בחירות מסביב לשעון: ניצחון אתרי האינטרנט
אתרי האינטרנט הפכו לכלי המידע המרכזי במערכת הבחירות - 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע - אבל גם הורידו את רמת האמינות
- בחירות בארה"ב - סיקור מלא ב-nrg מעריב
הדיווח על המושלת האלמונית תפס את אנשי החדשות בלתי מוכנים, וכמעט כל החדשות בנוגע לפיילין - האופן שבו התקדמה מוועד ההורים בבית הספר עד לתפקיד מושלת אלסקה, הגירושין המכוערים בין אחותה לשוטר משטרת התנועה, שאותו הורתה פיילין לפטר, הטיסות של בני משפחתה על חשבון משלם המסים ומסע הקניות והבזבוזים בסך 150,000 דולרים על בגדי יוקרה - כל אלו נחשפו באתרי אינטרנט ועברו משם הלאה לדפי העיתונים.
כי מעבר לאספקט ההיסטורי הברור של המירוץ הנוכחי לנשיאות, יירשמו בחירות 2008 גם כקמפיין שמסמן באופן סופי את המש עבר של מגרש המשחקים של הפוליטיקה מן העיתונים הממוסדים והמוכרים אל המדיה שהיא אולי פחות ממוסדת, אבל באופן מוחלט מגיעה לקהל גדול בהרבה.
סיפור פיילין הוא רק דוגמה. הכיסוי התקשורתי של אירועים רבים במרוצת הקמפיין הארוך הזה פרח על הקרקע הפורייה של אתרי החדשות באינטרנט, הבלוגרים, העיתונאים המקומיים וכל מי שהשכיל לפרסם את החדשות און ליין לפני הדפסתן על הנייר.
חוץ מסיפורי בגידותיו של ג'ון אדוארדס באשתו חולת הסרטן, קשה להיזכר בעניין פוליטי גדול שהשפיע על הבחירות ונחשף בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס, הוושינגטון פוסט, השיקגו טריביון או אחד העיתונים הגדולים. העיתונות הוותיקה התמסרה לסיפורי עומק, בדיקת טרנדים ותחקירים, ואילו הבלוגים - בין אם בחסות העיתונים החשובים ובין אם בלוגים שעמדו בפני עצמם - נהפכו למקום שבו התפרסמו החדשות האמיתיות.
קטעי הווידאו שהכילו את תיעוד ההתבטאויות השערורייתיות של ג'רמייה רייט, הכומר של ברק אובמה, נחשפו על ידי רשת אי-בי-סי. אך הפצתם ברחבי העולם התאפשרה רק לאחר העלאתם ליוטיוב. הסיפור על חגיגת הקניות של פיילין, בסך 150,000 דולרים בחנויות יוקרה, נחשף באתר האינטרנט של העיתון פוליטיקו, וכך גם הראיון שבו נחשף מקיין כמי שאינו יודע כמה בתים יש ברשותו.
"פוליטיקו הוא אחד הכוחות הבולטים בבחירות האלה", אומרת למעריב מייגן גרבר, כתבת עיתון ביקורת התקשורת CJR (ה-Columbia Journalism Review של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק), על העיתון החדש.
פוליטיקו יצא לאור לראשונה רק ב-1 בינואר 2007, ונקט גישה חדשנית: אתר אינטרנט פופולרי, מעוצב בהקפדה, עם תכנים רבים הייחודיים לאינטרנט ומהדורה מודפסת קטנטונת: 25 אלף עותקים
מדד נילסן, שבודק את החשיפה לאתרי חדשות, דירג את פוליטיקו במקום התשיעי עם 4.5 מיליוני קוראים בחודש, הישג עצום בעבור אתר שיש לו עיתון והוא לחלוטין חדש בתחום. רק לשם השוואה, אתר החדשות עם החשיפה הגדולה ביותר הוא הניו יורק טיימס הוותיק, עם 20 מיליוני קוראים, ואחריו מדורג הוושינגטון פוסט הנחשב עם 13 מיליוני קוראים.
"הסיבה שאנחנו מצליחים היא כי אנחנו מבינים את המטבוליזם של האינטרנט", מסביר העורך הפוליטי הראשי של פוליטיקו, צ'רלס מת'יסיאן. "אנחנו פועלים תחת העיקרון שזה בהחלט משנה מי מביא את החדשות ראשון, כי אז כולם מלנקקים אלינו כשעדיין אין להם את הסיפור".
מת'יסיאן מסכים שהאינטרנט מילא תפקיד חשוב בבחירות 2008, ומפרגן לכל הבלוגרים באשר הם. "פוליטיקו הוא לא בלוג, אלא אתר אינטרנט שיש לו גם מהדורת דפוס של 25,000 עותקים", הוא אומר. "בכל מדינה בארה"ב יש לפחות בלוג פוליטי אחד שכותב טוב ומשפיע שם, ואנחנו קוראים אותם כל הזמן. הבלוגים הללו הם לא המתחרים שלנו, כי אנחנו רואים את עצמנו כחלק מן התקשורת המרכזית".
גרבר מסכימה שהדרך שבה חדשות האינטרנט הניעו את מערכת הבחירות הנוכחית שונה מבעבר. "קודם היו לנו חדשות בכבלים 24 שעות ביממה, ששינו את האופן שבו אנו צורכים חדשות", היא אומרת. "עכשיו הבלוגים באינטרנט העלו את דיווחי החדשות לרמה יותר אינטנסיבית. זה בא לידי ביטוי באופן מובהק בבחירות, אבל אני חושבת שזה לא ייגמר ביום שהמירוץ יסתיים. כי המון אנשים נכנסו לזה ממש חזק".
