עדות: הטנקים התקרבו לגורי והחיילים נמלטו לבירה
הקריאה "הרוסים באים" נתנה את האות לבריחת אחרוני האזרחים שעוד נותרו בעיר המופגזת גורי, מדווח שליח מעריב לגיאורגיה על המראות הקשים של המנוסה מאימת הרוסים. החיילים הגיאורגיים נמלטו אף הם מזירת הקרב תוך שהם מחרימים כלי רכב אזרחיים
- בוש: רוסיה מנסה להילחם בדמוקרטיה של גיאורגיה
- נשיא גיאורגיה: צבא רוסיה חילק את ארצנו לשניים
- צבא רוסיה כבש את העיר גורי בדרך לטביליסי
- נשיא גיאורגיה הציע עוד הפסקת אש - רוסיה דחתה
העיר גורי לאחר ההפצצות. צילום: אי-פי-אי
במשך כל היום רבו ההערכות והחששות בגורי מפני פלישה קרקעית רוסית, אבל אף אחד לא באמת האמין שזה יקרה. העיר המרכזית הזאת אמנם כבר ספגה את חלקה הנכבד של הפצצות אוויריות שהחריבו עד יסוד שכונות שלמות בעיר, וגם לרעשי הארטילריה הבלתי פוסקת ולבומים על-קוליים של המיגים הרוסים שבשמים התרגלו כאן בימים האחרונים, אבל פלישה קרקעית? לזה אף אחד לא ציפה.
האזרחים המעטים שעוד נותרו בגורי אתמול בלילה כאשר הפלישה הגיעה לבסוף ארזו מזוודות, אספו את המשפחה, נכנסו למכוניות ה"לאדה" המיושנות והחלו לנוס על נפשם. עד שלא ראיתם מנוסה שכזאת, לא הייתם מאמינים למהירות שאליה יכולה להגיע הגרוטאה הישנה הזאת, כאשר בראשו של הנהג מחשבה מנחה אחת: "הרוסים בעקבותינו".
זה התחיל ברעש גדול. רעש מעיק. רעש שלא נגמר. כשהוצאתי את הראש סוף סוף מחדר העיתונות, המחזה היה עוצר נשימה: טורים ארוכים של טנקים, עליהם תלויים לוחמים מאובקים, שחורים ומותשים. "סוף סוף!" אמר אחד העיתונאים, "הצבא הגאורגי מעיף את הרוסים מדרום אוסטיה!". אבל לא. המציאות היתה שונה מעט: הטנקים לא נעו לכיוון הרוסים, אלא דווקא פנו לאחור לעבר הבירה טביליסי.
עכשיו זה כבר היה ברור. הרוסים בדרך, וכבר לא נותר כיצד להימלט לטביליסי - כל המכוניות כבר הסתלקו מזמן. בכיכר העירייה אני פוגש במקרה קולגה ישראלי. המרצדס השחורה שלו מתגלה כנכס אסטרטגי. אנחנו משפרים עמדות לאחור או פשוט בורחים מגורי המתרוקנת מחיילים ומאזרחים. אלא שהתברר שמסע הבריחה מגורי לא נגמר. הוא רק התחיל. כל מה שהיה לו גלגלים הפך להיות נכס שרבים עליו ונתלים עליו מכל הכיוונים.
כמו רמבו
מאות טנקים, נגמ"שים, משאיות, תותחים מתנייעים, ואפילו עגלות איכרים נושאות מכוניות למכירה מימים טובים יותר פקקו את כביש גורי-טביליסי. החיילים עלו על טרקטורים, החרימו מכוניות אזרחיות, נכנסו לתאי המטען של המכוניות ועצרו כל רכב שיצא מגורי כדי להעמיס עליו כמה שיותר חיילים.
ביציאה מהעיר מחזה נורא: כלי רכב משוריין גיאורגי שרוף לגמרי, כנראה בעקבות הפצצה אווירית. בתוכו גופות חיילים גיאורגים שניסו לברוח גם הם מגורי המותקפת. טנק גיאורגי עמוס ביותר מ-20 חיילים שנתלים על כל פיסת מקום עולה על הנגמ"ש השרוף ומתלקח גם הוא באש תוך שניות.
החיילים מתחילים לברוח. הם מנסים להתלות על הרכב שלנו. "שים גז! תעוף מפה!" אני צורח לנהג. החיילים הגיאורגים שבצהריים
עוד סימנו למצלמה שלי את סימן ה"וי" ונופפו בקלצ'ניקובים כמו רמבו. אין חיילים שאוהבים שמצלמים אותם נסוגים מושפלים ומוכים. וכשיש להם קל'צניקוב עם מחסנית בהכנס, רצוי גם לא לנסות.
רק דבר אחד ברור: הצבא הגיאורגי נשבר. אלפי חיילים ואזרחים נסוגו הלילה באנדרלמוסיה כאוטית לטביליסי הבירה. מפקד מחלקה שעוד ניסה לשלוח את החיילים חזרה לגורי כדי להלחם זכה מהם למבטים זועמים ולהוצאת המחסניות מהרובים. הן היו ריקות. הכביש היה פקוק. בדרך לגורי הוצבו מחסומים של הצבא. המסר היה ברור: העיר כבר לא בידינו. ואילו בצד הרוסי, על אף התקיפות, חשוב להדגיש, מכחישים כי כבשו את העיר, וטוענים כי רק עורכים משימות טיהור שנועדו לפרק מנשקם את הכוחות הגיאורגיים סמוך לדרום אוסטיה.
"סקאאשווילי, מה עשית?"
נשיא גיאורגיה מיכאיל סאקשווילי מבקר חיילים צילום: אי-פי-איי
גם הנשיא חווה רגעים של אימה בגורי בזמן סיור שערך שם. מטוסים רוסים הפגיזו את העיר, ושומרי ראשו של סאאקשוילי נאלצו להפיל אותו לקרקע כדי לגונן עליו בגופם, ולאחר מכן לפנותו בבהלה אל מחוץ לטווח ההפגזות.
את הייאוש המוחלט היה ניתן לראות היטב בכניסה לבירה טביליסי, שם מקים הצבא הגיאורגי קו הגנה, אולי אחרון. חיילים תופסים תחנות דלק ומסעדות בצד הכביש ומבצרים אותן. החשש הגיאורגי אתמול הוא אחד: פלישה רוסית לטביליסי הבירה.
"סקאאשווילי, מה עשית? דפקת את כולנו!" אומרת לי קשישה גיאורגית בת 80 שעוטה מטפחת ראש חומה גדולה ותופסת את ראשה בצער. איני מדבר בשפה המקומית, אך כדי להבין את תנועת הראש המובסת לא היה צורך במתרגם. המסר היה ברור: מדינה שלמה תופסת את ראשה הלילה בתדהמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
