ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מתלבשות כהלכה

הדתיות הלאומיות עדיין מקפידות על תרי"ג מצוות, אבל זה כבר לא מונע מהן להופיע בבית הכנסת בבגדי מותגים, להדס על עקבים, לרדוף אחרי טרנדים ולהשקיע את מיטב כספן בחנויות מעצבים. קוקו שאנל בגבעת שמואל

מדי שבת בשעה עשר בבוקר ממלאים את בית הכנסת "חיל נשים" בשכונת קטמון הישנה מיטב צעירי וצעירות הביצה הירושלמית, שהגיעו לשאת את תפילת השחרית והמוסף של שבת. בערב שבת, לעומת זאת, יעדיפו אלה לפזם את מזמורי השבת בבתי הכנסת "אוהל נחמה" ו"בית יקר" שבשכונה.
 
אם להקביל זאת למושגים של העולם החילוני, מדובר בלא פחות מהמועדונים הכי לוהטים בעיר. בשנים האחרונות נדמה כי המרדף התמידי אחר "הדבר החם הבא" לא פסח על הציבור הדתי, שהפך גם את בתי הכנסת לשחקנים פעילים במירוץ. אלו משמשים לא רק כהיכלי תפילה, אלא גם כמקום מפגש לרווקי ולרווקות השכונה התרים אחר שידוך הולם או סתם דייט למוצ"ש.

"בתי הכנסת הפכו לשוק בשר", אומרת שלא לייחוס אחת מתושבות השכונה, רווקה נאה בת 27. " הבנות כולן מגיעות מטופחות, לבושות במותגים או בבגדי מעצבות כמו נעמה בצלאל ומאיה נגרי ונועלות עקבים גבוהים. עכשיו אני מבינה למה קשה למצוא שידוך הולם: הגברים מתבלבלים מול מבחר הבנות".

בבתי הכנסת הפופולריים, בגדי השבת והחג מקבלים משמעות הרבה מעבר לכסות בלבד. הלבוש מסמן את מצבו הסוציו-אקונומי, אזור מגוריו, מידת אדיקותו הדתית וכן את גילו של הלובש. על פי רוב, הדתיות הצעירות רוצות להיראות אופנתיות כמו בת הרב יפעת (יעל שרוני) מהדרמה הטלוויזיונית "סרוגים", שמסיימת בקרוב את עונתה הראשונה והמוצלחת ב"יס" ואשר העניקה לציבור החילוני הצצה לחייהם של הרווקים הדתיים בירושלים.

בניגוד לתדמית הנוקשה והאפרורית שליוותה במשך שנים את הציבור הדתי-לאומי וכללה בעיקר פריטים כסנדלי שורש, סרפנים פרחוניים וחצאיות ג'ינס ארוכות, הציגה הסדרה דימוי עדכני שהתגבש לא מעט באמצעות קוד הלבוש של הדמויות המככבות בה.

שרי סובול, מעצבת התלבושות שהיתה אחראית על הרכבת מערכות הלבוש ב"סרוגים", מספרת כי ניסתה לאפיין את הדמויות בסדרה בהתאם למגוון סגנונות הלבוש בחברה הדתית. "היה לי חשוב להציג מבחר של סגנונות", היא אומרת, "כדי שהצופים הדתיים יוכלו להזדהות עם הדמויות וכדי שהחילונים יפתחו את הראש ויגידו:'הם מתלבשים ממש כמונו'".

אם עד לפני עשור סגנונות הלבוש של החברה הדתית- לאומית התפלגו בין חברי הקיבוץ הדתי, הבורגנות של מרכז הארץ ומתנחלי יו"ש וגוש קטיף, כיום אפילו דתיים מבית, כמוני, נוטים להתבלבל. רק בירושלים, לדוגמה, תוכלו למצוא הבדלים תהומיים בין מלבושיהם של צעירי קטמון הישנה לצעירי שכונת נחלאות שבמרכז העיר. בעוד האחרונים סיגלו לעצמם גרדרובה קלילה המתכתבת עם אופנת הודו והמזרח הרחוק, הרי שבנות קטמון לא ייתפסו מתות או חיות כשהן עוטות על עצמן שרוואל.

"הסגנון בקטמון יותר מתוקתק", מנתחת תושבת השכונה אוהלה מנחם, ביבליותרפית בת 31. " בנות הולכות עם עקבים ובסגנון לבוש מאוד עכשווי שמורכב ברובו ממותגים. הסגנון בנחלאות קליל יותר, פחות מחויט".

