אביה של הילה פישר על הרצח: "לא היו סימנים"
3 ימים חלפו מאז בתו הילה ונכדיו נרצחו לפי החשד ע"י חתנו, וניצב בדימוס יהודה בכר מחפש רמזים למעשה. "איך לא עליתי על זה?"
"הוא פגע לי בלב. הוא פגע לי בלב", ממלמל בכר פעם אחר פעם. בכר, לשעבר קצין בצנחנים, שירת בתפקידו האחרון במשטרה כמפקד מחוז מרכז. הרבה מחזות קשים ראה במהלך הקריירה המשטרתית שלו: הפיגוע במלון פארק בנתניה, הפיגועים בראשון לציון ובנתניה, זירות רצח, תאונות דרכים קשות. אבל דבר לא הכין אותו לאירוע הקשה לפני יומיים, בו חתנו רוצח בהתקף טירוף את בתו ונכדיו.
"השאלה שמעסיקה אותי היא למה, למה הוא עשה את זה?", אומר בכר. "הכל היה מושלם אצלם. תמיד אמרתי לאשתי: 'תראי איזה בעל מושלם יש להילה'. בראש השנה כל הילדים באו אלינו לארוחת החג, והוא הגיע כמה שעות קודם ועזר לי לבשל ולארגן את השולחנות. לא הפסקתי לפרגן לו. אמרתי לאשתי: 'הלוואי שהבת הקטנה תמצא חתן בדיוק כמוהו'. אני לא מבין מה גרם לו לעשות את המעשה הקיצוני הזה".
בכר לא מפסיק לשאול את עצמו כיצד הוא, כאיש משטרה, לא עלה על סימנים מקדימים. "הרי זה בדיוק העניין", הוא אומר. "אני אמור לדעת לזהות דברים כאלה. כמפקד במשטרה תמיד טיפלתי בבעיות של פקודים, של משפחות, אבל פה לא היה שום סימן. שום איתות. הכול היה תקין".
בכר מוסיף: "אשתי הייתה אצלם לילה קודם. הם רקדו בחדר של הילד, הוא אשתי והילד. הם שמו קלטת של שירי ילדים ורקדו במעגל. כולם היו במצב רוח טוב, ממש מאושרים. בשמחת תורה הוא בא עם הילדים להקפות ברעננה, והחזקנו ביחד ספר תורה. יום קודם לכן היינו בלונה פארק. שיחקנו עם הילדים, השתוללנו. איך יכול להיות שלא היה שום סימן?", שואל בכר בכאב. "לא דיכאון, לא מתח עם האישה, כלום, כלום. זה פשוט לא נותן לי מנוח. כשבן אדם נמצא בדיכאון הוא הולך בצורה שפופה, קצת שונה, אבל פה, שום דבר".
בכר נזכר בנכד הגדול יובל ומתקשה להסתיר את הדמעות שזולגות מעיניו. "יובל היה כל עולמי", הוא ממלמל. "נשאתי צילום שלו לכל מקום, בשומר המסך במחשב, בטלפון הנייד. הוא היה ילד פיקח ונבון".
על בתו הילה הוא מספר כי היא הייתה משהו מיוחד. "בכל מה שנגעה היא הצטיינה. היא שירתה במוזיאון חיל האוויר, אחר כך הוציאה שני תארים במשפטים. היא יצאה לקורס קצינות כשהיא בהיריון וגמרה את הקורס כחניכה מצטיינת. אשתי ציפי תמיד אמרה לה: 'הילה את מגשימה אותי במעשייך'".
"כשהיא עמדה לצאת לקורס קצינות היא התלבטה, בכל זאת
בכר מבקש מאחד מבני המשפחה עוד כדור לכאב ראש. אחיו מציע לו כוס מים, אבל הוא מעדיף קפה שחור חזק. "לפני כמה זמן הממשלה מינתה אותי לתפקיד של מנכ"ל משרד גדול", הוא מספר בעיניים כבויות. "הילה ובני המשפחה היו כל כך גאים בי, אבל הם לא יודעים שאני הייתי גאה בהם הרבה יותר".
"כשנולדה הנכדה לפני שישה שבועות לא היה סוף לאושר שלי, הרי מה אבא חולם יותר מזה? שיש לו בת מצליחה, חתן ונכדים מאושרים. כשהתקשרו אליי מהימ"ר ואמרו לי שהוא לא עונה הייתי בטוח שהם נרדמו, שהם היו עייפים. לא ייחסתי לזה חשיבות בהתחלה".
"אני לא יודע מה עבר עליו. אהבתי אותו מאד והוא היה כמו בן בשבילי. אני מרגיש שהוא בגד בי, שהוא פגע וריסק לי את הלב. גם הזירה מצביעה על מעשה טירוף, הוא הרי החליף מחסניות תוך כדי הירי. בעגה המקצועית של אנשי המשטרה יש הסברים להתקפים כאלה. מבחינה משפטית זה אולי חוסר שפיות זמני. פעולה של רגע, אבל כנראה שאנחנו לא נדע מה עבר לו בראש".
הלוויותיהם של הילה, יובל וירדן התקיימו שלשום בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון, ומאות ליוו אותם בדרכם האחרונה. כשהם נתמכים על ידי בני משפחה וחברים עמדו ההורים יחד עם שני אחיה, גל הבכור ודניאל בת הזקונים, מאחורי האלונקות. "רגע, למה כל כך מהר להגיד את ההספדים?", זעקה דניאל בת ה-18, ועצרה את קבורתו של יובל כדי להניח עליו את השרשרת שלה.
"הייתה לי אחות אחת ואין לי יותר", ספדה לאחותה הילה. "ביקשת מאמא לשים פתק בכותל בשבילי, ועכשיו אני קוברת אותך". בהלוויה השתתפו גם השרים אבי דיכטר, זאב בוים, מפכ"ל המשטרה דודי כהן וקציני משטרה בכירים בעבר ובהווה. דקות ארוכות לאחר תום ההלוויה, נותרו בני המשפחה לצד הקברים הטריים, מבקשים להיפרד מיקיריהם שעתה ייזכרו רק כבני משפחת בכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
