כך פועלים מסתערבי מג"ב: מי-ם ועד הנגב
מסתערבי מג"ב הם מזמן לא רק סיפור מהשטחים: עוצרים חוליות טרור עם ת.ז. כחולות, נלחמים בפשע במשולש ורודפים אחר מבריחים בנגב
מאחורי הסיפור הזה, שכמותו מתרחשים רבים בכל חודש במהלך האינתיפאדה, מסתתר שיתוף פעולה בין השב"כ, משטרת ישראל ויחידת מסתערבי איו"ש של משמר הגבול, שפעלה בעצמה בעיר טייבה על מנת לעצור את הישראלי המעורב בחטיפת הנשקים ומכירתם.
זו אינה הפעם הראשונה שבה הופעלה יחידת מסתערבים בעיר ישראלית: בשנים האחרונות מקיימות באופן קבוע שלוש יחידות מיוחדות של מג"ב פעילות מסוערבת בתחומי הקו הירוק, שיעדיה הם גורמים פליליים וביטחוניים המחזיקים לעתים קרובות בתעודות זהות כחולות. כדי להבדיל בין מבצעי היחידות המסוערבת בישראל לאלו שבשטחים, מכונות הפעולות האלו "היטמעות בשטח".
לפני כחודש השתתפה ימ"ס מזרח ירושלים במעצרה של חוליית מחבלים, נושאי תעודות זהות ישראליות, שהייתה שותפה לרצח של שוטרי מג"ב רמי זוהרי ז"ל בינואר השנה ושל שוטר מג"ב דוד שריקי בחודש יולי.
מחקירות השב"כ עולה שחברי החוליה תכננו מספר פיגועים קשים בירושלים, ביניהם התנקשות בקצין משטרה בכיר, פיגוע ירי לעבר תחנת אוטובוס בצומת הגבעה הצרפתית, פיגוע חטיפה של אזרח איש כוחות הביטחון, פיגוע ירי לעבר ניידת משטרה בדרך לים המלח, ופיגוע ירי לעבר מחסום תל רומיידה בחברון. מנהיג החוליה, מוחמד עדנן אבו סנינא בן ה-21, נעצר על ידי הימ"מ.
חברים אחרים בחוליה נעצרו על ידי מסתערבי מג"ב, אחד מהם היה תושב העיר העתיקה. לא רק במשולש ובאיזור ירושלים פועלים המסתערבים. מאז ההתנתקות הועברו לוחמי ימ"ס עזה, כיום ימ"ס ערבה, לאבטח את המרחבים העצומים שממזרח לרצועה, לרדוף אחרי חוליות המנסות לחדור מגבול מצרים, ואפילו לפעול בפזורה ובערים הבדואיות שסביב באר שבע.
חלק ניכר מעבודת ימ"ס הערבה הוא נגד גורמים פליליים באיזור. הצלחת יחידות המסתערבים של משמר הגבול היתה כל כך גדולה, עד שכעת מגלגלים גורמים שונים תוכניות לשימוש בלוחמים המאומנים מהשטחים למאבק בארגוני הפשע המאורגן, שנעשים אלימים ומסוכנים יותר ויותר.
האם קרוב היום שבו יפעלו המסתערבים גם ברחובות הסוערים של נתניה? מדובר עדיין ברעיון בלבד, אולם מפקדי היחידות מבטיחים שברגע שתגיע הפקודה, הם יהיו מוכנים. מפקדי יחידות המסתערבים לא ששים להתראיין. הם רגילים לפעולות חשאיות, שלפעמים לא נחשפות לציבור גם שנים אחרי שהלוחמים השתחררו והמחבלים נשפטו ונכלאו.
לכך נוספת הרגישות הקשורה להפעלת יחידות סמויות בעלות אופי צבאי בתחומיה הריבוניים של מדינת ישראל, כאשר חשף מעריב ב-1999 לראשונה את הרעיון להפעיל מסתערבים גם בעברו המערבי של הקו הירוק התחוללה סערה ציבורית.
