הרב עדס נגע בי
המראה של הרב עדס יכול לבלבל. היהודי הזה מתהלך בסחבות ונוהג כהומלס. אבל יש בו משהו אחר. אנשים שומעים את המקובל הגאון ונדבקים אליו
פרדס ששכלתנות נוקבת חדה ומקפיאה ומיסטיקה ימי־ביניימית מסעירה ונושמת משמשים בו בערבוביה ורוח אלו־ קים מרחפת בו, עד שגם אתאיסטים מובהקים כמעט ונוגעים בה.
יום אחד זה קרה לשחקן דני שטג. "הוא התקשר, אמר לי 'מדבר יעקב עדס' והתחיל בשרשרת שאלות אישיות, התעניין מאוד. עם הזמן הוא התחיל ללמד אותי בטלפון. היה מתקשר באחת עשרה בלילה ולפעמים מלמד אותי עד שלוש בבוקר, למדנו מסילת ישרים. רק אחרי שנים, כשנכנסתי יותר לעניין לימוד התורה, הבנתי שאי אפשר להבין, שאי אפשר להשיג את הידע שיש לאדם הזה, שמדובר במטאור. העומקים שהוא מציע הם בארות תת קרקעיים."
בערך חמש שנים למד שטג עם הרב עדס. "לפעמים לא היה מתקשר חודשים, לפעמים שש פעמים ביום. חמש שנים לא ראיתי את זיו פניו. הייתי חולם עליו בלילות." אחרי חמש שנים של לימוד טלפוני הגיע שטג סוף סוף לפגישה ראשונה עם הרב.
"ההרגל בפגישה כזו הוא ללחוץ יד, אפילו חיבוק. הגעתי אליו ל"ישיבת השלום" בירושלים עם שני חברים, ירדתי למרתף והוא פתח את הדלת. אמרתי לו: 'שלום הרב, זה אני, דני, דני שטג' והוא ענה 'כן, שלום עליכם, אנחנו נפתח בספר זה וזה בעמוד כך וכך. אומר הכתוב.' זהו. הוא לא שאל אותי 'מה שלומך' לא אמר לי 'טוב לראות אותך,' לא בזבז אפילו שנייה להסתכל עליי."
על ההשפעה המאגית של הרב עדס על הסובבים אותו מעיד שטג: "כשרב אחר אומר לי 'אתה צריך לעשות ככה וככה, אז כבודו במקומו מונח, אבל כשהרב עדס אומר - אתה מרגיש שזו גזרה. אני לא מכיר אף אחד שיכול לערער על הגזרה הזאת."
האירוע הטלפוני הזה קרה לכמה וכמה אנשים פשוטים, שמשום מה הרב המקובל בחר לנסות לקרב אל היהדות. זה קרה גם לשחקנים אלי יצפאן ואקי אבני ולזמר יהודה סעדו, שנשאבו בקסמו של הרב עדס והפכו לחסידים מעריצים ולתלמידים טלפוניים.
רן דנקר התייצב לפגישה לאחר שהתברר לרב עדס, מענקי המומחים בתורת הגאון מוילנא בדורנו, כי דנקר הוא צאצא של הגר"א. גם עורך הדין רונאל פישר("אל תכתוב העיתונאי לשעבר. לא מזכירים לבעל תשובה את חטאיו
ישבנו ושוחחנו, שעה חידדנו סכינים, כל אחד העמיד את מרכולתו זה מול זה, כל אחד בדק את השני עד כמה הוא חריף. אין ספק שמדובר בגאון נדיר, גאון יסוד עולם. הייתה לי ציפייה שהוא ילך איתי למסע, הוא ביקש ממני לבוא שוב, האמת שלא חזרתי. עכשיו כשאתה שואל אותי זה כל כך מרגש אותי שנראה לי שאני אוסף את עצמי ונוסע אליו."
