מיקי רוזנטל: אני פוחד
אני לא איש של מילים גדולות. אבל אם ייגנז חלילה הסרט "שיטת השקשוקה", כל בעל הון יוכל בעתיד להרתיע עיתונאי מלומר את האמת שלו, באמצעות תביעות, הפחדות, קשרים. מיקי רוזנטל על שלוש שנים של מאבק במשפחת עופר, שתעשה הכל כדי שסרטו המתאר את עסקיה עם המדינה - לא ימצא אקרן
אני פוחד מעט על עצמי, יותר על משפחתי והרבה יותר עלינו כחברה. אם יצלח מאבקה של משפחת עופר למנוע את הקרנת הסרט "שיטת השקשוקה" - ולפחות אם לשפוט על פי התוצאות עד כה הם רושמים הצלחה לא מועטה - מן הסתם ייפול דבר בסוגיית חופש הביטוי במדינת ישראל; לא כתוצאה מחקיקה מגבילה. לא בשל החלטה של רשויות המדינה לסתום פיות ולא כפועל יוצא ממשטרת מחשבות שהוקמה בחשאי ולא ידעתם.
אם יצלח הניסיון הזה ישורטטו גבולות חופש הביטוי באמצעות ממון. כך, בפשטות. ואני באמת משתדל לא להגזים, לא להיות פומפוזי. אני לא איש של מילים גדולות. אבל אם ייגנז חלילה הסרט - כל בעל הון יוכל בעתיד להרתיע עיתונאי מלומר את האמת שלו באמצעות תביעות, הפחדות, קשרים.
מילא אני, עיתונאי בשלהי הקריירה שלו. אבל מה יעשה העיתונאי הבא אם הניסיון הזה יצליח? מה לדעתכם יעשה אותו עיתונאי אם יגיע לידיו מידע ראוי לתחקיר על בעל הון? איך יפעל עורך ראשי של כלי תקשורת אם העיתונאי הזה בכל זאת יאזור עוז ויחליט להיכנס לחדרו של העורך? ניחשתם נכון.
בשלוש השנים האחרונות, בצוותא עם במאי הסרט אילן עבודי, ניסינו להבין מה באמת חבוי מאחורי המונח "הון-שלטון." כך נולדה "שיטת השקשוקה." סרט הסוקר לעומק את עסקאותיה של המדינה עם משפחת עופר, מהמשפחות העשירות בישראל שחלק מנכסיה היו בעבר ציבוריים. אחרי תחקיר ארוך התבהרה לנו תמונה עכורה.
מן הסתם אולי לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, אבל לטעמי זהו מסמך עיתונאי ראוי. ועיתונאי אני אוהב להיות. אהבת חיי. וכל זאת על אף הלבטים היומיומיים של המקצוע ואולי דווקא בגללם. ועל אף שגם חטפתי פה ושם והתעמתתי עם אנשי ציבור ועם פושעים, עם מושחתים ועם עבריינים. בניגוד לדימוי הטלוויזיוני "הבולדוזרי," אני גם לא כזה אמיץ. סתם מאמין שמדובר בעניין חשוב. מאידך, נאיבי אני לא. ברם, למרות נסיוני גם אני לא שיערתי את עומק המהמורות והמכשולים המצפים לנו כשיצאנו לדרך. אולי עלינו על משהו חשוב?
קשה לדחוס אירועים של שלוש שנים לכתבה בעיתון. גם מוסף שלם לא יספיק. חוט השני המחבר את כולם יחד לפי הבנתי הוא החשש מפני עוצמתה של משפחת עופר: לחלק מהאירועים אפשר לתת גם פרשנות אחרת. אחרי קיבוצם יחד המסקנה ברורה: כמעט אף אחד לא רוצה להתעסק איתם. סלחו לי אם לא תמיד אני מציין שמות בעת תיאור האירועים. לא רוצה שמישהו ייפגע שלא לצורך. בזמן אמת, כשהתרחשו הדברים בפועל, זעמתי. היום אני לא כועס על איש. באמת לא כועס. אני מבין שיצר ההישרדות של אדם סביר חזק מכל ערך אחר. או כמו שרעייתי מגדירה זאת היטב: "טמבל, בשביל מה אתה צריך את כל זה? לא תנצח את השיטה."
