מצחצח חרבות, לא בשבת
הסייף יובל פרייליך בקושי בן 13 וכבר אחראי לאחת מהפסיקות המשמעותיות ביותר של בג"ץ בעת האחרונה: זו שאפשרה לו שלא להתחרות בשבת. עכשיו, כשהסערה מסביבו מתחילה להירגע, הוא מתפנה להסביר למה הוא דווקא מאוכזב מההחלטה להעניק לו ניצחון טכני, וגם חושף מדוע לאחיו הקרטיסט מותר להתחרות בשבתות
בג"ץ מיהר לפסוק לטובתו, והוא זכה בניצחון טכני שיאפשר לו ליהנות מתוצאות התחרות מבלי שיתחרה בה. בתוך רגע הפך הנער הצעיר מאוחז ברומח ללוחם על עקרונות, אבל פרייליך, נער צנום וביישן, בכלל לא ידע שהוא כזה. למעשה, מעטים יודעים שאחת מהפסיקות המעניינות של בג"ץ בעניין השבת והסטטוס קוו במדינת ישראל, התקבלה בגלל סגירה של מעגל חשמלי פשוט.
"זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במצב כזה", מסבירה האם, רחל פרייליך, "יש לנו בן נוסף שמתחרה בקרטה. אנחנו מסתובבים איתו בכל העולם ולפעמים התחרויות נופלות על השבת, אז אנחנו ישנים במלון סמוך והולכים איתו ברגל לתחרות, אין בזה שום חילול שבת".
"אבל במקרה שלי זה אחרת", מתפרץ יובל ומנסה להסביר. "בכל פעם שאנחנו נוגעים אחד בשני עם הדקר נסגר מעגל חשמלי ונדלקת נורה אדומה או ירוקה. בעצם, כל התחרות הזאת מבוססת על חשמל. את זה אני לא יכול לעשות בשבת".
כבר כשהיה בן שמונה החל להתעניין בסיף, דווקא בשל אהבתו לריקוד. "רקדתי בלט, ולא התחברתי לספורט קבוצתי כמו כדורגל או כדורסל כמו שאר החברים שלי", משחזר יובל, "למרות שכולם חושבים שסיף זה קרב, בעיניי זה מאוד אלגנטי ועדין, כמו ריקוד".
לאחר שראה מהיציע את תחרויות הסיף באולימפיאדת סידני, הכריז בקול רם על החלום שמלווה אותו עד היום-להיות אלוף אולימפי בסיף ולייצג את ישראל.
ההורים גבי ורחל, המגדירים את עצמם כמסורתיים, עלו מאוסטרליה
"אני זוכר שלפני שנה סייפתי באשקלון, וכבר הייתי באמצע, וגם הצלחתי להגיע לגמר", נזכר יובל, המדורג ראשון בארץ עד גיל 13, " אבל אז כבר הגיעה השבת והייתי חייב ללכת. זה הרג אותי. אמרנו לשופטים שאנחנו חייבים ללכת בגלל השבת ולאף אחד זה לא הזיז, אמרו לנו,'טוב, אז תלכו'. גם המתחרים שלי, הם רואים שמישהו לא יכול להתחרות והם לא מנסים לשנות שום דבר, לאף אחד לא היה אכפת".
אביו הבטיח לו אחרי אותה תחרות כי זו הפעם האחרונה שהוא מפסיק תחרות באמצע, והחל לחפש פתרונות כדי לפתור את המצב. "כשחייתי באוסטרליה, מספר האב, שיחקתי קריקט ורוגבי, ותמיד היו קובעים את האימונים לשבת. בגלל זה עליתי לארץ, כי רציתי לחיות כמו יהודי ושיקבלו אותי בלי אפליות, ומה אני רואה? שעכשיו עושים אותו דבר לבן שלי, אבל בישראל.
פשוט לא הגיוני שילד שרוצה לשמור שבת לא יכול לעסוק בספורט שהוא כל כך אוהב. מה בדיוק מצפים ממנו לעשות? זה לא ארגון ספורט פרטי, זה גוף שמייצג את המדינה וממומן על ידיה. מדובר בילד שצריך לטפח אותו ולהשקיע בו כי הוא יכול להביא מדליות וכבוד".
איגוד הסיוף בישראל נתמך על ידי משרד החינוך והספורט ומורכב ממועדונים שונים מכל רחבי הארץ. רוב הסייפים הם נערים בוגרים או חיילים, שהזמן האידיאלי עבורם להתחרות (עבור החילונים שביניהם, כמובן) בשל הלימודים או השירות הצבאי, הוא יום שבת או יום שישי אחר הצהריים.
"אני מבין את יובל, ואני מבין גם את המתנגדים שלא נוח להם לבוא ביום אחר", אומר פבל יבדוקימוב, מאמנו של יובל. "היו לי תלמידים דתיים בעבר, אבל כולם פרשו ברגע שהם הגיעו לגיל של התחרויות, כי פשוט לא היה להם לאן להתקדם. ליובל יש סיכוי מאוד גבוה להגיע לאליפויות העולם ואפילו לאולימפיאדה. עוד לא ראיתי דבר כזה בגיל 13, יש לו את כל מה שצריך. הוא נחשב הכי טוב בארץ לגילו, לפחות לא איבדנו את הכישרון שלו עד עכשיו".
