קריית ים: בני הדוד בקרב על העירייה
בעורפו של ראש העיר שמואל סיסו נושף בן דודו אלון. הסיסואים, פרק ראשון בטלנובלה
שמואל , שלא היה מעוניין להגיב להכפשות, הוא המבוגר בין השניים.
"לכל מקום שהלכתי אליו, אנשים תפסו אותי: 'למה עזבת, מה עשית לנו?'", שמואל נזכר. "ראיתי את מעשי ידיי טובעים בים. ואגב, גם כשהייתי קונסול, אמרתי שאין תפקיד מספק וחובק עולם כמו ראש עיר.
"בסופו של יום אתה יכול לסמן וי על דברים שעשית ואני יורד לפרטים הכי קטנים, החל מצבע הקרמיקה. תסתובב בקריית ים, כל בניין שתראה, בעיניים עצומות, אין אחד שלא יודע שאני בניתי אותו לפי העובדה שהוא ייחודי ושונה. אני בונה אולם ספורט לא כמו מפעל הפיס, שמייצר האנגרים, אלא פנינים ארכיטקטוניות".
הסלולרי של שמואל מלא בתמונות שאגר בביקוריו בעולם ושאותן הוא מנסה להעתיק במדויק לעירו הצנועה. עכשיו הוא שוקד על מזרקת לווייתן שראה במיאמי ובתכנון מפל אור שנתקל בו במקרה במרכז רוקפלר בניו יורק.
"התקרבתי וראיתי שלא בעיה לעשות", הוא מספר על הפרויקט העתידי. "תבוא בעוד שנה, וזה יהיה פה. אני מעתיק. צילמתי אותו מכל הזוויות. הראיתי את זה כבר לחברה שמספקת לנו תאורה. 12 מטר גובה".
וזה מה שמטריף את בן דודו, אלון, המועמד הלוחם. לשכת ראש העיר נמצאת ברחוב משה שרת, ומשרדו המצליח של בן הדוד הצעיר נמצא ממש מעבר לכביש. אם ייבחר, הוא יארוז את הכל בשקית ויילך ברגל.
"אני לא אדבר בסיסמאות", פותח אלון, בן ה-38, לפני שהוא שופך ים של סיסמאות. "אני מזמין אתכם לערוך איתי סיור קצר ולהיווכח אם הדברים שלו נכונים. תעברו בשדרות הראשיות ותראו כיכרות עם הרבה פרחים, אבל כשתיכנסו לסמטאות תבחינו בהזנחה, בלכלוך, באפליה. מה שלא נעשה במשך 15 שנים לא ייעשה גם בעוד 15 שנים. בשביל לעשות קוסמטיקה
שמואל הוא איש ליכוד שחצה במשך השנים את הגבול לקדימה. אלון הוא ליכודניק בדם. במשך שנים נדמה היה שהמבוגר הוא הדוגמה והצעיר הוא בן טיפוחיו. לכן ההפתעה במשפחה הייתה גדולה כשאלון החליט לרוץ ראש בראש מול שמואל.
"זה מפחיד לחשוב עד כמה הם דומים באופי ובחריפות", סיפר השבוע אחד מבני המשפחה, שהעדיף להישאר באלמוניותו. "שתי הגאוות הגדולות של חמולת סיסו נלחמות על הכיסא. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו בסדרה, ותיכף ייצא הצלם. אם היו מסריטים, זה היה מרתק".
איך תצביע המשפחה?
"מאחורי הפרגוד, כשאתה לבד, רק אתה ואלוהים יודעים מה שמת".
שמואל נע בחוסר נוחות בזמן שמדברים על הנושא. "הייתה הפתעה שמישהו רץ מולי, לאור העשייה והאהדה", הוא מספר. "אנחנו לא משפחה חמולתית, אלא משפחה גרעינית".
אבל אתה נחשב למורה שלו.
"הכנסתי אותו לפוליטיקה כשהיה סטודנט. הוא התמודד על התפקיד שלי כשנסעתי לניו יורק, ואז הוא כתב: 'ממשיך הדרך', והרכיב משקפיים. לא הצליח אז להכניס מנדט".
