עינו הפקוחה של האח הגדול
שבבים ביומטרים, ניתוח קולנו, מאגרי מידע עם כל פרטינו, מתיק רפואי ועד הרגלי גלישה. האח הגדול? זו המציאות
ד' ההמום הסביר לפקיד שאותה אישה לא אוהבת להישאר לבד, ולכן כשבעלה יוצא לנסיעות ארוכות, היא נוסעת למשפחתה בחו"ל. כשיצא, לא הצליח להשתחרר מהמחשבה על הקלות המדהימה שבה מידע פרטי עושה את דרכו לגופים שונים ברשויות השלטון. "אין דבר שהם לא יודעים עליך", אומר ד'. "איזה אוטו קנית ומתי, מתי נסעת לחו"ל, מתי המשפחה שלך נסעה".
במסגרת התחקיר לכתבה שלפניכם, נתקלתי בסיפורים רבים מסוגו של ד'. אמא של מישהו תרמה כמה אותיות לספר תורה, והחלה לקבל פניות לתרומה מכל מיני ישיבות. בוני מצבות פנו למשפחה של נפטר בלי שזו פרסמה שום מודעה על המוות. אדם שניסה להתקבל לעבודה נדחה בגלל ההיסטוריה הרפואית שלו, שאיכשהו הגיעה לידי המעסיק.
ויש את סיפורו של א, שהחל בתהליך מיון לעבודה ביטחונית סודית. א נשלח לבדיקת פוליגרף. הוא ציפה לראיון ממושך בנוגע לעברו ולמעשיו, אבל כל מה שהוא נדרש זה לאשר מספר פרטים. המעסיקים הפוטנציאליים שלו כבר ידעו כל מה שצריך. "הייתי המום", הוא מספר. "הם ידעו הכל, הכל! הפוליגרף רק נועד לאמת כמה נתונים!".
ג'ורג' ארוול כחוזה העתיד
ב-1948 כתב ג'ורג' אורוול את "1984", חיזיון מבעית של עולם עתידני טוטליטרי, שבו האזרחים מצויים תמיד תחת פיקוחו של "האח הגדול", שליט המפלגה. לספר ולרעיונות הגלומים בו נודעה השפעה תרבותית עצומה, והביטוי "האח הגדול" הפך לחלק מהשפה היומיומית.
היום, באיחור של 24 שנה אמנם, חזונו של אורוול הולך ומתגשם. בזכות ההתפתחות הטכנולוגית, יכולת הפיקוח של השלטון, או של גופים פרטיים בעלי אינטרס, הפכה טוטאלית. כמו ב-1984, התירוץ הוא תמיד שמירה על הביטחון, הבריאות והסדר הציבורי. נשמע טוב, רק שהתוצאה היא חברה שבה כל אדם, אשם או חף מפשע, נמצא תחת פיקוח.
ישראל עומדת להפוך לחלוצה עולמית בתחום הפיקוח על האזרח. במדינה מצויים כיום כ-16 אלף מאגרי מידע רשומים. פרט להם, יש עוד אינספור מאגרים פרטיים קטנים. מכשירים שונים - טלפונים סלולריים, מחשבים ומצלמות אבטחה - עוקבים אחרינו בכל רגע נתון. תוכנות חכמות יודעות להצליב את המידע מהמאגרים, מזרועות השלטון ומחברות פרטיות, ולהצמיד אותו לשם, מספר טלפון או תעודת זהות, טביעת אצבע או קלסתרון פנים.
כמעט כל פרט חשוף: היכן אנחנו מסתובבים, עם מי אנחנו מדברים, מה אנחנו קונים, ההיסטוריה הרפואית שלנו, ההעדפות הקולינריות, הפוליטיות והמיניות שלנו. תוכנת ניתוח קול חדשה אפילו מתיימרת לפצח את המחשבות שלנו, בלי שאפילו נדע שאנחנו נבדקים.