באופן נדיר הסכימו שלושת מפקדי יחידות המסתערבים של מג"ב לחשוף בכתבה הזו משהו מהעולם המורכב שבו הם חיים - עולם שבו ביום אחד אפשר לבצע פעילות חשאית בלב עיר פלסטינית, להמשיך למרדף בתוך תחומי ישראל, שכללי הפעולה בו שונים אבל הסיכון לא פחות גדול, ואז לשים בבת אחת את כל זה מאחוריהם, ולנסוע הביתה, לאישה ולילדים, לנסות לגנוב קצת זמן איכות או שינה קצרה לפני החזרה לבסיס, לפעולה הבאה.
"יום אחד
"באותו רגע אני מבין שהבן שלי חי את הטירוף שאני חי בו. הוא רואה את אבא שלו מקבל שיחות טלפון על מחבלים מתאבדים ומבוקשים, ומוקפץ כל הזמן לשטח. אבא שלא מגיע לימי הולדת ולא לחגים. איך אמרה הבת הקטנה שלי, בת שש: 'אבא לא היה בשום חג, חוץ מחג השואה'. זו ההקרבה שלי. כל אחד והחבילה שלו".
סנ"צ ר' הוא הבחור הכי רחוק מתדמית המג"בניק בקבע, ועוד מסתערב. בחור צנום, בהיר עור ורהוט. הוא היה לוחם בגולני, מ"פ רובאית ומפקד פלגה באגוז. השתחרר בדרגת סרן, ואחר כך התגייס לימ"מ.
לפני כשלוש שנים קיבל את הפיקוד על ימ"ס ערבה. בגלגולה הקודם פעלה היחידה בעומק עזה, תחת הוראות ממפקד האוגדה. המעבר לפעולות בתוך ישראל הצריך מה שר' מגדיר "שינוי תפישתי עמוק". "אנחנו פועלים בשטח שמשתרע מבאר שבע ועד גבולות מצרים וירדן", הוא מפרט. "בגבול מצרים יש איומים ותופעות, פח"ע ופשע בממדים שקשה לפרט.
"90% מהפעולות שלנו שם אנחנו לא יכולים לפרט. אנחנו פועלים על פי החוק הישראלי ובאמצעים של החוק מול הישראלים, כאשר מול החודרים מהגבול יש אמצעים אחרים.
"הפעילות מתחילה מכיוון עזה ומצרים וגולשת לעומק מדינת ישראל. לעומק הנגב. תחשוב על צוות אחד שפועל בשטח רחב ומורכב. הרים, צוקים, מערות. אתה עולה על מסוק שמוריד אותך בחשאי בשטח. זה ישראל אז האמצעים לא כוללים בהכרח אש. אתה צריך לפרוק מהמסוק במהירות כדי לתפוס את החשודים בחושך. לפני שבועיים היה לנו מרדף אחרי סוחר סמים לאורך 150 קילומטר".
מה ההבדלים בין הפעילות בגבול ובשטחים לפעילות בתוך ישראל?
"בשטח מדינת ישראל יש קושי אדיר. זה חוק אחר ופעולות אחרות. כשמישהו חודר מלבנון, אתה יורה. בגבול מצרים יש כללים אחרים, ובטח שבתוך ישראל. אתה פועל בזירה מאוד מוגבלת. יש כאן הרבה שטח אפור. אתה לא יכול לעצור אדם מתי שאתה רוצה. בטח אם יש לו לוחית זיהוי צהובה או שהוא נושא תעודת זהות כחולה. חלק מהאיום כאן הוא פלילי, ומולו אין לך את הכלים שיש לך מול פעילות חבלנית.