בדיוק מצמרר, ממש בזמן שאני כותב ומוחק כותב ומוחק שוב ושוב את השורות האלה, מתקשרת אליי רחלי ניר מיחסי הציבור של הסינמטק בתל אביב. "שיטת השקשוקה" מתוכנן לעלות שם להקרנות ב-1 בספטמבר. היא נשמעת מבולבלת ומבוהלת. "מה קרה, אני שואל?".
" לא תאמין", היא עונה, "משפחת עופר מאיימת עליי בתביעה".
" עלייך?! " אני קוטע אותה, "מה את כבר עשית? ".
" לא רק עליי הם מאיימים. מכתבים מעורכי הדין שלהם הגיעו גם לעורך התוכנייה של הסינמטק והעוזר של אלון". אלון הוא אלון גרבוז, מנהל הסינמטק. האיש היחיד בינתיים שלא נרתע.
וכך נכתב במכתב לרחלי: "הננו מצפים כי הסרט 'שיטת השקשוקה' לא יוקרן על במה ציבורית מכובדת כמו הסינמטק ובכך יימנע ממרשינו הצורך לשמור על זכויותיהם אשר עליהן הם יפעלו להגן בנחרצות, בתקיפות ועד תום".
רגע, רגע אני שואל כיצד מנמקת משפחת
אזהרות כאלה ואחרות קיבלו בשנים האחרונות גם פקיד בכיר שעצבן את משפחת עופר ושאל שאלות על טיב עסקיה עם המדינה, ועיתונאית שהעזה לומר דברים שלא לרוחם. מי שמקבל מכתב כזה נוטה להתקפל. להם יש אמצעים ולנמען אין בדרך כלל כוח או זמן או כסף להתדיין במשך שנים בבתי משפט, גם אם בסוף התהליך יקבל את לחמו. זה המקל והוא מאוד יעיל. אבל יש גם גזר: פקידי מדינה שהסבירו פנים למשפחת עופר עשויים להשתלב אחר כך בעסקיה. מובן שאין שום קשר בין שני הדברים. תשאלו את ניר גלעד. לדעת רבים, בעת שהיה החשב הכללי באוצר היה גלעד נדיב מאוד עם משפחת עופר בעסקת בתי הזיקוק לנפט. היום הוא מנכ"ל החברה לישראל. והכל חוקי.
מגוחך? מופרך? אבל זה עובד. ועוד איך. לצורך התחקיר לסרט פנינו לעשרות אנשים, בהם גם אנשי עסקים גדולים, פוליטיקאים מובילים, פקידים בכירים ואנשים רבים שנשקו כל אחד בדרכו בימי חלדם למשפחת עופר. רובם סירב לשתף פעולה, בטח אל מול המצלמה. לא מעטים גם הודו בפה מלא: אנחנו פוחדים! לעתים נלווה גם הסבר. אחד מהם אמר לי, "תראה, מיקי. יש לי הרבה מה לספר לך על דרך התנהלותם, אבל לי יש עסק קטן בתחום הספנות ולהם יש אימפריה. הם עושים גל ואני טובע. אתה מבין אותי?".
* כשהצעתי לאחד ממנהלי ערוץ טלוויזיה להקרין את הסרט הוא אמר לי: "מיקי, גם אם 'שיטת השקשוקה' יזכה בפרס פוליצר ובאוסקר אני לא אשדר אותו". למה? שאלתי בתמימות. בעצם למה? הוא הביט בי במבט ארוך ונאנח.
* מנהל בערוץ טלוויזיה אחר, שדווקא שקל לשדר את "שיטת השקשוקה", קיבל הבהרות מ"נציגיה" של משפחת עופר וחזר בו.
* כאשר פניתי לאיש חברת החדשות של ערוץ 2 כדי שיסקר את הסרט לקראת הקרנתו בסינמטק הוא ענה מיד וללא היסוס שהוא צריך לברר. עבדתי בלא מעט מערכות תקשורת וקיבלתי עשרות אלפי החלטות מה ראוי לסיקור ומה לא. בטוח שטעיתי לא מעט פעמים, אבל מה שהנחה אותי בהחלטות היה ברור: סיפור חשוב או לא חשוב ציבורית, כתבה מעניינת או לא. זהו. במקומו הייתי מבקש לצפות בסרט ורק אחר כך הייתי מחליט. יכול להיות שמדובר בסרט מחורבן. ייתכן שהסרט לא מעניין. יכול להיות שנמאס מהסגנון שלי. כל אלה נימוקים ראויים לאשר או לפסול כתבה. "לברר" זה נימוק מעולם אחר. עולם של עיתונאים שהמורא נפל עליהם.