"הבעיה היא שלאנשים כאן יש תפישה מעוותת לגבי הזכות לפרטיות", אומר אבנר פינצ'וק, עו"ד האגודה לזכויות האזרח, ומהישראלים הבודדים שמנסים להילחם באחיזת החנק של "האח הגדול". "אנשים חושבים שמי שאין לו מה להסתיר לא צריך לחשוש. זו תפישה לא נכונה. כל אחד מאיתנו עושה בחיי היומיום דברים שהם בהחלט לגיטימיים ומותרים והוא לא רוצה שייחשפו. אבל אנשים מתעוררים רק כשמנצלים את זה נגדם באופן אישי. לפעמים אני תוהה מה הטעם בכל הקרב הזה. אולי כבר אין לנו פרטיות להגן עליה".
"המדען של היום הוא תערובת של פסיכולוג ואינקוויזיטור, החוקר לדקדוקיהם את ארשת הפנים, התנועות וגוני הקול" (מתוך "1984" )
המשטרה הרגילה מתמחה בפענוח פשעים שכבר בוצעו. החזון של "האח הגדול" הוא לזהות את הכוונות של בני אדם. במלים אחרות, לעצור, לשפוט ולהעניש על מחשבות. וכשמדובר במחשבות לא חוקיות, בשקרים ובדמיונות, כולנו יכולים להיות אשמים. אז איך פורצים למח של האזרח?
הטכנולוגיות הישנות היו מסורבלות ויקרות. מכונת הפוליגרף, האמצעי המוכר והמקובל ביותר, בודקת אינדיקטורים פיזיולוגיים: פעימות הלב, לחץ הדם, קצב הנשימה ומוליכות העור (המצביעה על רמת ההזעה של הנחקר). מדובר בבדיקה מורכבת יחסית, שנתונה במידה רבה לפרשנות החוקר. לא ניתן להשתמש בה למיון וסינון האוכלוסייה כולה.
פריצת הדרך יכולה להגיע דווקא מישראל. אמיר ליברמן (36), מנכ"ל חברת נמסיסקו מנתניה, שומע הערות על "האח הגדול" בכל פעם שהוא מציג את התוכנה שהחברה שלו פיתחה. טכנולוגיית "ניתוח שכבות הקול" של נמסיסקו מתיימרת לגלות כוונות זדון, התרגשות או לחץ באמצעות קולו של הנחקר.
מדובר במערכת זולה ופשוטה, שניתן להפעיל
"יצירת מילים היא תהליך מורכב מהרבה בחינות", מסביר ליברמן. "הרבה שרירים צריכים לזוז בו זמנית בסנכרון מושלם, במקביל לחשיבה ולתפישת המצב. התוצאה היא פלט שמכיל עלינו המון מידע. יש רובד מזהה שנותן את החתימה הייחודית לדובר שמורכב ממבנה חלל הפה וחלל האף. זה מה שמכונה 'חתימת הקול' שלנו. ויש גם רמה אמוציונלית נסתרת לדיבור, שאנחנו לא שומעים בדרך כלל באוזן שלנו. למשל, אני מספר לך על הנסיעה שלי לחו"ל, ותוך כדי דיבור אני נזכר בדיילת שראיתי. המערכת יכולה לגלות פתאום התרגשות חיובית בקול שלי, שאתה לא בהכרח תשמע. אנחנו יודעים מניסיון שכשאדם מדבר על אחותו, אם המערכת מזהה התרגשות בדרך כלל מדובר באחות קטנה, ואם המערכת מזהה סטרס, לחץ ומתח נפשי, בדרך כלל מדובר באחות גדולה".
אתה מתאר סוג של משטרת מחשבות.
"המערכת מזהה את המבנה הנפשי שלך, ומבינה אם אתה מסתיר כוונה לביצוע פשע. בתחומי מניעת טרור וכוונות זדון, יש פה אפשרות למשטרת מחשבות. זה העניין בטרור, שצריך לתפוס אותך לפני הביצוע, וניתוח הקול מאפשר לזהות כוונת זדון. היו כבר סיכולים של פעולות טרור בעזרת הטכנולוגיה הזו".
