אף לאחר מותו, עדיין קוראים: "יחי נפוליאון"
כמעט 200 שנה חלפו מאז מותו של נפוליאון בונפרטה, אך מספר המעריצים של הקיסר הצרפתי רק הולך וגדל, ובהתאם גם מספר התיאוריות על קורות חייו ועל נסיבות מותו. כמאה משוגעים לדבר, בהם גם ישראלים, משתתפים בכנסים שבהם הם משחזרים קרבות ואירועים בחייו ומנהלים דיונים סוערים על מלחמות, על נשים ואפילו על טחורים
לא מדובר בסצנות מספר של ויקטור הוגו, וגם לא מדרמה תקופתית בקולנוע. את התמונות הללו היה אפשר לראות, מציאותיות לחלוטין, בחודש שעבר באז'קסיו בירת האי קורסיקה, באירוע הפתיחה ובאירוע הסיום של הכנס הבינלאומי השישי לחקר נפוליאון ותקופתו.
כמעט 200 שנה אחרי מותו של נפוליאון (1769-1821), עשרות אלפי אנשים בעולם חברים במאות עמותות ברחבי אירופה, ביפן, בברזיל ובארצות הברית, העוסקות בפעילויות מגוונות הנוגעות לקיסר, החל בארגון כנסים וכלה בשחזור אירועים המוניים שבהם היה מעורב האייקון ההיסטורי.
חלק מחבריהן הם אספנים נלהבים של עיטורים, כלי נשק ופריטי לבוש של נפוליאון: כובעיו, מכנסיו או העתק מסיכת המוות שלו. כ-100 מעריצים מושבעים - חוקרים, היסטוריונים ומומחים - הציגו בעשרות הרצאות בכנס תובנות חדשות הנוגעות לנפוליאון.
גם בישראל קיימת עמותה כזו, ואת שלוש מההרצאות בכנס נשאו ישראלים. בראש העמותה הישראלית עומד פרופ' מרדכי גיחון, לשעבר ראש החוג להיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל אביב, ורשומים בה כיום 119 חברים קבועים ו-200 נוספים משתתפים בה באופן מזדמן.
בכנסים קודמים שקיימה העמותה נראה גם הרמטכ"ל לשעבר משה לוי ז"ל, ועם ראשוני חבריה נמנה פרופסור יובל נאמן ז"ל, שהיה שר המדע ויושב ראש סוכנות החלל. חברים בה גם הפסל יגאל תומרקין (נפוליאון היה בן זונה, אבל איזה גאון!") וחרדי יליד בלגיה, שמפחד להזדהות, העוסק ביחסו של נפוליאון ליהודים.
"יש בכך מידה מסוימת של פולחן
בכנס קודם, סיפר, שחזרו באמצעות מאות קני ארטילריה תנועת צבא טקטית. ב-2012 מתוכנן שחזור עם מאות אלפי חיילים של קרב בורודינו, שבו ניגף נפוליאון בשערי מוסקבה, וב-2015 יתבצע שחזור המוני של קרב ווטרלו באתר המפורסם בבלגיה, לרגל 200 שנה לתבוסתו הסופית של הקיסר.
בראש ובראשונה היה נפוליאון מצביא, וזו, סבור קליבנוב, גם עיקר הרלוונטיות שלו כיום. "נפוליאון היה גאון צבאי, והקרבות שניהל נלמדים ונחקרים בדומה למלחמות של חניבעל, יוליוס קיסר ואלכסנדר מוקדון, בכל האקדמיות הצבאיות וגם בישראל. בספריית הכתבים הנדירים שבבית התפוצות בתל אביב התגלו באחרונה סידורי תפילה ושירי הלל שיהודים הקדישו לו, כיוון שחשבו אותו למשיח".
לא רבים יודעים, אבל גם אנחנו חייבים לנפוליאון את רשת הכבישים המודרנית, את מערכת החינוך המבוססת על כיתות לפי גיל התלמידים, את האמבולנס הצבאי הראשון, את הטיפול הרפואי בשדה הקרב, ואפילו את השמות לרחובות ואת המספרים לבתים.
"כשהגיע נפוליאון לאיזורנו, העיר בבת אחת את המזרח התיכון מתרדמה עמוקה", מתפייט קליבנוב. "עד אז זה היה חלק עלוב, שולי ומתפורר באימפריה העות'מנית. מ-1799, כשנחת נפוליאון במצרים ואחר כך הגיע לארץ ישראל ועד ימינו, האיזור לא יורד ממרכז תשומת הלב העולמית. הוא גם היה הראשון במערב שחזה את התעוררות הענק הסיני".
בכנס בקורסיקה שארגן הגנרל הצרפתי מישל פרנצ'סקי, קורסיקאי ששירת בקלדוניה ובצ'אד - הציגו הפרופסור לפסיכיאטריה אליעזר ויצטום ועורך הדין ארז לבנון מירושלים את מחקרם, אשר לפיו היה לנפוליאון "קונפליקט זהות" עמוק עקב חוויה טראומטית. "נפוליאון גורש מקורסיקה ונרדף בידי מושלה הצרפתי שהוציא את משפחתו אל מחוץ לחוק", מספר לבנון. "המון פרוע שרף את בית הוריו ואיים על חייו. הוא הגיע חסר כל לפריז, ופתח דף חדש בחייו".