דווקא את האפיזודה הזאת, של החיקוי, אלון מנסה להדחיק. "לא זוכר. רצנו איזה שבועיים למועצת העיר, משהו קיקיוני כזה בגיל 26. מה זה קשור להיום?".
הוא הכניס אותך לפוליטיקה.
"מה? תן לי לשמוע שהוא אמר דבר כזה. הוא קורא לי בן טיפוחיו? תקשיב טוב טוב. נכנסתי בגיל 15 לתנועה, בניתי את עצמי, סטפ ביי סטפ. גם באוניברסיטת חיפה, כשהייתי יו"ר תא הליכוד, הוא מינה? אני בן טיפוחים - ושזה יירשם - אך ורק של אבי, מורי ורבי, אליהו סיסו ז"ל ולא של אף אחד. רק אבא שלי עזר הרבה מאוד לאדם שיושב היום בכיסא ראש העיר, ואותו אחד יודע את זה. אילו הייתי בן טיפוחיו, הייתי אמור ללכת לכל מקום. אני לא עברתי שלוש-ארבע מפלגות בשנים האחרונות. התחלתי בליכוד ואני אמשיך בליכוד".
אלא שכאן היו לשמואל השגות בתחילת השבוע לגבי תמיכת המפלגה בבן דודו. "תבדקו את העניין. שני חברי מועצה מהליכוד רצים איתי ברשימה. סביבו מרוכזים כל האינטרסנטים שלא קיבלו אצלי".
אלון בשיגעון. בזמן שהגענו אליו הוא עמד עם בחור ברחוב ותדרך אותו. עכשיו היה חשוב לו לספר מי היה הפרטנר לשיחה. "אתם מדברים ברצינות או צוחקים?", הוא נעלב מהבדיקה. "ראית פה את העוזר של ביבי, אתה רוצה שאני אקרא לו? אתה רואה שבחוץ אור, ואתה רוצה שאוכיח שזה אור? זה העוזר של ביבי. אני לא מבין עד כמה אפשר ללכת ולמכור לוקשים. בואו ניסע לאולמי גליה, הוא הלך לתאם שם את הכנס שלי בשבוע הבא".
במשך כל הפגישה אלון לא היה רגוע מהניסיונות לנתק אותו מהמפלגה, שאותה הוא מעריץ. "גדעון סער יגיע לכאן ביום שישי. יש לי תקליטור שצולם במצלמה ביתית. מופיע שם גלעד ארדן, בקולו, בפרצופו, לא בתמונת סטילס. בווידאו. תשמע אותו מדבר. את כחלון, שחד משמעית אומר שכל סיעת הליכוד, כולל היו"ר, תומכים באלון סיסו ורוצים שהוא יהיה ראש העיר".
אלון האיץ בנו לדבר עם ח"כ משה כחלון, ואכן שיחת טלפון קצרה הבהירה במי הליכוד תומך. "אלון סיסו הוא המועמד שלנו", הודיע לנו הבכיר. "ח"כ נתניהו, אני ועוד חברי כנסת נגיע לכנס שלו".
אלון הרביץ חיוך וחגג את ניצחונו בשלב ההוכחות. "צר לי שאנשים מחפשים סיבות להפסד ולא מסתכלים פנימה ובוחנים איפה טעינו. אני יודע בדיוק מה אעשה אחרי שאיבחר. יש לי קשרים טובים גם בקדימה. תתקשר לשאול מופז, תשאל אותו: 'מה דעתך על אלון סיסו?'. לרוחמה אברהם: 'האם יש לו אצלך דלת פתוחה?'. חבל שאתה לא יכול להתקשר לאיש הגדול הזה". אלון הצביע על תמונה של אריאל שרון, התלויה מאחוריו. "היית מקבל שם את מכת המחץ".
אתה מביא בחשבון אפשרות של הפסד?
"לא. אני חושב שיש כאן עייפות החומר. ראש עיר צריך להיות שתי קדנציות ולהמשיך. גם אני אהיה ראש העיר ב-11 בנובמבר, שתי קדנציות, אתן את כל כולי, אביא לפריחה ואמשיך. אם ארצה לרמה הארצית, אהיה שר במדינת ישראל".