תהליך הבדיקה פשוט למדי: ניקח לדוגמה את שדה התעופה. הסלקטור או איש המכס ישאלו אתכם את סדרת השאלות הרגילה שלהם, רק שהם יביטו על מסך קטן, שיראה את התגובות הנסתרות בקולכם. אם תעוררו חשד, ניתן יהיה להעביר אתכם לחקירה מקיפה יותר, בחדר נפרד. ואגב, גם בחקירה הזו הכיסא שעליו תשבו יהיה "כיסא חכם": מעין פוליגרף נסתר, שיידע לזהות ללא ידיעת הנחקר פרמטרים פיזיולוגיים כגון דופק, לחץ דם והזעה.
בנמסיסקו מספרים כי המערכת שלהם הוכנסה לשימוש כבר בשני נמלי תעופה בבירה אירופית גדולה, במשטרת לוס אנג'לס, במשטרת העיר ברזיליה (בירת ברזיל), במשטרת דרום אפריקה (שם אפילו שוקלים לבטל את מחלקת הפוליגרף לאור ההצלחה) וכן בבנק ברזילאי ובמשרד האוצר של גואטמלה. בשדה התעופה של מוסקבה מתגאים במאה אחוזי הצלחה עם נוסעים שנבחרו באקראי לבדיקה קולית במכס.
יתרון מרכזי לזיהוי הקולי הוא שהמערכת מסוגלת לפעול גם בטלפון, והיא כבר הוכנסה לשימוש בחברות הביטוח Provident ו-Highway באנגליה, וכן במחצית המחוזות של הביטוח הלאומי האנגלי. אם המתקשרים מאובחנים כדוברי אמת, מקוצר תהליך הבדיקה שלהם וכספי הביטוח מועברים להם במהירות. בעתיד הלא רחוק ניתן לדמיין מצב שבו כמעט כל גוף שנפנה אליו - מחברת הכבלים, דרך ראיונות עבודה ומכוני השמה ועד לבנק שלנו - יעביר אותנו שלא בידיעתנו פוליגרף קולי שכזה.
"תמיד אפשר לפשפש במעשיו ובמחשבותיו (של חבר מפלגה - נ.ז) בלי אזהרה ובלי שיידע כל עיקר על הבדיקה" ( "1984")
השימוש בתוכנת הניתוח הקולי של נמסיסקו הוא האלמנט המרכזי בתוכנית הדייטים exposed-
MTV, שמשודרת בארצות הברית, בקנדה ובברזיל. העיקרון מזכיר תוכנית שידוכים שפוגשת את "הפוליגרף": בחורה נפגשת לדייט עם בחור, ובמקביל חברה שלה יושבת בקרון וצופה במסך של נמסיסקו, שמנתח אם הבחור דובר אמת או משקר.
בגרסה האוסטרלית הוציאה המערכת מתמודד מהארון, ללא ידיעתו, בפרק ששבר את שיאי הרייטינג לעונה. אחד המשתתפים נכנס לחדר שבו היו משוחחים המתמודדים עם "האח הגדול", והצופים יכלו לראות את גלאי האמת של קולו. הנה תמליל הקטע: האח הגדול: "האם אתה חושב שאתה הגבר הכי מושך בבית?". משתתף: "לא" (המערכת מסמנת שקר). האח הגדול: "מי הכי מושך?". משתתף: "דיוויד". האח הגדול: "האם אתה נמשך לדיוויד?". משתתף:"לא" (המערכת מסמנת שקר).
באחד הפרקים הבאים התוודה המשתתף בפני שאר דיירי הבית שהוא הומו. שאלתי את אמיר ליברמן מנמסיסקו איך הוא לא מתפתה להפעיל את המערכת כל הזמן כשהוא במשרד. "האמת שלפני כמה שנים עשיתי את זה, אבל מהר מאוד ניתקתי", הוא אומר. "כולם משקרים או לא מדייקים כל הזמן. הבנתי שאם המערכת תמשיך לפעול אני אאבד את כל החברים שלי".
"מחוץ לעיר אין מכשירי טלסקרין כמובן, אך יש תמיד סכנה של מגבירי קול חבויים שבעזרתם ניתן להקליט את קולך ולזהות אותך" ("1984")
ג'ורג' אורוול תיאר את מכשיר הטלסקרין, טלוויזיה שגם תשדר וגם תאזין לכל אזרח ותמיד תפעל. אין לנו טלסקרין, אבל כל אדם כמעט נושא היום מכשיר איתור, שגם יכול לשמש להאזנה. מדובר בטלפון הסלולרי.
