ההימור של סאקשווילי הסתיים בהפסד גדול
נשיא גיאורגיה אולי רק ניסה לבחון את הרוסים, אך תגובת מוסקבה מלמדת כי החלטתו תזכה למקום בכיר במצעד האיוולת של ההיסטוריה
נשיא גיאורגיה מיכאיל סאקשווילי מבקר חיילים. צילום: אי-פי-איי
הלחימה טרם הסתיימה בדרום אוסטיה, אך אין ספק ידו של מי על העליונה. הפצצות בלתי פוסקות של חיל האוויר הרוסי הצליחו בימים ספורים למחוק שנים רבות של פריחה כלכלית ומדינית ולהשיב במקומן שכונות שלמות לתקופת האבן.
מחיר הדמים הכבד שנגבה מטביליסי בימים האחרונים בהחלט מסביר מדוע הודיעה אתמול גיאורגיה כי היא נוצרת את האש חד צדדית בתקווה כי גם הרוסים ילכו בעקבותיה. וגם תחנוניו מעוררי האמפטיה (יש מי שיגידו רחמים) של הנשיא סאקשווילי אתמול אל הרוסים לענות לשיחות הטלפון שלו, לא מותירים ספק כי ההימור הפרוע שלקח, לא השתלם.
קרל פון קלאוזביץ, האסטרטג הצבאי הנודע, לימד אותנו שהמלחמה היא פוליטיקה באמצעים אחרים. ואילו במקרה זה קשה להבין איזה יעדים פוליטיים בדיוק ביקש להגשים סאקשווילי, כאשר הורה לצבאו ביום שישי לפנות בוקר לכבוש את צחינוואלי, בירת דרום אוסטיה. ישנה סברה כי חיפש לבחון עד היכן ניתן למתוח את הגבולות עם הרוסים.
אבל בין אם הריח חולשה מצדו של הקרמלין, או בין אם סבר כי המערב וארה"ב בפרט מעניקים לו גיבוי מלא בהחלטתו לעשות זאת, הוכיח סאקשווילי פזיזות קולוסאלית, שמקורה ספק בבורות היסטורית וספק במגלומניה אישית.
כבר לא סלבריטאי
בארה"ב כינו את התגובה הרוסית כ"חסרת פרופורציה". ייתכן . אך לו רק סאקשווילי ואנשיו היו מסתכלים אחורה בזמן למאבקים הרוסיים בצ'צ'ניה השכנה ובאפגניסטן הלא רחוקה, הם היו מבינים שתגובה צבאית חריגה בעיניים אמריקניות היא דוקטרינת לחימה שגרתית בעיני הרוסים.
אך שגיאתו הגדולה ביותר ניכרת דווקא באמונתו העיוורת במערב. בוש אמנם גינה בחריפות את רוסיה אתמול, אבל הלחימה ביום שישי לא הפריעה לארוחת הצהריים החברית שקיים עם פוטין. מלבד מילים, לא צפוי סאקשווילי לקבל דבר נוסף מוושינגטון.
בשנים האחרונות הפך סאאקשווילי לסוג של סלבריטאי בארה"ב, ואהב להציג עצמו כשליח הדמוקרטיה המערבית בקווקז. לא במקרה, כאשר התגונן בימים האחרונים אל מול מצלמות הטלוויזיה המערביות, שב והסביר
כי המתקפה הרוסית "מכוונת כנגד הדמוקרטיה".
אבל ספק רב אם יותר מדי אנשים עוד קונים זאת. בשנים האחרונות ספג הנשיא תלונות על ריכוז סמכויות מופרז והפרות זכויות אזרח. בעקבותיהם, הועלו לא במקרה גם חששות כי סאקשווילי מעדיף לצעוד דווקא בדרכו הפוליטית של הקרמלין, יותר מאשר בדרכו של הבית הלבן.
בשנים האחרונות ניכר כי יותר מכל דבר אחר רוצה גיאורגיה להצטרף לשורות ברית נאט"ו. אך הלחימה האחרונה אינה בדיוק תורמת לסיכוייה. לפי תקנות הברית, ברגע שחברה אחת מותקפת, כולן באות לעזרתה. מבחינתה של גיאורגיה, הסכם שכזה הוא בגדר חלום רטוב. אך אם ימי הקרב האחרונים מלמדים אותנו משהו, זה שמבחינתן של יתר חברות הברית, הצטרפות גיאורגיה לשורותיהן עלולה דווקא להיות סיוט.
נא להמתין לטעינת התגובות