אל המרתף של הרב עדס ירד מעת לעת גם הסופר והעיתונאי ישראל סגל, שגם שנים אחרי שחזר בשאלה הקפיד להזכיר כי הוא לא שכח את טעמה המתוק של ההתפלפלות על דף הגמרא. בספרו "וכי נחש ממית" מעניק סגל את גרסתו הספרותית לפגישתו הראשונה עם הרב עדס: "ואז הוא נכנס. הפנקיסט החרדי הראשון שראיתי בחיי דידה אל החדר,"
סגל מתאר את מלבושיו ומנעליו הקרועים של הרב עדס ומוסיף: "אבל פניו היו צחות ונקיות ומוארות. כפות ידיו היו מטופחות, והציפורניים היו עשויות בקפידה, כאילו עברו טיפול מניקור. קשה היה לדמיין ניגוד גדול מזה."
את חוויית הלימוד עם הרב עדס מתאר סגל כך: "פתח במחלוקת תנאים, הפליג לתלמוד, לרש"י ולתוספות לרמב"ם, לשולחן ערוך, לקצות החושן ולרב חיים מבריסק. כמו שייט קיאקים מיומן חתר במים הסוערים, נע מצד לצד, תמרן, מצחו נטף זיעה, ידיו עלו וירדו ונחבטו באוויר כמשוטים, אוזניו התנפחו כמפרשים, עד שהגיע לחוף מבטחים. ואז תלה בי עיניים צוחקות."
סגל דווקא לא התרשם עמוקות מיכולות הלימוד של הרב עדס: "אם ביקש להרשים אותי בתלמודו, לא הצליח," כתב. אותו שבה דווקא משהו אחר. הוא גולל בפני המקובל את סיפור הקרע המשפחתי על רקע חזרתו בשאלה: "הסיפור כולו. לא חסכתי ממנו דבר. עד לאותיות הקטנות של הזוועה הגדולה. יעקב ישב מולי ... הבחנתי שעיניו הוצפו בדמעות.
הוא לא אמר דבר, אבל לפתע, כקולה של ציפור שיר, עלה קולו כששר בקול עצוב ומתוק בלי שיעור את ניגון תחיית המתים. הנגינה פירקה אותי... עם הכל למדתי להתמודד. עם השנאה ועם הבוז ועם הנידוי והחרם, ועם הבושה והקלון, אבל לא ידעתי, מעולם לא למדתי לעמוד מול העצב הרך."
גם על הרב עדס עצמו עברו ימים של עצב, עד שהפך לדמות הנערצת שהוא היום וזכה להילה הייחודית של הענק בקבלה ושל גאון בגמרא האופפת אותו, והוא רק בן .44 כבר מגיל קטן הכירו בו כגאון יוצא דופן שמתעקש לעבוד את השם בדרכו הטוטאלית.
"אני זוכר אותו כילד, כשלמדתי בישיבת 'קול יעקב' והוא היה צעיר ממני בכמה שנים, אולי בן .10 כבר אז ניכר בו שהוא נועד לגדולות" מספר אריה דרעי ומוסיף: "אחרי שנים הכרתי אותו שוב. אני מאוהב בו אהבה אמיתית, אהבת אמת. התכונה הראשונה שלו היא אוהב ישראל אמיתי שמוכן למסור את נפשו בשביל לעזור ליהודי הכי פשוט, בגשמיות וברוחניות. הגדלות שלו בתורה מדהימה אותי כל פעם מחדש. כשאתה מדבר איתו על כל דבר זה נראה כאילו הוא למד את הסוגיה בדיוק אתמול. הוא מתמיד גדול ובעל כישרון שכלי אדיר."
השאלה המתגרה: "אז הוא יותר חכם ממך"? גוררת את דרעי לתגובה מגחכת: "לא קרב זה אל זה בכלל," הוא אומר וכדי למנוע אי הבנות, מוסיף: "תראה, בוא נענה ככה: החוכמה האמיתית היא חוכמת התורה, וכשמדברים על הגדולה והחוכמה של רבי יעקב הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, וכשהגדלות הזאת בתורה משתלבת עם מידות טובות ואהבת ישראל ומסירות נפש, יוצא לך החכם השלם."