לפני זמן מה הגיעה לאגודה לזכויות האזרח תלונה מאדם העובד ברשות מקומית, שהחזיק בטלפון נייד אותו קיבל ממקום העבודה. יום אחד, כשהיה בחופשה, קיבל אותו עובד שיחה מהמעביד שלו, שתהה מדוע הוא נמצא היכן שהוא נמצא. העובד, שהופתע לגלות שעוקבים אחריו, הסביר שהוא בחופש.
בשנת 2002 החליטה רשמת מאגרי המידע והממונה על הפרטיות במשרד המשפטים, עו"ד יוספה טפיירו-בליי, לבדוק את החוקיות שבהפעלת מה שחברות הסלולרי כינו "שירותים מבוססי מקום", "שירות לניהול כח עבודה נייד" או "שעון נוכחות מרחוק". בהנחיותיה, קבעה עו"ד טפיירו שלמעביד אסור לנצל את היתרון הטכנולוגי שבידיו ולעקוב אחר העובד בלי ידיעתו והסכמתו. בזמנו, גורמים ביטחוניים, שעושים גם הם שימוש בטכנולוגיה הזו, זעמו על ההוראה.
איכון המכשיר יכול להתבצע גם בדיעבד, באמצעות רישומי חברות הסלולר. כך הצליחה המשטרה לשחזר את נסיעתו ואת הנקודות שבהן השתהה רוני רון ביום בו, על פי החשד, השליך את גופתה של רוז פיזם לירקון.
בעיה פחות ידועה של הטלפונים הסלולריים היא הזמינות שלהם כמכשיר האזנה: גם לשיחות שמתבצעות באמצעותם, וגם לשיחות בעל פה שמתקיימות בקרבת המכשיר אפילו כשהוא כבוי.
רמת ההצפנה של רשת התקשורת בישראל היא בינונית בלבד, וציוד ההאזנה עולה כ-200 אלף דולר.
כל ספק שירותי מעקב פרטי יכול להרשות את זה לעצמו, וגורמים רשמיים מצטיידים במערכות מתקדמות הרבה יותר. ניתן להשתיל בקלות על כל מכשיר סלולרי תוכנה שתהפוך אותו לספיי-פון (טלפון ריגול). אם התוכנה לא הגיעה מראש עם המכשיר, כל מה שצריך העוקב הוא לשים יד על הנייד לזמן קצר, המספיק לפריצת המערכת ולהתקנה.
בשלב הבא נשלחת הוראת הפעלה לתוכנה המוסווית באמצעות הודעת אס-אם-אס שנראית סתמית או תמימה. הפקודה מאפשרת שליטה מרחוק בנייד. הצלצול והרעידות מבוטלים, והמכשיר מועבר למצב של מענה אוטומטי. הטלפון התמים הופך למיקרופון נייד העוקב אחרי בעליו. התוכנה מאפשרת גם מעקב אחרי שיחות נכנסות: המאזין יקבל אס-אם-אס מתריע, ויוכל להתחבר לשיחת ועידה חשאית, שתאפשר לו להקשיב לשני הצדדים.
במשרד הביטחון מודעים היטב לבעיית הסלולריים, ולכן עד לא מזמן התבקשו משתתפי דיונים רגישים להוציא את הסוללות מהמכשירים הניידים שלהם בזמן הישיבות. לאחרונה הוחמרה ההנחיה, ונאסר בכלל להכניס מכשירים ניידים לדיונים. הסיבה היא שהמיקרופון ממשיך לתפקד גם ללא הסוללה, וציוד ריגול רגיש יכול לקלוט אותו.
בקרוב כבר לא יצטרכו את הסלולרי שלנו בשביל לעקוב אחרינו. כבר היום מצויים בשימוש נרחב תגים אלקטרוניים זעירים שניתן להצמיד לבגדים, להחדיר לאוכל שלנו ואפילו לשתול מתחת לעור, כפי שנעשה עם אמצעי זיהוי לכלבים.
