אחרי 4 שנים: מה יישאר ביום שאחרי אבו-מאזן
תרשמו ביומנים: ב-9 בינואר 2009 יגיע הסוף על קדנציית הנשיאות של יו"ר הרשות. מה יהיה אחר כך? ע"פ גורמים ביטחוניים, יש סיבה לדאגה
שיתוק הפרלמנט לא פותר לאבו-מאזן את הבעיה האקטואלית שניצבת בפניו כעת: כיצד להתמודד עם העובדה שבעוד ארבעה חודשים, ב-9 בינואר 2009, יסתיימו ארבע שנות כהונתו והוא יידרש לסיים את תפקידו על פי החוקה הפלסטינית.
צו נשיאותי שפרסם אבו-מאזן קבע כי הבחירות לנשיאות והבחירות לפרלמנט, שהתקיימו עד כה בנפרד, ייערכו מעתה באותו יום. הבחירות לנשיאות אמורות לחול בינואר 2009. הבחירות לפרלמנט בינואר 2010. מה עושים? מזיזים את אחד המועדים. אבו-מאזן מתלבט אם לקיים בחירות לנשיאות בהשתתפות חמאס, להתפטר או למצוא דרך שתאריך את כהונתו ולהימנע מבחירות.
במוקטעה קיוו כי השינוי בחוק יאלץ את החמאס להקדים את הבחירות. בחמאס סירבו. אבו-מאזן הודיע כי התיקון בחוק מאפשר לו להאריך את כהונתו בשנה, עד לינואר 2010. בחמאס זעמו. בתנועה הבהירו כי החל מחודש ינואר הקרוב "נפסיק להתייחס לאבו-מאזן כאל נשיא לגיטימי".
"לא מדובר בבעיה חוקתית, אלא בבעיה פוליטית", אומר נימר חמאד, יועצו המדיני של אבו-מאזן, "יש שינוי בחוק והארכת הכהונה היא חוקית. אם החמאס ימשיך עם אג'נדה משלו, יהיו כאן שתי אג'נדות שיאבקו זו בזו".
גורמי הביטחון הישראלים בזים לאבו-מאזן. ברווז צולע, מכנים אותו. פוליטיקאי אפור וחסר כריזמה, שמתקשה לשלוט בשטח ולהנהיג את העם הפלסטיני. "החמאס בעזה רואה אותו מתפתל לנוכח המצב, וחוכך ידיים בהנאה", הם אומרים.
המסר של ראש השב"כ יובל דיסקין בישיבת הממשלה השבוע היה חד-משמעי: על ישראל לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות ברשות. בכירים במערכת הביטחון עוקבים בדאגה אחר ניסיונותיו של אבו-מאזן לצאת מ"מלכוד 9 בינואר". לא בגלל דאגה לו או עניין בגורלו האישי, אלא מתוך תפיסה שהעימות שעומד להתלקח בין פתח, ששולט ביהודה ושומרון, ובין חמאס, ששולט בעזה, על רקע השאלה מי יהיה יושב ראש הרשות, ישפיע מאוד על מצבה הביטחוני של ישראל.
הגישה המקובלת במערכת הביטחון היא שיושב ראש הרשות הפלסטינית הוא פוליטיקאי שמתקשה לשלוט אפילו במפלגתו. אבו-מאזן רואה עצמו כ"איש של אידיאולוגיה", ובוחל בעיסוק בתרגילים פוליטיים קטנוניים, אבל לא מינה עוזרים שיעשו עבורו את העבודה הפוליטית המלוכלכת שהיא הכרחית כדי להחזיק מפלגה מסוכסכת.
לפי מערכת הביטחון, האופציות העומדות בפני אבו-מאזן נראות לא מבטיחות: לכאורה, אבו-מאזן יכול להסכים לקיומן של בחירות בינואר 2009 בהשתתפות חמאס, אבל הסיכון גדול מדי. החמאס בהחלט יכול לנצח ולזכות בנשיאות, ואז הקהילה הבינלאומית וישראל יתייצבו בפני בעיה ללא פתרון: לא תהיה ברירה אלא לדבר עם התנועה שקוראת להשמדת ישראל ושזכתה בבחירות דמוקרטיות.
מצד שני, האופציה לקיים את הבחירות בלי לאפשר לחמאס להשתתף בהן, בנימוק שהארגון אינו מכיר בהסכמי אוסלו שמתוקפם קמה הרשות הפלסטינית, אינה ריאלית. לפני הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006 המליץ השב"כ לא לאפשר לחמאס להשתתף, וראש הממשלה דאז, אריאל שרון, אפילו רצה לקבל את ההמלצה, אבל ארצות הברית כפתה את השתתפות החמאס בצעד שנחשב בדיעבד כטעות
אחרי התקדים ההוא כבר לא ניתן לקיים בחירות ללא חמאס. במערכת הביטחון מטילים ספק אם יצליח אבו-מאזן להאריך את כהונתו באמצעות תרגילים משפטיים. גם האופציה לדחייה בהסכמה של הבחירות היא בעייתית. תמורת דחיית הבחירות ידרוש חמאס הקמת ממשלת אחדות לאומית בראשותו, שתעניק לו יוקרה רבה בציבור הפלסטיני ומעמד רשמי בינלאומי.
חמאס צפוי לטעון כי על פי החוקה, כהונת אבו-מאזן פגה ארבע שנים אחרי הבחירות האחרונות לנשיאות, וכי סמכויות הנשיא יעברו ממנו לידי יושב ראש הפרלמנט. כיוון שהיושב ראש, איש החמאס, ד"ר עזיז דוויק, נמצא בכלא הישראלי מאז חטיפת שליט, הסמכות אמורה לעבור לסגנו, ד"ר אחמד בחר, שיושב בעזה, וגם הוא איש חמאס. הפתח צפוי להתנגד לכך בתוקף.
