט ומסודר, כפי שמתרחש בכל מדינה דמוקרטית. ולדאבון לבי, הליך תקין זה כבר לא מתקיים במקומותינו.
חובתי לעשות את חשבון הנפש של כולנו. באחריות, גם אם זה כואב, גם אם זה מחייב הכרעות שיש להם מחיר אישי. אבל ייתכן שיש בזה סימן דרך לעתיד החיים הדמוקרטיים שלנו. אולי אני היום, בהחלטתי האישית, פותח צוהר למציאות נכונה יותר. אני חוזר על מה שכבר אמרתי. יש לי תשובות מלאות ומספקות.
לא אנהל את ההידיינות הזאת בתקשורת ולא במסיבות עיתונאים, אלא במאבק מאוזן והגון, כפי שעשיתי כל חיי. מי שמטיפים לי מוסר על זה היום, ייאלצו יום אחד להתמודד עם האמת כפי שתצוף ותעלה מול פניהם. הם יודעים זאת היטב. כעת הגיע הרגע בו עליי לקבל החלטה.
אינני עושה זאת מתוך תחושה שאיני יכול למלא את תפקידי. אני מאמין בכל מאודי ביכולתי להמשיך למלא את שליחותי, כמו גם בצדקתי ובחפותי. אבל מסע ההכפשה המתנהל בימים אלה, גם על ידי אנשים הגונים ושוחרי דאגה אמיתית למדינה ולתדמיתה, מעורר שאלה שאינני רוצה ויכול להתחמק ממנה.
מה חשוב ממה? הצדק הפרטי שלי או טובת הציבור? הצדק הפרטי שלי חשוב לי מאוד. הפגיעה בפרטיות של בני משפחתי, מכאיבה לי עד בלי די. אבל בבחירה בין השיקולים הנוגעים למעמדי ביכולתי להיאבק לצדקתי לבין השיקולים הנוגעים לטובת המדינה, האחרונים הם שמכריעים.
לפיכך, החלטתי כי לא אתמודד בפריימריז של תנועת קדימה. כמו כן, אין בכוונתי להתערב בבחירות הפנימיות שייערכו בה, כפי שהוחלט ביוזמתי, ואקבל את תוצאותיהם בברכה. החלטתי לא התקבלה מתוך מרירות ולא באווירה של הטפת מוסר. באתי רק לומר מעט ממה שרובץ על לבי חודשים רבים.
כאשר ייבחר יו"ר חדש למפלגה, אתפטר מתפקידי כראש הממשלה כדי לאפשר ליו"ר שייבחר להרכיב ממשלה אחרת במהירות וביעילות. אני מאמין כי יש בסיס ציבורי רחב לממשלה כזו, וכי היא תקום תוך זמן קצר. אפנה את מקומי כראוי, בצורה מכובדת, הוגנת ואחראית, כפי שנהגתי בכל תקופת כהונתי, ואחר כך אוכיח את חפותי וניקיון ידיי.
יש לנו מדינה נפלאה, שאין כמוה בעולם. אני אוהב אותה בכל לבי ומעודי, ואני אסיר תודה לכם, אזרחי ישראל, על הזכות שנתתם לי לפעול למענכם. תודה רבה לכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