הטכנולוגיה הזו נקראת Frequency Identifier RFID-Radio. גודלו של כל תג אלקטרוני שכזה הוא כ-0.3 מילימטר מרובע, והוא דק כשערה. התג מכיל קוד אלקטרוני ייחודי, המסוגל לענות לאות רדיו הנשלח בסביבה, ולכן אינו מצריך סוללה.
הטכנולוגיה הזו כבר מצויה בשימוש נפוץ לצורך מעקב אחרי סחורות מסחריות ובעלי חיים, וכעת היא עושה את דרכה במהירות לאמצעי שליטה ומיון של בני אדם. תעודות הזהות והדרכונים בעתיד עשויים לכלול תגי RFID לצד אמצעי זיהוי ביומטריים, כגון טביעת אצבע. התירוץ לכך יהיה, כרגיל, המלחמה בזיופים, אולם האפשרויות שהתגים ייתנו לשלטון הן כמעט בלתי מוגבלות: ניתן יהיה, למשל, לבדוק את פרטיו של אדם גם ללא ידיעתו, באמצעות שיגור אות שייענה על ידי השבב האלקטרוני שבתעודות החכמות שלו.
במקרה של חשוד שהממשלה עוקבת אחריו, ניתן יהיה להצמיד לו את תג ה-RFID ללא ידיעתו, ואפילו להחדיר מתחת לעור במפגש מקרי ברחוב. מעתה, כבר לא יהיה צורך לעקוב אחריו בפועל, ומיקומו יהיה ידוע לשלק טונות בכל רגע. אפשר לסמן בני אדם לא רק באמצעים אלקטרוניים, אלא גם עם חומרים רדיואקטיביים פולטי קרינה, המאפשרים מעקב באמצעות גלאים מתאימים.
"חלילה לגשת אליה עד שיתקבצו עוד אנשים. החזית היתה מוקפת מכשירי טלסקרין" ("1984")
ב-"1984" של אורוול, אחד מאמצעי השליטה המרכזיים באוכלוסייה הוא מצלמות המעקב, המכסות את העיר לונדון. האירוניה היא שגם במציאות היו הבריטים הראשונים לאמץ את מצלמות המעקב כאמצעי לשמירה על הסדר בעיר, וכעת מאות אלפים מהן פזורות ברחבי הבירה האנגלית.
התוצאה היתה אופנת רחוב בקרב צעירי העיר של כיסוי הפנים בברדסים. המצלמות הביאו לתלונות רבות של אזרחים, בעיקר שחורים, שנצפו מסתובבים בשכונות לבנות וזכו לפגישה עם המשטרה. זה לא הפריע לאנגלים לקחת את השיטה צעד קדימה בשדה התעופה הית'רו: שם משתמשים באמצעי שיקוף שמפשיטים את האזרחים מבגדיהם.
בישראל הופעלה בעיר העתיקה בירושלים תוכנית "מבט 2000" שכללה הצבת מאות מצלמות אבטחה ברחבי העיר המפקחות על כל תנועה של התושבים והמבקרים. כעת יש כוונה להרחיב את הפרויקט לעכו, טייבה ואילת. מעבר לכך, יותר ויותר מצלמות פרושות בכבישים. כבר עתה, כל נסיעה שלנו בכביש 6 מצולמת ומאופסנת במאגרי מידע.
הדור החדש של המצלמות כבר אינו זקוק לשומר מנומנם שיביט בהן. מדובר במצלמות חכמות, שמצויות בפיקוח מחשב. במצלמות אבטחה של מתקנים, המחשב מסוגל לזהות תנועה חריגה, בצורת אדם או רכב, ולשלוח התראה בהתאם. בשדות תעופה יש מצלמות המסוגלות לזהות אירועים חריגים באולם הנוסעים: למשל מזוודה שננטשה, או אדם שהולך נגד כיוון התנועה בפרוזדור מסוים.
המעקב נמשך גם במרחב הווירטואלי. אין מכשיר הפרוץ יותר לריגול, לשליטה או לפיקוח מאשר מחשב אישי מחובר לאינטרנט. גם כעת, יכולה המדינה לקבל את כל המידע שהיא מעוניינת בו מספקי האינטרנט. היא יכולה ללמוד על ההעדפות המיניות שלנו, הדברים שאנחנו קונים, הדעות הפוליטיות שלנו ורשימת החברים שלנו.
