מי אחראי לפרשת מעטפות האנתרקס?
2 מדענים שירתו בבסיס ליד וושינגטון, שניהם היו חשודים בפרשת האנתרקס ושניהם עברו לינץ' ציבורי. האשם האמיתי אולי לא יתגלה לעולם
לבסיס הצבאי, שבו שוקדים מדענים על אמצעי מיגון וחיסונים נגד נשק ביולוגי וכימי, אסור להיכנס. כל שנותר לעיתונאים זה לעמוד ליד השער ולאמוד את המרחק ממנו לביתו של ד"ר ברוס אייבינס, המדען שהתאבד לפני שבועיים לאחר שהתברר לו שיוגש נגדו כתב אישום באשמת רצח חמישה בני אדם באמצעות אנתרקס.
ד"ר אייבינס, ששירת בצבא האמריקני כ-30 שנה, העביר את חייו ממש ליד גדר הבסיס שבו עבד. מדי בוקר צעד את 300 המטרים שהפרידו בין הקוטג' הקטן ברחוב מיליטרי לבניין מעבדת המחקר למחלות מסוכנות. הוא נצמד לשגרה המוכרת בשבע השנים שעברו מאז נשלחו המעטפות, שבמהלכן המשיך לעבוד עם אנתרקס באופן יומיומי ואף גויס לסייע לחוקרי האף-בי-איי בפענוח פיגוע הטרור הביולוגי היחיד שידעה ארצות הברית.
ב-27 ביולי, בקוטג' הלבן הקטן שמול פורט דטריק, התאבד ד"ר אייבינס (62) באמצעות קוקטייל של תרופות. מחוץ לביתו היתה השבוע דממה. הדלת סגורה והחלונות מוגפים ורק שתי מכוניות בחניה הסמוכה רמזו שבתוך הבית מכונסים בני המשפחה - אשתו ג'ואן וילדיו התאומים, אנדרו ואמנדה (24).
ד "ר אייבינס כבר אינו יכול להתמודד עם ההאשמות נגדו. עורך דינו, פול קמפ, שממשיך לייצג את משפחתו, טוען שהלקוח שלו חף מפשע ומאיים בהגשת תביעת ענק נגד מחלקת המשפטים, בנימוק כי היא אחראית למותו. הוא לא היחיד שחושב כך. רבים מתושבי פרדריק, בהם קולגות של אייבינס, מתקשים להשלים עם הגרסה הרשמית שרואה בו את האחראי היחיד למשלוח מעטפות האנתרקס.
כמו בהרבה מקרים שבהם מתגלה שאדם נורמלי ומיושב בדעתו חשוד בפשעים מחרידים, גם כאן טוענים מכריו של אייבינס שהוא היה מדען מכובד, אהוב על שכניו, קתולי מאמין שנהג לנגן בגיטרה בימי ראשון בכנסייה והתנדב בסניף המקומי של הצלב האדום.
"כתב אישום לא הוגש נגד אייבינס ולכן לא נתנו לנו לעיין בחומר הראיות", אומר עורך הדין קמפ בשיחה עם nrg מעריב. "לא היינו מודעים להרבה מהעובדות שהאף-בי-איי מציג היום. נכון שבשנה האחרונה הוא סבל מדכאונות, אבל אין נגדו שום ראיה שקושרת אותו למעשה. הכל ראיות נסיבתיות ולא מוצקות".
אדם בהוסדי, כתב הפרדריק ניוז-פוסט, מוסיף שאנשים רבים שעבדו עם ד"ר אייבינס אינם מאמינים שזה יכול להיות הוא. "זו קהילה של מדענים, אנשים שהולכים לכנסייה יחד ביום ראשון ומכירים זה את זה מצוין, כמו בהרבה ערים בגודל בינוני באמריקה. אלה אנשים מסורתיים, קהילה קטנה ונעימה. אפשר לומר שהם חצויים עכשיו, כי חלק ידעו שבסוף יגיע לכאן הסיפור הזה".