* באתר ynet דווקא פרסמו לא מכבר כתבה על הסרט. לא חלף זמן רב והכתבה הוסרה מהאתר. מאז היא הוחזרה אבל קשה למצוא אותה. מה קרה? "הוראה מגבוה".
* ואם אתה עיתונאי תמים ולא מבין שככה העסק עובד אז יסבירו לך. בפעם הבאה כבר לא תטעה. יום אחד התקשרה אליי נ' מהתוכנית של עינב גלילי ב"רשת" והזמינה אותי להתארח. אמרתי, יופי אשמח לבוא, אבל את יודעת שאני עושה סרט על משפחת עופר ועסקיה עם מדינת ישראל והם גם מחזיקים מניות ברשת? תבדקי אם זה בסדר. נ' חזרה. אמרה שהכל בסדר וגם טרחה לשלוח לי מייל מתי תוקלט התוכנית. התפלאתי. כעבור כמה ימים התקשר מישהו אחר מהתוכנית, אי נוחות גדולה בקולו. "אני נאלץ לבטל את הופעתך בתוכנית כי יש תביעה נגד הסרט שלך", אמר. עניתי שאין תביעה נגד הסרט כי עוד אין סרט, יש תביעה מופרכת נגדי. "לא נעים לי", הוא הודה. שוב חוזר הניגון: "הוראה מלמעלה".
* מוזי ורטהיים, מבעלי "קשת", התראיין במרס 2008 למוסף זה. בתשובה לשאלתו של העיתונאי יהודה שרוני "האם הון ושלטון זו המצאה של התקשורת?", ענה ורטהיים: "זו סיסמה יפה שהגה קופירטייר מוצלח במיוחד. הקליפה יפה, אבל התוכן דל מאוד. חוזרים על המנטרה הון ושלטון וזה בולשיט. אני מתנצל על הביטוי. יש מישהו שעובד אצלנו ושמו מיקי רוזנטל. הוא מנהל תחקירים גם על שותפיי, האחים עופר. תשאל אותו אם אי פעם התערבתי או מישהו משותפיי פנה אליו. הוא ניהל תחקירים על האחים עופר וגם על פרויקט סי אנד סאן, שבו אני שותף. הוא בחור די בוטה, אבל תשאל אותו אם מישהו פנה אליו. הוא מדבר הרבה על הון ושלטון, אך הוא מספיק ישר כדי לומר שאף אחד לא נגע בו אפילו ברמז".
מר ורטהיים. אני מכבד ומעריך אותך מאוד. בעיניי אתה דוגמה לאיש עסקים שעשה את הונו בהגינות ובכישרון. באמת שאיני רוצה להיכנס איתך לוויכוח מעל דפי העיתון, אבל, איך אומרים החבר'ה - אתה התחלת. יש לך דרך להפריך את התחושות שלי ולהוכיח שאני רואה צל הרים כהרים - הנה ההצעה: תבוא ביום שני הקרוב בשעה 8 בערב לסינמטק. הכרטיסים עליי. יכול להיות שלא תסכים עם אף מילה בסרט, אבל בהיותך איש סובלני ותרבותי אולי תחשוב שעל אף שהוא בוטה או שנוי במחלוקת, הסרט ראוי ציבורית להיות משודר בערוץ שלך על אף שמדובר בשותפיך. אני כבר רואה בדמיוני את הפרומו.
"הסרט שאף אחד לא רוצה שתראו - עכשיו אצלנו בערוץ 2". אפשר גם לאזן. משפחת עופר כולה - סמי, יולי, עידן - ושלל יועציהם - רני רהב למשל, ועורכי הדין שלהם, רם כספי למשל - יישבו באולפן ויאמרו שהסרט מגמתי, שקרי, מכפיש, ויטיחו בי עלבונות ונאצות. מבטיח שלא אתבע אותם. בטח יהיה גם רייטינג לא רע. מה אתה אומר?
חזרנו מהפרסומות.