אין שום בעיה לשתול בכל מחשב, באמצעות הרשת, סוס טרויאני שיספק לצד שלישי את כל המידע שבו הוא מעוניין. בשל הקלות שבה ניתן לחדור למחשבים, מידע רגיש של צה"ל ומשרד הביטחון נשמר על "מחשבים אדומים", המורכבים בארץ על ידי חברת אלביט ומשתמשים בתוכנה ישראלית.
תחום בעייתי נוסף הוא המעקב אחר השימוש שעובדים עושים במחשב שלהם במקום העבודה. חברות רבות בודקות לאילו אתרים נכנסים העובדים באינטרנט וקוראות מיילים פרטיים. נכון לעכשיו, לעובדים אין דרך להתגונן. נושא הפיקוח על המחשב בעבודה הגיע לבית המשפט לאחר שאישה בשם טלי איסקוב, שלטענתה פוטרה בשל הריונה, תבעה את מעסיקה.
מקום עבודתה הגיש כחלק מתצהירו לממונה על חוק עבודת נשים עותקים מהודעות דואר אלקטרוני ששלחה איסקוב ממחשב השייך לחברה ותוך שימוש בתיבת הדואר האלקטרוני שניתנה לשימושה על ידי החברה. החומר כלל מיילים שהראו שהיא שלחה קורות חיים למקומות עבודה אחרים לפני שנכנסה להריון, מה שמוכיח את טענת החברה כי היא פוטרה לפני שנכנסה להריון.
איסקוב טענה שיש לפסול הודעות אלו, כיוון שמדובר בסוג של האזנת סתר אסורה. לעומתה, החברה טענה כי תשדורות הדואר האלקטרוני מהוות קניינה של החברה, שכן הן נשלחו במסגרת עבודתה בחברה ותוך שימוש ברכוש החברה, קרי - תיבת הדואר האלקטרוני של החברה ושרת החברה. בית הדין לעבודה קיבל את טענות החברה. איסקוב ערערה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, כשלצדה מתייצבות האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד. הצדדים ממתינים לפסק דין כעת.
שובל הראיות שאנחנו משאירים אחרינו מותיר בידי גורמים ממלכתיים וחברות פרטיות מידע נרחב, אינסופי כמעט, על כל צעד וצעד שלנו. שם המשחק הוא מאגרי מידע: במשטרים הטוטליטריים של פעם היה צורך באלפי סוכנים ומלשינים שיחטטו בארכיונים, יבלשו ויתעדו כל פעולה של האזרחים, אבל המחשבים פתרו את הבעיה הזאת באופן שג'ורג' אורוול יכל רק לחלום עליו.
ברגע שמאגרי המידע זמינים ומוצלבים אחד עם השני, כל מה שצריך זה שם, או מספר תעודת זהות, או תמונה שמחשב יכול לזהות, או טביעת אצבע, וכל ההיסטוריה הרפואית, הכלכלית, האישית והפלילית של האזרח נמצאת לפניך. כך אפשר למיין ולקטלג אזרחים בקלות, לסמן "קבוצות סיכון" ולתייג אנשים על פי מוצאם, מעשיהם או דעותיהם.
ישראל מייצאת לעולם תוכנות מתקדמות שיודעות לשלוף נתונים ממאגרי המידע, להצליב ולנתח אותם. לפני כשנתיים רכשה משטרת ישראל מחברת נס טכנולוגיות תוכנה הנקראת IDEAS לניהול חכם של מאגרי מידע. גורם שהיה מעורב בפיתוח התוכנה מסביר כי היא "מסוגלת למשל להצליב בין כניסה של אדם במעבר גבול, לבין מאגר אישים, לבין השכרת רכב, לבין פעילות בנקאית".
הכנסת הנוכחית, שמאמינה מאוד בהגברת הפיקוח על הציבור, נשטפה לאחרונה בקדחת של מאגרי מידע. בין התוכניות: מאגר הטלפונים המשטרתי החדש, פרויקט הרשומה הרפואית הלאומית, מאגר דגימות ביומטריות, חובת דיווח לרוקחים על מכירת תרופות שנחשבות לסמים ועוד.
