נשיא פקיסטן החדש והמשימה הלא פשוטה
מיוחד: כתב CNN עקב אחרי בחירת זרדרי לנשיא פקיסטן והבין שהמנהיג החדש יצטרך לעבוד קשה על מנת לזכות באמון הציבור והתקשורת
בחניון כלי הרכב של חברי הפרלמנט מול בניין המועצה המחוקקת ספרתי כתריסר משאיות נושאות צלחות לוויין ששידרו עבור כמה תחנות טלוויזיה עצמאיות. רבות מהן שידרו תמונות ישירות של ההצבעה ששולבו עם ניתוח חדשותי של הציטוטים שאמרו נציגיהם של שלושת המועמדים.
כאשר הקמנו מתקן שידור משלנו, לא יכולתי שלא לחשוב כמה התקדמו כלי הדמוקרטיה במהלך העשור האחרון. תחת הנשיא היוצא, השליט הצבאי פרבז מושארף, התקשורת בפקיסטן הכפילה את עצמה. כאשר מושארף עלה לשלטון לפני תשע שנים בהפיכה שקטה, אנשיו השתלטו רק על התחנה הממלכתית PTV כדי להבהיר שמושארף הוא הבוס החדש.
היום, הודות לגישה הנאורה של מושארף, הוא היה צריך להשתלט על כל רשתות השידור אם הוא היה רוצה לחזור על תפיסת הכוח של 1999. זה לא שהוא לא ניסה לעשות כך וסגר כלי תקשורת רבים במהלך חודשיו האחרונים בתפקיד. אבל אתם מבינים למה אני מתכוון.
כעת המדינה מוצפת בדיווחי טלוויזיה ישירים, אם כי לפעמים לא תמיד מדויקים, כפי שלא היה אף פעם. והאדם שכלי תקשורת רבים פה סייעו לסלק מהתפקיד היה האדם שסייע להם להשתלב בפעם הראשונה.
אולי זה מוזר, אבל מושארף הרוויח את כרטיס הפרישה שלו בכך שניצל יותר מדי את קבלת הפנים שליוותה את עלייתו לשלטון עם ניצול סמכותו בעזרת מניפולציות לא דמוקרטיות, אך שקיפות, על מנת לשמור על שליטתו במדינה.
אבל מספיק עם מושארף. יום שבת היה סביב הבחור החדש, עם מירוץ של שלושה מתמודדים. אסיף עלי זרדרי, בעלה האלמן של ראש הממשלה המנוחה בנזיר בוטו, החל את היום בתור הפייבוריט.
העברנו את הבוקר בנתיב שבו השתמשו חברי הפרלמנט כדי להגיע לבניין ולהצביע. מדי פעם עצרנו אחד או שניים מהם כדי לשמוע לדעתם. אף אחד לא יצא נגד הזרם. זרדרי עדיין נראה המוביל.
זה לא אומר שהם אוהדים שלו. רבים ממועמדי האופוזיציה אמרו
בעוד היינו כאן החל הגשם, תחילה חלש ואז חזק יותר ששינה את צבע המסלול. אחרי חיוך אירוני סביב הבלוג הקודם שלי, החלטתי כי זה הזמן ללכת ולראות את הרגע ההיסטורי במבט ראשון.
כאשר עברתי דרך הדלת לחדר התקשורת המביט על חברי הפרלמנט, לקח לי רגע כדי למצוא את עצמי ביחס לתמונות שראיתי בטלוויזיה. הנה ראש הממשלה מתחתיי ותיבת ההצבעה על שולחן מולו וליד יו"ר ועדת הבחירות. זה היה כמו להיכנס לחלק העליון בתיאטרון עם ראש הממשלה בשורה הראשונה ואיש הבחירות על הבמה.
אבל באף תיאטרון אין תחושה כזו של יראת כבוד ועוצמה כאשר אתה נכנס אליו. האנשים למטה אינם שחקנים: הם נושאים עמם את הכוח, את הזכויות ואת החובות הביתה מדי יום. אני מניח שיש יראת כבוד כלפי זאת, אולם בהחלט הייתה לי הרגשה אמיתית שהיסטוריה נעשית כאן.
אפשר לומר שזה טיפשי. אחרי הכל, העסקאות שהבטיחו את הקולות נעשו לפני ימים ושבועות. אבל הגברים והנשים מתחתיי נתנו את אמונם בעסקאות האלה. זה היה רגע של אמונה עבורם והרגשתי כי נלכדתי ברגע הזה.