לפני הפרסומות ראינו כיצד מנסים לחסום סרט לגיטימי על הון-שלטון. הגיע הזמן לסיכום ביניים ואחריו נשאל פה כמה שאלות מתבקשות. אבל קודם כל לתמונת המצב:
* לפחות עד כה אין ערוץ טלוויזיה בישראל שמוכן לשדר את "שיטת השקשוקה".
* גם רשת בתי הקולנוע "לב" הבהירה לאילן הבמאי ולי שאין להם כוח ל"מאבקים האלה" ושהם לא יקרינו את הסרט - לאו דווקא בגלל טיבו.
* בגלל האמונה המטופשת שלי שהסרט בכל זאת חשוב, לקחתי הלוואות והשקעתי בו מאות אלפי שקלים. הסתבכתי. אם לא יבואו לראות את הסרט ו/או הסרט לא יימכר לערוץ טלוויזיה אני בצרות.
* המשפחה שלי כועסת עליי.
* עתידי המקצועי לוט בערפל. ייתכן מאוד שההתעקשות שלי לעשות את הסרט הזה והכתבה גלוית הלב הזו תחסום בפני את האפשרות להתפרנס בעתיד מעיתונות.
* עידן עופר תבע אותי בגין הוצאת לשון הרע על סך מיליון שקל וזאת עוד במהלך צילומי הסרט, ובלי שיידע על תוכנו. תביעה שכל כולה נועדה להרתיע אותי ואת ערוצי הטלוויזיה השונים מלהקרין אותו. בין שאר טענותיו: אני אדם אובססיבי. אני אמרתי שלדעתי משפחת עופר מקבלת מהמדינה מתנות שלא מגיעות לה וטענתי שהמפעלים שלהם מזהמים. נו, וזה לא נכון מר עופר? לא קיבלתם את "צים" בנזיד עדשים? המדינה לא רכשה את חלקכם בבז"ן תמורת מאות מיליונים - נכס שלדעת רבים מלכתחילה הייתם צריכים להחזיר לה ללא תמורה? ומה מייצרים במפעלים של כימיקלים לישראל ברמת חובב? בושם? מה לא מובן, מר עופר? על עידן עופר ושכמותו אמר פעם איש חכם: "אדם לא יכול להבין משהו, אם המשהו הזה פוגע בפרנסתו".
או-קיי, עד עכשיו רוזנטל דיברת בלי הפסקה. הגיע הזמן שתענה על כמה שאלות.
מוכרחים?
כן, כיצד לדעתך יגיבו עמיתיך העיתונאים לכתבה הזו?
עצם כתיבת הכתבה הזו תגולל עליי לא מעט מהם. רבים מהם יאמרו בפינת הקפה במערכת שיש דברים שלא צריך לדבר עליהם.
אתה מתחמק מהשאלה. למה נדמה לך שאתה צודק והם טועים?
חס וחלילה, דברי הוצאו מהקשרם. לא אמרתי שאני מחזיק בדעות הנכונות. אמרתי שיש לי עמדות ודעות. לרוב חברי העיתונאים יש דעות הפוכות ומנוגדות. זה בסדר. כך צריך להיות. אינני טוען לאמת מוחלטת, אבל התקשורת הישראלית משופעת בהערצה כמעט עיוורת למצליחנים, לבעלי ההון ולפרות הבשן המודרניות. מוספים כלכליים שלמים מוקדשים לכך. מאידך, היא נוטה להתעלם מהשיטה שמעשירה את העשירים. השאלה איננה עמדתו של מי נכונה יותר. השאלה היא למה כמעט בלתי אפשרי להשמיע את הדעות "האחרות". וזה לא שלא שמעתם על זה. גיא רולניק עורך "דה מרקר", ועיתונאי שאני מעריך, סיכם את זה יפה: "יש לנו משק גדול, תקציב ציבורי ענק, עוגה גדולה לחלק, וכולם רוצים לבצוע לעצמם נתח נאה - מי בגסות, מי בנועם, מי בתחכום ומי בטיפשות". אז למה החשד שאולמרט לוקח לכיס זה כותרות ראשיות וסיקור נרחב וכשבעל הון לוקח זה במוספים הכלכליים? לא ידעתי שלכסף יש ריח?
אז אתה מודה שגם אתה טועה מפעם לפעם?
