בורחים מגיאורגיה: "הפגיזו אותנו, הכל היה שחור"
לאחר שלושה ימים של מלחמה בלתי פוסקת בקווקז, שבו היום לארץ לאון ואלכס רוייבסקי, ישראלים שעבדו בעיר המופצצת גורי שבגיאורגיה. בשיחה עם nrg מעריב הם מספרים על הבריחה תחת אש ועל מראות האימה. "פתאום שמענו מטוסים בשמיים, הנשים והילדים רצו בזעקות אימה לכל עבר"
- גיאורגיה הודיעה: מפסיקים האש ורוסיה תקפה בטביליסי
- רוסיה השלימה השתלטותה על בירת דרום אוסטיה
- עדות מהקרבות בגיאורגיה: גופות מוטלות ברחובות
לאון חזר ארצה יחד עם אשתו אילנה ואחיינו אלכס, ועם 15 ישראלים נוספים – כולם נשלחו לפני כחודש לעיר גורי כדי לעבוד בשלוחה הגיאורגית של מפעל מוסרות - מפעל לייצור כבלים, קונצרטינות ומתקני הרמה, בבעלותו של רן פסח מעומר.
למרות ששניהם נולדו בצפון רוסיה, גם לאון וגם אחיינו אלכס נוקטים בעמדה פרו-גיאורגית ברורה, וזאת רק אחרי חודש בלבד בעיר גורי. "הגיאורגים לא אשמים", אומר לאון בפסקנות. "הפוליטיקאים של רוסיה ואבחזיה בחשו בקלחת. הגיאורגים הם אנשים טובים ומיוחדים, ויש להם כבוד. הייתי שם חודש, ואף פעם לא ראיתי מישהו מסטול, הולך מכות או עושה בלגנים. צריך לתת למדינה הזאת הזדמנות להצליח".
לאון ציין כי גיאורגיה ניסתה להימנע ממתקפה על דרום אוסטיה. "האבחזים והאוסטים לא הפסיקו לעשות פיגועים", אמר.
גם הדיווחים בתקשורת אינם לרוחם של השניים. "הצבא הגיאורגי לא הורג ילדים, זה פשוט שקר", אמר אלכס. "הרוסים מכוונים את האש כלפי מטרות אזרחיות, גיאורגיה נגד מטרות צבאיות. לא אומרים את זה בתקשורת, מסתירים את זה".
בני המשפחה בישראל דאגו לשלושה מאד, ולחצו עליהם לחזור לישראל. "הם היו צמודים לטלוויזיה", אומר לאון. לאור זאת החליטו השלושה לשוב לישראל, ולא חשבו שהמסע מגורי לטביליסי יהיה כל כך מסוכן.
"חיכינו למונית שתיקח אותנו לנמל התעופה בטביליסי", אמר לאון. "היא נתקעה בדרכים, והנהג כל הזמן התקשר אלי ואמר: 'עוד 20 דקות אני בא'. אנחנו ברחוב עם התיקים. פתאום אני שומע מטוסים – ואת הפיצוצים ממש לידי".
אלכס הוסיף: "ראיתי אנשים, כולל נשים וילדים, שרצו לכל עבר ואפשר היה לראות את האימה בעיניהם. זה לא כמו בארץ שיש מקלטים ויש מרחב מוגן. שם אנשים רצים בלי לדעת לאן".
לבסוף הצליחו השלושה לעלות על מונית אחרת. "היינו חסרי אונים. חשבתי אולי לפרוץ למכונית ולנסוע איתה לטביליסי", אמר לאון. "לא באתי לשם בשביל מלחמה, באתי לעבוד. הנהג שאל אם זה אני שהזמנתי אותו. אמרתי לו שלא, אבל הוא חייב לקחת אותי. צעקתי עליו, והוא בסוף הסכים".
לאון תיאר את הדקות הללו כלקוחות מסרט פעולה. "הסתכלנו אחורה מהחלון, וראיתי מטוס משחרר פצצות", אמר. "הנהג נון גז וניסה לתמרן, ממש כמו בסרט אקשן. מאחורי המכונית נראו הפיצוצים. ברוך השם עברנו את זה ויצאנו".
למרות הפחד, ללאון אין ספק שישוב לעבוד בגיאורגיה בתום המלחמה. "כואב לי הלב על גיאורגיה", אמר. "הייתי שם חודש, ויש לי חברים שם. אני אחד שקולט אנשים, ואני רוצה להגיד שזאת אחלה מדינה ואחלה אנשים".
ולמרות זאת, כנשאל איפה טוב יותר לחיות, אומר לאון בלי להניד עפעף: "בישראל. ישראל היא המדינה שלי, אני מרגיש ישראלי, ואני כבר 16 שנה בארץ. אני אוהב את ישראל, וכל שנה אני עושה מילואים. עברתי את האינתיפאדות בישראל ואף פעם לא פחדתי כמו בגיאורגיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