עיתונאי פקיסטני שהיה לידי הצביע בשקט לעבר חברות פרלמנט שהיו למטה ואמר כי זה היה מושארף שעשה כה רבות למען הנשים במהלך שלטונו. זה היה נכון במדינה מסוימת, אבל לא יכולתי לתהות אם הפחד של מה שיעשה הנשיא הבא הוא שנמצא בשורש השרטוט מחדש של ההיסטוריה שהציג את מושארף כסוג של דמוקרט.
כאשר יצאתי היה אפילו גשום יותר והתבשרתי כי מכונית תופת תקפה עמדת משטרה בצפון מערב פקיסטן וגרמה למותם ולפציעתם של עשרות בני אדם. הפיצוץ היה כה עז שחנויות סמוכות קרסו ואנשים נלכדו בפנים בעוד ענני סערה בישרו רעות.
לא יכולתי לעצור את עצמי. הצגתי שלוש שאלות. מה יכול לעשות עיתונאי כאשר הוא מקבל מבט ראשון על הנשיא החדש? הוא ניצח כמצופה עם יותר משני שלישים מהקולות. במחוז אחד של 164 מחוקקים, אף אחד לא הצביע נגדו.
מה שהכה בי, בעוד זרדרי הסביר כי הניצחון שלו הוא צעד משמעותי לעבר פקיסטן דמוקרטית, היה איך הוא ייחס זאת כניצחון של השאיפות של בנזיר בוטו, רעייתו המנוחה וראש הממשלה לשעבר.
זה גרם לי להבין כמה קשה זה יהיה עבורו להתגרש מהפוליטיקה המפלגתית. כאשר בוטו נרצחה, זרדרי קיבל את הנהגת המפלגה כי הוא נחשב כאדם הטוב ביותר שיכול למנוע את פירוקה. אני לא בטוח שמפלגתו האמינה שהוא יהיה נחוץ פחות לאחדות מאשר קודם.
בסוגיה של העברת הסמכויות שנלקחו על ידי מושארף חזרה לפרלמנט, אמר זרדרי כי הוא מחויב לכך והוסיף כי "אני אעביר את כל הסמכויות שהפרלמנט ראוי להן". דקות אחדות לאחר מכן אמר לי ראש הממשלה, יוסוף רזה ג'ילאני, כי העבודה על הפרטים תהיה פשוטה מאחר ששניהם מאותה מפלגה.
כאשר נסענו חזרה מהמסיבה, נדהמתי מהריקנות ברחובות. זה היה סמוך לעשר בלילה וחוץ מכמה שוטרים לא ראינו אף אחד. כאשר התוצאות פורסמו שעות אחדות קודם לכן, קהלים קטנים ורעשניים התאספו מחוץ לפרלמנט. ראיתי את האנשים האלה קודם לכן. אם מתעלמים מהם, הם הולכים. אבל אם מכוונים לעברם מצלמה, הם הופכים למלאי אנרגיה כאילו הפעילו מתג. אבל אפילו חובבי המסיבה הפוליטית האלה נעלמו.
מוזר. יש מי שהיה חושב כי יש מה לחגוג. הבחירות היו ההצבעה הדמוקרטית ביותר מזה עשור וזרדרי הצליח לבנות קונצנזוס פוליטי ולהוביל את הדחת מושארף ללא שפיכות דמים. לא משימה קלה. אבל לא יכולנו למצוא מי שירקוד ברחובות.
האם זה היה בגלל שהוא עדיין נקשר לעבירות של שחיתות, שאותן הוא מפריך? או אולי זה בגלל שהוא מסרב להחזיר את נשיא בית המשפט העליון שהודח על ידי מושארף ואשר רבים סבורים כי זה מבחן למחויבותו לדמוקרטיה? או אולי בגלל שלאנשים אין אמונה באף אחד מהפוליטיקאים שלהם?
על מנת להצליח על זרדרי לזכות באנשים האלה. הקרבות שלו ושל המדינה שבהמשך הדרך הם ספורים ומורכבים. התמודדות עם הכלכלה והשתלטות על הטאליבן יצריכו הסכמה עממית.
ממה שלמדתי מחבריי העיתונאים הפקיסטנים, לזרדרי יש חלון הזדמנויות קטן כעת כדי לזכות בתמיכת התקשורת המשפיעה או שהוא יצטרך לעמוד בפני בחינה נוקשת של כל כישלון.
יש לו משימה קשה מאוד לפניו.
ניק רוברטסון הוא כתב בינלאומי בכיר של רשת CNN
נא להמתין לטעינת התגובות
