פרשת מסעי: פיקוח נפש
למעט מקרים מיוחדים בהם נדרשים להיהרג על קידוש השם, ולמעט מצבים שבהם יש לעם ישראל יכולת להשיב מלחמה שערה, הרי שבדרך כלל ערך החיים גובר ודוחה כל המצוות שבתורה. הרב ברנדס דורש בפרשת מסעי
מה הצורך ברשימה מפורטת זו, ואיזו שירה יש בה? את השאלה הזאת שאלו כבר חכמי המדרש (תנחומא מסעי א) והציעו לה פתרון בדרך מקורית ואופיינית לדרכו של המדרש. התנחומא פותח בדיון על שאלת פיקוח נפש:
"ילמדנו רבינו מי שנרדף מן הגייס ומן הליסטין, מהו שיחלל את השבת?"
לדברי המדרש, מותר ואף חובה להמלט בשבת, והוא ממציא לכך תקדים היסטורי: "אמרו רבותינו: מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדולי ציפורי, באו ושאלו את רבי אליעזר בן פרטא, אמרו לו: כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר, נברח? והיה מתיירא לומר להם ברחו בשבת.
אמר להם: ולי אתם שואלים? לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, ביעקב כתוב 'ויברח יעקב', במשה כתוב: 'ויברח משה מפני פרעה', בדוד כתיב: 'ודוד ברח וימלט'.
הציפיה של הקורא הצבר הישראלי היתה שהשאלה "מהו שיחלל את השבת" תהיה מכוונת לתשובה של גבורה, הזמנה ליציאה למלחמת מגן נגד הגיס והליסטים, אבל המשאלה של יהודי ציפורי הנרדפים על ידי המלכות היתה צנועה בהרבה: "נברח?"
רבי אלעזר בן פרטא מתיירא להשיב להם, לא מפני שהוא מעדיף את גבורת המלחמה על עורמת הבריחה, אלא מפני שקשה לו להוציא מפיו הוראה מפורשת לחלל שבת.
אולם הוא מאפשר לשואליו להבין דבר מתוך דבר – הבריחה היא המעשה הנכון לעת הזאת, והיא חשובה מספיק כדי להצדיק חילול שבת.
ההצדקה לעצתו של רבי אלעזר מובאת בהמשך המדרש: "ומנין שפיקוח נפש דוחה את השבת? שנאמר: 'ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם' - ולא שימות בהם".
התורה והמצוות נועדו כדי לקיים חיים, ולא כדי לעודד מיתה, אפילו לא מוות הירואי על קידוש השם.
למעט מקרים מיוחדים וחריגים שבהם נדרשים להיהרג על קידוש השם, ולמעט מצבים שבהם יש לעם ישראל יכולת צבאית ומדינית להשיב מלחמה שערה, הרי שבדרך כלל הערך של החיים הוא שגובר ודוחה גם את [כמעט] כל המצוות שבתורה.
המדרש מקשר את הלכת פיקוח נפש עם שירת המסעות במדבר: "אמר הקב"ה [לישראל] בני הזהרו במצוותי, ושמרו את התורה
כי כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם מיום שיצאתם ממצרים, והפלתי את שונאיכם, והעברתי אתכם בים, והפלתי פחד ורעדה באויביכם, והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג, וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, לא הנחתי אתכם שעה אחת, וכמה נחשים ועקרבים הרגתי לפניכם,
שנאמר 'המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב', לכך אמר הקב"ה למשה, כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע, מנין? ממה שקראו בענין 'אלה מסעי בני ישראל ... ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'".
הוי אומר: מי שמכיר את טבע החיים יודע, שלא אחת צריך לסגת ולוותר, לברוח מאימת המזיקים, בין אם אלו פגעי הטבע, "נחשים ועקרבים" ובין אם אלו נזקי אדם: "האמורי וסיחון ועוג".
העובדה שבמשך ארבעים שנה לא נצרכו בני ישראל לסגת מדרכם במדבר הקשה, מעידה על השגחה מיוחדת. בתחילת הדרך אמנם עקפו את ארץ פלשתים כדי לא להתקל במלחמה חזיתית,
גם בסוף הדרך נתקלו באויבים שהקשו את דרכם, אולם בשנות המסעות הרבות במדבר, שלשים ושמונה שנה, לא אירעם דבר רע. על כך צריך להודות לה' ולומר שירה. צריך למנות ולפרט את כל המסעות, כדי להשמיע את גודל הנס בעצמה הראויה.
מתוך כך אנו למדים גם עד כמה בסדר החיים הרגיל, נטול הנסים, אנו צפויים לפגוש בסכנות ואיומים, כיחידים וכעם. ומתוך כך צריך גם ללמוד פרק בהלכות צניעות וענווה: לא תמיד מתגברים, לא תמיד נלחמים, לא תמיד מנצחים.
צריך לדעת אימתי הזמן הנכון לסגת, אפילו לברוח, כדי לשמור על החיים. לא הגבורה היא הכוח המוביל את החיים, אלא התבונה. תפקידה של התבונה הוא לדעת מתי צריך ואפשר להפעיל את כוח הגבורה ומסירות הנפש, ומתי צריך לפעול דווקא במגמה של השרדות והצלה.
העקשנות להיאחז במידה אחת היא בודאי תכונה שלילית ולא יעילה. כאשר מצליחים להתנהל לאורך זמן בלי להדרש לנסיגה ובריחה, בלי איום מיידי על החיים, צריך לומר שירה ולהודות לה' יתברך על שהגן עלינו מפני פגעי החיים.
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, ראה אור בשני כרכים בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
נא להמתין לטעינת התגובות