הציבור האמריקני והתקשורת היו מאמצים ביתר קלות את ההאשמות נגד אייבינס, אם האף-בי-איי
חודש לפני התאבדותו של אייבינס פסק לו בית המשפט פיצויים בסך 5.8 מיליון דולר בתביעה שהגיש נגד מחלקת המשפטים. תביעות נוספות שהגיש נגד כמה כלי תקשורת, בהם הוניטי פייר, הביאו לו כמה מיליונים נוספים.
למחרת התאבדותו של אייבינס, כינס נציג התביעה, ג'פרי טיילר, מסיבת עיתונאים ובישר כי "בהתבסס על הראיות שאספנו נגדו, אנחנו משוכנעים שד"ר אייבינס היה אחראי להתקפות האלה". לטענתו , החקירה החלה להתמקד באייבינס בשנה שעברה, לאחר שממצאים מדעיים הוכיחו לכאורה שהוא החשוד היחיד. טיילר טוען כי האנתרקס שנשלח לפוליטיקאים ולעיתונאיםב-2001 מקורו במעבדה של אייבינס. הוא היחיד שהיתה לו גישה לאבקה הלבנה שעוררה היסטריה לאומית בחודשים שלאחר 11 בספטמבר.
המידע שחשף האף-בי-איי מצייר תמונה של מדען מטורף למדי. "יש לו היסטוריה של בעיות נפשיות ובקיץ ובסתיו של 2001 הוא נקלע לקשיים בעבודתו, כי החיסון לאנתרקס שניסה לפתח נכשל", מסר טיילר.
בנוסף התברר שבאי-מייל ששלח אייבינס לאחד הקולגות שלו בפורט דטריק הוא הודה שהוא סובל מ"מחשבות פרנואידיות מאוד מטרידות" ושהוא חושש כי לא יוכל להשתלט על התנהגותו. לפני מותו, לאחר שהבין כי עומד להיות מוגש נגדו כתב אישום, במפגש עם חבריו לקבוצת טיפול פסיכולוגי, איים אייבינס להרוג את מי שיתנכל לו.
בימים האחרונים שחרר האף-בי-איי מסמכים מהחקירה, רבים מהם עוסקים באובססיה מוזרה שגילה אייבינס בכל הנוגע לאחוות הסטודנטיות קאפה קאפה גאמה, שהחלה אצלו עוד בסוף שנות השבעים, כששקד על הפוסט דוקטורט שלו באוניברסיטת צפון קרוליינה.
עדויות לאובססיה הזאת מופיעות בכמה פורומים באינטרנט שבהם נהג אייבינס לגלוש תחת שמות בדויים (אייבינס הפגין עניין מיוחד בסאלי רייד, חלוצת האסטרונאוטיות האמריקניות, שהיתה חברה בקאפה קאפה גאמה כשלמדה באוניברסיטה). מועדון האחווה שוכן סמוך לתיבת הדואר בפרינסטון, ניו ג'רזי, שממנה נשלחו המכתבים שהכילו את האנתרקס.
"זו חוליה בשרשרת של ראיות שמובילה למסקנה ההגיונית שד"ר אייבינס שלח את המעטפות מתיבת הדואר המסוימת הזו בפרינסטון", טוען טיילר.
התיאור של טיילר את מהלך האירועים מעורר שאלות. לדבריו, ב-17 בספטמבר, היום שבו נשלחו המעטפות, היה לחשוד מספיק זמן להגיע בבוקר למעבדה בפורט דטריק, לקחת את האנתרקס, לחמוק החוצה, לנהוג לפרינסטון, לחזור לוושינגטון ולהספיק להגיע לפגישה אחר הצהריים. טיילר לא מסר מידע על מועדים אחרים שבהם נשלחו המעטפות. השאלה אם אותה תיבת דואר בפרינסטון שימשה למשלוח המעטפות גם במקרים נוספים נותרה פתוחה.
עורך הדין קמפ טוען שלקוחו הורשע ללא משפט. "בגלל שלא הוגש כתב אישום, לא נחשפנו לחומר ולא ידעתי שזה מה שהם טוענים. לא היתה לי בכלל ההזדמנות לשאול אותו מה הוא עשה ביום שבו הם טוענים שהוא נסע לניו ג'רזי לשלוח את המעטפות. גם החוקרים לא טרחו לשאול אותו על זה. הם כנראה לא רצו לחשוף שזה מה שהם חושבים".