"מבחינתי ירושלמים, דתיים וחילונים כאחד, נראים כמו דוכן מהלך מה'מיין בזאר' בהודו", צוחקת הסטנדאפיסטית רויטל ויטלזון- יעקבס, בעלת הטור "הפולנייה" בערוץ היהדות באתר nrg של "מעריב". "הם חזק בסנדלי השורש, במעילי הפליז ובשאלים. בקרב הדתיות ממרכז הארץ המניירות בלבוש קשורות יותר לשיוך דתי מאשר לאזור מגורים. ברעננה, למשל, מתלבשים מדהים, הרבה בזכות

הבנות האמריקניות והאנגלוסקסיות שמתגוררות שם.

בגבעת שמואל יש דגש על מותגים, אבל כמו אצל חילוניות צריך שיהיה גם את הטאץ'. אם אין לך את זה, אז גם אם את לובשת מותג זה עדיין יכול להיראות זוועה".

מעצבת האופנה שרה בראון היא אומנם דתייה, אבל לא מגדירה את עצמה כמעצבת לדתיות. סגנון העיצוב שלה מתאפיין בצבעוניות מאופקת של גוונים אפורים, והיא יוצרת בגדים נשיים ופשוטים שמוצאים את דרכם גם לבתי הכנסת. "יש מי שיגידו שיש בבגדים שלי משהו דתי, אולי כי הם קלאסיים ופחות חושפניים, אבל זה לא חלק מתהליך החשיבה שלי", היא אומרת.

 עיר מגוריה של בראון, גבעת שמואל, נחשבת למעוז דתי בולט במרכז הארץ, המאכלס לא מעט רווקים ומשפחות צעירות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, השואפים לשמור על עדכנות אופנתית. "שבתות בפארק השכונתי הן תצוגת אופנה אחת גדולה", טוענת בראון. "אצל הנשים הצעירות ישנה מודעות אופנתית גדולה, הרבה יותר מדור האמהות שלנו, שהיו יותר מאופקות. אני זוכרת שבשיאה של הסדרה'סקס והעיר הגדולה', נשים היו מגיעות לבית הכנסת על סטילטו. זה משהו שאני לא זוכרת מהילדות שלי".

את יכולה להצביע על הטרנד הכי בולט היום בגבעת שמואל?
"יש יותר ויותר בלונדיניות, אחרי שנים של צבעים שקטים יותר. וזה כבר הקיץ השני שכולן עם משקפי שמש גדולים, סטייל ג'קי אונסיס. רצוי של 'שאנל'".

הדתיות, מתברר, אוהבות מותגים. בעיקר כבגדים לשבת, במהלכה הן נדרשות להדהים בלא פחות משלוש מערכות לבוש: לערב, לבוקר ולצהרי שבת. מגוון הפעילויות, הביקורים בבית הכנסת והשוטטויות בעיר, מובילים לתחרות סמויה ביניהן על מידת העדכניות, יוקרת המותגים וגם על הצניעות כמובן.

המעצבים ששמותיהם חזרו ועלו כמועדפים על בנות הקהילה הדתית היו סיגל דקל, לימור אביחיל, רונן חן, אופירה אזרד ודפנה לוינסון. כולם, בלי יוצא מן הכלל, לא מגדירים את עצמם כמעצבים הפונים לקהל דתי, אבל בפועל מציעים מגוון רחב של פריטים המתכתבים עם דקדוקי ההלכה וחוקי הצניעות: חצאיות שאורכן אינו קצר מגובה הברכיים, חולצות נטולות מחשופים עמוקים ובעלות שרוולים היורדים אל מתחת לגובה המרפק, בדים לא שקופים מדי וצבעוניות רגועה.

לאחרונה החלו לצוץ בריכוזי קהילות דתיות חנויות ומותגים ייעודיים הנותנים מענה למגזר הדתי. בוטיקים כמו "אשת חיל" (בהרצליה) ו"חור בקיר" (בירושלים) והמותג "בת עין" פונים במובהק לציבור הדתי.

השנה הוקמה גם רשת חדשה בשם Mekimi (מתוך הפסוק: "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון"). מעצבת הרשת, שיסלי הלאלי- כהן, משיקה בימים אלה את הקולקציה השנייה של המותג, שתימכר בארבעת סניפיו ברחבי הארץ: גבעת שמואל, ירושלים, תל אביב, אשקלון והחל מהחודש גם רעננה-כולן ערים בעלות ריכוז גבוה של אוכלוסייה דתית. הלאליסכהן, בוגרת "שנקר", שימשה במשך שנים כמעצבת בצוות הפיתוח של קו הנשים בחברת "רנואר".

לדבריה, במהלך עבודתה זיהתה צורך של הקהל הדתי ב"אופנה כשרה", אותה היא מציעה עכשיו בשילוב עדכניות. "נשים רבות מתקשות למצוא בגדים שיתאימו לסייגים הדתיים שלהן", היא מסבירה. "מלבד מכנסים קצרים או בגדים חשופים שנמכרים בכל רשתות האופנה, הן נתקלות גם בצבעוניות לא צנועה. אדום, למשל, הוא צבע שמשדר פיתוי ותשוקה ולכן אני לא אשלב אותו בקולקציה".

