דוג הפרוזאק: טיפול תרופתי לכלבים וחתולים
אם הכלב שלכם מנסה לחפור ברצפה, ללקק את עצמו עד זוב דם, או לרוץ סביב זנבו, כנראה הוא סובל מדיכאון קליני. במקרה כזה ייתכן מאוד שרק טיפול בפרוזאק יעזור לו לצאת מזה
אחרי הכל, כלב בדיכאון אולי לא ייכנס למיטה לכמה ימים וינתק את הטלפון, אבל הוא עלול להפסיק לאכול, לסבול מהפרעות שינה, לבהות ולהיראות אפתי. חתול במצב דומה יתחבא מתחת לארון או יסרב להשתמש בארגז הצרכים. גם תוקפנות בלי סיבה נראית לעין, או התנהגויות אובססיות כמו נביחות חוזרות אצל כלבים, ריצה סביב הזנב, קפיצות חסרות פשר באוויר, ניסיון לחפור ברצפה, לעיסת חפצים וליקוק עצמי עד זוב דם, עלולים להעיד על בעיה בתחום הנפש.
בכל אופן, אחרי ששוללים בעיה רפואית, כדאי לפנות למאלף או לווטרינר המטפל בבעיות התנהגות. הווטרינרית ד"ר עופרה גלילי, שמטפלת בבעיות התנהגות של חיות מחמד במכון הווטרינרי בבית דגן, טוענת שתרופות פסיכיאטריות אינן פתרון קסם. "כמו אצל בני אדם, גם אצל בעלי חיים אין קיצורי דרך", היא אומרת, "הפתרון האידיאלי במקרים הקשים הוא שילוב של טיפול התנהגותי ותרופות".
טיפול התנהגותי בבעלי חיים מבוסס על התנסות ולמידה, ועל כן מדובר בתהליך ארוך. "אם יש לנו כלב שנתקף חרדות ממגוון גדול של רעשים, הטיפול ההתנהגותי יהיה חשיפה בהדרגה לכל סוגי הרעשים שמפחידים אותו", מסבירה גלילי, "שילוב של תרופות יכול להרגיע ולסייע בתהליך. גם טיפול בכלב שסובל מחרדת נטישה יכול להימשך חודשים, והתרופות עשויות להגביר את קצב הלמידה.
הקבוצה השנייה כוללת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, כמו פרוזאק ודומיו, חלקן מיוצרות במיוחד לצרכים ווטרינריים ואף בצורת טבליות לעיסה בטעמים של בשר או דגים. הן מאפשרות לכלב לעבור תהליך למידה, וצריך לתת אותן לעתים על בסיס קבוע, לעתים לטווח של חודשים או שנים. אחת לכמה זמן צריך לנסות לגמול אותו, ולבדוק אם ההתנהגויות הבעייתיות חוזרות, וחשוב לבצע בדיקות תקופתיות של תפקודי כבד וכליות".
גם חתולים יכולים, לטענת גלילי, לצאת נשכרים מתרופות פסיכיאטריות. "אצלם קשה יותר לעבוד על הצד ההתנהגותי", היא מסבירה, "אבל כשחתול מרסס את הבית בשתן לסמן טריטוריה או מגלה תוקפנות, טיפול התנהגותי בלבד לא יעזור".
ואיך מגיבים הבעלים לרעיון התרופות הפסיכיאטריות? לדברי גלילי, רבים מהם מסתייגים. "מרביתם אמנם מגיעים
הווטרינר ד"ר אבי פצ'ו, לעומת זאת, מתנגד נחרצות למה שהוא מגדיר כיד קלה על התרופות הפסיכיאטריות לחיות מחמד. "במקום ללמד אנשים איזה כלב מתאים להם ואיך לחנך אותו נכון, נותנים פרוזאק לכל כלב", הוא אומר, "אבל כלב לא נולד עם חרדת נטישה. אם הוא סובל מזה, כנראה משאירים אותו יותר מדי שעות לבד בבית. צריך להבין שלא מוסרים גולדן בן שנה וחצי לאנשים שעובדים יום ולילה. גם אני נותן תרופות כאלה כשאין ברירה, אבל צריך פרופורציות. זה כמו ילד היפראקטיבי שנותנים לו ריטלין כדי שיסתום את הפה".
לדבריו , לפני שנותנים תרופות יש למצות את כל הדרכים האחרות. "לרפואה האלטרנטיבית, למשל, יש מענה להרבה בעיות. אפילו להביא כלב נוסף הביתה הוא פתרון לחרדת נטישה, למשל, או טיול ארוך לפני שיוצאים לעבודה, כדי שהכלב יוציא מרץ ויחזור הביתה עייף".
אלא שגם פצ'ו עצמו נותן פרוזאק במקרים חריגים, כמו של כלב שקפץ מהקומה השנייה ושבר את רגליו, כי לא רצה להישאר לבד בבית. "כשכלב מעמיד את עצמו בסכנת חיים, אין ברירה. זה היה כלב שמגיל אפס עד חצי שנה היה כל הזמן על הידיים כמו תינוק, ואז יום אחד הבעלים יצאה לעבודה של 14 שעות ביום, והכלב יצא מדעתו".
לדברי פצ'ו, תרופות טבעיות כמו "רסקיו רמדי" מפרחי באך, ואלריאן (תרופה צמחית), או תרופה מצמח הקווה קווה יכולות לפתור את הבעיה, וכמובן צריך להשקיע גם בטיפול התנהגותי. "בחתול עם בעיה של צרכים, אפשר לטפל בהדרכה נכונה או להשתמש בתרופות צמחיות. הבעיה בתרופות הכימיות היא שיש להן לא מעט תופעות לוואי, כמו עוויתות, עייפות, תופעות במערכת העיכול, היפראקטיביות, רגישות יתר, חוסר תיאבון, וגם היו דיווחים על התנהגות אגרסיבית. אצל חתולים נראו שינויים התנהגותיים, כמו חרדה, הפרעות שינה, חוסר תיאבון ושינויים באופן מתן הצרכים".
אבל לא רק חיות המחמד נזקקות לעתים לטיפול התרופתי. גם חיות הבר בספארי מטופלת בהן מפעם לפעם. הלביאה בגן החיות בחיפה, למשל, טופלה כך לאחרונה, כשהחלה לגלות תוקפנות. גם בספארי ברמת גן זוכרים מקרה של שימפנזה שלקה בהתקפי צרחות בלתי מוסברים, ונרגע רק לאחר שקיבל טיפול תרופתי.
"אנחנו משתמשים בתרופות הרגעה בעיקר כשיש צורך להעביר בעל חיים מכלוב לכלוב, או לגן חיות אחר", מספר ווטרינר הספארי ד"ר יגאל הורוביץ, "משתמשים במקרים האלה בפרפנזין או בהלידול, שמיועדים לטיפול בחולי סכיזופרניה, ולעתים בוואליום. התרופות מפחיתות את החרדה, ונעשה בהן שימוש בגני חיות בכל העולם".
במקרה של השימפנזה, התרופה נוגדת החרדה ניתנה בעקבות התייעצות עם פסיכיאטר של בני אדם. "התברר לנו שהסיבה להתקפים היתה יותר מדי נקבות בכלוב. מכיוון שלא היה בשבילו פתרון אחר, המשכנו לתת לו את התרופה במשך חצי שנה, עד שהעברנו אותו לגן חיות בתאילנד. שם שיכנו אותו עם קבוצה קטנה יותר של נקבות, והוא נרגע ".
נא להמתין לטעינת התגובות