לדברי קמפ, "אף אחד לא יודע מה הוא עשה באותו יום. בשבת שעברה נסעתי מהבית שלו למקום שממנו הם טוענים שנשלחו המעטפות. זה לקח לי ארבע וחצי שעות נהיגה, בלי עצירות בדרך. לא הגיוני שבן אדם יגיע בתשע בבוקר לעבודה, יסמן כרטיס נוכחות, ייסע ארבע שעות וחצי הלוך, ארבע שעות וחצי חזור, בלי עצירות, ויספיק להגיע לפגישה - שהם אומרים שהוא נכח בה - בארבע אחר הצהריים".
מה עוד נראה לכם תמוה?
"כתב היד על המעטפות. האף-בי-איי לקחו דגימות כתב יד מכל המדענים שיכול היה להיות להם קשר לעניין עוד בשנת 2002. הם לקחו גם את דגימה מכתב ידו של ד"ר אייבינס והעבירו אותן לגרפולוגים ששללו את ד"ר אייבינס, כמו ששללו הרבה אחרים. אבל את הראיה הזו האף-בי-איי לא מציג עכשיו כי היא סותרת את הגרסה שלהם".
לטענתו של קמפ, הניסוחים של התובע בתיק אינם הגיוניים. "התובע מתחמק מלהגיד דברים באופן מפורש או סתם מכפיש. כמו להגיד שד"ר אייבינס נתן להם דוגמיות אנתרקס לא נכונות, כדי להערים עליהם. זה פשוט שקר. הם דרשו ממנו דוגמית ואחר כך הם איבדו אותה וביקשו ממנו עוד דוגמית והוא עשה מה שביקשו למרות שההנחיות שלהם היו לא ברורות. הדוגמיות הללו שכבו אצלם שנים, ורק במרס 2005 הם בדקו אותן".
האם ניתן לזכות אותו בדיעבד?
"עוד מוקדם מדי לדבר על זה. המשפחה בהלם מההתרחשויות וזו החלטה שהם יצטרכו לקבל. אני לא יודע להגיד לך איזה הליך משפטי אפשר לפתוח כדי לזכות מישהו שמת ללא משפט".
עיתונאים רבים מטילים ספק בגרסה הרשמית, תוך שהם מדגישים את השאלות שעדיין לא נפתרו: מדוע שמדען מטורף, שלא קשור לפיגועים ב-11 בספטמבר, ישלח לסנטור הדמוקרטי טום דאשל מעטפת אנתרקס עם המילים "אללה גדול"? ולמה שיקדיש לכך שבע שעות נסיעה, רק בגלל שבפרינסטון ממוקמת אחווה של סטודנטיות? ואיך ניתן ליישב בין האובססיה התמוהה הזאת לבין העובדה שהוא שפוי מספיק בשביל להשתמש בפיגועים כסיפור הכיסוי שלו?
לעורך הדין קמפ אין ספק. "מסיבת העיתונאים של משרד המשפטים היתה צירוף של הצהרות מנוסחות בעמימות, ערימות של רמזים והיעדר מדהים של ראיות אמיתיות, הכל מסולף כדי ליצור רושם של אשמתו של ד"ר אייבינס. הממשל רוצה שהציבור יאמין שאחרי שבע שנות חקירה ויותר מ-15 מיליון דולר מכספו של משלם המסים, הם מצאו את האדם האחראי להתקפות הנתעבות בסתיו 2001".
הקורבן הראשון של האנתרקס היה רוברט סטיבנס, עורך צילומים בצהובון הפופולרי "נשיונל אינקוויירר", ב- 5 באוקטובר 2001. בבדיקה שנעשתה בדמו התגלו כמויות עצומות של אנתרקס מסוג קטלני. בגלל הריכוז העצום של החומר, לא ניתן היה להצילו והוא מת למחרת.