הסובבים את הנער הצעיר לא ידעו איך לעכל את התופעה: "הוא היה יושב מול הסטנדר ולומד גמרא בקלות בלתי נתפסת, כמו שאנשים קוראים עיתון," מספר אחד מהם. בנעוריו הרבה להסתופף בחצרותיהם של שני רבותיו הגדולים, הסטייפלער - הרב ישראל יעקב קנייבסקי, והרב שלמה זלמן אויערבך. האחרון קבע כי יש להקפיץ את הצעיר הכישרוני שתי כיתות והוא הועבר לישיבה גדולה (כינוי הישיבות החרדיות לבוגרים), גם שם הבחינו מוריו כי הוא משתעמם בשיעורים.
הנער מצא עצמו במרכזה של מחלוקת עקרונית העומדת בשורש התפיסה החינוכית החרדית. בין הגישה שעל פיה גאונים בעלי כישרון נדיר הם אוצר שיש לטפח ולהכווין ללימוד לפי רמת הכישרון שלהם, לבין הגישה שעל פיה רבים מגדולי ישראל לא היו בעלי כישרון מיוחד, אך הגיעו לאן שהגיעו בכוח עמל התורה. חלק מהרבנים סירבו לקבל את ההספק והמהירות שבהם גמע הנער דפי גמרא. "לא יכול להיות שאתה מבין" הטיחו בפניו "תבחנו אותי, אני יודע יותר טוב מכל הישיבה," השיב הנער הצעיר.
עד גיל 20 הוא שבע מרורים, אלא שלמזלו זכה לגיבוים של שני ענקי הציבור הליטאי הסטייפלער והרב אויערבך, שקבעו כי מדובר בתלמיד בעל כישרון ייחודי ובעל כוחות נפשיים לא מצויים, ולכן הוא "צריך ללמוד בהפלגה, להפליג בלימוד ובעבודת השם." זה מה שהוא עשה, בצורה לא מסודרת, בחצרות הרבנים והמקובלים הנסתרים ובהיכלי הישיבות: ישב ולמד ולמד ולמד, וגם כתב וכתב. כ- 20 ספרים פרי עטו יצאו עד כה.
חלומו הגדול היה לחיות רק עם התורה, הוא והיא וזהו. "חלמתי להיות כל חיי בחדר סגור וללמוד תורה, ושכאשר אני אלך לעולמי לא יימצא מניין של אנשים שיכירו אותי, שיגידו 'מי זה יעקב עדס הזה? הוא קרוב של משפחת עדס"? מצטט אותו אחד מחסידיו. יש גם מי שמסבירים את גירושיו מאשתו בשאיפתו לדבוק בתורה ובה בלבד.
אבל לפני כמה שנים, חמוש באוצרות הידע שלו, הגיח הרב עדס החוצה, ויתר על הלבד והתחיל לצאת לציבור, זאת, בעיקר בשל הוראה שקיבל מהרב אויערבך. פעם ציטט את אמירת רבי ישראל סלנטר כי אי אפשר לאדם להיות צדיק נסתר בדור הזה, אי אפשר להיות צדיק מכונס במעילו ומתחמם לבדו באש התורה, במקום לחמם גם את הציבור סביבו. אולי התכוון לעצמו.
לאט לאט החל עדס להפציע פה ושם ולאסוף מעריצים שנבהלו משפע ידיעותיו. הופעתו הנזירית, שערו הארוך מעט, מכנסיו הקרועים, חולצתו וטליתו הלבנה ששינו צבען לשחור, נעליו המרופטות (לעתים מודבקות בניר דבק או קשורות בחבל דק) ובקבוק המים מפלסטיק שאיתו הוא מסתובב בקביעות, הוסיפו להילה. "הוא יצא לגלות, כדי לכפר על חטאי ישראל," אומר המיתוס נטול הביסוס.
אבל לא כולם מאושרים מהתופעה. "כשאני מדבר איתו בטלפון אני המאושר באדם, אבל כשאני רואה אותו אני חש צער עמוק על הסיגופים הנוראיים שבהם הוא חי, סיגופים שהוא לקח על עצמו כשהחליט לצאת לגלות למען עם ישראל," אומר אריה דרעי. אחרים מותחים ביקורת חריפה על התנהגותו הלא נורמטיבית. הפחות נוקבים שבהם אומרים: "אילו הוא רק היה מתלבש נורמלי, כבר היום בגיל 44 היה נחשב לאחד מגדולי הדור."