בוודאי. אני לא חף מטעויות. חלק מהמצב שהגעתי אליו נובע גם מהאופי הבעייתי שלי. אני עסוק יותר מדי במה צודק ולא תמיד במה שחכם לעשות, והכי מטריד אותי זה איך לכל הרוחות אני צולח את הכתבה הזו בלי לצאת צדקן? אני מתעב צדקנות. ויותר מזה. אני לא רוצה שירחמו עליי. אני אסתדר. החובות מעיקים, עתידי המקצועי מעורפל, אבל אני מאמין שכל אזרח ישראלי שאכפת לו צריך לראות את הסרט הזה.
כמה אנשים כבר יבואו לראות אותו בסינמטק?
שאלה מצוינת. אני יכול רק לקוות שהמונים. זו תהיה תשובה נאותה לצנזורה של הערוצים המסחריים.
ובראייה לאחור, היה שווה כל המאמץ הזה והמאבק על הסרט? והמחיר ששילמת?
זו מה שנקרא "שאלת החיים" והתשובה עליה קלה מאוד בעיניי. כל אחד יכול לבחון את עצמו. הנה הסיטואציה. אתה הולך עם הילד שלך ברחוב ולפתע אתם מבחינים בצעיר המנסה לשדוד תיק מזקנה. מה תעשה? מה תגיד לילד? מצד אחד אתם יכולים לעזור לזקנה ולעצור את השודד. מצד שני יכול להיות שיש לו סכין ואתם עלולים להיפגע. מה תעשו? זה "מבחן החיים". אדם יכול לבחור לא לראות עוול, לטמון את הראש בחול ולא להסתכן. בעוונותיי, סליחה על אי הצניעות, אני מאלה שקשה להם להעלים עין.
משפחת עופר טוענת שכל מה שקיבלה מהמדינה קיבלה כדין, אחרי החלטות ממשלה ואישור של בתי המשפט. מי אתה שתאמר שזה לא בסדר?
שאלה מצוינת. אגב, רוב הטענות שלי בסרט הן בכלל למדינה שנותנת להם מתנות ולא למשפחת עופר, אבל זאת בדיוק הבעיה של הון-שלטון. הכל אולי חוקי. גם המעשים הכי מקוממים והכי לא מוסריים מתקבלים בישיבות מסודרות. די לקרוא את פסק הדין בעניין בז"ן, שבו אישרו השופטים את העסקה, כדי לראות באיזה אי נחת הם נאלצים לאשר אותה, ואחד מהם אף קבע במפורש ש"היא פוגעת קשות במוסר הציבורי". אז התשובה לשאלה היא שאני מדבר על נורמות ציבוריות קלוקלות.
מה אתה רוצה, ככה זה בכל העולם.
ראשית, זה לא נימוק שמצדיק לעשות עוול, גם אם הוא מתקיים במקום אחר. ושנית, בישראל המצב גרוע שבעתיים. המדינה מעשירה קומץ משפחות באופן כה קיצוני עד שהיא הופכת את החברה שלנו לחולה ומעוותת. והכל על חשבון השכבות החלשות ומעמד הביניים. חלק לא מבוטל מאילי ההון צברו את עושרם מניצול מבנה המשק: מפעילות מונופוליסטית, מקבלת מכרזים, זיכיונות, הטבות והגנות מהמדינה - על חשבונם של יתר משלמי המסים והצרכנים. תחשבו מה מטרת ההפרטות: להעביר את השליטה על ההון והנכסים מהממשלה לידיים פרטיות כך שתיווצר תחרות שתהיה בסופו של דבר לטובת הצרכן ותגדיל את הצמיחה. רוב ההפרטות בישראל נכשלו. כשהבנקים היו בידי הממשלה שילמנו פחות עמלות. בישראל השוק קטן ואין תחרות אמיתית ויוצא שאנחנו מחליפים מונופולים ממשלתיים במונופולים משפחתיים. התוצאה הישירה של זה היא מיליון וחצי עניים ושליש מהשכירים במשק שמשתכרים חצי מהשכר הממוצע, כי הם איבדו אחיזה בנכסים שהיו בעבר ציבוריים.
רגע, אבל. . .
אבל לא סיימתי. אם נמשיך בהפרטות הללו אז יש לי חדשות בשבילכם: הנינים שלכם ישלמו גם כדי לנשום אוויר נקי. מאיפה אני יודע? זה פשוט: אם היית מספר לסבא שלכם שאתם תשלמו המון כסף כל חודש בשביל מים שנקראים מינרליים ובעצם היו פעם של כולנו - הוא היה מתפוצץ מצחוק, נכון? אז עכשיו תחשבו שוב אם לצחוק כשאני מנבא שהנינים שלנו ישלמו עבור אוויר נקי.