לפני שהחליטו לעתור לבג"ץ, ניסו במשפחת פרייליך כמעט כל אפשרות אחרת. כשהתחרויות היו מתקיימות ביום שישי, היו לנים בבית מלון סמוך כדי שיוכלו להישאר עד הרגע האחרון בהחלט. שוב ושוב ניסו להקדים את הקרבות שלו, אך לרוב ללא הצלחה. אחר כך ניסו לקיים אותם ביום שבת, כשהקרבות שלו יחלו אחרי צאת השבת, אך גם זה ללא הועיל. "חשבתי שאולי אם בתחרויות יהיו פרסים כספיים, הילדים יהיו מוכנים לבוא בימי חול", אומר גבי, "השגתי תורמים, ואפילו הסעות מיוחדות, וזה באמת עבד כמה פעמים".
השוחד למעשה שנתן אביו של יובל סייע במעט, אך הפתרון לא האריך ימים. "מה שהכי פחדתי ממנו זה שהיחס של יובל לדת ייפגע בגלל הסיפור הזה", אומר גבי, "אבל ראיתי שבכל פעם הוא זה שרוצה לשמור את השבת, זה משהו שהגיע ממנו. כשהוא יגדל ויתפתח ויהיה בתחרויות בחו"ל תהיה לו גם דילמה, וגם אז, הוא יחליט מה שטוב בשבילו".
מה ששבר עכשיו את יובל ומשפחתו היה העובדה שהתחרות הקובעת מי יעלה לנבחרת הנוער שתיסע לאליפות אירופה במרץ הקרוב נדחתה ברגע האחרון (לאחר סיכום שכבר הושג) ליום שבת. "הם שמו אותנו עם הגב אל הקיר", אומר גבי, "אנשים סביבנו אמרו לנו שאין לנו סיכוי בבית משפט, ושזה כמו תיבת פנדורה שאף אחד לא ירצה לפתוח. הדבר האחרון שרצינו זה ללכת לבג"ץ. לא באנו לשנות את הספורט בישראל, אבל מה יכולנו לעשות? להרים ידיים? להגיד לילד להפסיק לסייף? זה מדהים שיש פה ציבור שלם של דתיים שפשוט מופלה מתחרויות ספורט ואף אחד לא עושה כלום בנידון. השאלה היא לא למה עשינו את זה, אלא למה אף אחד לא עשה את זה לפנינו".
וכך, הגישה המשפחה עתירה דחופה לבג"ץ במטרה שיוציא צו ביניים נגד קיום התחרות ובה טענו באמצעות עו"ד ד"ר אביעד הכהן ועו"ד משה בן דוד כי "איגוד הסיוף הישראלי נוקט באפליה חמורה כלפי העותר ועמיתיו רק בשל היותם שומרי מצוות, במנעו מהם ליטול חלק בתחרויות ספורט כלל ארציות, שמתקיימות בשבת ובמועדי ישראל, תחרויות שקובעות, בין השאר, את המועמדים לייצג את מדינת ישראל בתחרויות בינלאומיות. לא מדובר כאן בכפייה דתית, אלא בכפייה אנטי דתית".
בג"ץ נעתר לבקשה, ואסר באופן תקדימי על קיום התחרות בשבת משום שהיא מונעת משומר מצוות להשתתף בה. עם זאת, הוא ציין שהצו יבוטל אם יימצא פתרון חלופי עבור הסייף הצעיר, פתרון שאכן ניתן בדמות ניצחון טכני ליובל, שעשוי לאפשר לו להתברג לסגל הנבחרת מבלי שהשתתף בפועל בתחרות. בג"ץ נמנע מאמירה יותר מרחיקת לכת, אך ציטט את ביאליק בהחלטתו בכותבו כי "השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי".
"התיק הזה חשוב כל כך משום שבהחלטה שלו בית המשפט שולח מסר - שאזרחים שומרי שבת במדינה יהודית הם לא אזרחים סוג ב'", אומר עו"ד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, "זאת הפעם הראשונה מאז קום המדינה שבית משפט אוסר על קיום תחרות בשבת. זה לא אומר שמחר יסגרו את מגרשי הכדורגל בשבת, וזה גם הדבר האחרון שיובל רוצה בו".
גיבור הפרשה יושב בינתיים בביתו, ומחכה להחלטה של האיגוד לאור הפסיקה, שתקבע אם יזכה להשתתף באליפות אירופה שתתקיים בעוד כמה חודשים. בני הבית לא ממש צוהלים לאחר הניצחון בבית המשפט, ויובל, כמו כל ספורטאי אמיתי, מאוכזב מהעובדה שניצח רק הודות לניצחון טכני. "אני רוצה להתחרות, ולא שיתנו לי לנצח", הוא אומר, "אני בטוח שיש ילדים שחושבים שעשיתי את זה כדי להיכנס בכל מחיר, אבל אני רוצה להוכיח את עצמי".
מזכיר איגוד הסיוף, יוסי בן בסת, אמר אתמול כי כעת יצטרך בית המשפט למצוא פתרון, ולא הוא. "אחרי שהצלחנו להעביר תחרות אחת ליום חול, נודע לנו על שמשרד החינוך אוסר זאת בשל הפגיעה בלימודים, ולכן דחינו את התחרות לשבת", הוא אומר. "עכשיו מישהו צריך להכריע מה יותר חשוב - שמירת השבת או הלימודים ומקום העבודה? רוב הסייפים שלנו הם חיילים ואנשים בוגרים שלא יכולים לצאת בימי חול. יכול להיות שנאבד אנשים, כי לא יהיה להם מתי להגיע לתחרויות. מה עם אנשים שגרים במקומות רחוקים ויכולים לנסוע רק בשבת? אנחנו מנסים למצוא פתרונות שיהיו נוחים לכולם. זאת לא רק בעיה שלנו, אלא של כל ענפי הספורט. אני משתוקק שתהיה פסיקה, זה יעשה לנו את החיים יותר קלים. שבית המשפט יחליט מה לעשות במצב הזה - סייף דתי בודד מול מאות סייפים חילונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