"היה לנו אירוע שבו ניהלנו מרדף אחר חודר עזתי. במשך יומיים וחצי רדפנו אחריו בשטח של 40 קילומטר, בלי קצה חוט. בשלב מסוים הוא הצליח לעלות על כלי רכב ולהימלט. כשגילו את זה, היו לנו חמש דקות ללכוד אותו. הפעלנו מסוק שלקח את הלוחמים והניח אותם בנקודה אחרת לגמרי.
"עד שאנחנו לא מניחים את היד על הבן אדם, אנחנו לא יודעים אם הוא מחבל בדרך לפיגוע בלב באר שבע או שהוא מבריח. ומבריחים מוכנים לקחת סיכונים מטורפים נגדנו. מבחינת מבריח לפרוץ מחסום כשעומדים שלושה שוטרים זו לא שאלה בכלל. הוא נוסע כאילו הוא לא רואה אותם. הוא מבין שלרוב אתה לא תירה עליו".
ר' יודע על מה הוא מדבר. לפני כחודש, במהלך פעילות של ימ"ס ערבה באיזור כלא נפחא, הוקם מחסום שנועד לעצור חשוד בהברחת סמים. הנהג סירב לעצור, פרץ את המחסום, התהפך ונהרג. החשוד שישב לצדו נפצע באורח קל מאד. ברכב נתפסה כמות יוצאת דופן של הרואין. 46 קילו. שני לוחמי הימ"ס נפצעו באורח קל עד בינוני.
"המבריח ניגח רכב של היחידה שלנו והתהפך לתוך התעלה", נזכר ר' באירוע. "אחד מיושבי הרכב נהרג ואחד יצא חי, אני לא יודע איך. שניהם עפו מהחלון. כשלפושע יש סמים ברכב הוא יודע שאם ייתפס הוא ילך לכלא להרבה זמן. אז הוא מוכן לקחת סיכון על חשבון הלוחמים".
בשיחה מתערב י', מפקד ימ"ס ירושלים, שמתמודד גם הוא עם תמהיל של פושעים ומבצעי פיגועים. "המחבלים הקלאסיים, לא כאלו שעברו הכשרות אצל החיזבאללה, הם אנשים פשוטים. זה אנשים שיום אחד קמים ונשלחים לבצע פעילות בגלל אידאולוגיה או קיצוניות דתית.
י', מפקד יחידת המסתערבים של מג"ב בירושלים, בן 34, נשוי ואב לשתיים, שירת בימ"ס איו"ש כלוחם, והתקדם בתפקידים מבצעיים עד לתפקידו הנוכחי. הוא עלה מרוסיה בתחילת שנות התשעים, וב-2005 נפצע במבצע לחיסולו של כמאל טובאסי, בכיר בפת"ח מג'נין. על תפקודו באירוע היה י' לחייל הראשון מאז מלחמת לבנון הראשונה שקיבל את עיטור העוז.
בשנה האחרונה הפכה מזרח ירושלים לגזרה הביטחונית הרגישה ביותר. החלטת ישראל להעביר את חומת ההפרדה בצדה המזרחי של העיר "כלאה" בתחומי ירושלים אוכלוסייה עוינת ברובה של פלסטינים בעלי תעודות זהות כחולות. לכך נוספה בעיית הפרצות הגדולות בגדר ההפרדה, שהפכו את מזרח הבירה לתחנת מעבר מרכזית בין ישראל לשטחים, גם עבור גורמי טרור וגם עבור גורמים פליליים.
ירושלים נמצאת אמנם תחת אחריות המשטרה, אולם זו מתקשה לתפקד בסביבה עוינת כל כך. "רישום של דוח תנועה יכול במזרח ירושלים להפוך לאירוע לאומי שיגרום להתלקחות ולהפרות סדר המוניות", מסביר גורם ביטחוני המכיר היטב את האזור. "אין מקום כאן למשטרה הקלאסית. ימ"ס ירושלים, לעומת זאת, יכולה לפעול בצור באהר, בג'בל מוכבר, בענתא ובכל אותם אזורים משני צדי הגדר שמהווים את מוקד הפעילות".