הפוטנציאל קיים, הרב עדס הוא בן למשפחת רבנים ספרדים יוקרתית. אביו, הרב יהודה עדס, ראש ישיבת "קול יעקב," הוא הרב הספרדי הזוכה ליוקרה הגדולה בעולם הישיבות הליטאי, משולב בו ואף חבר במועצת גדולי התורה האשכנזית. הבן, בחר משום מה במסלול שונה.
כך או כך, רבים מתקשים לעמוד בפני עוצמתו התורנית והשכלית. בציבור הרחב החלו לפגוש בו עוד ועוד. רגע אחד הוא במערת המכפלה בחברון, מפתה מג"בניקים להתקרב לתורה, רגע שני הוא בבני ברק מפעים את תלמידי ישיבת פוניבז' בשיחה על "נפש החיים" ורגע שלישי הוא מלהיב בדרשה את מתפללי בתי הכנסת "שושנים לדוד" או "מוסאיוף" בשכונת הבוכרים.
ובאותה שעה יש מי שמוכנים להישבע שבכל פעם שהם באים לכותל המערבי הוא נמצא שם, מניינים של פשוטי עם ושל אחרים נאספים סביבו והוא מתפלל בקול בוכים מייסר ומטלטל.
גם לישיבות הציונות הדתית הרבה הרב עדס להגיע: "הוא היה אוסף חבורה אצלנו ומלמד בלילות. הוא היה מגיע הרבה, הרי כל לילה הוא ישן במקום אחר - סליחה, לא ישן, נמצא" מספר אחד מלומדי הספרייה של ישיבת "מרכז הרב," ספינת הדגל של הציונית הדתית.
"הוא היה מגיע לישיבות בגוש קטיף, בגוש עציון ול’שבי חברון.”’ פעם הגיע אפילו לישיבת ההסדר של הרב יובל שרלו בפתח תקווה והעביר שיחת מוסר, היו שם תלמידים שהתחילו לבכות," מספר אחד מבכירי העיתון הדתי לאומי "הצופה" שאול שיף, ממעריציו הנלהבים של הרב עדס. על פי שיף, אשר מכנה את הרב עדס בכתבותיו "מורי ורבי," כשהרב עדס הולך לתפוס תנומה הוא ישן בחדרו בישיבת השלום על הרצפה "במו עיניי ראיתי אותו."
הדברים התחילו להסתדר. אחרי שנים שבהן אף אחד לא ידע היכן הוא ישן, הוא מצא לו מעון בישיבת המקובלים "ישיבת השלום" אצל הרב דוד בצרי, המכונה "גדול המקובלים העיוניים." המרתף המפורסם פונה עבורו והוא יושב בו, לומד וכותב על מחשב ישן. גם העיתונות החרדית גילתה אותו: "מעל ראשו הלך עמוד אש" בישרה כותרת על אודותיו בשבועון החרדי העצמאי "שעה טובה" ובמוסף "הגאונים העילויים" נכתב עליו: "נתון כולו בדבקות וממש נוהם מתוך אהבת השם, ציור חי של גאון, מקובל ועובד ה' שהוא עוד בצעירותו."
שמו של הרב עדס החל להדהד גם בקרב תלמידי חכמים מובהקים. השמועות כי באמתחתו סודות הקבלה הנעלמים, נשענו, בין היתר, על ההנחה כי אין אפשרות שבן אדם יידע כל כך הרבה, אלא אם כן הוא משתמש בכוחות על-טבעיים.
יש המתקשים להסביר אחרת את העובדה שאפשר לשוחח איתו, טלפונית, אלא מה כשהוא בנסיעה לשאול אותו על דף גמרא מסוים, כל פעם אחר, ולשמוע אותו מדקלם אותו על פה כאילו התצלום מונח מול עיניו. פעם ניהל ויכוחון עם מישהו בשאלה האם הביטוי "דא עקא" מופיע בגמרא. השואל, מגובה בפרויקט השו"ת הממוחשב מולו, ישב וטען בביטחון שהביטוי איננו מופיע בגמרא, והרב עדס השיב: "יש, מופיע פעם אחת בלבד, תפתח מסכת סנהדרין דף כ"ו עמוד א."'
