40 שנה להקמת בה"ד 1: מה באמת השתנה?
צה"ל חגג 40 לבי"ס לקצינים, והפרשן הצבאי רוני דניאל פנה לצוערים במילים שסיכמו את הכל: "אתם טובים יותר מהדור הקודם". שטח צבאי
ברחבה הצטופפו להם קציני צה"ל, קצינים במילואים, נספחים צבאיים, קרובי משפחה, נכי צה"ל ומשפחות שכולות, כדי לשמוע את נאומי נשיא המדינה, שמעון פרס, שדיבר על חשיבות הדור הצעיר בהווה והגשמת חזון דוד בן גוריון לפתח את הנגב.
בנוסף, דיבר גם שר הביטחון, אהוד ברק, ששגה בשמו של הרמטכ"ל וקרא לו אבי אשכנזי (תא"ל אבי אשכנזי הוא אחיו הצעיר של הרמטכ"ל שממתין בימים אלו לשיבוצו מחדש בצה"ל א.ב), הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי ואפילו הפרשן הצבאי רוני דניאל.
תחילה לא כולם הבינו מה עושה שם האיש ממרקע הטלוויזיה ואפילו האלוף במיל' אילן בירן, שחש בשעמום והתרווח בכיסאו כאילו עוד רגע יירדם, התמתח לפתע והגביר את הקשב כדי לשמוע את הפרשן הצבאי של חברת החדשות בערוץ 2, שהבהיר כי גם הוא היה צוער בבה"ד 1 לפני שנים רבות בתקופה בה רנ"ג יצחק טאיטו היה נגד המשמעת בגדוד שלו.
מאז התקדם דניאל בסולם הדרגות ואף מונה למפקד גדוד במילואים. דניאל לא התאפק והזכיר כי באותם ימים המפקדים הודיעו לצוערים כי מי שתירשם לו רמת משמעת נמוכה לא יוכל להישאר להדריך בבה"ד 1.
באותה נשימה הוא הודה לרנ"ג טאיטו על הנקודות השחורות שנרשמו בתיקו האישי בשל בעיות משמעת כמו צחצוח נעליים, כומתה חסרה וגילוח, שבגינן הוחלט כי סגן משנה רוני דניאל יחזור לחבריו הלוחמים בגדוד. "אני מודה לך על כך", חזר והדגיש דניאל והקהל צחק, כי אין כמו החבר'ה בגדוד.
דניאל דיבר לא מעט, אבל מה שבאמת תפס את אוזניי היו דבריו הכנים לצוערים ביציעים. "אל תקשיבו למפקדים הוותיקים שאומרים שהדור של פעם היה טוב יותר וחזק יותר. אתם יותר טובים מהדור שלנו. יותר מקצועיים ויותר חכמים, וטוב שכך".
האלוף במיל' יורם (יאיא) יאיר שישב בשורה הראשונה ושילב ידיים, לא הניד עפעף. דני רובס, שהוזמן להופיע בערב החגיגי יחד עם ירדנה ארזי וחזן דתי שמזכיר את הכמות הגדולה של חובשי כיפות בקרב בוגרי בה"ד 1, טען מעל הבמה לפני אחד השירים כי הוא מכיר את מרבית גרגרי החול במגרש המסדרים, שזכורים לו היטב משירותו הצבאי שתרם לו המון.
התקופה ההיא חלפה לה וכעת הגיעה תקופה בה תהיה
הנוחות והאסתטיקה שם קודמת לכל. בסופו של יום כשמודדים את תרומתו של בה"ד 1 לצה"ל לא ניתן להתעלם מהעובדה שמשם צומחת לה שדרת הפיקוד העתידי של צה"ל. זוהי השכבה עליה מתבסס צה"ל, למעט טייסים וקורס חובלים, שלא חוצים את שער הכניסה וסרים למרותו של רנ"ג טאיטו. באותה נשימה מכרסם גם החשש שאותה שכבה צעירה ואיכותית תתנדף לאזרחות מיד לאחר שלוש שנות שירות סדיר.
מאיר פעיל, מי שבעברו היה מפקד הבה"ד, התראיין לסרט המסכם של הערב החגיגי וכתב את הספר "המפקד". בספר כתב פעיל על דליפת המוחות בעשר השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל בתקופה שבה לא היה היי-טק, ולא כפר גלובלי קטן.
פעיל הסביר את דליפת המוחות, כהגדרתו, בכמה סיבות: עייפות נפשית וגופנית, אווירה חברתית במדינת ישראל מחוסר רצון להיות ה"פראייר" והסלידה מבירוקרטיה והכיבוש המתמשך שיוצר לא מעט קונפליקטים. פעיל טען כי הרעה החולה הזו נחשפה במהלך מלחמת יום הכיפורים כשנתקלו באיכות "הבינונית" של אלו שנותרו בצבא וקציני המילואים האיכותיים נדרשו לאלתר לא מעט פתרונות במציאות הקשה. אחרי מלחמת לבנון השנייה זה נשמע כבר מוכר, לא?
מאיר פעיל טען בתוקף כי הדרך לשינוי הגישה כלפי צה"ל כרוכה בשינוי יחסי האנוש והפיכת חווית הפיקוד לאתגר מחנך. אני הייתי מוסיף את הדוגמה האישית שכל כך זקוקים לה בצה"ל. קיימת חשיבות רבה כיצד אתה נראה לא רק בעיני פקודייך ושאר הצבא אלא כיצד אתה נראה בעיני החברה.
הדוגמה האישית תשאיר את טובי החיילים בצה"ל. 40 שנה חלפו מאז הקמת בה"ד 1 בנגב והאתגר האמיתי של המפקד נותר אותו אתגר. לצערי, דור המפקדים בצה"ל מתחלק לשניים. לכאלה שכמו סרן אדמון גבעון מפקד פלוגה בגדוד דקל בבה"ד 1 שתלה שלט בלשכתו בו נכתב "אין לי ארץ אחרת" והוא מתחבר לכל מילה, לבין אלו שחושבים שמה שחשוב הוא לא מה אתה יודע אלא את מי אתה מכיר. הארווי מאקיי כתב על כך ספר שלם שנקרא "קשרים קשרים". זה שווה כבר טור אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