"הייתי בטוח שפעולות ימ"ס ירושלים פשוטות יותר", מודה י'. "ימ"ס איו"ש עובדת במרכזי הערים הפלסטיניות, ואני חשבתי שירושלים פחות מורכבת בהיבט המבצעי, שיותר קל להשיג מטרות נדרשות. אבל הפעילות באיזור של תעודות כחולות היא בעיה.
"שם המשחק בהסתערבות היא להיטמע, לא למשוך תשומת לב, לא לבלוט, והמצב בירושלים לא דומה לשטחים. צריך להכיר את השפה, אחר כך את הסלנג, צורת לבוש, אתה צריך לדעת איך השטח מתנהג בשעות היום, מי נוהג באיזה מכוניות, שמות של חמולות ומנהיגי רחוב, ואפילו הלכי רוח".
בין ירושלים המזרחית למערבית אין כרגע הפרדה של ממש. חצייה של רחוב או סמטה בעיר העתיקה יכולה להוות את ההבדל בין זירת מעצר של מבוקש לאיזור בו מסתובבות קבוצות של תיירים. בשל כך, אין כמעט שום הגבלה על זירות הפעילות של ימ"ס ירושלים.
למעט מסגדים, ליחידה זכות לפעול בכל אתר. "רק מקומות דתיים לא מערבים", מסביר הגורם הביטחוני, "זה חומר נפץ. אין לשום יחידה שום נגישות בשום אפשרות למסגדים או להר הבית".
פעם המסתערבים עסקו רק במעצרים ובסיכול טרור.
כיום הם נדרשים לבצע מעקבים פליליים ולאסוף ראיות לצורך העמדה למשפט של חשודים. "ימ"ס ירושלים מתמודד היום עם סוחרי אמל"ח, סמים, גנבי כלי רכב ושודדים", אומר י'. "אם לא נדע לעבוד נכון, לאסוף ראיות, החשודים יגיעו הביתה עוד לפנינו.
"אני אישית מעורב בתוצאות של החקירות. בכל התהליך מההתחלה ועד הסוף. אני לא מסתפק רק במעצר. אני חייב להבין עד העומק מול מי אני מתמודד, ולכן אני מצטרף לחקירות. ללמוד דברים מעבר. ברגע שאתה מבין מה האנשים שעומדים מולך חושבים עלינו, אתה יודע יותר טוב איך להתמודד איתם".
י' עדיין מדבר במבטא רוסי. לדבריו, "מסתערב צריך לדעת ערבית, או שהוא צריך לדעת לצאת ממצבים. כדי להיטמע עדיף לדעת ערבית ברמה גבוהה מאוד, בהתאם לסיפור הכיסוי שלך - מי אתה ומה אתה עושה פה. אתה מכין את עצמך לשאלות הכי קשות שיכולים לשאול אותך. מרוב שאתה משנן, זה בא לך ספונטני".
"אני ובן הזוג שלי קנינו גלידה. אנחנו מסתכלים אחד על השני, חוששים מפעילות. פתחתי את העטיפה ולא זרקתי אותה. שמרתי עליה, מתוך הרגל. בן הזוג הוותיק שלי ראה את זה וקילל אותי. 'מה אתה עושה?', הוא התנפל עליי 'אתה באמצע תל אביב? אתה רוצה לחשוף אותנו?'. זה מראה לך עד כמה העבודה שלך רגישה. כמה אתה מסוגל למשוך תשומת לב בלי לשים לב בכלל".
יש משהו שאתה לוקח איתך מהמפגש עם הצד השני?
"ברור. אנחנו חיים במזרח התיכון, בסופו של דבר. לא צריך להפוך לערבים, אבל מי שמכיר את התרבות שלהם רק מרוויח. מפתגמים מעניינים בערבית ועד לדרך שבה הם שותים קפה. יש דברים טובים שאפשר לקחת. גם מוזיקה ערבית.