יומיים אחריו, ב-7 באוקטובר 2001, מת ארנסטו בלנקו, מכר של סטיבנס שעבד בחדר הדואר בבניין של חברת אמריקן מדיה, המו"ל של הנשיונל אינקוויירר, בבוקה ראטון, פלורידה. המכתב שחיסל את שניהם מעולם לא נמצא, אך בתיבת הדואר של סטיבנס במערכת העיתון נמצאו שאריות של החיידק הקטלני.
שבוע אחר כך התחילו להגיע מעטפות אנתרקס לעוד בנייני משרדים בחוף המזרחי של ארצות הברית. בין השאר נחתו מעטפות מזוהמות במשרדי העיתון ניו יורק פוסט במנהטן ועל שולחנו של שדרן החדשות הבכיר של רשת סי-בי-אס דן ראתר. בשני המקרים לא היה נפגעים. הפרשנים תהו האם הגייסות של אוסמה בן לאדן הכריזו מלחמה על התקשורת האמריקנית בגלל האופן שבו היא "משחיתה" את הציבור בעולם המוסלמי.
אבל לא רק עיתונאים קיבלו מעטפות המלאות באבקה חשודה. ב-15 באוקטובר הגיעה מעטפת אנתרקס למשרד שחלקו הסנאטורים הדמוקרטים טום דאשל ופטריק ליהי. למעטפות צורפו מכתבים שבהם נכתב: "אתם לא יכולים לעצור אותנו! יש לנו אנתרקס. אתם תמותו עכשיו. האם אתם מפחדים? מוות לאמריקה. מוות לישראל. אללה הוא גדול".
לרבים סיפקו המכתבים האלה את הראיה הסופית שמדובר בפרק נוסף של מתקפת טרור איסלאמית. ג'ורג' טנט, שעמד בראש הסי-איי-איי בזמן משלוח המעטפות, טען במשך שנים שאל-קאעידה יזם את המתקפה ושלח אצבע מאשימה לאל-זוואהירי, סגנו של בן לאדן ברשת הטרור.
ב-21 באוקטובר נחשפו לאנתרקס שני עובדי מחסן לחלוקת דואר בוושינגטון, תומאס מוריס וג' וזף קרוסן, ומתו בבית החולים. עשרה ימים אחר כך מתה קתי ניוגן, עובדת בית חולים בניו יורק, לאחר ששאפה אנתרקס. החוקרים לא הצליחו לגלות לאיזה דבר דואר היא נחשפה ואיפה. בשבועות הבאים שאפו 17 אנשים נוספים אנתרקס ונפגעו קשה.
בדיקות הדנ"א של החומר שנמצא במעטפות הפתיעו את החוקרים: התברר שהמבנה הגנטי של הנבגים שייך לסוג הקרוי "איימס" (Ames), אחד מ-89 סוגים מוכרים של אנתרקס, הנמצא בשימוש בצבא ארצות הברית. הגילוי גרם לאף-בי-איי לשנות את גרסתו ולטעון שחשוד בודד, מן הסתם מדען בעל נטיות פסיכופתיות, עומד מאחורי משלוח מכתבי האנתרקס.
האבקה במעטפות העידה על תחכום מדעי, לא משהו שניתן לייצר באיזו מערה בהרים שבגבול אפגניסטן-פקיסטן. גם בחירת המטרות בלבלה את החוקרים. וכך החלה להתהדק טבעת סביב רשימה של חשודים, אנשים שהתעסקו עם אנתרקס בשירות הצבא, כמעט כולם עובדיה הקבועים של מעבדת המחקר בפורט דטריק. אחד מהם בלט במיוחד במוזרותו: קוראים לו ד"ר סטיבן האטפיל.
ד"ר ברברה האטץ'-רוזנברג, קולגה של האטפיל, היתה הראשונה לעדכן את האף-בי-איי בחשדותיה נגדו. הוא פשוט נראה לה מוזר. בתחילת 2002 פרסמו כל העיתונים החשובים בארצות הברית ידיעות ראשונות על החשדות נגד האטפיל. מהמידע המצטבר עלתה תמונה מאיימת של מדען שעובד בשירותו של השטן.