בחמאס לא מתרגשים מהתוכניות שנרקמות ברמאללה. "לפי החוקה, הנשיא נבחר לארבע שנים", אומר צלאח ברדוויל, דובר סיעת חמאס בפרלמנט, "אז מה אם הם אומרים שהם שינו את החוק? כל חוק שסותר את חוקי היסוד אינו רלוונטי. הנשיא הזמני יכהן שלושה חודשים ובזמן הזה נפעל לעריכת בחירות חדשות לנשיאות. אם אבו-מאזן רוצה להתמודד, הוא רשאי. אם בתום התקופה לא נצליח לערוך בחירות, הזירה הפלסטינית תעמוד בפני משבר חמור".
בקרבתו של אבו-מאזן מבהירים כי כל האופציות פתוחות. בשיחות פנימיות עולה אפשרות ממשית להקדים את הבחירות בגדה ולקיים אותן כבר במחצית הראשונה של 2009. "הם מבינים שהם לא יכולים למשוך שנה שלמה עם סימני שאלה לגבי אבו-מאזן", אומר גורם מדיני בכיר בישראל, "חמאס לא מעניין אותם, אבל חשובה להם הלגיטימציה מהעולם הערבי ומהקהילה הבינלאומית. הם רוצים להראות שלאבו-מאזן רוב יציב בגדה".
"העימות בין פתח לחמאס לא יתחיל בהכרח רק ב-9 בינואר 2009", סבורים גורמים במערכת הביטחון. "ככל שיתקרב מועד הבחירות מבלי שיימצא פתרון חוקתי כלשהו, תגבר המתיחות וההשלכות לגבינו עלולות להיות חמורות מאוד".
בחודשים האחרונים הוקמו 13 תחנות משטרה פלסטיניות חדשות ברחבי יהודה ושומרון, ובאזורים רבים כוחות הביטחון של פתח מצליחים להפגין נוכחות בולטת בשטח. השב"כ וצה"ל אפילו משתפים פעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים וחולקים עמם מידע מודיעיני, אבל מדובר במידע בסיסי בלבד. כאשר לישראל יש מידע חם על מבוקש כבד, הוא אינו מועבר לידי המנגנונים הפלסטיניים. מי שנשלחים לטפל במבוקשים הכבדים הם חיילי צה"ל ולוחמי מג"ב בסיוע רכזי השב"כ.
ממשלת סלאם פיאד מתגלגלת "מהיד לפה". בכל חודש היא מתקשה לעמוד בתשלום המשכורות לעובדי הרשות הפלסטינית. בקרב חוגים רחבים בחברה הפלסטינית נתפסת הממשלה הזאת כמשת"פית של ישראל ושל ארצות הברית, וגם המחוות שישראל עושה כלפיה לא באמת משפרות את מעמדה הציבורי. שחרור 189 אסירים בשבוע שעבר, למשל, רק עורר בדעת הקהל הפלסטינית את השאלה, "מה עם כל היתר?".
"לרוע המזל, המשבר הפלסטיני החמור נופל דווקא בתקופה של משבר פוליטי גם בישראל ותקופת בחירות וחילופי ממשל בארצות הברית", מציינים עוד במערכת הביטחון. למרות זאת, במערכת הביטחון סבורים כי חשיבות המשא ומתן, כל עוד הוא נמשך, היא בעצם קיומו. הסיכוי שיניב הסכם השלום עוד לפני הבחירות בארצות הברית - קלוש. לעומת זאת, במערכת הביטחון סבורים כי כאשר המשא ומתן המדיני יגיע למבוי סתום, "זו יכולה להיות מכת מוות לפתח והוכחה לציבור הפלסטיני שדרך חמאס היא הצודקת".
"אם אבו-מאזן לא יפנה את כיסאו ב-9 בינואר ולא יערוך בחירות ולא יימצא פתרון יצירתי אחר, חמאס וארגונים אחרים שמתנגדים לפתח עלולים ליזום פיגועים נגד ישראלים, ואולי אפילו נגד יעדי פתח, כדי "לחמם את השטח", אומרים גורמים ביטחוניים.
הם מציינים את העובדה שבכירי החמאס שנעצרו לאחר חטיפת שליט אמורים להתחיל להשתחרר מבתי הכלא בשנה הבאה, לאחר שיסיימו לרצות עונשים שנגזרו עליהם בגין חברות אסורה בתנועת החמאס. שחרורם צפוי לערער את אחיזת הפתח ביהודה ושומרון. "אם בנוסף לכל אלה תהיה אכזבה ציבורית גדולה מפיצוץ המשא ומתן, קצב הפיגועים נגד ישראל עלול לגדול", סבורים במערכת הביטחון.
אך האם אנחנו צפויים לאינתיפאדה שלישית, בהתאם לאפשרות שהעלה שר הביטחון אהוד ברק בכמה פורומים סגורים? "נראה שלא", סבורים רוב גורמי הביטחון, ולפחות לגבי השאלה הזאת הם נותנים הערכה מרגיעה. "גם אם ניסיונות הפיגוע יתגברו באופן משמעותי, לציבור הפלסטיני אין כיום אנרגיה שתספיק להתקוממות עממית נרחבת, כמו בשתי האינתיפאדות הקודמות".
נא להמתין לטעינת התגובות