מה יותר חשוב לך, הטרנדיות של עיצובייך או דקדוקי ההלכה?
"אני מנסה לשלב בין השניים. אם עכשיו הטרנד הוא מכנסונים, אני מן הסתם לא אעשה את זה, אבל אני כן יכולה לשמור על עדכניות של בדים ושל צבעים ולשלב אותם במוצר שתואם את רצונה של הלקוחה הדתייה".

בעידן בו הזהות הדתית הולכת והופכת לאינדיבידואלית מבעבר, נדמה כי אופנה ייעודית לקהילה הדתית היא רעיון מעט אנכרוניסטי. כמו דתיות רבות אחרות, גם ויטלזון-יעקבס מעדיפה לרכוש את בגדיה אצל מעצבות מן השורה כמו טלי רוקני, איילת ויימן או אורלי גולן, אבל עדיין מבינה את הצורך של הציבור הדתי: "מכיוון שמעטות החנויות שבהן תוכלי למצוא גם חצאית וגם חולצה או שמלה-זה מאוד מקל שמקבצים לך את הכול למקום אחד".

לעומתה, עורכת ערוץ היהדות של "nrg מעריב ", עינת ברזילי, יוצאת חוצץ נגד החנויות הייעודיות לציבור הדתי. "לא הייתי קונה בחנויות כאלה בחיים", היא אומרת בנחרצות. "לבגדים האלה יש שיק של דתיות שצועק למרחוק. זה אומנם אופנתי ויפה, אבל המגזר ניכר בבגדים האלו. זה משהו בגזרה, בבד".

את מסתירה את הדתיות שלך?
"אני גאה בדתיות שלי, אבל אני רוצה לשמור על עדכניות אופנתית ולא לבלוט כדתייה. אני לא חיה בבני ברק ולטעמי אלו בגדים לא סקסיים".

סליחה , אבל סקסיות לא נוגדת את הלכות הצניעות?
"אף אחד לא אמר שאסור לאישה להיות סקסית. מותר לה גם להיות נשית".

מה לא תלבשי בחיים?
"לק אדום בציפורניים, ניסיתי פעם, והסרתי די מהר. היה לי קשה ללכת עם זה. הרגשתי נועזת, כאילו אלה ידיים של מישהי אחרת. זה כנראה עניין של מבנה אישיות".

עניין הנראות הדתית בחברה הוא אחד הנושאים הרגישים אצל נשות המגזר. לדבריה של ויטלזון-יעקבס הסיבה לכך נעוצה גם במבנה החברה הדתית.

 "יש עניין מאוד טעון במעבר מנערות לנשיות", היא מסבירה. "התבגרנו באולפנות, שם החיבור לגוף, ואפילו לאסתטיקה, לא מדהים. שם גם רובנו מאמצות טרנדים דוסיים כמו חולצות גזורות, פליזים, סנדלי שורש או'קרוקס' וסיכות מעץ בשיער. מאוחר יותר, בשירות הלאומי או הצבאי, את מתחילה להיחשף למגזרים אחרים ומנסה להיפטר ממניירות שמקבעות אותך בסטיגמה.

לא היה לי קל לעבור ממכנסי חצאית של'אריסטו שמט', עליהם חרשתי מגיל 18 עד 22, ולהתחיל ללכת עם חצאיות ומגפיים או עם מכנסיים מתרחבים מחמיאים יותר. מצד שני, אף פעם לא נרתעתי מלהיראות דוסית.  פשוט רציתי להיראות יותר טוב. זה נראה לי מכנה משותף די רחב עם כל חילונית, לא? ". "לא כיף להיות מזוהה", מוסיפה מנחם, "אני אוהבת אסתטיקה גם מבלי להשתייך למגזר כלשהו".

את קניותיה נוהגת מנחם לערוך בחנויות המעצבים של שינקין ודיזנגוף בתל אביב, ואף ביריד המעצבים של דיזנגוף סנטר המתקיים בסופי השבוע. בדומה לצעירות רבות היא נוהגת לשפץ, לתקן ולהכשיר במו ידיה חלק מן הדגמים, שחורגים מכללי הצניעות. כשאני שואל אותה אם לא יותר פשוט לרכוש בגד מוכן אצל מעצבת אופנה לדתיות, היא אומרת: "אני לא אוהבת שמגדירים לי מראש כיצד להתלבש. אני אחליט בעצמי מה יהיה אורך השרוול ועומק המחשוף".