על פי הדלפות שהועברו לוויליאם קריסטול, בעל טור נחשב בניו יורק טיימס, נמצאה בביתו של ד"ר האטפיל אנטיביוטיקה מסוג סיפרו (Ciprofloxacin), תרופה לטיפול בנפגעי אנתרקס. נטען שהאטפיל קיבל מרופא מרשם לתרופה והחל לקחת אותה בדיוק לפני שהמעטפות המאובקות החלו לטייל ברשת הדואר האמריקני (בהיסטריה שהתעוררה הפכה סיפרו למותג רפואי מזוהה לא פחות מפרוזק או ויאגרה; פוליטיקאים, אנשי ממשל, עובדי דואר ועיתונאים הצטופפו בטורים ארוכים מול בתי המרקחת בציפייה לקבל את התרופה).
ביוני 2002, כמה חודשים אחרי הטיפ של ד"ר ברברה האטץ'-רוזנברג, התקשרו להאטפיל סוכני האף-בי-איי וביקשו רשות להעביר ספוגיות על קירות דירתו בפרדריק ולחפש שאריות של נבגי אנתרקס.
"הייתי מופתע מהבקשה", סיפר ד"ר האטפיל במסיבת עיתונאים שכינס ב-11 באוגוסט 2002. "אנתרקס גורם למחלה קטלנית בדרכי הנשימה. כמו כל המדענים בפורט דטריק, גם אני חוסנתי מפני אנתרקס. אבל החיסון משפיע למשך שנה והפעם האחרונה שבה חוסנתי היתה בדצמבר 99', ולכן אני רגיש לאנתרקס כמו כל אחד אחר. הייתי בהלם מהרעיון שאולי יש לי אנתרקס בבית. אם זה לא היה כל כך מפחיד, אולי היינו צוחקים".
צוות חוקרים בבגדי חלל לבנים ומסיכות הגנה חדר לביתו של האטפיל בחיפוש אחר נשק ביולוגי שאולי הסתתר שם. "סוכני האף-בי-איי הבטיחו לי שהחיפוש יהיה שקט ובפרופיל נמוך", סיפר. אבל השוק האמיתי חיכה לו בחוץ.
מעל לבניין חגו מסוקי רשתות הטלוויזיה. ברחוב המתינו ניידות שידור דחוסות בעיתונאים צמאי חומר לבן. כמה ימים אחר כך פוטר האטפיל מעבודתו. לא עזרו לו הדמעות בשידור חי, וגם לא ההתקפות של עורך דינו, תומס קונלי, על התובע הכללי ג'ון אשקרופט. האטפיל הוצג כרוצח המונים. שמו הטוב הוכתם לנצח.
למרות שהחיפושים העלו חרס - לא עקבות לאנתרקס וגם לא ממצאים מחשידים אחרים התגלו בדירה בפרדריק - חוקרי האף-בי-איי שעטו הלאה. גם בחיפוש שערכו בדירת חברתו של האטפיל לא נמצא שום פרט מרשיע, והחקירות שעבר במתקן האף-בי-איי לא הניבו שום ראיה חותכת.
ד"ר האטפיל מעולם לא נעצר, אבל החל לככב במספר רב של כתבות תחקיר שחשפו גילויים "שערורייתיים": הוא שיקר בקורות חייו כשכתב שסיים לימודי דוקטורט בביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת רודס, דרום אפריקה; הוא שירת כחייל פשוט ולא, כפי שטען, בתפקיד רגיש בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית.
בכלל, האטפיל היה חשוד מושלם: הוא החזיק בדעות ימניות קיצוניות, והיה מקורב למיליציה לבנה גזענית ברודזיה. עוד ועוד פרטים מחשידים צצו על האיש: פעם אחת השוויץ האטפיל בצילום שלו, עומד במטבח, לבוש בחליפת הגנה מפני חומרים מסוכנים, כשבמחבת שלידו מתבשלים כל מיני חיידקים. בהזדמנות אחרת נשמע אומר עד כמה פשוט להיכנס לשטח הפנטגון בכיסא גלגלים ולרסס חומר ביולוגי מסוכן לכל עבר.
