אולגה בוריסוב נחשפת: כך רצחתי את הבן שלי
בספטמבר הוגש נגד אמו של אלון בן ה-4 כתב אישום בגין הטבעתו. "אלון לא צעק. איבדתי אותו", נתנה בוריסוב את גרסתה המלאה לרצח
גם המראה החיצוני שלה הציק לה. אף על פי שלא הייתה שמנה, פתחה בוריסוב בדיאטה קיצונית, שכללה גמיעת מים מופרזת וכמויות נכבדות של וודקה. כל המזונות הושארו מחוץ לתפריט. מאז לידתו של אלון ויתרה על עבודה והתמר סרה לגידולו, התאכזבה מהתפתחותו האטית, מבעיות ההתנהגות שלו, שיערה שיתקשה ליצור קשר עם הסביבה.
הסימן הראשון לקריסתה הנפשית של בוריסוב ניתן באותו הקיץ. היא התעלפה בבית חברים לעיניו של בנה הפעוט, אז בן שלוש, ואושפזה בבית החולים. הרופאים המליצו על אשפוז פסיכיאטרי, היא סירבה. אחר כך נרגעה. זמנית.
במרס 2008 החליטה שאינה יכולה להתמודד יותר עם מצבו של בנה. בוריסוב נכנסה למקלחת בביתה עם מספריים בידה וחתכה את ורידיה. מהר מאוד התחרטה על מעשיה, המשיכה לחייך לסובבים, אולם נפשה נשארה שסועה.
היא נסעה עם בעלה ועם בנה למוסקבה, לבקר את אמה ואת אחותה, בתקווה למצוא קצת שקט, אולם חזרה לארץ מדוכדכת יותר לאחר שאלון נפל מהקומה החמישית של בית אמה ונפצע. רק לאחר שלושה שבועות בהם שהה הפעוט בבית החולים במוסקבה, חזרה המשפחה לארץ. בוריסוב המשיכה להימנע ממזון, והסתפקה בחצי בקבוק וודקה ביום.
אולגה בוריסוב (42) נולדה במוסקבה למשפחה נוצרית. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה, ואביה מת בשנת .2001 אמה, המתגוררת עדיין ברוסיה, סובלת משיטיון (הפרעה בתפקוד השכלי.( בשנת 1992 היא עלתה לארץ עם בעלה הראשון, והשניים התגוררו בראשון לציון. לאחר כשנה התגרשה מבעלה ועבדה כמלצרית וכעוזרת לספרית.
בשנת 1993 הכירה בוריסוב את אילן יהודה, הצעיר ממנה בשמונה שנים, וב-2001 נישאו בנישואים אזרחיים בקפריסין. הם התגוררו בדירה קטנה בראשון לציון, ויהודה עבד כצבע בעיקר
בתחילה סירבה בוריסוב להביא ילדים לעולם, אלא אם מצבם הכלכלי ישתפר. בשנת 2004 נולד בנם היחיד, אלון, ילד יפהפה עם שיער בהיר וחלק. כשהיה בן שנתיים הבחינה בוריסוב כי בנה מתפתח באטיות יחסית, והאמינה שמצבו ישתפר עם השנים.
כשהיה בן שלוש היא שלחה אותו לגן עירוני, ושם הפנתה הגננת את תשומת לבה להתנהגותו השונה. לאחר כמה אבחונים, שמהם עלה כי אלון סובל מהפרעות קשב וריכוז, הומלץ לבוריסוב להעביר את בנה לחינוך מיוחד. היא הרגישה שעולמה מתמוטט.
בעלה הבחין כי היא נוטה להתבודד, סובלת ממצבי רוח ושותה אלכוהול בתכיפות. "היא סובלת מדיכאון מאוד חזק," סיפר אילן יהודה לחוקר המשטרתי, רס"מ אבנר משה ממשטרת מרחב איילון.
"היא נסגרת בבית ושותה וודקה", סיפר. "סוגרת תריסים, לא ישנה בלילות, לוקחת כדורים נגד דיכאון. היא מתלוננת שקשה לה ולא רוצה לחיות. הייתי מחבק אותה ואומר לה שיהיה טוב, שיש לנו משפחה ויש לנו הכל, וכך הייתה לי תקווה שהיא תצא מזה."
אלא שבוריסוב לא הצליחה לצאת מהסחרחרת עליה עלתה. היא המשיכה לשקוע. בשבוע לפני שהטביעה את בנה בחוף בת ים, כך סיפר יהודה, היא כמעט לא ישנה ולא אכלה. בוריסוב לא רצתה לחיות יותר, לא רצתה גם שאלון יחיה.
ב-28 באוגוסט, כך העידה במשטרה, התעוררה ב-,7:00 אכלה ארוחת בוקר עם אלון והספיקה לכתוב מכתב פרידה לבעלה: "אילן תסלח לי, אני מאוד אוהבת את אלון ולא רוצה למות איתו." היא הכניסה את המכתב לתיק ובשעה 9:30 כבר ישבה במונית עם אלון בדרכה למגדלי עזריאלי. אלון אהב לשחק שם.
"היינו שם עד שהחשיך," סיפרה בוריסוב בחקירתה, כשהיא מתפתלת על הכיסא ומדברת בלחש. מדי פעם פרצה בבכי והחוקרים הסירו את האזיקים מידיה והציעו לה כוס תה. "הלכנו לחנויות, למשחקים ועלינו לגג. לא אכלנו בעזריאלי כי הבאתי אוכל מהבית. ראיתי איך מתייחסים אליו בעזריאלי, היה נדמה לי שאף אחד לא צריך אותו."