כשממש מציקים לו הוא מסוגל לשלוף בבוז עמוק טיעונים המעידים על היכרות לא קטנה עם עיקרי הנצרות, האיסלם, הבודהיזם, המחקר האקדמי בענייני יהדות והפילוסופים שפינוזה וקאנט (הוא קורא לו קנט, כמו הסיגריות, קשה לדעת אם כהבעת זלזול, או מכיוון שנתקל בשמו רק בכתובים.(
על פי עדויות שונות קרוב ל-20 איש זכו בשנים האחרונות ללמוד אצלו את הדרך להשיג יכולות לימוד על-טבעיות, וכך להספיק ללמוד בשעה חומר שאחרים מספיקים ביומיים. גם בקשות אחרות לגילוי סודות המיסטיקה היהודית הגיעו לפתחו, למשל של אדמו"ר מפורסם שאביו נפטר ולא מתגלה אליו בחלום וביקש הנחיות איך לגרום לו להופיע.
מה מניע אותו? על איזה דלק נוסע האיש הזה? ולאן? תשכחו מכסף ומהסיפורים על הבאבות עם הבתים המפוארים והמכוניות המהודרות. כל מה שיש לאיש הם הבגדים הישנים שעל גופו. אין לו לא בית ולא אוטו, הגם שאם רק יטלפן, אינספור אנשים יקפצו להסיע אותו לאן שירצה, ולו בשביל לבדוק את האגדה שתוך כדי נסיעה הוא רואה מלאכים בדרך.
עשירים גדולים מציעים לו סכומי כסף אדירים, אך הוא מסרב לקחת לעצמו ומפנה אותם למטרות צדקה. מספיק להסתכל עליו בשביל להבין שגם כבוד הוא אינו מחפש. אז למה האיש הזה רץ מיהודי ליהודי ומנסה לשכנע אותו להתקרב טיפה אל השם, לקבל עליו לפחות מצווה אחת קטנה? אולי זה קשור לעובדה שהוא מצטט שוב ושוב את אמרתו של הרב מבריסק: "צריך להשקיע כוחות עצומים אפילו כדי להעביר ילד יהודי מקיבוץ של השומר הצעיר לקיבוץ של התק"ם."
נדמה שבאמת בוערת בו תפיסתו הקבלית, תפיסה שאותה הנחיל האר"י הקדוש, שעל פיה כל מצווה או עבירה שעושה יהודי משפיעה על העליונים ומעצבת מציאות ביקום כולו. אצל הרב עדס בעצם כל יהודי, גם הפשוט ביותר, הוא מקובל מעשי שבהתנהגותו משפיע על גורל העם היהודי ועל הקוסמוס כולו.
פעם הסביר בדרשה סגורה את שיטתו, ובדרך העניק שיעור שמתמצת את יסוד היסודות של הקבלה על רגל אחת ואמר בערך כך: "קבלת האר"י ז"ל הרחיבה והעלתה את המשמעות של קיום המצוות, לימוד התורה, התפילה, העזרה לזולת ודבקות המחשבה בה’ ונתנה אחריות לכל יהודי פרטי.
כל יהודי בשעה שעוסק באחד הדברים הנ"ל מחבר את נשמתו לשורשה העליון ומביא שפע גדול בעיקר לנשמתו הוא, אבל גם לכל העולם כולו ולכל היצורים כולם. אין חתול בכדור הארץ שזה לא משפיע עליו. הדברים נכונים לכל יהודי ויהודייה, ללא שום יוצא מהכלל, מהכי גדול בעולם ועד הכי קטן. ומצד שני, כל עבירה גורמת נזק עצום. אם אתה עושה עבירה פה, בגללך יש ילד רעב באפריקה."
ואחרי כל זה מי יצליח להגיד לא כשהרב עדס מתייצב בכבודו ובעצמו ומבקש "בוא תתחבר אל האורות האלוקיים. אם זה קשה לך מדי לשמור את כל המצוות, אז לפחות תעשן בשבת סיגריה אחת פחות".
נא להמתין לטעינת התגובות