החוקרים גילו פרט ביוגרפי מעניין על המדען. בצעירותו, כשחי ברודזיה (כיום זימבבוואה), התגורר האטפיל סמוך לבית ספר בשם גרינדייל. והנה , בצירוף מקרים לא ייאמן, כתובת השולח על כמה ממעטפות האנתרקס היתה בית ספר גרינדייל, עם כתובת בדויה בניו ג'רזי.
החוקרים האמינו שכמו הרבה עבריינים פסיכופתים, שבעצם רוצים להיתפס, האטפיל כתב על המעטפה את הכתובת המפלילה כשעשוע שטני. "אני מדען בתחום ביו-רפואי ואזרח אמריקני נאמן", ייבב האטפיל במסיבת העיתונאים שכינס. "אני אוהב את המדינה שלי ואין לי שום קשר למעטפות האנתרקס".
ביוני 2003 הגיעה פריצת הדרך המיוחלת. טינקרבל, כלבת גישוש של האף-בי-איי שרחרחה את דירתו של האטפיל בפרדריק, הובילה את החוקרים לאגם קטן המסתתר בין העצים במרחק של כמה קילומטרים משם. בתוך המים, כך חשדו החוקרים, השליך האטפיל כפפה שבה טיפל בחומר הרעיל. צוותי טלוויזיה תיעדו את החיפוש.
שוב הליקופטרים באוויר, שוב גברים בחליפות חלל. אלא שהפעם גם הועמדו ליד האגם מכולות ענק של האף-בי-איי, כדי לבדוק את המים שהוצאו מן המאגר. "ייבוש המאגר ייקח לנו לפחות כמה שבועות", אמר חוקר בכיר לרשת אי-בי-סי. ד"ר האטפיל איבד לגמרי את הסבלנות. "הם יכולים מצדי לייבש את האוקיינוס השקט ולא ימצאו דבר", אמר אחד ממקורביו לתקשורת.
ההצקות לד"ר האטפיל נמשכו עוד זמן מה. החוקרים הלכו אחריו לכל מקום, צילמו אותו בפגישות, הפריעו לו באמצע ראיון עבודה. במקרה אחד הבחין האטפיל בחוקרים היושבים מחוץ לבית חברתו בוושינגטון וניגש לדבר איתם. החוקר שישב ליד ההגה נלחץ, דרך על דוושת הגז, ודרס את כף רגלו של המדען. בסיום האירוע האטפיל קיבל מהמשטרה דוח תנועה וקנס בסך 55 דולר בגין "הליכה היוצרת סיכונים".
בינתיים, בפורט דטריק, גויס ד"ר אייבינס לעזור בפענוח חקירת האנתרקס. כל המדענים בעלי קשר אפשרי לחלקיקי האבקה היו חשודים מיידיים. כולם העבירו דגימות מן האנתרקס שברשותם לחוקרים. אייבינס, כך טוען כיום משרד המשפטים, ידע לטשטש את עקבותיו באמצעות משלוח דגימות מסוג אנתרקס שונה מזה שנכלל במעטפות.
עכשיו, כשהאנתרקס התגלה לציבור כסכנה לאומית, ביקש ד"ר אייבינס לחקור במרץ את החומר ולפעול לפיתוח חיסון מתאים. מלכתחילה חשדו חוקרי האף-בי-איי שמאחורי משלוח מעטפות האנתרקס עשוי להיות מדען, אדם החשוף למידע הסודי של תעשיית ההגנה הביולוגית, מישהו כמו ד"ר אייבינס, שמחפש לעורר תשומת לב ציבורית לסכנת הטרור הביולוגי כדי לקבל תקציבים גדולים למחקר ולייצור חיסון מתאים.
ד"ר אייבינס היה שותף לנסיונות מדעיים בחיסון חדש. בשלב מסוים נראה היה כי החיסון נמצא וכמעט נחתם הסכם אספקה של החיסון לצבא האמריקני. אבל העסקה התפוצצה בשל בעיות טכניות. כל אותו זמן הצליח אייבינס לחמוק מתחת לרדאר של האף-בי-איי. לסוכנים היה חשוד והם לא התעניינו במדענים אחרים. אייבינס אפילו סייע בבדיקת המעטפה שנשלחה לגבעת הקפיטול ופגעה באנשי הצוות של הסנאטור דאשל.