"אבל למה אתה לא שואל אותי הפוך, מה הם לוקחים מאיתנו? הם מכירים אותנו מצוין, יותר טוב ממה שאנחנו מכירים אותם. מקומות, אישים, פוליטיקה, סדר יום. אני לא חושב שישראלי ממוצע יכול לומר לך שם של פוליטיקאי פלסטיני. אתה יודע, פעם נכנסתי לכפר פלסטיני נידח בשטחים. ממש נידח, בקושי טייפ היה שם. ומה הם שומעים בבית הקפה? עופר לוי. בדיוק אותם שירים שאני שמעתי בחדר לפני עשר דקות".
גם י' וגם ר' התמודדו עם פציעות מבצעיות קשות. אשתו של י' בילתה ליד מיטתו בבית החולים כשהיא בחודש השביעי להריונה. כשהמחבל בפרדס ניסה לרסק את ר', הוא היה נשוי פלוס אחד. "אשתי ידעה שזו עסקת חבילה, וגם היום די ברור לה מה אני עושה ושאני לא עובד במשרד עורכי דין. ברור שיש תסכולים מהמצב שזה יוצר בבית. עם הסיכון אשתי שלמה, אבל לא עם ההיעדרות".
דובר מג"ב משה פינצ'י הבהיר לי שלא תהיה לי בעיה לאתר את מפקד יחידת המסתערבים של יהודה ושומרון בבית הקפה בכניסה לקיבוץ עינת, שבו קבענו. "הוא ישר יקפוץ לך לעין. בחור שרירי וגבוה", הסביר פינצ'י. ובאמת, כמה דקות אחרי שקבענו נכנס למקום אדם ענקי, שהושיט יד ללחיצה מאסיבית.
ניצב משנה ג', בן 43, נשוי ואב לארבעה. הוא שירת בשייטת 13 עד שנפצע קשה בתאונת דרכים ועבר לתפקיד מודיעין בחיל הים. לאחר שנותח ועלה לו הפרופיל, זומן לגיבוש ביחידה המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל.
במשך 19 שנה הוא התקדם בציר המבצעי מלוחם ועד לרמת מפקד פלוגת לוחמים בימ"מ. בשנת 2007, אחרי שתי אינתיפאדות, קיבל את הפיקוד על ימ"ס איו"ש. "תמיד ידעתי שמדובר ביחידה עם המון אומץ לב", הוא אומר. "זה הדיבור בין המפקדים בימ"מ".
אפשר לשאול איך אתה מצליח להסתערב, עם מבנה הגוף שלך? אתה לא ממש נטמע בשטח.
"אתה צודק", צוחק ג'. "באחת ההסתערבויות הראשונות שלי כל הרחוב הפלסטיני הסתובב אליי וקלט אותי. התחיל חתיכת בלגן, זרקו עלינו מכל הבא ליד. את מה שהלך אחר כך אני לא רוצה לפרט".
כמפקד ימ"ס הוא יושב בדרך כלל בחפ"ק קדמי או אחורי, ושולט במבצעים באמצעות קשר ומצלמות מהאוויר ומהקרקע.
"הגמישות של הכוח, הניסיון והיכולת להתמודד עם יעדים מורכבים. אנחנו מקבלים יעדים ניידים, ולא כאלה שישנים בבית. מטרות נעות. כשמתקבל מידע מודיעיני חם ואין זמן להתארגנות או תדריכים, יקראו לנו.
"יש אזורים בערים פלסטיניות שאנחנו מכירים טוב יותר מאשר בישראל. זה כולל מספר פניות ברחוב, אם יש עבודות בכביש, אין יש שילוט של אין כניסה, פסי הרעדה בכביש, בורות, איפה אנחנו יכולים להאיץ את הרכב ועוד."
מה זו "מטרה נעה?"