ב-21 בדצמבר 2007 עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית "חוק נתוני תקשורת", שזכה לכינוי "חוק האח הגדול". החוק מאפשר למשטרה להקים את מאגר המידע המקיף ביותר שיעמוד לרשותו של גוף משטרתי במערב. במאגר יהיו כלולים הנתונים הבאים: מספרי טלפון של כל אדם בישראל (כולל חסויים), שמות בעלי מנוי ואפשרות לחיפוש לפי שם ולפי מספר, מספרי ברזל של מכשירי הטלפון (המספרים החקוקים במכשיר) ומיפוי אנטנות הטלפונים הניידים.
המשטרה תוכל לקבל שורה ארוכה של נתוני תקשורת נוספים באישור בית משפט או במקרים דחופים באישור קצין בכיר: רשימת שיחות ומסרונים, שעת ביצוע השיחות והמסרונים, אורך השיחות וגודל המסרונים, פירוט האנטנות שדרכן עבר המסר ופרטי אמצעי התשלום. באמצעות הנתונים האלה ניתן יהיה לקיים מעקב מושלם אחר מיקומו של אדם והתקשורת הטלפונית שביצע.
הכנסת דחתה כמעט את כל ההסתייגויות להצעת החוק. ההסתייגות היחידה שהתקבלה, בהסכמת הקואליציה, היא זו שמעניקה הגנה מסוימת למקצועות בעלי חיסיון - עורכי דין, עיתונאים ופסיכולוגים. את ההצעה הביא לאישור הכנסת יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת מנחם בן-ששון (קדימה) שטען שמדובר בחקיקה מאוזנת המאפשרת למשטרה להתמודד עם אתגרי הפשיעה.
אם לא די בכך, בסוף 2007 ניסתה המשטרה ליזום חקיקה שתאפשר לה לערוך חיפושים סמויים בבתים. החיפושים הללו ייערכו ללא נוכחות בעל הבית, ואפשר שגם בדיעבד הוא לא יקבל הודעה על קיום החיפוש או על החפצים שנלקחו.
אחד התחומים הרגישים ביותר הנוגעים לפרטיותנו הוא השמירה על הסודיות הרפואית. כעת רוצה המדינה לאחד את כל המידע הרפואי על אודותינו למאגר גדול אחד, תחת יוזמת "חוק רשומה רפואית לאומית". רופאים, אנשי צוות חדר מיון ועוד שורה של בעלי תפקידים שיוסמכו על ידי שר הבריאות יוכלו לראות את כל המידע הרפואי שיש עלינו, גם אם רובו כלל אינו רלוונטי לצורך הטיפול הרפואי.
"אישה תוכל לבוא לרופא בקופת החולים", אומר עו"ד פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, "וכשפרטיה יעלו במחשב, הוא יראה שהיא היתה בטיפול פסיכיאטרי או שעברה טראומה מינית לפני 20 שנה, ואמא שתלך עם הבת יכולה לגלות שהבת עשתה הפלה בלי ידיעתה".
ויש עוד מאגרים בדרך: בתחילת אוגוסט אישרה הממשלה את "חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע", שיזמו משרד הפנים והמשרד לביטחון פנים. במסגרת החוק, שכבר עבר בקריאה ראשונה בכנסת, יוקם מאגר לאומי של טביעות אצבעות וצילומי פנים של כל אזרחי המדינה, וכן ישולבו טביעות אצבעות בתעודות הזהות שלנו ובדרכונים. סירוב למסור טביעות אצבעות ייחשב לעבירה פלילית. באירופה ובארצות הברית אין תקדים לאיסוף מידע מזהה ברמה כזאת (בארצות הברית לוקחים טביעות אצבע מזרים המגיעים לביקור, לא מאזרחים).
"לא ברור מדוע יש למדינה צורך במאגר מידע ביומטרי, שאין דוגמתו באף מקום בעולם", אומר עו"ד פינצ'וק, ומזכיר שברגע שקיים מאגר, תמיד יהיה מישהו בשלטון שיעשה בו שימוש החורג מהמטרה המקורית. כך למשל, תוכנן מאגר המידע הביומטרי לצורכי משרד הפנים, אבל מהר מאוד הוחלט להשתמש בו גם בחקירות של עבירות מסוג פשע, ועד שהגיעה ההצעה לממשלה, כבר נקבע שאפשר יהיה להשתמש במאגר גם בחשד לביצוע עבירות קלות יותר.
