הבחירות בארה"ב: כחול "דמוקרטי" עולה
שבוע לפני הבחירות: אובמה מוביל בעשר מדינות שהצביעו לבוש, אך השאלה היא אם הן אלה שיעשו היסטוריה ויביאו אדם שחור לבית הלבן
פלורידה? אוהיו? זה לחובבנים. ברור שהן מתנדנדות. ניו מקסיקו? קולורדו? איווה? קצת יותר מתקדמים אבל עדיין, כמו שאמר לי חבר קונגרס לפני שבועיים, גם סטיבי וונדר ראה בבירור שקולורדו הולכת עם אובמה. וירג'יניה? זה כבר רציני.
נראה אתכם מעריכים לפני חודשיים שבסוף אוקטובר אינדיאנה, צפון קרוליינה ואולי צפון דקוטה ייטו לכיוון אובמה. זה למקצוענים בלבד, שאגב, רק להם יש הוכחות שכך טענו לפני חודשיים, כמובן אחרי שליהמן ברדרס פשטו רגל והכריעו את הבחירות, כנראה.
רפובליקני לא ניצח בחירות נשיאותיות אלא אם ניצח באוהיו, מכריזים ההיסטוריונים והפרשנים המחזיקים באולפן, על הברכיים, מתחת לשולחן, ספרי "טריוויה נשיאותית" ו"אנקדוטות בחירות 2004-1789" פתוחים.
כלומר שניצחון של אובמה באוהיו מבחינתם משמעו שהנשיאות היא שלו. למעשה, לאובמה סיכוי סביר להפסיד באוהיו ועדיין להביס את מקיין בבחירות: מיזורי, השער למערב, מדינתם של הקלברי פין ותום סוייר. מאז 1904, כאשר העניקה את קולותיה לתדי רוזוולט, הצביעה מיזורי למועמד שהיה לנשיא. רקורד שאי אפשר להתווכח עליו והנה, כהוכחה קוסמית לתקפות הסטטיסטיקה, החל לפני חודש אובמה להוביל במיזורי.
המדינות המתנדנדות הן הסיפור הפוליטי המעניין של כל בחירות, משום שהתהליכים המתרחשים בהן מעידים על המגמות התרבותיות פוליטיות סוציולוגיות בחברה האמריקנית. מספרן מתכווץ ומתרחב במשך השנים כתוצאה ממגמות דמוגרפיות.
למשל יותר היספאנים בקולורדו, פחות יהודים בפנסילבניה, יותר קתולים באוהיו, יותר מובטלים במישיגן, גלים וכיווני הגירה, ממדינות צפון המזרח דרומה לפלורידה, מרצועת החלודה שלשפת האגמים הגדולים, אל רצועת השמש מטקסס מערבה עד קליפורניה, התפתחויות כלכליות במדינות מסוימות, למשל צפון קרוליינה, שהפכה ממדינת דרום קלאסית למרכז היי טק וביוטכנולוגיה, מלחמות תרבות וערכים מנוגדים, וכמובן הנושא הדומיננטי במערכת הבחירות.
במשך עשרות שנים התגבשו להן שתי אמריקות. אמריקה הכחולה הדמוקרטית, הליברלית,
באמצע, במישורים ובדרום השתרעה לה אמריקה האדומה. הלב של אמריקה, אמריקה הרפובליקנית, שאיננה ניו יורק או לוס אנג'לס. אמריקה האמיתית בעיני תושביה שבמקרה הטוב קפאו ב-1955 ונולדו מחדש כאוונגלים בשנות השמונים המוקדמות. במקרה הרע, באמריקה האדומה של הדרום העמוק לא השתחררו משרפת אטלנטה בידי הגנרל הצפוני שרמן והחלו להצביע לרפובליקנים בימי רייגן ולא ממש הפסיקו, להוציא כמה מדינות יוצאות דופן שהלכו עם קלינטון הדרומי.
אם נפריד בין המדינות הכחולות, יתרון של 5% ומעלה לאובמה, לאדומות, 5% ומעלה למקיין, נישאר עם תמצית סיפורנו: המדינות המתנדנדות, הסגולות. ישנן 12-4 כאלה , תלוי איך מנתחים את כיווני ההצבעה והמגמות הסוציו פוליטיות והתרבותיות בתוכן.
נכון להיום, ברק אובמה מנצח בעשר מדינות אדומות שהצביעו לבוש בבחירות 2004. קולורדו , פלורידה, אינדיאנה, איווה, מיזורי, נבאדה, ניו מקסיקו, צפון קרוליינה, אוהיו ווירג'יניה. סך הכל 123 קולות אלקטורים. לאובמה, על פי מפה זו, 306 אלקטורים, כאשר מועמד זקוק ל-270 לניצחון, חצי מסך 538 האלקטורים, פלוס 1.
למהדרין נציין כי למעשה הוא זקוק רק ל-269, שכן בתיקו 269:269 ההכרעה עוברת להצבעה בבית הנבחרים, שם יש לדמוקרטים רוב שעוד יגדל בבחירות. בשבוע הבא נדע כמה מהמתנדנדות אכן התנדנדו והעניקו לאובמה את הניצחון. בסוף, יהיו אלו איווה ווירג'יניה שיעבירו אותו מעבר למה שקיבל ג'ון קרי ב-2004, ומעל למשוכת ה-270.
נא להמתין לטעינת התגובות