יש בסרט גילויים חדשים?
אם אספר הכל אף אחד לא יבוא. הסרט נוגע בשיטה - איך כל זה מתאפשר.
אם היית פוגש את עידן עופר מה היית אומר לו?
אל תפרש את הכתבה הזו לא נכון. אני לא מסכן ולא חלש. לא תצליח לסתום לי את הפה ולא תצליח למנוע את הקרנת הסרט, גם אם איאלץ להקרין אותו על סדין שאפרוש על מגדלי אקירוב או בגנים ציבוריים. מובן שהתביעה שהגשת נגדי אינה נעימה לי. אף אחד לא אוהב שתובעים אותו, אבל מצד שני לא אשקר ואומר שאני מחכה בקוצר רוח לראות אותך מר עופר נחקר על דוכן העדים בבית המשפט. יש לי הרגשה שהרבה סודות, שרצינו לדעת, ייצאו שם בעל כורחך. יש לי גם הרגשה, שתעשה הכל כדי לא להגיע ליום הזה.
אני מבקש להודות ל"מעריב" ולעורכיו. בימים אלה כתבה מעין זו לא יכולה להתפרסם ברוב כלי התקשורת בישראל.
* הסרט של רוזנטל מול פסיקת בג"צ: "הטענה על 'מתנות' כביכול שקיבלה משפחת עופר מהמדינה משוללת כל יסוד. אמירה כזאת, במיוחד לאחר פסיקת בג"ץ, איננה אמת, וככזו היא בבחינת הוצאת לשון הרע נגד משפחת עופר והחברה לישראל".
"כל אמירה עיתונאית הפוכה או שונה מהמסקנות העובדתיות של בג"ץ, שניתנו לאחר בדיקה מדוקדקת של כל הטענות המשפטיות והכלכליות שנשמעו בפניו, היא בבחינת העמדת דעת העיתונאי מעל הבג"ץ. מותר לבקר הכרעות של בתי משפט. פסיקה של בג"ץ בנושא שנוי במחלוקת מבחינה ערכית, כמו ענייני דת ומדינה, נתונה בהחלט לביקורת ציבורית. לא כן כאשר מדובר בקביעות עובדתיות, בנושא סבוך מבחינה משפטית וכלכלית. במקרה כזה, פסיקת הבג"ץ מכריעה והיא בבחינת סוף פסוק".
* האיומים לכאורה מצד משפחת עופר: "מר רוזנטל מבסס את סרטו, לפי מיטב ידיעתנו (הנסמכת על שיחות שהתקיימו איתו בעבר, על שאלות שהפנה לאחרונה אלינו, ובעיקר על הופעותיו הרבות בתקשורת בעניין הסרט), על פרשות בז"ן וצים".
"לכן הזהרנו במכתבים בפני גורמים השוקלים לשדר או להקרין את הסרט, שיש בו משום הוצאת לשון הרע. כיוון שאנו יודעים מפיו של רוזנטל עצמו את עיקר המסר של הסרט, אין שום מקום לטענה שמושמעת נגדנו, לפיה 'משום שלא ראינו את הסרט, אנו מנועים מלהתרות בטרם הקרנתו, אלא רק לאחריה, לאחר שהנזק כבר נגרם'. זוהי זכותנו החוקית כאזרחי המדינה, ואנו מניחים שכל אדם במצבנו היה נוהג כך". "אין בכך משום 'איום'. מי שמכנה התרעה בנקיטת הליכים משפטיים על פי חוק בגדר איום, עושה דה-לגיטימציה מזכותו של כל אדם להתגונן באמצעות החוק מפני עוולות שנגרמו לו".
* עסקאות כי"ל, צים, בז"ן: "כשמשפחת עופר רכשה את החברה לישראל ממשפחת אייזנברג ב-99 היא 'ירשה' את כי"ל כחלק מנכסי החברה לישראל. כך גם לגבי אחזקת המיעוט בבז"ן (26 אחוז) וכך גם לגבי אחזקה של כמחצית ממניות צים".