בסביבות השעה 19:00 עצרה בוריסוב מונית וביקשה מהנהג לנסוע לבת ים. אלון המותש נרדם בידיה. הילד התעורר כשירדה מהמונית ונרדם שוב כשהסתובבה על החוף חסרת מעשה, עד שנעמדה. היא הניחה את תיקה על החול ונכנסה למים. השעה הייתה .23:00
"התחלתי לשחות לעומק והוא יחד איתי. אלון התעורר והחזיק בי," סיפרה שלוש שעות לאחר מכן לחוקר רס"מ איגור אייזמן. "לא הרגשתי את הקרקע. אלון ואני בלענו מים. אלון לא צעק ולא בכה. היו שם גלים ומצאנו את עצמנו מתחת למים".
"אני התחלתי להרגיש לא טוב, אבל החזקתי את אלון ביד", המשיכה. "בשלב מסוים איבדתי אותו. הייתי מתחת למים ולא טבעתי, וזהו. יצאתי החוצה לחוף ואמרתי לאנשים שיש שבו שם שאני הטבעתי את בני."
האם אלון צעק? שאל החוקר. "הוא לא צעק," ענתה בוריסוב בשקט כשבגדיה עדיין רטובים. “האם הגעת לחוף במטרה לרצוח את בנך ולהתאבד,”? המשיך החוקר. "מפחיד אותי לשמוע את המילה לרצוח", השיבה.
“איך את קוראת לזה שאמא זורקת ילד חסר אונים לתוך הים,”? רעם רס"מ אייזמן. בוריסוב הגיבה בשתיקה. בהמשך אמרה לחוקר כי אינה יכולה להסביר את הפתק שהשאירה בתיקה ומדוע כתבה בו כי אינה רוצה למות יחד עם בנה.
את אלון משה מהמים צעיר ששהה באותה שעה בחוף. המשטרה הייתה בדרכה לאחר שאילן, שדאג לאשתו ולבנו, הזעיק אותם. "ראיתי אלמוני צועק שאמא אחת הטביעה את הבן שלה," שחזר הצעיר במשטרה.
"צוות של מד"א כבר הגיע לחוף ואני רצתי איתם", סיפר. "הקשבתי להם והבנתי שהאירוע היה בצד הצפוני של החוף. רצתי לשם. ראיתי את האמא יושבת על הברכיים, ממלמלת ובוכה. היו שם בני נוער שקיללו אותה, ואז היא אמרה: 'טבעתי בן שלי במים'".
הצעיר המשיך וסיפר: "רצתי לים עם עוד נער, שהצביע לתוך המים. ראיתי ילד שוכב על הבטן ותפסתי אותו מהמותניים. הרמתי אותו, החזקתי אותו כמו תינוק. הוא היה לבן לגמרי וללא הכרה."
בשחזור שערכה המשטרה למחרת בבוקר ביקשה בוריסוב לשחרר את אזיקי רגליה כדי שתוכל לצעוד בנוחות על החול, ולפתע פרצה בבכי. "אני הטבעתי את הבן שלי. היה לו קשה. איבדתי אותו, היה חושך".
ב-18 בספטמבר הגישה נגדה הפרקליטות כתב אישום בגין רצח. בבקשה למעצרה עד תום ההליכים המשפטיים נגדה ציינה התובעת, עו"ד איריס רמתי, כי בידי הפרקליטות קיימות הוכחות להרשעתה של בוריסוב, כולל שחזור שערכה עם המשטרה יום לאחר מותו של בנה.
"במעשה הנפשע והאכזרי של בוריסוב, אשר גרמה לבנה היחיד למות באופן אכזרי בטביעה בים מול עיניה, במעשה המתוכנן בקפידה, מוכיח כי מדובר באישה מסוכנת," כתבה התובעת. אבחון שנערך לה בבית החולים לחולי נפש אברבנאל קבע כי היא כשירה לעמוד לדין.
אף שהטביעה את בנם המשותף, ממשיך בעלה של בוריסוב לעמוד לצדה. הם מנהלים שיחות ארוכות בטלפון, ובוריסוב מתעודדת מתמיכתו. הוא שולח לה לכלא בגדים, סיגריות וכרטיסי טלפון. "אני אוהב אותה," אמר לחוקר שישב מולו, כשעתיים וחצי לאחר טביעת בנו. "מה אעשה, אני מכיר את הנשמה שלה. אני כל כך אוהב אותה, עד שאני מוכן למות בשבילה. חוץ ממני אין לה אף אחד. מה, אזרוק אותה לכלבים."?
בסיום עדותו מתייחס יהודה גם לבנו המת. "אני רוצה לחבק אותו, לנשק אותו. תמיד אמר 'אבא, אמא, אל תעזבו אותי.' אני רוצה לבקש ממנו סליחה."
סנגורה של בוריסוב, עו"ד יוסי זילברברג, בתגובה: "מדובר באישה שהתאשפזה בבתי חולים פסיכיאטריים עקב דיכאונות ומצבים נפשיים לא יציבים. בארץ היא לא התאקלמה ולא הסתגלה, ואף ניסתה להתאבד".
"בימים שקדמו למותו של אלון הייתה אולגה בדיכאון עמוק, כמעט לא אכלה והגירה לגופה קוקטייל של אלכוהול, כדורים פסיכיאטריים וכדורי שינה. היא לא הבינה את מעשיה. בניגוד לקביעת הפסיכיאטר, היא לא הייתה מודעת להשלכות פעולותיה, עד לטיפולים האחרונים במרפאת שב"ס".
"אולגה מביעה חרטה כנה על מה שעשתה, ומרבית ימיה עוברים בגעגועים לאלון ובתהייה כיצד הגיעה למצב הזה. מקומה אינו מאחורי סורג ובריח."
נא להמתין לטעינת התגובות