לטענת ויצטום ולבנון, אירועים אלו השפיעו על לא מעט ממעשיו של נפוליאון. "הוא לא השקיע אפילו סנט אחד בפיתוח קורסיקה", מציין לבנון. "בדרכו ממצרים לצרפת לא ירד לחוף כדי לבקר באי. בצוואתו, הנראית כרשימת מכולת, העניק 100 אלף פרנקים למצילו היהודי ז'אן ז'רום לוין, והורה לדאוג לרווחת צאצאי המיינקת שלו".
הוא הוסיף: "ממשפט הפתיחה בצוואה, שנוסח לדעתנו באופן לא מודע, עולה שבתוך תוכו לא חש נפוליאון צרפתי. היה לו מבטא ואופי קורסיקאי חם מזג, והוא היה משפחתי-חמולתי. כשאחיותיו התלוננו על שלא העניק להן תוארי נסיכות, התפרץ בזעם ואמר: 'אפשר לחשוב שאבא שלנו היה מלך'".
איך מגיע עורך דין לענייני נזיקין להקדיש ממיטב זמנו הפנוי לנפוליאון? לבנון (58) החל "להתמכר" לעניין לפני כ-25 שנה. "נתקלתי בביוגרפיה על נפוליאון מ-1930 שהשפיעה עליי עמוקות", הוא נזכר, "ב-1995 הבחינה אשתי במודעה בעיתון שבישרה על הקמת העמותה לחקר נפוליאון בישראל, וכך כרבים אחרים, נסחפתי". בספריית לבנון יותר מ-1,500 ספרים ומתוכם 250 על נפוליאון.
העיסוק האובססיבי למדי בקיסר הביא בשנים האחרונות מדענים רבים להתמקד בסיבת מותו של הקיסר ובמחלותיו הרבות. זמן מה שלטה הדעה שמת מהרעלת ארסן, עד שבינואר אשתקד פרסם צוות מארצות הברית, משוויץ ומקנדה, לאחר שהשתמש בשיטות מתקדמות בפתולוגיה המודרנית לזיהוי גידולים ממאירים, כי נפוליאון מת ב-5 במאי 1821, בגלותו באי סנט הלנה, מסרטן הקיבה.
בששת החודשים האחרונים לחייו, בישרו החוקרים, רזה נפוליאון ב-11 קילוגרם. הנתון אושר מהשוואת מידות מכנסיו שהשתמרו, ומתיאור הניתוח שלאחר המוות. בדוח מוזכר "חומר שחור הדומה למשקע קפה" שהצטבר בקיבה. הרופאים קבעו שמדובר בדימום שנגרם עקב כיב גדול ופצע כיבי קטן, שפרץ את דפנות הקיבה לכבד.
החוקרים השוו תיאורים מפורטים אלו עם 100 הדמיות מודרניות של כיבים ו-50 מקרי סרטן קיבה מימינו, וכך הגיעו למסקנותיהם. בכיב הקיבה (אולקוס) של נפוליאון "אשם" החיידק הליקובקטרי פילורי. הסיבה למחלה, קבעו החוקרים: צריכת מזון ששומר במלח ומעט מדי ירקות ופירות במהלך מסעות המלחמה שלו.
החוקרים לא מסתפקים בנסיבות המוות, וטוענים שהקיסר סבל מהתקפי טחורים שאף השפיעו על תוצאות קרב ווטרלו - מגרדת, מחלת עור כרונית, שמסבירה את השעות הרבות שבהן בילה באמבטיה. הוא סבל מהתפרצויות זעם מלוות בבכי, ממיגרנות ומכאבים בהטלת שתן - תסמינים למחלה טפילית שבה לקה במסעו למצרים. בכנס בקורסיקה הציגה רופאה אמריקנית תיאוריה חדשה ושנויה במחלוקת, שעוררה זעם רב, ולפיה ייתכן שנפוליאון סבל מאספרגר - הפרעה מעין אוטיסטית המתבטאת בקשיי תקשורת ואינטראקציה חברתית ורגשית.
"הכל קשקוש", טוען קליבנוב בלהט, "נפוליאון היה בסך הכל איש בריא". עורך הדין לבנון: "גם אמרו שהיו לו התקפי אפילפסיה, שהיה הומוסקסואל וסוציופת, אבל סיבת מותו ומחלותיו לא ממש מעניינות אותי. אני חושב מה היה קורה אילולא מת בן 51 ושמונה חודשים, אלא מאריך ימים, ואז היינו רואים קשיש, אולי סנילי, שמן, שזקנתו מביישת את מעשיו הגדולים, ואז אולי לא היתה נוצרת האגדה סביבו, ולא היינו ממשיכים לחקור ולהתפעל מחדש מתרומתו העצומה לקידמה".
גם יש סיפורי רכילות רבים על הנשים בחיי נפוליאון, וכאלו היו רבות. "הוא הצטיין בדחף מיני", מדגיש קליבנוב, "והוליד שישה ילדים לא חוקיים. פרופסור ידוע בארץ טוען שעל פי סיפור המתגלגל מדור לדור במשפחתו, אחד מבניה נולד מליל אהבים שניהל נפוליאון עם נערה יהודייה שהובאה לאוהלו בעכו".
"מה שחשוב יותר", אומר לבנון, "הוא שנפוליאון הכניס סדר, ביטחון, חוק ומשטר, והאמין באלת המזל יותר מאשר באלוהים ובדת, ועם זאת הבין שבני האדם זקוקים לאמונה. הוא ידע כיצד לשלוט על אנשים, ואילו היו בימיו טלוויזיה ותקשורת, לבטח היה מנצלן לצרכיו. למסעותיו הצבאיים צירף מדענים, לא אנשי עסקים, שאת רובם תיעב. אצלו לא היה קשר של הון-שלטון".
נא להמתין לטעינת התגובות
