פיילין שוב אגרסיבית, ביידן סיפק את הניסיון
העימות בין שני המועמדים לסגנות היה תרבותי ומלא חיים, אבל הזכיר כי מדובר רק בהצגת משנה לקרב בין אובמה ומקיין. פרשנות
אבל פיילין שהתייצבה לעימות אמש מול הסנאטור הדמוקרט ג'ו ביידן הייתה הכל מלבד הגנתית. בחילופי הדברים המהירים לגבי מגוון של סוגיות במדיניות חוץ ופנים, היא הייתה המתמודדת האגרסיבית שבשבועות הראשונים של מועמדותה סיפקה אנרגיה רבה לתקווה הרפובליקנית.
כתוצאה מכך מה שהיה אמור להיות רגע האמת עבור פיילין הפך לוויכוח מלא חיים ותרבותי בין שני מועמדים לסגנות על המדיניות ועל העבר של ג'ון מקיין וברק אובמה. במשך 90 דקות הם התווכחו על עיראק ואפגניסטן, אנרגיה והתחממות עולמית, כלכלה ומסים ואיזה מועמד יעשה יותר כדי להגן על מעמד הביניים.
עימות אחד לא יסיר את הספקות שנבנו סביב יכולתה של פיילין לשמש כסגנית נשיא, אבל ההשפעה של המפגש עשוי להזיז את המיקוד מהצגת הביניים שפיילין הפכה להיות חזרה אל שני המועמדים לנשיאות ומה שהם יעשו עבור המדינה. העימות אמש הוסיף לחשיבות של שני העימותים הנשיאותיים הבאים, הראשון שבהם ביום שלישי.
פיילין נוצרה מחדש ברגע שבו מקיין נזקק לו יותר מכל. בשבועיים האחרונים המעמד שלו התערער בעוד תשומת הלב הלאומית הופנתה לכיוון הכלכלה. סקרים לאומיים ובמדינות הראו כי אובמה פותח פער ואת ההקדמה לעימות אמש סיפקו החדשות כי מקיין מוותר על מישיגן שפעם נראתה כמו מקום שהוא יכול לזכות בו.
היא עשתה זאת פעמיים, הראשונה הייתה בוועידה הרפובליקנית כאשר פיילין התגברה על ביקורת גוברת עם הופעה חזקה שהבעירה את לבבות הרפובליקנים. אבל השאלה אם זה יספיק כדי לשנות את הכיוון של המירוץ שנראה הופך קשה יותר עבור הרפובליקנים היא כבר סיפור אחר.
ביידן עשה כל שהוא יכול כדי להבטיח שזה לא יקרה. אם פיילין הייתה ההפתעה, הוא היה הקול היציב והמנוסה. היא הביאה את המרץ, אבל הוא חיפש להרגיע את הבוחרים שייתכן שיש להם שאלות לגבי מוכנותו של אובמה. אם המאמץ שלו הצליח, ביידן סיפק דיבידנדים עבור אובמה והדמוקרטים.
עבור המזלזלים בפיילין שציפו כי היא תתפרק על הבמה באוניברסיטת וושינגטון, הלילה היה אכזבה. אסטרטגים רפובליקנים שלא מחוברים ישירות לקמפיין, חלקם עם ציפיות נמוכות לגבי מה שפיילין תעשה, התלהבו מההופעה שלה. ואם אלה שזלזלו בביידן קיוו שהוא יהיה שתלטני וסוער, גם להם נכונה אכזבה. הוא הראה את הניסיון שלו בוושינגטון שנמשך שלושה עשורים בדרך שתוכננה להכניס ביטחון בבוחרים
פיילין וביידן היו מושכים, כל אחד בדרכו ובדרכים שלא מקיין ולא אובמה היו בעימות הראשון ביניהם. לפיילין היה חיוך בהיר לכל אורך חילופי הדברים והיא סיפקה לעצמה ביטחון עצמי. מקיין נראה לפעמים מתוח והעביר 90 דקות בלי להביט על אובמה, אולם פיילין כיוונה את הערותיה לעבר יריבה ויצרה קשר עין. "אני יכולה לקרוא לך ג'ו?", היא שאלה אותו כאשר הם צעדו על הבמה ללחיצת היד המסורתית בפתיחה.