"כיום יש לאובייקטים קושי רב לעבור מעיר לעיר בתוך הרשות הפלסטינית בגלל המחסומים שצה"ל הקים ברחבי יהודה ושומרון. אז הם נמלטים ממקום למקום ברגל או נעים ברכב בתוך העיר. גם כשמחבל קופץ לחבר או לבן משפחה זה לפרקי זמן קצרים.
"השכבה הבכירה של המבוקשים עוברת מרכב לרכב ומהליכה רגלית לריצה. אנחנו צריכים לבחור את השנייה הכי טובה ללכוד אותו. כדי להגיע למצב הזה אני לא רק צריך מודיעין איכותי אלא גם לחשוב בדיוק בראש שלו. מה יהיה הצעד הבא שלו", הוא מסביר.
"צריך לזכור ש-99% מהיעדים שלנו הם חמושים. המפתח הוא להפתיע אותם כל כך שהם יהיו בהלם לכמה שניות ולא יגיבו. יש מבוקשים שיושבים עם אקדח עם כדור בקנה על הרגליים שלהם ועדיין לא מגיבים מרוב הלם."
אחרי כל כך הרבה שנים של פעילות מסוערבת, המבוקשים לא למדו לצפות לכם?
"כן, אבל הם עדיין חושבים שמחנה הפליטים זו הסביבה הכי קרובה ובטוחה שלהם. זה באמת המגרש הביתי של המבוקש. מבוקש בכיר משתמש בתצפיות, סייענים שידווחו לו על כל תנועה של צה"ל בגזרה. אנחנו צריכים להגיע בלי שהוא אפילו יוכל להתארגן. צריך להבין שגם מבוקש בכיר ואכזרי הוא בסופו של דבר בן אדם. יש מבוקשים שגרמנו להם לעשות את הצרכים במכנסיים מרוב פחד. אין לך שליטה על זה כשאתה רואה את המוות."
ג' מתגאה ביכולת של לוחמי מג"ב לצאת ממצבים קשים. אחד הצוותים שלו נתקל באירוע כזה בכפר הפלסטינים. "זה היה שטח חקלאי פתוח ורחב. הכח נחשף. נקודה. מטווח של עשרה מטרים פתחו עליו באש. הכח לא חשב שהוא ייחשף. הם הופתעו מאוד. מהרגע הזה נמדד הלוחם.
"לי בחפ"ק היו הרבה פרפורי לב. כל שנייה עברה לי כמו נצח. זה היה מצב מאוד קריטי, שנמשך דקות ארוכות עד שהם יצאו מזה. אני רק יכול להתגאות ולומר שהלוחמים הפגינו קור רוח ואומץ לב נדיר, ולמרות ההפתעה יצאנו משם כשידנו על העליונה", אמר.
"היה אירוע נוסף ממש בשבועיים הראשונים: כח לוחמים הותקף בג'נין. מספר מחבלים ירו עליו ממכונית נוסעת. הוא התעשת במהירות והפך את ההפתעה להתקפה. היכולת לספוג את הגל הראשון ולהגיב זה מה שהופך לוחם למסתערב אמיתי. מה עבר עליי באותו רגע? התפללתי שייצאו מזה והכל יסתיים כמו שצריך."
והיו גם אלתורים מצחיקים יותר: "פעם הגענו לאיזור שהיה אמור להימצא בו מבוקש. הגענו עד לבית והוא לא היה שם. רגע לפני שהחלטנו לחזור אחורה, החליט אחד הלוחמים להגיע לבית של המבוקש ולומר לאשתו בערבית ש'רצוי מאוד לבעלך להסגיר את עצמו, אחרת יבולע לו.'
"אחרי יומיים, בהפתעה גמורה של כולם, המבוקש הסגיר את עצמו לידי כוחות הביטחון. מאז רצה הבדיחה בהכנות לפעולה שאם לא מצליחים ללכוד מבוקש, פונים לאשתו".
נא להמתין לטעינת התגובות