ד"ר ג'יימס אר. אי. סמית, חוקר אנתרקס בכיר, ששקד כמה שנים קודם לכן על מחקר בנוגע לשימושים הצבאיים של החיידק המסוכן, כעס על הרשלנות של האף-בי-איי. מדוע הם לא בודקים אחד-אחד, תבע לדעת. כיצד ייתכן שאנשים המתמחים באנתרקס מסייעים לאף-בי-איי בחקירה, כשאף אחד לא לוקח בחשבון שהם יכולים להיות האחראים.
ד"ר סמית כתב מכתב תלונה לטום רידג', הממונה על הגנת המולדת בממשל בוש, והציע לו פרופיל פלילי מתקבל עת הדעת: הפושע הוא בעל השכלה בתחום ביו-רפואי, עם רקע מחקרי של עבודה בפורט דטריק, וחי בנעימים בפרדריק השלווה. "האדם הזה הוא אני", חתם סמית על המכתב וזכה לביקור של חוקרי האף-בי-איי.
ביום היה ד"ר אייבינס איש עדין, חוקר בעל שם, מוערך ואהוד על חבריו המדענים. בערב, מול המחשב, הוא חזר לדמויות הבדויות שהגה, "ג'ימי-ראש-שטוח" ו"טאקוס שזיפים". ג'ימי נהג לשקוע בוויכוחים מרים עם העורכים של ויקיפדיה. בעיקר הרגיזו אותו שינויים שנעשו בהגדרות שערך על מועדון אחוות הנשים קאפה קאפה גאמה.
"החזרתי את ההגדרה המקורית פנימה", כתב ג'ימי-ראש-שטוח לעורך בוויקיפדיה. "אם תמשיכו למחוק את התוספות שלי, אכתוב מחדש את הערך של קאפה קאפה גאמה ואכלול שם מידע על טקסי ההשפלות שעושים לחברות חדשות באחווה", איים.
גם "טאקוס שזיפים" היה עסוק מול המחשב. ערב אחד הוא התוודה בפני חברי פורום שבו נהג לגלוש על מצבו הנפשי: "כל השלדים יצאו מן הארון. והשדים שלי מקשים עליי להחזיר אותם פנימה. בוא נראה... מה אתם אומרים על אמא שהיתה סכיזופרנית-פרנואידית, אח שהכה את אשתו, עזב אותה לפני שנולד התינוק שלהם, לא רצה לשלם מזונות ופוטר ממקומות עבודה אחרי שנתפס גונב. האם זה מספיק חזק?".
לפני כשנה וחצי התחיל האף-בי-איי לחשוד בד"ר אייבינס. דרכי חקירה משופרות של הנבגים שהוכנסו למעטפות הובילו למבחנה אחת מסוימת שתוכנה פותח בבפורט דטריק. רשימת החשודים הצטמצמה לכמאה איש שיכלו לבוא במגע עם המבחנה. האף-בי-איי החל לממן מחקר שמאפשר להעריך את גילו של האנתרקס הספציפי, לפענח את סוג המים ששימשו להכנתו ולפצח את המבנה הגנטי של החיידק שהוכנס למעטפות באוקטובר 2001. ככל שרשימת החשודים הלכה והצטמצמה, החשדות הובילו לד"ר אייבינס.
בחודשים שלפני מותו דיברו אנשי האף-בי-איי עם עורך דינו של אייבינס, ועדכנו אותו שהם עומדים להגיש נגדו כתב אישום באשמת רצח של חמישה בני אדם. הופיעו פרסומים על עסקת טיעון. בפורט דטריק היו החשדות סוד גלוי. ד"ר ראסל ביירן, עמית מחקר של ד"ר אייבינס, סיפר השבוע כי חוקרי האף-בי-איי עשו לו חיים קשים. "הם חיפשו בביתו ובמחשב שלו. היינו חסרי אונים. לא יכולנו לעצור אותם. הם באו למעבדה וליוו אותו החוצה והשפילו אותו במקום שבו עבד עשרות שנים".