"לגבי צים, שחלק המדינה בה נמכר לחברה לישראל בכ-115 מיליון דולר, יצוין שרק לאחרונה הזרימה הבעלים (החברה לישראל) סכום של כ-250 מיליון דולר לצים. צים ערב ההפרטה לא היתה במצב טוב, אם לנקוט לשון המעטה".
"מכירת מניות החברה לישראל במסגרת הסדר בז"ן אפשרה לממשלה לפצל את בתי הזיקוק, ולמכור כל אחד מהם בנפרד, לאפשר תחרות במשק הדלק ולקבל עבור ההפרטה הון עתק. כי"ל השקיעה בשנה שעברה כ-60 מיליון דולר באיכות הסביבה, והשנה תשקיע כ-100 מיליון דולר. היא עובדת על פי התקנים האירופיים המחמירים ביותר. בז"ן חיפה היא בשליטת החברה לישראל רק בשנה האחרונה".
* מתוך פסיקת בג"ץ בעניין הסכם בז"ן: השופטת אסתר חיות: ". . . נראות טענותיה של העותרת (התנועה לאיכות השלטון) כי 'צריכים בתי הזיקוק לחזור לידי המדינה ללא תמורה' וכן כי 'צריכה המדינה לפעול להפרטת מלוא רכושה בבתי הזיקוק' יותר כהבעה של משאלת לב מאשר כהתמודדות מפוכחת עם מציאות הדברים המורכבת שנוצרה במקרה דנן. גישתה של המדינה בהקשר זה נשענת על המלצות מפורטות ועקביות של גורמים מקצועיים, כלכליים ומשפטיים".
השופטת מרים נאור מצטרפת: "אילו שוכנעתי, שהממשלה מבקשת משום מה לתת את נכסי המדינה במתנה למאן דהוא, היה מקום לנקוט עמדה שונה. כשקיימת, חלילה, שחיתות שלטונית, כל כללי אי ההתערבות משתנים, ואולם לא ניתן להסיק מסקנה זו מהחומר המונח בפנינו".
אפילו השופט חשין, המצוי בדעה שונה מול ארבעת חבריו, קובע כי 'אין בפי העותרים טענה שההחלטה להתקשר בהסכם היתה נגוו עה בשיקולים זרים או בשחיתות. לא נטען ולא הוכח כי ההסכם בין המדינה לבין החברה לישראל היה נגוע בשיקולים זרים או בשחיתות".
* מתוך תשובת היועץ המשפטי לממשלה לבג"ץ בעניין מינויו של ניר גלעד לתפקיד בכיר בחברה לישראל: "לא נמצא כל בסיס לקיומו של חשד סביר שהעסקתו של מר גלעד בחברה לישראל היא בשל הבטחה שניתנה לו בעת שכיהן כחשב כללי".
"לצורך עבירה זו יש להראות כי ההבטחה ניתנה עוד בעת כהונתו כחשב הכללי. לעניין זה יש לזכור כי ניר גלעד החל לעבוד בחברה לישראל כשלוש שנים וחצי לאחר שהפעיל את שיקול הדעת המסור לו במסגרת תפקידו כחשב הכללי, וכשלוש שנים לאחר שפרש מתפקידו; המינוי נעשה לאחר שניר גלעד עמד בכל מגבלת הצינון על פי הדין".
"גם לטענה לפיה חוזה ההעסקה ניתן למר גלעד בשל כך שהיטיב עם החברה לישראל אין בסיס של ממש, למעט ספקולציה".
מוזי ורטהיים, בעל השליטה בזכיינית ערוץ 2 קשת, מכחיש כי תוכניתו של רוזנטל, "בולדוזר", הוצאה מלוח השידורים בגלל קשריו עם משפחת עופר. "באופן הנחרץ ביותר אני מודיע שאנחנו לא מתערבים בתוכן השידורים - לא בתוכנית כזו או אחרת ובוודאי לא בידיעות חדשות".
"לגופו של עניין: מיקי רוזנטל נפגש איתי לפני כשנה וביקש ממני לשמוע על האחים עופר. אמרתי לו רק דבר אחד:'עם כל הכבוד, אתה נובח על העץ הלא נכון. עוד עשר משפחות כמו האחים עופר או אריסון היו מזיזות את כלכלת ישראל שלוש-ארבע דרגות קדימה'. משפחות כמו אריסון, עופר ואחרות, שעשו הון בחו"ל, מביאות הון לארץ במקום כל ההון שבורח בכמויות לחו"ל. האנשים האלה ראויים לטפיחה על השכם".