למרות הביטחון המופרז, בעירייה משוכנעים בכך קצת פחות. לשמואל יש עדיין הרבה נקודות זכות ויתרון בפופולריות. הוא לקח את קריית ים כשהייתה על הפנים, והעלה אותה על המפה. טיילת ארוכה, ירידה במדד הפשע, פרויקטים נבחרים, תזמורת מצליחה. הוא עובד בלי סגנים ובלי מנכ"ל, אחראי לכל שקל שיוצא מהקופה.
"אני לא מאמין בסגנים", הוא מסביר. "זה גלגל חמישי בעגלה. עובדה שאף אחד לא מתלונן, וגם אני לא מתלונן על חוסר זמן, או על כך שאני קורס מרוב עבודה. אמרתי לשר הפנים, בזמנו, שלדעתי בעיר של עד 50 אלף תושבים בכלל לא צריכים סגנים".
אלון שומע ודבריו הופכים ליריות. הוא מכה מדי פעם על השולחן בפאתוס כדי שבאמת נקשיב היטב למשנתו. "העיר הזו נמצאת בקיפאון. החינוך בשפל, מפעלים תרבותיים אין כאן. אם אתה רוצה לצאת עם אשתך למופע סטנד אפ, אתה צריך לעבור את הגשר למוצקין. אם אתה רוצה מחר להירשם לקאנטרי, יש לך שניים כאלה. במוצקין. זה לפני עשרים שנה לא היה במוצקין וזה מה שיש שם היום".
יש לכם טיילת.
"לעשות שביל, רמפה של חול עם אבן משתלבת ולקרוא לזה טיילת? לך לבת ים. ראש עיר בולדוזר שקנה שם דירה, תסתכל ותשווה את המחירים. הייתי במסיבת עיתונאים, ולא שניים כמוכם, כל העיתונאים היו שם, וכל אחד ירה שאלות קשות. שואל אותי העורך של הד הקריות 'מה החזון?'. אני אומר לו: 'סיימת? ראית עיר אחת בישראל שאין בה ספורט? אני אענה - קריית ים'. למה בקריית מוצקין יש קבוצות? למה בני סכנין באירופה?".
בינתיים מדברים על מערכת בחירות די שקטה, אולי בגלל הקרבה המשפחתית. "אני ראיתי שהפרסומת שלו מאד נקייה", שמואל מספר. "שם, הליכוד, זהו. מנסים להיכנס בי במישור הרכילותי, אבל אני לא מתייחס".
כשמדברים על מערכת פרווה, פניו של אלון מתקדרים וטון הדיבור הופך לנוגה. לאט לאט הוא מעביר את סיפורו המזעזע. "נכנסתי לפה ביום שישי וראיתי שאת השלט, בכניסה, חתכו עם סכין יפנית. לא שמתי לב. מגיע חבר שלי רועדף 'אלון, כולי צמרמורות'. נבהלתי , יצאנו החוצה והוא אומר: 'שמת לב מה רשמו עליך?'. אני מרים את השלט: 'שלום, חבר', העיניים מחוררות. 'נפרק אותך'. הוא אומר: 'שים לב באיזה טוש נרשמו הדברים?'".
איזה טוש?
"לא בשחור, משהו קריא. צהוב. רק מי שרואה מקרוב מבין שזה מכוון אליו".
אתה מפחד?
"רק מאלוהים. קראתי בכרזות שלו שסיסו יש רק אחד. אני רוצה להסביר לאנשים שאלוקים יש רק אחד, אז מוטב שתהיה ענווה".
אחרי שאליהו סיסו נפטר, היה אחיו רחמים, אביו של שמואל, מגיע בכל ליל שבת לעשות את הקידוש. אלו הן שתי משפחות קרובות ומוכרות באזור. עכשיו, בתוך ההכנות לקרב, פנה שמואל למשרד הפנים שימצא שיטה שתבדיל בין הפתקים בקלפי, אולי אפילו תמונות של המועמדים, כדי שבוחרים מבולבלים לא יכניסו לתיבה פתקים של אלון.
"אין דבר בטוח", שמואל משוכנע. "הסקרים הפנימיים מנבאים לי יתרון מוחץ. בשבילו זו דרך לא רעה לקבל פרסום".
נא להמתין לטעינת התגובות