ד "ר אייבינס סיפר לחבריו כי האף-בי-איי תשאל גם את ילדיו, אנדרו ואמנדה, והציע להם להסגיר אותו. לאנדרו אמרו כי יוכל לגבות את הפרס שהוצע למי שיפענח את הפרשה, 2.5 מיליון דולר. לאמנדה הראו תמונות מחרידות של נפגעי האנתרקס ואמרו לה, "אבא שלך עשה את זה".
"זו לא היתה חקירה", טוען ד"ר ביירן, "זה היה פשוט ניסיון של הפחדה באיומים". קולגה אחר, ד"ר קנת האדלנד, מתקשה גם הוא להשתכנע מממצאי האף-בי-איי. "החוקרים התבוננו מסביב. הם היו צריכים להאשים מישהו וחיפשו את האדם שיהיה הכי רגיש ללחץ שלהם. אבל אני לא מאמין שהוא עשה מה שהם אומרים".
בחודשים האחרונים הידרדר מצבו הנפשי של ד"ר אייבינס. עם מעקב צמוד של האף-בי-איי ובלי עבודה ללכת אליה התעורר האלכוהוליזם שלו מחדש. עובדת סוציאלית בשם ג'ין דולי החלה ללווות אותו. ב-10 ביולי, אחרי שדולי התלוננה שהוא מהווה סכנה לעצמו ולאחרים, אושפז אייבינס במחלקה פסיכיאטרית.
"הוא אמר שעומדים להגיש נגדו כתב אישום בגין רצח של חמישה אנשים. הוא איים להרוג קולגות ולהתאבד בעצמו", כתבה דולי בתצהיר שהגישה למשטרה. אחרי התאבדותו נחשפו פרטים מביכים גם על דולי. בין היתר נטען שהיא טיפלה בו ללא הסמכה, ושהתצהיר שלה מלא סתירות.
ב-23 ביולי שוחרר ד"ר אייבינס מבית החולים. ארבעה ימים אחר כך נטל כמות גדולה של משככי כאבים וקודאין. במשך יומיים שכב מחוסר הכרה בבית חולים, עד שמת.
החודש חגג האף-בי-איי מאה שנה להיווסדו. אתר האינטרנט שלו מציג בגאווה רשימה של עשרת הפשעים החשובים בהיסטוריה שפוענחו על ידי חוקריו. מופיעים בו פרטים רבים על המעבר שעשה הארגון בשנים האחרונות מחקירת פשעים ללוחמה בטרור.
לחקירת האנתרקס ולתוצאותיה המפוקפקות אין שום אזכור. מדובר בחקירה היקרה ביותר בתולדות האף-בי-איי: מאות אלפי שעות עבודה של חוקרים, 9,000 תשאולים , 6,000 צווים למושבעים, 67 חיפושי ענק. וכמעט שישה מיליון דולר פיצויים ששולמו לסטיבן האטפיל.
בראד גארט, שהיה בצוות החקירה, התראיין לאחרונה לרשת אי-בי-סי בניסיון להסביר מה השתבש בחקירת האטפיל. מתברר שהכל: ראשי הארגון התערבו בחקירה של פקודיהם, אחרים עמדו מאחורי הדלפות מגמתיות של מידע סודי, ובכמה מקרים התייצבו העיתונאים בזירת ההתרחשות עוד לפני שהחוקרים הגיעו.
והטעות הגדולה מכולן: הכרזה על חשוד בשלב יותר מדי מוקדם. "אם גם אייבינס יתברר כחף מפשע, האף-בי-איי אף פעם לא יצליח להחזיר לעצמו את שמו הטוב", אמר גארט.
ד"ר האטפיל אינו מוכן לדבר עם התקשורת. ניסיון ליצור עימו קשר השבוע באמצעות עורך דינו לא צלח. קונולי אמר ל-nrg מעריב: "תודה על ההתעניינות. כרגע אנחנו לא מדברים על הנושא הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