"אני לא יודע מה יש בסרט של רוזנטל, אבל באופן החגיגי ביותר, אני לא מתערב בלוח השידורים של קשת ולא התערבתי. מי שקובע הוא אבי ניר. בלי קשר לרוזנטל, אחרי שעברנו מארבעה ימי שידור לשלושה, לוח השידורים שלנו נעשה מאוד סלקטיבי ומאוד צפוף. קרוב לוודאי שירידת 'בולדוזר' נמצאת בתחום של תוכניות שמוינו לא לשידור. אין לזה שום קשר לסרט שלו. עובדה שהוא שידר בקשת. אינני יודע אם הוא משדר היום".
רוזנטל טוען שגורמים רבים פסלו את הסרט שלו מבלי לראות אותו.
"לא ראיתי את הסרט אבל סביר שמישהו בקשת ראה את זה. אם פסלו אותו בלי לראות, אז זה אומר שלוח השידורים צפוף. יכול להיות שזה לא נחשב למשהו בעל עניין - אני לא רוצה לפגוע במיקי רוזנטל. הוא מייחס פה דברים בדרך של השערה. המציאות היא אחרת, מאוד אפורה ופשוטה. לא התערבנו בזה, ולא נתערב בעתיד, ואם הסרט טוב באמת, בסוף מישהו ישדר אותו. יכול להיות שאין שם הרבה. לדעתי, הפעילות של האחים עופר יותר חיובית מאשר שלילית, אז מה העניין בשידור כתבה כזאת?".
רוזנטל מאשים את האחים עופר באיומים, תביעות והטרדות. כמי שמכיר את האחים עופר, מה דעתך על ההאשמות האלה?
"זה לא יעלה על הדעת. לא יקום ולא יהיה. הם הרי נמצאים בשוק התקשורת, מעורבים ברשת. ממה ששמעתי, היתה להם תרעומת על התנהגות לא מנומסת, בריונית, גסה, מצד רוזנטל באירוע משפחתי שלהם. על זה הם כעסו, אבל זה על רקע של הלכות נימוסין, לא על רקע עיתונאי. הוא הרי לא בחור עדין במיוחד. איש-איש וסגנונו, אני לא חסיד של הסגנון הזה, אבל אין בין זה לבין שידור שום דבר. גם הרשות השנייה מקפידה שעניינם של בעלי המניות יהיה בצד הכלכלי, קביעת מטרות והתפתחות - לא בתכנים. אנחנו לא נוגעים בתכנים. אוי ואבוי לנו אם היינו נוגעים בתכנים".
כך שאף פעם לא אמרת: "על גופתי המתה ש'שיטת השקשוקה' ישודר בקשת"?
"לא מתערב בזה. לא על גופתי המתה ולא על גופתי החיה. זה מצחיק. אני צוחק כי אני רחוק מזה מרחק רב. אני האחרון מבעלי המניות שאכנס לתוכן כלשהו בשידורי קשת".
רשת: "מערכת התוכנית 'באה בטוב' של עינב גלילי פונה לעשרות מרואיינים שרק חלק קטן מהם מגיע לבסוף לתוכנית. כל ניסיון לייחס לעניין משמעויות אחרות, אם להתבטא בעדינות, משולל כל קשר למציאות.
Yes: "החברה בחרה לא לשדר את הסרט בשל חילוקי דעות שהיו לה עם רוזנטל אך ורק בנוגע להצגת התכנים הנוגעים למחלת הסרטן בסרט, שלא היו קשורים כלל ועיקר לנושא, כפי שסוכם בין yes למר רוזנטל. חבל שמיקי בוחר להתעלם מהאמת ולהכפיש גופים נוספים במסגרת ההתנהלות הלא ראויה שלו בנושא".
בתי קולנוע לב: "אכן נעשתה פנייה מצדו של מיקי רוזנטל, אך בשל סיבות ענייניות הנובעות מתיעדוף תוכני הוחלט לא לשלב את סרטו בתכני הרשת. אנו מאחלים לו הצלחה רבה".
ב-ynet סירבו להגיב לדברים, אבל ציינו שה"כתבה על רוזנטל ו"שיטת השקשוקה" עדיין מופיעה באתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