גם גופים פרטיים מתחילים להכין מאגרים ביומטריים משל עצמם. עובדת בתאטרון חיפה פוטרה מעבודתה לאחר שסירבה למסור דוגמה של טביעת אצבע לצורך זיהוי באמצעות מערכת חדשה שהותקנה בתאטרון. במקומות אחרים דורשים אפילו מאורחים המגיעים לפגישה לתת טביעות אצבעות.
זה מה שקרה ליואל בר-און (60) שהגיע לאחרונה לפגישה במגדל היהלום ברמת גן. "זה היה כמו להיכנס לפורט נוקס", אומר בר-און. "בכניסה צילמו אותי, צילמו את תעודת הזהות שלי וביקשו לקחת ממני טביעות אצבע. התקוממתי וטענתי שאני לא מוכן למסור טביעות לגוף פרטי. אני לא יודע לאן זה יכול להתגלגל, אפשר אפילו לעשות בזה שימוש פלילי. מאחוריי נוצר תור וכולם הצדיקו אותי, אבל לא היתה לי ברירה, ונאלצתי לתת את הטביעות כדי להגיע לפגישה". יואל התלונן על המקרה באגודה לזכויות האזרח.
עו"ד יורם כהן (48) הוא האיש במשרד המשפטים שאחראי להגנת הפרטיות. התואר הרשמי שלו הוא "ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע". כהן אחראי בין היתר למאגרי המידע, ולשימוש שנעשה בהם. מגיעות אליו בממוצע כ-200 פניות בשנה מהציבור.
"לאחרונה קיבלנו תלונה מאזרח שטען שהוא חושד שמידע אישי ורגיש על אודותיו דלף מאגף השיקום במשרד הביטחון", מספר כהן. "בדקנו את התלונה וגילינו שאגף השיקום העביר מידע לגורמי חוץ במסגרת מכרזים שלו, ושהאגף לא שמר על הוראות אבטחת המידע".
תלונה מטרידה עוד יותר הגיעה לרשות מאזרח שביקש להתקבל לעבודה בחברה פיננסית. החברה בדקה את נתוני האזרח במאגר שלה, הגיעה למסקנה שמצבו הכלכלי אינו טוב, ולכן הוחלט לא לקבלו לעבודה. "מדובר בחריגה מעקרון 'צמידות המטרה', שלפיו הארגון יכול לעשות שימוש במאגר רק לצורך המקורי שלשמו הוא מוכר".
הרשות יכולה להטיל על גופים קנס של כמה מאות שקלים - לא מה שירתיע משימוש אסור במאגרים. סמכות קצת יותר רצינית היא למחוק מאגר מרישומו במשרד המשפטים, כך שלאותו גוף יהיה אסור לאגור מידע. איום כזה נשלח לאחרונה לחברת מבחני ההשמה "פילת", לאחר שהתעורר חשש שהיא אינה מקיימת את זכות הנבחנים לעיין במידע שנאסף עליהם.
עו"ד כהן מטפל גם בנושא מאגרי המידע הממשלתיים, והוא מבטיח שהמאגר שיוקם במסגרת "חוק האח הגדול" יזכה לפיקוח צמוד. "שוטר שיחפש במאגר טלפון של מישהי שהוא פגש ברחוב זו עבירה על החוק".
עו"ד כהן גם מאמין שלתעודות הזהות לא יוכנס לבסוף שבב RFID. "הציבור לא מבין את הסיכון שכרוך בטכנולוגיה הזו", הוא אומר. "זה שבב עם פוטנציאל אדיר של פגיעה בפרטיות ושל שימושים מזיקים. גם לטכנולוגיה הביומטרית יש פוטנציאל גדול ליכולת לעקוב אחריך. באמצעות חיבור עתידי של מאגר תמונות הפנים הביומטרי עם מצלמות האבטחה הפרושות בעיר, ניתן יהיה לעקוב אחר אנשים בכל מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