ביידן היה ישיר, לא משעמם, והתשובות שלו היו תמציתיות לעומת סגנון הדיבור המלומד ולעתים עם הפסקות של אובמה. הוא נמנע מלדבר בסגנון הסנאטורי שלעתים מאפיין את מי שהיה בוושינגטון זמן רב כמו שהוא היה. וגם הוא סיפק את החיוכים.
פיילין, שנאבקה עם שאלות בראיונות טלוויזיה, הגיעה לעימות אחרי תדרוך מקיף. היא לא הסתבכה עם שמות של מנהיגים זרים. היא חזרה לעצמה מהר כאשר ביידן ניסה לאתגר אותה או שהחל לתקוף את מקיין.
היא גם הגיעה עם תוכנית משחק. שוב ושוב היא הזכירה את שורשיה בעיירה הקטנה, את מעמדה כמי שבאה מחוץ לוושינגטון ואת הקשר שלה לאמהות ההוקי והכדורגל. אם אתם רוצים שינוי בוושינגטון, היא אמרה, תשלחו שני בעלי דעות עצמאיות (מייבריק) כדי לסדר את הדברים. "אני חושבת שאנחנו צריכים שקצת מציאות מהרחוב הראשי של וואסילה (עיר מגוריה) תגיע לוושינגטון", אמרה.
גם ביידן הגיע עם תוכנית שנועדה לקשור את מקיין לנשיא בוש ולטעון כי אם הבוחרים רוצים שינוי אמיתי, הוא יגיע בבחירה של הדמוקרטים. הוא סיפק את הנקודה הזו כלפי מקיין בסוגיות הכלכלה והמסים, אבל הוא היה תקיף במיוחד כאשר הדיון עבר למדיניות חוץ.
בכל פעם שביידן ביקש לחבר בין מקיין לבוש הגיבה פיילין בכך שהאשימה אותו כי הוא מביט לאחור. "עבור מי שרוצה לדבר על שינוי ומבט אל העתיד, אתה יותר מדי מצביע על העבר שגורמים לנו להאמין שלשם אתה הולך", אמרה. "שינוי חיובי מגיע. רפורמה בממשל מגיעה. אנחנו נלמד מטעויות העבר בממשל הזה ובממשלים אחרים".
ביידן הגיב בחוזקה וטען כי העבר הוא רק ההקדמה. "הנושא הוא: האם יש הבדל בין המדיניות של ג'ון מקיין לזו של ג'ורג' בוש? לא שמעתי זאת עדיין", אמר. "לא שמעתי כיצה המדיניות שלו הולכת להיות שונה לגבי איראן מזו של בוש. לא שמעתי כיצד המדיניות שלו תהיה שונה לגבי ישראל מזו של בוש. לא שמעתי כיצד המדיניות שלו כלפי אפגניסטן תהיה שונה מזו של בוש. לא שמעתי כיצד המדיניות שלו לגבי פקיסטן תהיה שונה מזו של בוש".
התגובות על העימות בקרב האסטרטגים הפוליטיים היו כצפוי לפי החלוקה המפלגתית. אבל אפילו כמה דמוקרטים אמרו כי פיילין התנהלה היטב. "שאלת הסגן כבר אינה סוגיה", אמר הדמוקרט טד דווין. "ג'ו היה טוב, במיוחד לקראת הסוף. אני חושב שכבר לא יהיה מופע צדדי לגבי הסגנים".
דמוקרטים אחרים אמרו שככל שהיא הייתה טובה, היא כנראה לא תמשוך את המצביעים שעדיין לא החליטו. "עבור מי שהחליטו להצביע עבור מקיין, לא היה משהו בהופעה של פיילין שימנע מהם לעשות כך", אמר הדמוקרט ג'ף גארין. "אבל הבעיה של מקיין היא שאין מספיק אנשים שמוכנים להצביע עבור וההופעה של פיילין לא שינתה גם את זה".
אבל הרפובליקנים הגיבו בחיוב, כאילו משקל ירד מכתפיו של מקיין. "היא הייתה גדולה", אמר טום רות, אסטרטג רפובליקני מניו-המפשיר. "אלה היו 90 הדקות הטובות ביותר של הקמפיין בשבועיים האחרונים. לא משנה מה היו הציפיות, היא העיפה אותם לכל הרוחות".
עימות הסגנים נפתח עם ציפיות גבוהות וכנראה הוא מילא אותן, אם כי לא כפי שכולם צפו. זה מותיר את אובמה ואת מקיין כמי שיצטרכו להתווכח על הסוגיות השונות ב-32 הימים הבאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