"פתרונות" הוא שם קוד כללי לתהליך שעובר על בגד רגיל עד הפיכתו לבגד צנוע. מתחת לשמלה עם מחשוף וי עמוק ושרוולים קצרים תילבש לרוב חולצת לייקרה צמודה עם שרוולי 3/4, ומתחת לחצאיות בגובה הברך יילבשו מכנסי טייטס, על מנת ליצור חיץ בין הגוף למבט הגברי.

השרוולון הוא אחד הפריטים המשחררים ביותר בעיניה של הדתייה, משום שהוא מאפשר לה ללבוש פריט בסיסי כמו גופייה מבלי לפגוע בצנעה או להכביד על ההופעה. "הוא החבר הכי טוב שלי בארון", אומרת ויטלזון-יעקבס. דברים דומים אומרת גם ברזילי, שלטענתה היא מזהה דתיות ברחוב על פי השילוש הקדוש: חצאית, גופייה ושרוולון באמצע אוגוסט.

אורית פרייליך, מרצה בכירה לאופנה ב"שנקר" ואישה חרדית שמתלבשת באופן מקורי בהרבה מקולגות חילוניות שלה למקצוע, ממליצה לדתיות לחפש אחר שפה אישית וייחודית שמתאימה להן. "אני מוצאת חן גדול בפתרונות שישנם במגזר הדתי- לאומי. יש בזה יכולת לתת ביטוי לסגנון אישי, שפחות מציית לתכתיבי האופנה של המעצבים או המותגים".

מה הדרך שלך לשמור על אינדיבידואליות ועל שפה מקורית ועם זאת להקפיד על צניעות?
"אני לא רבנית ולא באה עם מסר לעולם. אני הולכת עם הסייגים שלי. אני לא לובשת מכנסיים, למרות שהייתי מעצבת של'בקרס די ג'ינס' לפני 20 שנה, ואני לא הולכת עם מחשופים או עם שרוולים קצרים. אני פשוט בוחרת פריטים שמחמיאים לי".

הטרנדים הסוחפים את הקהילה הדתית אינם שונים בהרבה מאלה השולטים ברחוב החילוני. כל עוד אלה האחרונים עולים בקנה אחד עם כללי הצנעה, כמו במקרה של חצאיות המקסי או הז'קטים המחויטים. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים דתיות מרשות לעצמן להתהדר אפילו במכנסי ג'ינס, רצוי בעלי גזרה רחבה או מדגם "בויפרנד", אם כי לאחרונה גם הסקיני ג'ינס עושה את דרכו אל הגרדרובה של בנות האולפנה.

הדעות בנושא חלוקות בין רבנים מקלים ומחמירים, אולם הקונצנזוס הדתי לא אוסר על לבישת מכנסיים. "בירושלים מכנסיים לא מעידים על רמה דתית פחותה", טוענת מנחם, וברזילי מוסיפה: "הרבנים של הציבור הדתי- לאומי נוטים להעלים עין ממכנסיים, אם יש כיסוי ראש".

השילוב בין ג'ינס לכיסוי ראש הוא בבחינת הבה ונתחכמה לו?
"כיסוי ראש זה איסור חמור יותר מאשר מכנסיים, לכן הרבה בנות נשואות לא יוותרו על כיסוי הראש, אבל ירשו לעצמן ללבוש מכנסיים. לרוב בגזרה לא צמודה".

ומה לגבי סקיני, למשל?
"לדעתי, מי שלובשת סקיני כבר לא תקרא לעצמה דתייה".

איסור שעטנז הוא מהמורה נוספת הניצבת בפני הדתייה האופנתית

ממחקר שעשה לפני שלוש שנים יעקב (ג'קו) גבאי, בעלים ומנכ"ל של חברת האופנה "דיסקרט", עלה כי בחלק גדול מהטקסטיל המיוצר במפעלים שבחו"ל יש חשש לשעטנז-אריגה של צמר ופשתן האסורה ללבישה על פי התורה (דברים כ"ב, יא').

"חלק גדול מהטקסטיל בו משתמשים בסין ובטורקיה עשוי מבדים ממוחזרים, המורכבים ממספר סוגי חומרים כמו צמר, פשתן, אקריס לן ועוד", מסביר גבאי, "לכן יש חשש גדול לשעטנז". כמי שמייצר ומעצב במיוחד לקהל הדתי מזה 22 שנה, ואף מחזיק במפעל גדול בבני ברק הכולל 150 עובדים, השמירה על איסור שעטנז היא עניין קריטי עבורו.

"גילינו שיש בעיה לייצר בחו"ל בגדים לדתיים, גם אם עיצוב הבגד אינו חשוף, ולכן החלטתי להקדים תרופה למכה לפני שהעניין ייחשף", הוא מסביר. "זו הסיבה שכל הבדים שלנו מיוצרים במיוחד עבורנו מחוטים לא ממוחזרים שאנחנו יודעים מהיכן הגיעו ויש לנו פיקוח עליהם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...