ועם זאת, היא חושבת שלצד הפן החיובי - דיווחים מהירים שמעודדים מעורבות גדולה יותר - ישנו גם אפקט מוצלח פחות. "יש הקרבה של האיכות", היא אומרת, "ויש הרבה דיווחים רשלניים ולא מאומתים".
כולם מסכימים שאתרים שליקטו מידע מצטבר הצליחו במערכת הבחירות. כל מכור אמיתי לפוליטיקה ולסקרים הכיר במרוצת השנתיים האחרונות את RealClearPolitics, אתר שריכז את נתוני הסקרים בפריימריז ובמירוץ לבית הלבן. הדיווחים השוטפים, שכללו פיש סות אינפורמציה קצרות וקלות לקריאה באתר First Read, היו מוצלחים במיוחד. כך גם הבלוגים של המגזין הוותיק "אטלנטיק", שלמרות הצביון השמרני שלו תפסו תפנית שמאלנית. והרשימה עוד ארוכה.
"זה נכון שכדי לקבל מידע ממש מעודכן כמעט שלא השתמשתי בבלוג הפוליטי של הניו יורק טיימס, The Caucus", מודה גרבר. "אני חושבת שהניו יורק טיימס בחר באופן מכוון לספק סיפורים יותר עמוקים. הם התנהלו באופן יותר מסורתי, בשונה מן האופן המהיר שבו עבדו אחרים".
מת'יסיאן, מנגד, החליט להתמקד בכיוון שונה. "בחרנו לדווח גם על הסיפור שמאחורי הסיפור, כמו הכתבה שעשינו על השמועות על המועמדים", הוא מספר. "בכל פעם שהכתבים שלנו השתתפו בשידורי רדיו, במיוחד בתוכניות רדיו שמרניות, הם שמעו מן המאזינים תלונות למה אנחנו לא מדר ווחים על כך ולמה מתעלמים מסיפור מסוים. חשבנו שזה נכון להסביר לקוראים למה פסלנו סיפורים מסוימים".
היה אפשר גם לקרוא על השמועות שמישל אובמה "קיללה אנשים לבנים במילה whitey (לבנבן)" ושאובמה "העביר תרומות כספיות לריילה אודניגה, ראש הממשל הקנייתי שאיתו הוא תכנן השתלטות של החוק האיסלאמי על קניה".
לפי מת'יסיאן, הסיפורים הללו לא פורסמו משום שלא היה להם אימות עיתונאי מוחלט. "רצינו לדווח על כך שהסיפורים האלה צפו, בלי לתת להם חמצן", הוא אומר. "זה לא שאנחנו מסוגלים להרוג בכך את הסיפורים האלה, אבל רצינו שהקוראים ידעו שאנשים שלנו ניסו לחקור את הסיפורים הללו ושלא נמצאו שום הוכחות המאמתות אותם".
עם נטיית ציבור הבוחרים בארה"ב שמאלה, הועם זוהרו של אתר האינטרנט בעל הנטיות השמרניות שקבע את סדר היום הציבורי בארה"ב במשך כמעט עשור - ה"דראדג' ריפורט". מאט דראדג', האיש מאחורי האתר נטול הצבע והעיצוב, ועם השקעה כספית מינימלית, חשף בשנת 1998 לעולם נערה עגלגלה בשם מוניקה לווינסקי, שכמעט הביאה להפלתו של אחד הנשיאים האהובים בהיסטוריה של ארה"ב. ב-2004 היה הדראדג' כוח מוביל בהפיכתו של המועמד הדמוקרטי, ג'ון קרי, לבעל תדמית סמרטוטית.
אבל בשנה האחרונה, דראדג' כבר לא מוביל בשיעורי החשיפה. קום-סקור (comScore), חברה שחקרה חשיפת אתרי אינטרנט שאינם קשורים לעיתונים הגדולים, מצאה כי האפינגטון פוסט (HuffingtonPost), אתר שהוקם כדי לתת תשובה ליברלית לדראדג' השמרן, הצליח לעקוף אותו בסיבוב. 4.5 מיליוני אנשים ביקרו בהאפינגטון בחודש ספטמבר, לעומת 2.1 מיליונים בלבד בדראדג'.
ייתכן כי הסיבה לכך אינה נעוצה בכך שדראדג' הוא ימני מדי בעבור הטעם השמאלני החדש בארה"ב. בשבועות האחרונים היו לדראדג' כמה פספוסים אשר הורידו את ערכו בעיני רבים. שבועיים לפני הבחירות, סיפר דראדג' בכותרת גדולה על פעילה במטה של מקיין שהאות "B" נשרטה /נחרטה על לחייה באקט אלים של תומך אובמה. הסיפור התגלה כפלופ גדול, וכעבור כמה ימים נאלץ דראדג' לפרסם את הכותרת הבאה: "היא המציאה הכל".
גם בנוגע לסקרים. דראדג' העלה לכותרת האתר כל סקר שרמז על צמצום פערים או התקדמות לכיוון מקיין, והסתיר מקוראיו את המגמה המסתמנת ברוב הסקרים בארה"ב, שעל פיה השטח והמפה נוטים לטובת אובמה. היטיב לנסח זאת בעל הבלוג הפוליטי של וושינגטון פוסט, כריס סליצה, שכתב ומנה את הפשלות אחת לאחת: "בשבועות האחרונים, אחדים משכבת הברברת הפוליטית התחילו להטיל ספק בכוחו של דראדג'".
נא להמתין לטעינת התגובות
